להלן סקירת ההלכה בסוגיית הפקדת ערובה להוצאות: תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מורה כדלקמן: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". אחת המטרות העיקריות בהפעלת סעיף 519 היא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט רואה שסיכויי התביעה קלושים (ראה: ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז(3) 846 ,עמ' 850-851). בהקשר לתקנה זו קבע השופט בפסק דינו הנ"ל (שם בעמ' 850-851): "אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר אין לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות..". דברים דומים ניתן למצוא ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד (1) 647, עמ' 650, שם נקבע, בין היתר, כי: "הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיצטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בית המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה. עם זאת, מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות את הדבר. תקנה 519 אינה מפרטת, כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים, שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול דעתו". מנגד, סעיף 519 (א) מבטא את "הצורך להגן במקרים מסוימים על זכותו של הנתבע כי לא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו" (ראה בעניין זה רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח' . פ"ד נח(5) 865 ,עמ' 868-869). כמו כן, חלה על ההליך הוראת סעיף 353א. לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 המורה כלהלן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". ביחס לסעיף האחרון נקבע לא פעם כי שלא כמו בתקנה 519(א) הנ"ל, ככל שהנתבעת הינה חברה בערבון מוגבל, הכלל הוא חיוב בערובה והיוצא מן הכלל הוא אי ההפקדה, שבית המשפט רשאי להתירה אם משכנעים אותו כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות חיוב החברה בערובה או אם זו הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם תזכה במשפט.ערובה להבטחת הוצאותערובה