לאיזה בית משפט מגישים תביעה להפרת הבטחת נישואין ? קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להפרת הבטחת נישואין - סמכות עניינית: 1. תביעה לפיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין. בהתייחסו לעילת תביעה מעין זו אומר השופט זילברג בע"א 461/64 טמסיט נ' פחימה פ"ד יט(4) 131: "שיטת המשפט הצרפתי מסווגת תביעה כזו בין תביעות הנזיקין ולא בין התביעות החוזיות.. המשפט המקובל רואה תביעות אלו כתביעות חוזיות... ואחריו החרו החזיקו גם בתי-המשפט שלנו". ראה גם: ע"א 416/91 ממן נ' טריקי פ"ד מז(2) 652. ע"א 647/89 שיפברג נ' אבטליון (לא פורסם). 2. סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה העביר לסמכות השיפוט של בית המשפט תובענות אזרחיות יהא נושאן או שווין אשר יהא. הוראות החוק מעמידות דרישה לקיום שני מבחנים מצטברים לצורך הקנית הסמכות. מבחן של זהות הצדדים ובצידו מבחן נוסף מצטבר של סיבת הסכסוך. על הנתבע להיות בן משפחה כהגדרת החוק בזיקה לתובע, ועילתה של התביעה צריכה לבוא בגדר סכסוך בתוך המשפחה. בפסק הדין בפרשת סופיוב הדגשתי: "ההגדרה הרחבה של תובענה אזרחית שהגיש אדם נגד בן משפחתו צומצמה ע"י הכנסת הסייג ש"עילתה סכסוך בתוך המשפחה.. היסוד השני הנדרש בחוק.. מתייחס לתובענה שמקורה או סיבתה בסכסוך בתוך המשפחה... היסוד המשפחתי צריך להיות הסיבה לסכסוך ולא תוצאת הלוואי". ראה: י. גייפמן, דיני המשפחה בישראל בעידן בית המשפט למשפחה, דיונון אוניברסיטת ת"א, חלק א' 162-167. ובהחלטה בפרשת נתניהו הוספתי: "סעיף 1(2) לחוק ההקמה בא להרחיב את היקף הסמכות, ולאפשר הכרעה בסכסוך כולו בפני שופט אחד, גם אם העילות המשפטיות נשאבות מענפי משפט אחרים.. הרציונלה מאחורי רעיון זה, שבית המשפט למשפחה ידון בסכסוכים משפחתיים הנובעים מאותם יחסי אמון מיוחדים שמאפיינים את היחסים הפנים - משפחתיים". ראה: י. גייפמן, דיני המשפחה בישראל בעידן בית המשפט למשפחה, דיונון אוניברסיטת ת"א, חלק ב' 753-745. 3. תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין לא הועברה לסמכות שיפוט של בית המשפט למשפחה. בדיון שהתקיים בועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, שהכינה את החוק לקריאה שניה ושלישית, הועלתה הצעה להוסיף גם את נושא הפרת הבטחת נישואין לסמכות השיפוט של בית המשפט. הצעה זו נדחתה ע"י שר המשפטים בע' 7 לפרוטוקול ועדת החוקה חוק ומשפט מ- 29.5.95. עיקר ההנמקה היתה, שלא כל מערכת יחסים בין גבר לבין אשה צריכה להיכלל במסגרת חוק בית המשפט לענייני משפחה, ובודאי כאשר הצדדים "לא נכנסו למסגרת של משפחה". 4. עילה זו יכולה להידון בבית המשפט למשפחה רק כאשר הצדדים היו ידועים בציבור. עפ"י סעיף 1(2) לחוק ההקמה "בן משפחה" כולל גם ידועה בציבור כאשתו. 5. על בית המשפט מוטלת החובה לבדוק את סמכותו העניינית לדון בתביעה. טענת חוסר סמכות עניינית ניתן להעלות בכל שלב של הדיון וגם בשלב הערעור. ראה: ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן פ"ד לז(3) 1. לענין תוצאות חריגה מסמכות עניינית ראה: ע"א 255/89 פרדו נ' מ"י פ"ד מו(5) 641. עוד הוסיף בית המשפט העליון בע"א 613/77 אדלר נ' שימורי אמוני בע"מ פ"ד לב(1) 788, 792: "בית המשפט עצמו חייב בבדיקת העובדות אשר מקנות סמכות.. רשאי בית המשפט לשם כך להרים את המסך ולא להסתפק בצורה הפורמלית שלפיה ביקש התובע לקבוע את סמכותו של בית-המשפט". 6. יש שהסמכות נקבעת עפ"י קריטריון מהות הסכסוך, יש שנקבעת עפ"י קריטריון מהות הסעד ויש שנקבעת עפ"י זהות הצדדים. לעיתים הסמכות הענינית נקבעת בצורה משולבת הכוללת יחדיו מספר קריטריונים. 7. כאשר מדובר בקריטריון של זהות הצדדים, להבדיל מקריטריון של מהות הסעד, לא ניתן להסתפק לעניין הסמכות באמור בכתב התביעה. טול למשל: תביעה בה מצהיר התובע שבני הזוג הם בני עדה דתית מסויימת והנתבעת כופרת בכך. ההשתייכות לעדה הדתית משליכה גם על עניין הסמכות. אין בית המשפט יכול להסתפק בנטען בכתב התביעה, ועליו להתכבד ולבדוק את העובדות המעמידות את סמכות השיפוט. הוא הדין, כאשר היותם של הצדדים ידועים בציבור שנויה במחלוקת, ורק יסוד זה, אם יקבע שהתקיים, מקנה סמכות שיפוט. 8. גישה זו לעניין הסמכות מביאה לכך שיש תחילה לברר אם הצדדים היו ידועים בציבור ומכוח קביעה עובדתית זו להכריע בעניין סמכות השיפוט. 9. הצדדים הגישו בבש"א 2597/98 תצהירים לעניין היסוד של "ידועים בציבור", ונחקרו על תצהיריהם. 10. בחוק הירושה הוגדרו ידועים בציבור "כאיש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף". הגדרה זו אומצה גם בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה תשמ"א - 1981. בע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר פ"ד כד(1) 617, בדונו בחוק הירושה, אומר השופט ברנזון: "יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף... לא סתם משק בית משותף... אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים". ובע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון פ"ד מג(1) 431 הוסיף השופט שמגר: "אין המדובר כאן על שני יסודות מנותקים שאינם משתלבים זה בזה אלא על שני מרכיבים השזורים זה בזה". הגדרה זו מקובלת בפסיקה גם כאשר הדיון אינו מתמקד בחוק הירושה. בע"א 356/78 שטייניץ נ' קרן הגמלאות פ"ד לג(3) 556, 558 אומר השופט בכור: "ההוראות בחוקים אלה (חוקים סוציאליים - י.ג) שפרשו את רשת הגנתן על הידועות בציבור באו להכיר במציאות היומית, בה חיים גבר ואשה תחת קורת גג אחת ומקיימים משק משותף ובפועל חיים כבעל ואשה וגם ידועים כך בציבור". 11. מהעדויות שהובאו בפני בית המשפט הוכח שהצדדים לא היו ידועים בציבור, ולפיכך התביעה אינה בסמכות שיפוט של בית המשפט למשפחה. 12. הנתבע העיד בחקירה נגדית: "התובעת אף פעם לא גרה אצלי ממש. אני גרתי אצלי בבית לבד... גר איתי הבן לתקופה מסויימת... הבת שהיא אלמנה... גרה אצלי בין 94 ל- 95... היא ישנה אצלי בלילות אולי פעמיים שלוש לצורך קיום יחסי מין.. יש לה בית. היא גרה אצל ההורים שלה. היא היתה ישנה אצלי אולי פעמיים שלוש בחודש. לא היו פריטי תכולה (של התובעת - י.ג) כמו רהוט בדירה שלי". 13. גם בחקירה נגדית של התובעת הוכח שלא התקיים היסוד של קיום משק בית משותף. התובעת העידה: (א) "היה לי מפתח אחד רק דרך המרפסת ולא לכניסה הראשית". (ע' 4 שורות 15-16). (ב) "בתעודת הזהות היתה רשומה הכתובת שלי ולא הכתובת של הנתבע". (ע' 4 שורה 27). (ג) "על השלט בדירה שלו היה רשום רק השם שלו ולא השם שלי". (ע' 4 שורות 27-28). (ד) "בתיבת הדואר בדירה של הנתבע היה רשום רק השם שלו. לא היה מגיע דואר שלי לכתובת של הנתבע". (ע' 4 שורות 28-29). (ה) "לא העברתי פריטי תכולה מהדירה שלי לדירה שלו". (ע' 4 שורות 29-30). (ו) "אני לא יודעת את השם של השכנות הכי מקורבות לנתבע". (ע' 5 שורה 4). (ז) "לא היה לנו חשבון משותף". (ע' 5 שורה 5). (ח) "לא שילמתי את הוצאות הבית על הדירה שלו". (ע' 5 שורות 5-6). 14. עפ"י שווי התביעה ומקום מגורי הצדדים הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית משפט השלום בנתניה. 15. אשר על כן הנני מורה, מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, על העברת התביעה להמשך דיון לבית משפט השלום בנתניה. הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח + מע"מ צמוד למדד ונושא ריבית מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל. 16. על ההחלטה זו לא יחול צו איסור פרסום. נישואין / חתונהסמכות ענייניתהפרת הבטחת נישואין