קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השארת לכלוך בדירה בשכירות: הנתבעים שכרו למשך שלוש שנים את דירת התובע. ההתקשרות נעשתה בין אמו של התובע לבין הנתבעים. בתחילה, נחתם חוזה לשנה ובהמשך, הוארך בשנתיים נוספות. בתום תקופת השכירות, לאחר עזיבת הנתבעים את הדירה, התגלו, לטענת התובע, נזקים רבים בדירה וכן לכלוך רב, אשר חייבו את התובע להוציא כספים על נקיון ושיפוץ הדירה. התובע טען כי הנתבעים, בניגוד להתחייבותם בחוזה, הותירו את הדירה מלוכלכת, לא מסויידת ועם נזקים שונים. להוכחת תביעתם, הציגו התובעים תמונות של הדירה ואף הביאו לעדות את השוכרים הנוכחיים, אשר נכנסו לדירה לאחר עזיבת הנתבעים. התובע הציג חשבונית תיקון תריסים והחלפת צילינדר רב-בריח בסך 1,500 ₪. לטענתו, תריסי חלון הממ"ד היו שבורים לאחר עזיבת הנתבעים את הדירה וכמו כן, מאחר שהנתבעים החזירו רק שני מפתחות של הדירה וטענו, בהתרסה, כי המפתח השלישי נותר בידיהם, לא היתה לתובע ברירה אלא להחליף את צילינדר הדלת, על מנת שיוכלו להשכיר את הדירה לדיירים החדשים. התובע הציג חשבונית עבור עבודות צבע ושיפוצים בסך של 2,320 ₪ וכן נייר נושא תאריך 31.10.10, חתום על ידי גב' עזיזרה אנגלה, המעיד כי קיבלה 700 ₪ עבור נקיון הדירה. אמו של התובע מסרה כי החזירה לידי הנתבע את שטר החוב כנגד קבלת המפתח אך הותירה בידה את שיק הבטחון מאחר שהדירה הוחזרה כשהיא אינה ראויה למגורים. שיק זה הופקד, אך סורב מסיבת אין כיסוי מספיק - "א.כ.מ.". לדבריה, הנתבעת התווכחה עימה כי היא אינה מחוייבת לנקות את הדירה. רק בהמשך, כאשר הגיעה אם התובע להציג את הדירה בפני השוכרים החדשים, הגיע הנתבע ונופף בפניה במפתח הנוסף אשר נותר בידיו, תוך שהוא צועק כי כעת בכוונתו לנקות את הדירה, אולם היא הודיעה לו כי הוא אינו רשאי להיכנס עוד לדירה לאחר תום תקופת השכירות. בני הזוג אשר שכרו את הדירה לאחר הנתבעים, הגיעו להעיד ומסרו עדות התומכת, בעיקרה, בגרסת התובע. לדבריהם, ראו את הלכלוך בדירה, את הנזקים בקירות הדירה ואת התריסים הפגומים וכן היו עדים לדין ודברים בין אם התובע לבין הנתבע אשר למצב הדירה לאחר עזיבת הנתבעים וביחס למפתח אשר נותר, על פי הטענה, בידיו של הנתבע. הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי הליקויים בקירות הינם אך ורק בחדר אשר לא הושכר להם, אלא נותר סגור, לאורך כל תקופת השכירות, כאשר רכוש התובע מאוחסן בו. הנתבעים טענו כי שבועיים קודם לפינוי הדירה, הגיעו השוכרים החדשים והביעו שביעות רצון ממצב הדירה. הנתבעים טענו כי לאחר עזיבת הדירה, עבדו הנתבעים, בסיוע אביה של הנתבעת, משך יומיים על מנת לסייד את הדירה ולנקותה, על מנת להחזירה במצב בו קיבלוה. הנתבעים לא הציגו כל ראיה שהיא אודות השיפוץ הנטען. הנתבעים טענו כי העובדה שאם התובע החזירה להם את שטר החוב ע"ס 20,000 ₪ אשר מסרו בתחילת תקופת השכירות, מעידה כאלף עדים על כך שאכן החזירו את הדירה כשהיא במצב נאות, שהרי אחרת לא היתה זו משיבה לידיהם את שטר החוב. לטענת הנתבעים, כחודשיים לאחר עזיבת הדירה, גילו, לתדהמתם, כי לתובע טענות כלפיהם, וזאת כאשר קיבלו מכתב באמצעות עורך דינו של התובע, בו נדרשו לשלם עבור נזקים אותם גרמו, לכאורה, לדירה. הנתבעים טענו כי החזירו את כל המפתחות במועד ולא היה כל צורך בהחלפת הצילינדר. תיקוני התריסים, אם בכלל, נעשו בחדר אשר עמד סגור כמחסן וכך גם כל יתר הטענות בדבר מצב לקוי של הדירה נוגעות, אולי, רק לאותו חדר, שכן כל יתר הדירה, הוחזרה במצב תקין וראוי. הנתבע הודה כי נפגש עם אם התובע בדירה, לאחר פינויה, זאת על מנת לקבל ממנה את השיקים אשר נמסרו במסגרת החוזה, אולם לדבריו, לא היה בידיו מפתח והוא קבע, לכן, עם אם התובע, בדירה. שמעתי את בעלי הדין ואת עדיהם ועיינתי במסמכים ובתצלומים אשר הוגשו בפניי. אחר אלה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אך לא במלואה. אין מחלוקת אשר למועד פינוי הדירה. המחלוקת נסבה סביב מצב הדירה לאחר פינויה. בעוד שהתובע טוען כי הדירה נותרה עם נזקים, כשהיא מלוכלכת ואינה מסויידת, טוענים הנתבעים כי אחר פינוי הדירה סיידו וניקו אותה. התמונות אשר הוצגו בפניי מציגות תמונה התומכת בטענות התובע. התובע אף הציג חשבוניות התומכות בטענותיו לביצוע השיפוצים והתיקונים של הליקויים. אין המדובר בליקויים באותו חדר אשר עמד סגור כמחסן, אלא בליקויים אשר בעיקרם הינם בממ"ד, אשר היה בשימוש הנתבעים. מנגד, לנתבעים לא היתה ולו בדל ראיה אודות השיפוץ אשר טענו כי עשו בדירה. הנתבעים גם לא מסרו הסבר הגיוני לשאלה היכן יכולים היו לאתר צבע על מנת לצבוע את הקיר הצבוע אדום-כתום הנראה בתמונות. גם כאשר נשאלו היכן רכשו את הצבעים מסרו שניהם תשובה מגומגמת ולא אחידה. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי לראשונה גילו אודות טענות התובע ביום 5.12.10 כאשר קיבלו, לתדהמתם, מכתב התראה מעורך דינו של התובע (סעיף 37). גם בדיון טענו הנתבעים כאילו סברו שהחוזה עם התובע הסתיים בטוב ולכן, בין היתר, לא צילמו את הדירה ולא שמרו את החשבוניות ביחס לסיוד (עמ' 6, ש' 6). טענות אלה אינן מתיישבות עם הודאת הנתבעים במהלך הדיון כי כבר ביום 12.10.10, מועד בו הגיע הנתבע, לטענתו, כדי לקבל את השיקים שנותרו אצל אם התובע, טענה כלפיו אם התובע כי היא לא רוצה להחזיר לו את השיקים, בטענה לנזקים בדירה. יודגש כי גם שוכרת הדירה אשר העידה, מסרה כי היתה עדה לויכוח בין אם התובע לבין הנתבע, ויכוח אשר במהלכו טענה אם התובע כלפי הנתבע כי הבית הוחזר כשהוא לא נקי. לפיכך, אין כל ספק שלכל המאוחר במועד זה, ביום 12.10.10 ידע כבר הנתבע כי לאם התובע טענות קשות כנגדם על האופן שבו הותירו את הדירה. חרף ידיעה זו, נמנעו הנתבעים, כאמור, מהצגת ראיות אודות מצב הדירה בעת שהוחזרה לתובע. אני מקבלת את טענות אם התובע כי כבר במועד קבלת המפתחות מן הנתבעים, הבהירה כי מצב הדירה אינו סביר. התובעים, לטעמי, עמדו בנטל להוכיח כי הדירה לא נצבעה כנדרש וכי נותרו בה נזקים בדמות תריסים שבורים וחור בקיר שלא נסתם ונצבע כיאות. כך גם איני רואה כל טעם בעטיו היתה בוחרת אם התובע להחליף את הצילינדר בדלת, לולא היה נותר מפתח הדירה, כפי שהיא טוענת, בידי הנתבע. טענתה זו נתמכת גם בעדות שוכרת הדירה אשר טענה כי היתה עדה לויכוח במהלכו עלה נושא המפתח. בדומה, מקבלת אני את הטענות לנזקים בקירות הממ"ד מהם נתלשו כריות הבידוד. הגם שהעדים מטעם התובע הם השוכרים הנוכחיים של הדירה, אזי לטעמי, יש לקבל את עדויותיהם בדבר הליקויים שנראו בדירה, זאת נוכח התרשמותי מכנות דבריהם ומכך שלא ניכר היה נסיון להגזים בתיאורים. חוזה השכירות שנכרת בין הצדדים מחייב את הנתבעים להחזיר את הדירה כאשר היא מסויידת. התובע הוכיח כי הנתבעים החזירו את הדירה כשהיא אינה מסויידת כמתחייב. כמו כן, הוכח, במדיה הנדרשת לטעמי, כי בקירות הדירה היו נזקים אשר לא תוקנו כמתחייב, על ידי הנתבעים. עם זאת, לא הוכח כי הדירה היתה מלוכלכת באופן שאינו סביר. אמנם, התובע הציג חשבונית על נקיון בסך 700 ₪, אולם כלל לא ברור מדוע זה נדרש התובע לבצע נקיון שכזה ומדוע לא ניתן היה למסור את הדירה לשוכרים הבאים במצב בו היא פנויה ונקיה מלכלוך גס. לא הוצגה כל ראיה אודות מצב הדירה בהיבט הנקיון זולת אותו מסמך המתיימר לתמוך בכך, אשר ממנו עולה כי הוזמנו שירותי נקיון, הא ותו לא. לפיכך, אשר ששקלתי בדבר, אני מקבלת את התביעה בכל הנוגע לפיצוי בגין עלות תיקון התריסים, החלפת הצילינדר וצביעת הדירה תוך כדי תיקון החורים שנותרו בקירות. המדובר בהוצאות בסך כולל של 3,820 ₪. אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 4,500 ₪, סכום הכולל את הוצאות התיקונים כאמור, הצמדה וריבית והוצאות ההליך. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. השיקים אשר נמסרו על ידי הנתבעים לתובע ונותרו בידיו, יוחזרו בדואר רשום לכתובתם של הנתבעים, בתוך 14 יום. זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק. שכירות