התחייבות לשלם הוצאות רפואיות של תושב השטחים

מה הדין בסוגיית תחולת חוק הפלת''ד בשטחים ? על פי צו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (לאזור יהודה ושומרון) (צו מס' 677), התשל"ו-1976 (צו זהה שהוצא לנפגעי תאונות דרכים בחבל עזה - צו מס' 544, ראה ת"א (מחוזי י-ם) 7146/05 אבו גלידן יאסר, קטין נ' חסן חוסיין אל נירב וכנגד קרנית [ניתן ביום 3/9/09 ע"י כב' השופטת גילה כנפי-שטיינץ]), מחיל צו זה על תאונות דרכים, הוראות כמעט זהות לאלה המצויות בחוק הפלת"ד (ראה א' ריבלין, תאונת דרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה שלישית, בעמ' 310, 315, וכן ראה ההפניות הנוספת בסעיף 6 לפס"ד אבו גלידן). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התחייבות לשלם הוצאות רפואיות של תושב השטחים שנפגע בתאונת דרכים: 1. בקשת רשות הערעור היא על החלטת בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט זיאד סאלח) בת"א 17942-05-10 מיום 20/9/10, שם הורה בית משפט השלום כי על המבקשים להנפיק למשיב אגרת התחייבות, בפני כלל המוסדות הרפואיים בישראל, בגין הטיפולים שיוענקו למשיב בגין התאונה נשוא התביעה. 2. בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום נקבע, כי בשלב זה, די בראיות לכאורה כדי לקבוע שהכף נוטה לכך שאכן המשיב נפגע בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: חוק הפלת"ד), ביום 13/10/09. עוד נקבע כי מדובר בתושב שטחים שהוא דל אמצעים, כאשר מדי פעם הוא נזקק לקבלת טיפולים רפואיים, הקשורים לתאונה, ולכן יש לחייב את חב' הביטוח לשאת בהוצאות אלה או ליתן התחייבות לביצוע תשלום של הוצאותיו הרפואיות "שיש או שיהיו לתובע בתחום מדינת ישראל, ככל שהוצאות אלה קשורות לתאונה הנ"ל ולפגיעה בצוואר, שעל פי הנטען הייתה במסגרת התאונה הנ"ל" (להלן: הוצאות טיפולים רפואיים). לפיכך, הורה בית משפט השלום למבקשת 2 לתת התחייבות להוצאות טיפולים רפואיים, כהגדרתם לעיל, "לכל מוסד רפואי מאושר במדינת ישראל". 3. לטענת המבקשים, על בית המשפט היה לדחות את התביעה על הסף, מאחר שלמשיב אין זכאות לפיצוי לפי חוק הפיצויים של נפגעי תאונות דרכים, וככל שתביעתו לא נדחתה, הרי שעל ערכאה זו להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, כדי ליתן למשיב הזדמנות חוזרת להוכיח את הדין הזר החל בענייננו. עוד טענו המבקשים, שגם אם יש מקום לברר את התביעה בבית משפט השלום בעכו, כאשר יש בקשה לקבלת פיצוי מיידי ותכוף בגין הוצאות רפואיות שהוציא המשיב, הרי שהיה על המבקש להגיש בקשה מפורטת ומנומקת בנוסח הקבוע בתקנות לצורך קבלת תשלום תכוף, לרבות צירוף תצהיר לאימות העובדות, ולחלופין, לצמצם את הצו שניתן או לשנות את נוסח ההתחייבות במובן זה שיתייחס כלפי מוסדות רפואיים ציבוריים, המכוסים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 והקשורים לתאונה, ולא כלפי כל מוסד רפואי מאושר במדינת ישראל. 4. לאחר עיון חוזר בבקשה, ובתשובה שניתנה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ככל שזו מתייחסת בעיקר לנוסח ההתחייבות, ולאי התניית המשך הדיון, לרבות המשך תוקפה של ההתחייבות, בהגשת בקשה מסודרת לתשלום תכוף, וצירוף מסמכים נוספים נדרשים. 5. אין חולק כי המשיב הוא תושב השטחים, והתאונה הנטענת אשר הוכחשה על ידי המבקשים, ארעה בשטחים. על פי המפורט בכתב התביעה, ביום 13/10/09 נסע המשיב ברכב ציבורי מסוג אודי מ.ר 20-558-64 (להלן: הרכב) - מכיוון ירושלים לרמאללה. הרכב היה מבוטח אצל המבקשת מס' 2 (להלן: המבטחת). על-פי המפורט בכתב התביעה, התאונה אירעה תוך כדי ירידתו של המשיב מהרכב, כאשר הוא נפל מן המדרגות של הרכב, וכתוצאה מכך, על פי גרסתו, נפגע בכל חלקי גופו. 6. במקרה דנן, אכן עולה מפרוטוקול בית המשפט מן הישיבה מיום 20/9/10, כי המערערים טענו כנגד תחולתו של חוק הפלת"ד, וכי על המשיב להוכיח את הדין הזר. למרות האמור, יכול היה בית משפט השלום להניח - לצורך הבירור המיידי בדבר מתן התחייבות לטיפול רפואי נדרש- עקב התאונה, על תחולה כמעט מלאה של חוק הפלת"ד במקרה דנן. על פי צו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (לאזור יהודה ושומרון) (צו מס' 677), התשל"ו-1976 (צו זהה שהוצא לנפגעי תאונות דרכים בחבל עזה - צו מס' 544, ראה ת"א (מחוזי י-ם) 7146/05 אבו גלידן יאסר, קטין נ' חסן חוסיין אל נירב וכנגד קרנית [ניתן ביום 3/9/09 ע"י כב' השופטת גילה כנפי-שטיינץ]), מחיל צו זה על תאונות דרכים, הוראות כמעט זהות לאלה המצויות בחוק הפלת"ד (ראה א' ריבלין, תאונת דרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה שלישית, בעמ' 310, 315, וכן ראה ההפניות הנוספת בסעיף 6 לפס"ד אבו גלידן). לאור פסקי הדין האמורים, והקביעות בנושא זה בספרים הרלוונטיים הדנים בנושא, ספק אם יש צורך עוד לחזור ולהידרש לנושא, אלא במקום שישנה טענה ספציפית לפיה יש להחריג את התחולה האמורה על התאונה הנדונה. 7. לפיכך, ומבלי לפגוע בזכות שעומדת למערערים להעלות טענות קונקרטיות במקרה דנן במסגרת ההתדיינות בבית משפט קמא, אין מקום להידרש עוד לנושא, ובכפוף לזכות האמורה, דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף, להידחות. 8. בנוגע לנוסח ההתחייבות שעליו הורה בית משפט קמא, בנושא זה יש לקבל את הערעור באופן חלקי בנוגע לכיסוי הוצאות רפואיות עתידיות, ולקבוע כי אין מקום למתן צו מקיף לעתיד, בהעדר חוות דעת רפואית המצדיקה מתן צו בנוסח שניתן, ובטרם היה סיפק בידי המערערים להשלים את ההליכים המקדמיים בנוגע למצב בריאותו של המשיב, כמו גם בטרם הועבר למערערים טופס ויתור סודיות רפואית, והכולל כל מוסד רפואי מאושר. לפיכך, יש להגביל הן את תוכן ההתחייבות על דרך של ניסוח מצמצם, והן את אורך תוקפה, בנוגע להמשך טיפולים עתידיים. 9. אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שעל המבטחת - המערערת 2 - ליתן התחייבות לתקופה של חודשיים נוספים מהיום, לשלם את כל הוצאותיו הרפואיות שיהיו למשיב, בתחום מדינת ישראל, וככל שהוצאות אלה קשורות לתאונה הנ"ל ולפגיעה בצוואר, שלפי הנטען הייתה במסגרת התאונה הנ"ל, כלפי מוסדות רפואיים ציבוריים, המכוסים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. הערעור לא יתקבל בנוגע לטיפולים רפואיים שניתנו עד למועד מתן צו העיכוב (ראה סע' 4 להחלטה מיום 30/11/10 שצמצמה את חבות המערערת 2 בנוגע לזימונים למרפאת גב אורטופדית בבית חולים רמב"ם בלבד) ושכיסוי ההוצאות אושר על ידי בית משפט השלום. אין בצו זה כדי למנוע מן המשיב לחזור ולפנות לעניין זה, על בסיס תשתית עובדתית נדרשת, במסגרת בקשה לתשלום תכוף, ו/או על בסיס אישורים רפואיים מתאימים, לעניין זה. לאור התוצאה אליה הגעתי, יישא כל צד בהוצאותיו. הפיקדון, אם הופקד, יוחזר למפקיד באמצעות בא-כוחו. הוצאות רפואיותרפואהשטחי יהודה ושומרון