קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התמוטטות תקרה על עובד - תאונת עבודה: 1. התובע יליד 8.11.1940 עבד אצל הנתבעים "טל מהנדסים בע"מ". יצחק טל היה האחראי על פיקוח וביצוע העבודות הטכניות. הנתבעת 3 היא חברת ביטוח שביטחה את חברת הנתבעים 1 ו-2. 2. ביום 9.8.90 כאשר עבד התובע בהריסת מרפסת, התמוטט חלק מתקרת המרפסת ונפל עליו, ופגע בפלג גופו השמאלי כאשר השברים כיסו אותו עד לגובה החגורה. הצדדים הסכימו כי הנתבעים אחראים ל- % 95 מנזקי התובע והתובע ברשלנותו התורמת אחראי ל- % 5 מנזקיו. פסק הדין מתייחס לגובה הנזק. הנכות 3. לתובע נכות ב- 3 תחומים. בתחום האורטופדי - הוסכם כי נכותו היא %10. בתחום האורולוגי - נקבעה נכותו ע"י פרופ' קדר שמונה כמומחה רפואי בהסכמת הצדדים. לפי חוות דעתו, סבל התובע משבר באגן וקרע בשופכה. במשך כ- 3 חודשים נוקז כיס השתן ע"י צנטר. הקרע בשופכה תוקן בניתוח והרחבות השופכה. כתוצאה מהפגיעה התפתחה אצל התובע אין-אונות על רקע נזק לעצבי הפין, למחזור הדם, לגופים הספוגיים ולעטרה. בוצעה השתלת תותב מתנפח המאפשר לו חדירה, אולם התקנת התותב אינה פותרת את בעית התחושות בעת קיום יחסי מין והעדר פליטת הזרע שבאה גם על רקע היצרות השופכה באזור הקובע. בעיה נוספת בתחום זה היא שהנזק בעת התאונה והארועים לאחר מכן גרמו להתפתחות של חוסר יציבות קלה בכיס השתן ומנגנון השליטה על הטלת השתן. נכותו הצמיתה של התובע בתחום האורולוגי היא % 10 בגין היצרות השופכה, % 10 בגין העדר פליטת זרע ו- % 10 בגין האפשרות לקיום יחסי מין מוגבלים. בסה"כ % 28 נכות משוקללת. 4. בתחום הפסיכיאטרי חלוקים הצדדים. מומחה מטעם התובע, ד"ר ליטמן קבע לתובע % 50 נכות ומומחה מטעם הנתבעת, פרופ' בר-אל, קבע לו % 10 נכות. מומחים אלה נחקרו לפני. אומר מיד כי אני מעדיפה את חוות דעתו של פרופ' בר-אל על זו של ד"ר ליטמן, וקביעת נכותו של התובע על ידו נראית בעיני מבוססת יותר. ד"ר ליטמן בסיכום חוות דעתו כותב כי התובע במצב דכאוני-חרדתי ופגוע בדמוי הגברי בשל אי אונות, והוא רואה אותו במצב של תסמונת פוסט-טראומטית בדרגת חומרה שלישית. מכאן שיש לדעתו סימנים קליניים מובהקים וקבועים המגבילים את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה ב- % 50 לצמיתות. בחקירתו לפני סיפר ד"ר ליטמן שהיתה בעיתיות מסוימת בכך שהקשר בינו לבין התובע התנהל באמצעות מתורגמן. הוא קיבל כלשונם את דברי התובע שתורגמו לו והסיק את מסקנותיו על יסוד העובדות שסופרו לו כמו נדודי שינה, התקפי זעם, אי עבודה ופגיעה בדימוי העצמי עקב בעית האין אונות ואי היכולת להביא עוד ילדים לעולם. (לתובע כבר 8 ילדים). התיחסותו לתובע לפי דבריו היא "הוליסטית" ו"כוללנית" ולמעשה "תרגם" את נכותו האורולוגית והאורטופדית לנכות נפשית. אין ספק שלא נמצאו סימנים "קליניים מובהקים שאין בהם הפסקות" אצל התובע. כלשון ההגדרה בת' 34(ה) לתקנות הביטוח הלאומי בדבר קביעת דרגת נכות. אכן, יתכן שהתובע סובל מנדודי שינה מידי פעם, מירידה בדימוי העצמי ומהתקפי זעם, אולם סימפטומים אלה הם אופיינים לנכות פוסטראומטית המתורגמת ל- % 10 נכות ואין לדבר על נכות כה גבוהה כמו %50. פרופ' בראל הסביר שעיקר פגיעתו של התובע היא פגיעה האורגנית-אורולוגית ואורטופדית והפגיעה הנפשית אכן מתבטאת בירידת הערך העצמי ופגיעה בתדמיתו. דברי פרופ' בראל שאין פגיעה פסיכיאטרית מהימנים עלי והערכתו בדבר מוגבלות התובע בתחום הנפשי מקובלת בעיני. אשר על כן, אני קובעת כי נכותו של התובע בתחום הפסיכיאטרי היא %10 לצמיתות. בסה"כ מגיעה נכותו הרפואית המשוקללת של התובע ל- %41.7. 5. לצורך קביעת הפסד השתכרותו של התובע, אתייחס למגבלה התפקודית הנובעת מנכות רפואית זו. בשל הנכות האורטופדית אין התובע מסוגל לעמידה והליכה ממושכת ולנשיאת משקל מאומץ, ומכאן שאינו כשיר לעבוד כפועל בנין (כך נקבע בחוו"ד המומחה ד"ר פרנקל). הנכות בתחום האורולוגי משפיעה בעיקר בתחום הדימוי האישי, וישנה גם הבעיה שאיננה מתורגמת לאחוזי נכות והיא חוסר יציבות קלה בכיס השתן ומנגנון השליטה על הטלת השתן. הנכות הנפשית משפיעה על התפקוד היומיומי מבחינת דכאון וחרדה ודימוי עצמי. נראה לי לכן לקבוע את נכותו התפקודית של התובע בנכות של %50. השתכרותו של התובע 6. לפי עדותו של התובע עבד בעבר במקומות שונים כמו במקורות, אצל הקבלן ליפשיץ ואחרים. לא הוגש לי, ולו גם תלוש שכר אחד, המעיד על השתכרותו של התובע בעבר ועל מספר הימים שעבד כל חודש. גם התובע עצמו הסביר שלא עבד כל יום בשל האינתיפאדה והסגר וכאשר עבד, הועסק כפועל פשוט. קיימים חילוקי דעות לענין גובה השתכרותו של התובע אצל הנתבעת. לטענת התובע היה מקבל 90 ש"ח ליום עבודה. לטענת הנתבע היה זה 60 ש"ח ליום, ועובדה זו גם אושרה בכתובים. אני קובעת, לאור הראיות שלפני, שהתובע השתכר 60 ש"ח נטו ליום. בשנת 1990. לפי חישובי, התובע השתכר 400, 1 ש"ח ברוטו לחודש. אלמלא התאונה, נראה לי לנכון לקבוע ששכרו של התובע היה שכר יומי של 140 ש"ח ברוטו. התובע לא היה עובד חודש ימים מלא ובסה"כ היה מגיע לשכר חודשי של 800, 2 ש"ח לחודש ברוטו. הגעתי למסקנה זו הן לאור דברי העד טל שהעיד לפני בנובמבר 95 כי שכר העבודה שהוא משלם באותו מועד לפועל פשוט הוא 100 ש"ח נטו, והן כאשר השוויתי את שכרו של התובע לשכר הממוצע במשק ערב התאונה, בהשוואה להיום. הפסד שכר לעבר 7. מיום התאונה ועד היום לא עובד התובע כלל. אין הצדקה לאי עבודה כלל מעבר לתקופת השנה הראשונה בה החלים מפגיעותיו. נראה לי לנכון לקבוע את הפסד שכרו בעבר בסכום גלובלי בסך של 000, 120 ש"ח נכון להיום וכולל ריבית. הפסד שכר לעתיד 8. קבעתי את נכותו התפקודית של התובע ל- % 50. לכן הפסד השתכרותו לעתיד יהיה 400, 1 ש"ח לחודש לפי מקדם ההוון שלו עד גיל 65, ובסה"כ הסך של 542,135 ש"ח. הפסד פנסיה 9. לא הוכח כי הופרשו עבור התובע תשלומים בגין פנסיה או תשלומים סוציאליים אחרים. יחד עם זאת, לאור העובדה שבאמצעות לשכת התעסוקה היה מופרש תשלום לפנסיה עבורו, אני מוכנה לקבוע כסכום גלובלי את סך של 000, 20 ש"ח המשקף אבדן פנסיה ופיצויי פיטורין. אכן קיימות זכויות סוציאליות בגינן מפריש המעביד עבור העובד ואולם דבר לא הוכח במשפט עצמו. הגשת הסכם קיבוצי שרבים מתנאיו אינם חלים במקרהו של התובע אינה תחליף להוכחת התנאים הסוציאליים. עזרת צד ג' 10. התובע היה פגוע קשה עובר לתאונה אם כי לא הוכח שנזקק לעזרת צד ג', אצא מהנחה שלאור פגיעותיו היה צריך להעזר בתחילת תהליך החלמתו. אשר על כן, נראה לי לנכון לפסוק לתובע בראש נזק זה סך של 000, 5 ש"ח. לא ראיתי כי התובע יזקק לעזרת צד ג' בעתיד ואיני פוסקת לו פיצוי בגין ראש נזק זה. כאב וסבל 11. עפ"י נכותו של התובע וגילו, נראה לי לנכון לפסוק לו 000, 140 ש"ח בגין כאב וסבל, מחושב להיום וכולל ריבית. ניידות 12. התובע לא העיד לאן עליו לנסוע מכפרו, ומה עלות נסיעה. חרף העובדה שחלפו כ- 6 שנים מיום התאונה לא הוגשה לי קבלה על נסיעה מיוחדת שעל התובע לעשות. יחד עם זאת, לאור מגבלות התובע, אפסוק סכום גלובלי המשקף נסיעות מיוחדות כאלה, בסך של 000, 3 ש"ח. לסיכום 13. לאור האמור לעיל נזקיו של התובע הן: הפסד לעתיד 542, 135 ש"ח הפסד לעבר 000, 120 ש"ח כאב וסבל 000, 140 ש"ח עזרת צד ג' בעבר 000, 5 ש"ח ניידות 000, 3 ש"ח הפסד פנסיה 000, 20 ש"ח 542, 423 ש"ח בהפחתת % 5 רשלנות תורמת 177, 21 סה"כ 365, 402 ש"ח בהפחתת גמלאות המל"ל 656, 208 משוערכות להיום סה"כ 709, 193 ש"ח. 14. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים הדדית לשלם לתובע סך של 709, 193 ש"ח. כמו כן ישלמו הנתבעים % 95מכל הוצאות המשפט של התובע, לרבות % 95 מהוצאות המומחים מטעמו ושכ"ט עו"ד בסך של 000, 33 ש"ח ומע"מ.תקרהתאונת עבודה