מהי התנכרות הורית ? הקשר הקבוע והסדיר של כל ילד עם שני הוריו, זה המשמורן וזה שזכאי להסדרי ביקורים בלבד, חשוב להתפתחותו של הילד ועולה בקנה אחד עם עקרון "טובת הילד", שעל בית המשפט ליישם ולשמור על קיומו מכל משמר. קיימים הורים, שהם ההורים המשמורנים, אשר באופן מודע, בקול רם ואפילו בזדון "משחירים" את בן זוגם לשעבר בהערות שליליות ובפעולות שליליות. הורים אחרים פשוט נאנחים או נהיים דרוכים כאשר מוזכר ההורה האחר, ואלה גורמים להרגשות של אשם וחרדה אצל הילדים. התוצאה היא ילד מלא רגשות שנאה, פחד ודחייה כלפי הורה שאינו יודע על כך ולעיתים גם אינו ראוי ליחס כזה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנכרות הורית: 1. התובע הגיש תביעת מזונות נגד הנתבע, שהוא אביו. כתב התביעה המקורי הוגש ביום 17.7.97 וכתב התביעה המתוקן הוגש ביום 15.1.98. הוגשו כתב הגנה וכתב תשובה. 2. בדיון הראשון שהתקיים בפני בתאריך 14.6.98 טען ב"כ הנתבע כי יש לשלב את החיוב במזונות עם פגישות בין האב לבנו. בעקבות טענה זו הוזמן על ידי תסקיר של פקידת סעד לסדרי דין. 3. בישיבת יום 14.9.98, לאחר ששוחחתי בנפרד עם הקטין, הגיעו הצדדים להסכמה, הן בענין המזונות והן בענין הסדרי הראיה (אחת לשבוע בשעות הערב), ולהסכמה ניתן תוקף של פסק דין. באותו פסק דין הוריתי לפקידת הסעד להגיש תסקיר משלים לאחר כחצי שנה, ובו דיווח על קיום ההסדר. 4. התסקיר המשלים הוגש ביום 14.3.99 (נושא תאריך 7.3.99) ובסיכומו נכתב על ידי פקידת הסעד כדלקמן: "נסיון החודשים האחרונים לא הוכיח את עצמו, אכן נוצר קשר בין א. ו-ע., אולם טיבו מאד שיטחי מבחינת התוצאות הרצויות. נראה לי, כי יש מקום להמליץ על סדרי ראיה פחות אינטנסיביים כמו אחת לשלושה שבועות על מנת לשמר את הקשר בין ע. לאביו. הלגיטימציה המשפטית לכך תעגן את הקשר, טיבו ואיכותו יהיו תלויים בשניהם". 5. ביקשתי וקיבלתי את תגובות ב"כ שני הצדדים על התסקיר המשלים ובעקבות התגובות קבעתי דיון ליום 21.6.99 (לאחר דחיות) בנוכחות פקידת הסעד שנחקרה על התסקיר. 6. טוען ב"כ הנתבע כי כל מה שמרשו מבקש הוא קשר סביר עם הקטין והדבר עולה בקנה אחד עם טובת הילד וחשוב להתפתחותו. עוד טוען ב"כ הנתבע כי אמו של התובע מערבת אותו בסכסוך שבין הוריו לכך מסיתה אותו נגד אביו. 7. טוענת ב"כ התובע כי יש לאמץ את המלצת פקידת הסעד ולהפחית את תדירות המפגשים בין הקטין לבין אביו. עוד טוענת ב"כ התובע כי הסיבה לניכור שנוצר אצל הקטין נעוצה בחוסר השקעת מאמצים מצדו של הנתבע. 8. פקידת הסעד הוסיפה ואמרה כי מצבו העכשווי של הקטין טוב, הן בתחום הלימודי, הן בתחום החברתי והן בקשר שנוצר בינו לבין בן זוגה של אמו. 9. ההחלטה הניתנת בענין זה קשה ביותר, וזאת על רקע הסכסוך הקשה הקיים מזה שנים בתוך המשפחה. כך, למשל, קיים נתק מוחלט בין הנתבע לבין אחותו הגדולה (הבגירה) של הקטין, שבחרה אף לשנות את שם משפחתה ו"למחוק" באופן מודע כל קשר בינה לבין אביה, הנתבע. (ר' תסקיר מיום 2.9.98). מצב זה קרוי בספרות המקצועית "התסמונת של ההתנכרות להורה", ובאנגלית "THE PARENTAL ALIENATION SYNDROME". 10. ניתנת כאן הפנייה למקורות מקצועיים שלחלקם תהיה גם התייחסות בהמשך ההחלטה: 1. ספרו של פרופ' ריצ'רד א. גארדנר בשם הנ"ל (באנגלית) מה' 2 - 1998. 2. מאמרם של ד"ר ז. ברגמן וד"ר א. ויצטום, "חטיפת ילדים בידי הורה והתסמונת של ההתנכרות להורה", "שיחות", כרך ט'(2), עמ' 115, 119-122, (1995). 3. פרופ' פ. שיפמן, "דיני המשפחה בישראל" (1989 - כרך שני), עמ' 279-288. 4. ד"ר ד. שרון, "שיקולים מנחים בסוגיות משמורת וסדרי ראיה", קובץ מאמרים לפקידי סעד, משרד העבודה והרווחה. 5. ספר שיצא בארה"ב מאת ד"ר דגלס דארנאל (DARNALL) בשם DIVORCE CASUALTIES - PROTECTING YOUR CHILDREN FROM PARENTAL ALIENATION. 11. הקשר הקבוע והסדיר של כל ילד עם שני הוריו, זה המשמורן וזה שזכאי להסדרי ביקורים בלבד, חשוב להתפתחותו של הילד ועולה בקנה אחד עם עקרון "טובת הילד", שעל בית המשפט ליישם ולשמור על קיומו מכל משמר. קיימים הורים, שהם ההורים המשמורנים, אשר באופן מודע, בקול רם ואפילו בזדון "משחירים" את בן זוגם לשעבר בהערות שליליות ובפעולות שליליות. הורים אחרים פשוט נאנחים או נהיים דרוכים כאשר מוזכר ההורה האחר, ואלה גורמים להרגשות של אשם וחרדה אצל הילדים. התוצאה היא ילד מלא רגשות שנאה, פחד ודחייה כלפי הורה שאינו יודע על כך ולעיתים גם אינו ראוי ליחס כזה. הקטע האחרון לקוח מהספר של דארנאל הנ"ל, בתרגום חופשי שלי. 12. ההמלצות לשיטות ה"תגובה" של בית המשפט, כאשר הוא מגלה כי התופעה קיימת במקרה שבו הוא דן משתנות ממומחה למומחה וממלומד למלומד. א. ד"ר דן שרון, במאמרו הנ"ל, מציע לבדוק את שני ההורים ולהעביר את המשמורת על הקטין להורה הראוי יותר שיאפשר את הקשר עם ההורה השני (שם עמ' 34). ב. ד"ר ברגמן וד"ר ויצטום, בעקבות פרופ' גארדנר, מביעים דעה כי בית המשפט אינו יכול לצוות כי ההורה המשמורן יקבל טיפול וישתף פעולה עם המטפל, ולכן צריך בית המשפט להורות על הוצאת הילד מן הסביבה המזיקה והעברתו לסביבה אחרת, כמו בית ההורה השני או מקום אחר, נייטראלי (שם עמ' 120-121). ג. פרופ' גארדנר גם מציע כי במקרים החריפים במיוחד ימצא בית המשפט את הדרך לגזור על ההורה המשמורן (המסית) סנקציות כבדות לרבות מאסר (שם עמ' 376-378). 13. ההלכה הפסוקה התייחסה להכרעות קשות אלה במלוא כובד הראש: א. ע"א 319/54 ד.ג. נ' ה.ג., פ"ד יא, 261, פסק דינו של כב' השופט ש.נ. חשין, מ"מ הנשיא, דגש על סעיף 11, בעמ' 267-269. ב. בג"צ 40/63 לורינץ נ' יו"ר ההוצאה לפועל ואח', פ"ד יז, 1709, פסק דינו של כב' השופט ברנזון, דגש על עמ' 1715-1716 (דעת הרוב). "השיקול העליון, ולרוב המכריע, במשפטים מסוג זה הוא טובת הילד, אך הוא איננו השיקול היחידי ואין להתעלם משאר נסיבות המקרה ומדרישות הצדק כלפי שני ההורים. דווקא בגלל הנסיבות המשפחתיות המיוחדות במקרה זה מן הראוי לעודד את קשרי הילד גם עם האב מקטנותו. לא רק מבחינת האב אלא לטובת הילד עצמו: מוטב שיגדל ויתחנך על ברכי האם והאב גם יחד ולא יורחק אף מאחד מהם" (עמ' 1716 ב'). ג. בע"א 245/87 ברנשטיין נ' ברנשטיין, תקדין-עליון 88(1), עמ' 348, הנחה בית המשפט העליון את בית המשפט המחוזי לנקוט בסנקציה החמורה לפי פקודת בזיון בית המשפט נגד אם מסיתה שכזאת. כב' השופט גולדברג קבע בזו הלשון (סעיפים 7 ו8- לפסק הדין): "הנה כי כן סרבנותה של המשיבה לנסות ולמצא דרך ליישב את המחלוקת שבינה ובין המערער שלא על גב הילדה, הנה עקבית, וכל דרך להפיג עקשות זו לא צלחה. אולם אך מובן וברור הוא כי לא נחרוץ בשל כך את גורלה של הילדה, שהרי טובתה היא בראש מעייננו. ... אולם משעומדת המשיבה במריה ואינה מוכנה לשתף פעולה מרצונה, וכדי שלא יתפרש בעיניה כי בהיותה חוטאת להחלטות בית המשפט היא יוצאת נשכרת, על בית המשפט יהא לקבוע הוראות ברורות לעניין הביקורים והפגישות של המערער ובתו, ולכל עניין אחר שיימצא לנכון לשם איחוי הקרע ביניהם. באופן שאי קיום הוראה מהוראותיו של בית המשפט יאפשר למערער להגיש בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט לכפות על המשיבה ציות להוראה. משתוגש בקשה כזאת ויתברר כי יש דברים בגו, לא יהא מנוס אלא להפעיל כל פעם את הדרך היעילה במקרה זה לשם כפיית ההוראה על המשיבה, היא דרך המאסר המידי לתקופה שתמחיש את מטרתו. שכן הנחתנו היא כי אם מקל נועם לא גרם למשיבה להתפקח יעשה זאת מקל חובלים". ד. בעע"מ (ת"א) 33/96 פלוני נ' פלונית (דינים-מחוזי, כרך כו (7), 773), סקר כב' השופט ח' פורת ביסודיות את הפסיקה והספרות המשפטית והפסיכולוגית ואישר פסק דין של בית המשפט לעניני משפחה שהורה להעביר את משמורתם של שני קטינים מאביהם אל אמם בניגוד להסכם הגירושין ובנסיבות חמורות של התנכרות כלפי האם. 14. ולענייננו: ביחסים שבין הנתבע לבין הבת הבגירה, הרי תסמונת ההתנכרות מוצתה במלואה, כפי שנאמר לעיל, ע"י ניתוק מוחלט ואפילו שינוי שם המשפחה. כדי לא ליצור תהליך הדרדרות שכזה בין הנתבע לבין הבן הקטין, הרי אין לו לבית המשפט לתת יד להתפתחות התופעה אצל הקטין, שעלולה להגרם על ידי הפחתת מספר המפגשים בינו לבין אביו. 15. לכן, יש לדחות את המלצת פקידת הסעד (סעיף 4 לעיל) ולהותיר את הסדרי הראיה הקיימים, אחת לשבוע. 16. במקביל אני מורה לאם לפנות באמצעות פקידת הסעד לטיפול פסיכולוגי הולם, בין כזה הממומן על ידי רשויות הרווחה ובין כזה שימומן על ידה באופן פרטי, כדי לסייע לקטין לצאת מן המערבולת בה הוא נמצא ולהפחית במידה ניכרת את ההשפעה השלילית עליו. אי קבלת טיפול כאמור על ידי האם יכול להביא ביום מן הימים להתערבות חריפה של בית המשפט בענין משמורתו של הקטין ואף בנקיטת סנקציות חמורות כלפי האם. 17. סופה של החלטה, הסדרי הביקורים המוסכמים אחת לשבוע, יישארו בתוקפם. אין צו להוצאות משפט.ניכור הורי