זכויות נכי צד''ל

בחודש דצמבר 2004 נכנס לתוקפו חוק אנשי צבא דרום לבנון ומשפחותיהם, התשס"ה-2004 (להלן: חוק אנשי צד"ל), המשווה ככלל, ובשינויים המחויבים, את דינו של איש צד"ל שלקה בנכות, לדין נכה כאמור בחוק הנכים, לרבות לעניין קביעת נכות, תגמול ותשלומים. המבקש פנה בהתאם לקצין התגמולים לשם הכרה בו כנכה נוכח פגימותיו, אשר נגרמו לו, לטענתו, בשירותו בצבא דרום לבנון. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות נכי צד''ל: בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא, השופט י' גריל והשופטים ע' גרשון ו-י' וילנר). בפסק הדין נתקבל באופן חלקי ערעור המשיב על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים) (ע"נ 355/05, סגן הנשיא בדימוס ר' חרסונסקי, פרופ' א' פלדי ומר ד' לוקוב), ובוטלה קביעת הוועדה לפיה התקיים קשר סיבתי בין פעילותו הצבאית של המבקש לבין פגיעותיו הנטענות, תוך העברת ההכרעה בעניין זה למשיב. להלן אפרט את עיקרי העובדות הצריכות לעניין. המבקש שירת כחייל בצבא דרום לבנון בשנים 2000-1997, ומאז הוא שוהה בישראל. המבקש לוקה בשלוש פגימות, שמקורן, לטענתו, בפעילותו המבצעית בדרום לבנון: תסמונת פוסט טראומטית, פגימה בקיבה ופגיעת ראש. בעטיין של פגימות אלה החל המבקש לקבל קצבת נכות חודשית מהמוסד לביטוח לאומי (מל"ל), בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק המל"ל), החל משנת 2003. בחודש דצמבר 2004 נכנס לתוקפו חוק אנשי צבא דרום לבנון ומשפחותיהם, התשס"ה-2004 (להלן: חוק אנשי צד"ל), המשווה ככלל, ובשינויים המחויבים, את דינו של איש צד"ל שלקה בנכות, לדין נכה כאמור בחוק הנכים, לרבות לעניין קביעת נכות, תגמול ותשלומים. המבקש פנה בהתאם לקצין התגמולים לשם הכרה בו כנכה נוכח פגימותיו, אשר נגרמו לו, לטענתו, בשירותו בצבא דרום לבנון. קצין התגמולים דחה את תביעת המבקש, בתאריך 13.7.2005, בקובעו כי כלל לא נמצאו הוכחות לפיהן המבקש נפגע עקב פעילות מבצעית בצבא דרום לבנון. המבקש ערער על החלטה זו בפני ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (להלן: הוועדה), וערעורו הניב סדרה של החלטות שיפוטיות, שמתוכן אביא רק את אלו הדרושות להכרעה, ובחלקן הרלבנטי. בפסק דין מתאריך 19.1.2010, שניתן בתום הליכים שונים, קיבלה הוועדה את ערעור המבקש. הוועדה קבעה, לאחר שמיעת עדויות רבות, כי המבקש נפגע בפעילות מלחמתית, וזאת בניגוד לקביעת קצין התגמולים. על כך הוסיפה הוועדה קביעה נוספת, לפיה: "לא יכולה להיות גם מחלוקת" כי פגיעתו הנפשית (לרבות התסמונת הפוסט טראומתית) נגרמה "כתוצאה מן הפעולות בהן השתתף" (עמ' 2 לפסק דינה). על יסוד האמור קבעה הוועדה כי יש לקבל את הערעור וכן להעמיד את המבקש בפני ועדה רפואית, שתבדוק ותקבע את שיעור נכותו, הן הנפשית הן הגופנית. עוד הורתה הוועדה למבקש לבחור בעקבות האמור בין מסלול הפיצוי לפי חוק המל"ל, או חוק אנשי צד"ל. המשיב ערער על פסק דין זה בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, תוך שהוא משיג, בין היתר, הן על הקביעה כי המבקש נפגע בפעילות מלחמתית (טענה ממנה חזר בו המשיב במהלך הדיון, ואיננה רלבנטית עוד), והן על קביעתה של הוועדה לפיה קיים קשר סיבתי בין פגיעתו של המבקש בפעילותו המבצעית לבין פגימותיו, קביעה שהמשיב גרס כי היא נעשתה בחוסר סמכות. טענה אחרונה זו של המשיב נתקבלה על דעת בית המשפט המחוזי בפסק דינו מתאריך 8.11.2010. בית המשפט קבע כי שאלת הקשר הסיבתי בין הפעילות המבצעית לבין נכות המבקש כלל לא עמדה לדיון בערעור בפני ועדת הערעורים, שהרי קצין התגמולים דחה את תביעת המבקש להכרה כנכה בקובעו כי אין ראיות לכך שכלל נפגע במהלך שירותו הצבאי. בנסיבות אלה נקבע, כי משהחליטה ועדת הערעורים כי המבקש נפגע במהלך שירותו הצבאי, הרי שקצין התגמולים הוא זה שצריך להמשיך ולהכריע בשאלה האם נגרמה למבקש נכות (או החמרה בנכותו) כתוצאה מאותה פעילות מבצעית, אשר נקבע כי המבקש נפגע במהלכה. הערעור התקבל איפוא בהתאם. המבקש עותר עתה לרשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי המעלה, לשיטתו, שאלות עקרוניות וחשובות. לוז טענתו הוא שהיה מקום להותיר על כנה את החלטת ועדת הערעורים, לפיה המבקש יועמד בפני ועדה רפואית, ולא בפני קצין התגמולים, לשם קביעת נכותו. המשיב גורס, בתגובתו שנתבקשה על ידי, כי אין הצדקה ליתן רשות ערעור על פסק הדין, וכי לגוף הדברים צדק בית המשפט המחוזי הנכבד בקובעו כי הסמכות הראשונית לקבוע את הקשר הסיבתי שבין פעילותו המבצעית של המבקש (שכיום מוסכם כי המבקש נפגע במהלכה) לבין פגימותיו - מצויה בידיו של קצין התגמולים. יוער כי מהודעות הצדדים עולה שבינתיים קיבל קצין התגמולים החלטות בעניין הקשר הסיבתי בין הפעילות המבצעית לבין חלק מפגימותיו של המבקש, כאשר לגבי הפגימה המרכזית, היא התסמונת הפוסט טראומטית, נמצא כי זו הוחמרה כתוצאה מן הפעילות המבצעית, בה השתתף המבקש, והוא הופנה לשם קביעת דרגת נכותו לוועדה רפואית. לאחר הבאת הנתונים הרלבנטיים ותיאור השתלשלות ההליכים הגיעה עת ההכרעה. דין הבקשה למתן רשות ערעור - להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא במקרים חריגים, המעלים שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית והשלכות רחבות, החורגות מנסיבותיו של המקרה הבודד (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)); רע"א 4786/11 סואעד נ' קצין התגמולים (, ‏10.7.2011)). המקרה דנן איננו נמנה עם מקרים חריגים אלה. למעלה מן הצורך אוסיף כי דין הבקשה ממילא היה להידחות אף לגופה. ועדת הערעורים ככלל איננה מוסמכת לדון אלא בהחלטות שנתן קצין התגמולים (ראו: סעיף 33 לחוק הנכים; ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' חריטן, פ"ד מה(5) 374, 384 (1991) (להלן: עניין חריטן); רע"א 2480/06 מידר נ' קצין התגמולים (, 31.12.2006; להלן: עניין מידר)). במקרה דנן, קצין התגמולים דחה את תביעתו של המבקש להכרה בו כנכה כבר מן הטעם שלא מצא ראיות לכך שכלל נפגע בפעילות מבצעית. ועדת הערעורים קבעה, בניגוד לעמדת קצין התגמולים, כי המבקש נפגע בפעילות מבצעית. ניתן לומר כי בכך מוצה ערעור המבקש כאן. קביעת ועדת הערעורים סללה אמנם את הדרך לבירור שאלת קיומו של קשר סיבתי בין אותה פעילות מבצעית לבין פגימותיו של המבקש, או להחמרה בהן, כמו גם להכרעה הנגזרת בשאלת עצם נכותו של המבקש ודרגתה. אולם סדר הדברים הראוי כאן הוא שוועדת הערעורים תחזיר את הדיון בשאלות האמורות לקצין התגמולים, שהרי תפקידו הוא להכריע באופן ראשוני באותן שאלות. מובן שהחלטותיו בסוגיות אלו נתונות אף הן לביקורתה של ועדת הערעורים. בשים לב לאמור בפיסקה 10 לעיל - צדק איפוא בית המשפט המחוזי הנכבד, שביקר את החלטתה של ועדת הערעורים להוסיף על הקביעה לפיה המבקש נפגע בפעילות מבצעית גם קביעה שקיים קשר בין הפעילות המבצעית לבין פגיעתו הנפשית של המבקש, וכן הורה - שהטיפול בעניינו של המבקש יעבור ישירות לוועדה רפואית, אשר תקבע את שיעור נכותו הנפשית ואף הגופנית. סדר הדברים הראוי במקרה דנן אכן היה החזרת הדיון בעניינו של המבקש לקצין התגמולים, על מנת שזה יכריע באותם עניינים הנתונים באופן ראשוני לסמכותו, ולא שוועדת הערעורים תכריע חלף קצין התגמולים בשאלות שהוא עצמו טרם בחן (ראו בעניין זה הערת השופט א' רובינשטיין בעניין מידר, בפיסקה ז(4)). כמו כן מוקשית היא העברת הטיפול בעניינו של המבקש ישירות לוועדה הרפואית, שעה שתנאי להפעלת סמכות ועדה רפואית הוא ההכרה בנכות על-ידי קצין התגמולים (ראו: עניין חריטן, בעמ' 384) - סוגייה שקצין התגמולים כלל לא נזקק לה קודם לכן (נוכח קביעתו שאין ראיות לכך שהמבקש נפגע בפעילות מבצעית). כפי שקבע בית המשפט המחוזי הנכבד, קצין התגמולים הוא שאמור להחליט, על יסוד הקביעה שהמבקש נפגע בפעילות מבצעית, האם יש להכיר בנכותו (ובינתיים - קצין התגמולים כבר עשה כן כאמור). בעקבות השתלשלות דברים זו - על הוועדה הרפואית לעסוק עתה בשאלת דרגת נכותו המוכרת של המבקש, תוך שזכויות הערעור של המבקש שמורות לו. נוכח כל האמור לעיל - בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין - לא ייעשה צו להוצאות. חיילי צד"ל