זכות העיון בחומר חקירה שבידי המדינה, מעוגנת בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כדלקמן: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו". הפסיקה הכירה בכך כי המדובר בזכות רחבה היונקת כוחה אף מן הזכות להליך ראוי, למשפט הוגן ולניהול הגנה ראויה על ידי הנאשם. מכאן שאין המדובר רק בזכות המעוגנת באינטרס של הנאשם עצמו אשר מבקש להתגונן כדבעי, אלא הינה חלק מהאינטרס הציבורי הכללי בניהול הליך הוגן ובהגעה לחקר האמת (בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי (לא פורסם), מיום 15.9.2005). עוד נפסק כי יש לנקוט פירוש מרחיב למושג "חומר חקירה" וכי מושג זה צריך לכלול לא רק חומר הקשור באופן ישיר לאישום, אלא אף זה הקשור באופן עקיף באם הוא נוגע ליריעה שנפרסה במהלך הדיון, וכי הזכות משתרעת אף מעבר ל"גרעין הקשה" של ראיות התביעה. מכאן נדרשת בכל מקרה ומקרה בדיקה ספציפית שמתייחסת לחומר שמתבקש באופן קונקרטי, תוך בחינת זיקתו לאישום ולנאשם, ולשאלה האם תהא בו תועלת להגנת הנאשם. ראה בש"פ 91/08 מדינת ישראל נ' מוחמד שיבלי (טרם פורסם, מיום 13.2.08) וכן בש"פ 3071/11 דוד בן שטרית נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, מיום 8.5.11). עם זאת הובהר כי אין המדובר בזכות שהיקפה הוא בלתי נראה לעין, היינו אין סופי, ואין מקום שזו תגיע למחוזות רחוקים שאינם אף בפריפריה של כתב האישום ועליה לעמוד במבחני השכל הישר. לצד אותה פרשנות ליברלית ומרחיבה שניתנה למושג זה, הותוו חריגים לעקרון הגילוי, ובכלל זה "תרשומות פנימיות" של רשויות החקירה והתביעה, כדוגמת מסמכים של דיונים פנימיים, שאלו לא יחשבו דרך כלל כחומר חקירה( ראה בש"פ 7553/10 בר אושר נגד מדינת ישראל (טרם פורסם, מיום 7.12.10).בעניין זה נפסק כי : "הטעם לחריג זה הוא החשש כי חשיפת אותם מסמכים הכלולים בקטגוריה המכונה: "תרשומת פנימית" תפגע, למעלה מן הדרוש, בסדרי עבודתן של רשויות החקירה והתביעה, וביכולתן לערוך תרשומות כאלו (השוו: בש"פ 10787/06 אבו שחאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.1.2006); בש"פ 10480/07 בניזרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.3.2008))." המבחן החשוב שהוחל בהקשר זה, על מנת לנסות ולתחום את היקפו של אותו "צל" המוטל על כל האזור הכולל הן את הליבה והן את הפריפרייה של "חומר החקירה", הינו מבחן הרלוונטיות. נפסק כי על בית המשפט לבחון בכל תיק ותיק ובנסיבותיו, מה הרלוונטיות של אותו חומר המתבקש, לעניין המתברר בבית המשפט. מסמכיםזכות העיוןחומר חקירהעיון בחומר חקירה