קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות העיון של חבר מועצה: סעיף 140א(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע לאמור: "פנקסי העיריה ומסמכיה יהיו פתוחים לעיון ולבדיקה לפני כל חבר המועצה; הם יועמדו לרשותו לפי בקשתו לא יאוחר מ- 3ימים מיום פנייתו אל ראש העיריה או מי שהוא הסמיכו לכך, והוא רשאי להכין לעצמו העתק או תקציר מהם; אך לא יוצא פנקס או מסמך למטרה כאמור ממשמורת העיריה, אלא בהסכמתו בכתב של ראש העיריה או מי שהוא הסמיכו לכך." המשיב הוא חבר מועצת העיריה המבקשת. המבקשת עותרת לפסק-דין המפרש את הסעיף האמור כך שמכוחו לא יהיה זכאי המשיב לפרסם ברבים אותם מסמכים שיגיעו לרשותו במהלך שימוש בזכותו הנובעת מן הסעיף. עפ"י תפיסתה של המבקשת המשמעות הנכונה של סעיף 140א'(א) היא כי: "חבר מועצת העיריה, המעיין בפנקסי העיריה ומסמכיה מכח הוראות הסעיף האמור חייב לשמור לעצמו כל העתק, או תקציר, או צילום מפנקס או מסמך של העיריה, שהכין או שהוכן עבורו במסגרת העיון, ואסור לו להעבירו לידי מי שאינו מופקד בעיריה על טיפול בנושאים העולים מפנקס או מסמך כאלה, ובהתאם לכך, המסירה ע"י חבר מועצה כזה לפרסום בעתון של העתק, או תקציר, או צילום מפנקס או מסמך כאלה סותרת את מהותה של זכות העיון בפנקסי ומסמכי העיריה המוקנית עפ"י סע' 140א לפקודת העיריות [נוסח חדש] ואין חבר המועצה רשאי לעשות זאת." הוסכם על דעת שני באי-כח הצדדים שהסעיף האמור יפורש מתוכו תוך התעלמות מן התצהירים. אומר מיד, שלא מקובלת עלי גישת המבקשת. אינני מוצא בסעיף הנדון כל הגבלה לעניין הפרסום, הגבלה אליה חותרת המבקשת; מסקנתי זו נובעת הן מן הנוסח המילולי של הסעיף והן מן המשמעות הכללית שיש להעניק לו. עיריה היא גוף ציבורי שפעילותו חייבת להיות חשופה לעיני הציבור. אין כל סיבה להסתיר מידיעת הציבור תוכנם של מסמכים הקשורים בפעילותה של המבקשת. מכל מקום, על-מנת שיוסתרו מידיעת הציבור הרחב מסמכים מסויימים חייבת להיות הוראת חוק ברורה ומפורשת הקובעת זאת. לא מצינו הוראה כזו בסעיף, בנוסחו הנוכחי. אין ממש בטענה כאילו התיבה "לעצמו" מעידה על כך שאותם מסמכים מיועדים לידיעתו של חבר המועצה בלבד. כמו שאמרתי לעיל, הגבלה כזאת הייתה חייבת לקבל ביטוי חיקוקי מפורש. יתר על כן, הרישא של הסעיף איננה כוללת אותה תיבה שאליה נתפס ב"כ המבקשת, ואז גם הוא יגרוס מן הסתם שאם חבר המועצה מסתפק בעיון בלבד לא חלה עליו כל הגבלה לעניין הפרסום. יסוד הפומביות של מסמכי רשות מקומית הוכר בפסיקה גם בטרם נחקק הסעיף הנדון. ראה בג"צ 337/66 עזבון פיטל נ' ועדת השומה שליד עירית חולון. מוסיף וטוען עו"ד דעואל, כי אם ייעשה פרסום למסמכי העיריה, היא תתקשה לבצע את משימותיה. טענה זו הועלתה ונסתרה ע"י כב' השופט ויתקון בבג"צ 337/66 הנ"ל, תוך שהוא מפנה לפסיקה אנגלית המפורטת בו. התיבה "לעצמו" איננה יכולה ללמדנו על כך שהמממש זכות זו מוגבל בפרסום המסמך ברבים. הדבר הנובע הן מהמשמעות המילולית של אותה תיבה והן ממשמעותה בהקשר הכולל. הזכות שבסעיף זה נתונה לחבר מועצה בלבד, ואותה תיבה רק חוזרת על זאת. מאידך גיסא, מרגע שחבר המועצה עשה שימוש בזכות לא מטיל עליו הסעיף כל חובה או מגבלה לעניין השימוש שיעשה חבר המועצה באותו מסמך. הפירוש שדוגלת בו המבקשת יטיל הגבלה שללא ספק המחוקק לא התכוון אליה, שכן אחרת היה נותן לזה ביטוי מפורש. יתר על כן, הגבלה זו היתה מאפשרת לעיריה להסתיר מידיעת הציבור תוכנם של מסמכים שהציבור זכאי לדעת אותם. לפיכך, אני דוחה את התובענה וקובע כי אין בסעיף 140א(א) כדי להטיל על המשיב, או על חבר מועצה כלשהו, הגבלה כלשהי לעניין פרסומו של מסמך ממסמכי המבקשת. המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 000, 2 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.מסמכיםחברי מועצהזכות העיון