##מה זה זכות ציבורית למונית ?## יש מקום להבהיר מספר מושגי יסוד לגבי עניין הזכות הציבורית למונית. יש להפריד בין רישיון נהיגה למונית שמאפשר הסעת נוסעים במונית, ובין רישיון להפעלת מונית וקבלת מספר זכות ציבורית המכונה גם מספר ירוק ומאפשר לרכוש ולהפעיל מונית וכן להשכיר את המונית ו/או את רישיון ההפעלה. לשם נהיגה במונית לא נדרש מספר ירוק, כל אדם שמחזיק ברישיון נהיגה למונית ואשר עושה הסכם שכירות עם בעל הזכות הציבורית, רשאי לנהוג במונית. לשם קבלת מספר ירוק לא נדרש רישיון נהיגה, ובעל מספר ירוק וזכות ציבורית לא חייב להיות בעל רישיון נהיגה במונית אך יכול להשכיר את הזכות הציבורית לנהג בעל רישיון נהיגה במונית. למעשה, רכישה של מספר ירוק, דהיינו, זכות ציבורית, יכול לעשות כל אדם מעל גיל 18 תוך פנייה ל "וועדת המוניות – רכישת זכות ציבורית במונית". בעל המונית שאין לו זכות ציבורית, לא יכול כאמור להפעיל את המונית עד שלא ישכור זכות ציבורית ממי שמחזיק בזכות ציבורית. עבור אותה שכירות, משלם בעל המונית לבעל הזכות הציבורית תשלום חודשי קבוע על פי המוסכם בין הצדדים. מרגע שנעשית עיסקה בין הצדדים, משלם בעל המונית לבעל הזכות הציבורית את התשלום החודשי. הבעלות על הזכות הציבורית רשומה בטאבו על שם בעל הזכות הציבורית. כאשר מעוניין בעל המונית למכור את המונית שלו לצד ג' עליו להביא אישור מאת בעל הזכות הציבורית, כי מי ששכר ממנו את הזכות הציבורית, שילם את כל חובותיו לבעל הזכות הציבורית. אם נמסר אישור כזה על ידי בעל הזכות הציבורית, מחוייב בעל הזכות הציבורית למסור לצד ג' הקונה של המונית – שטר מכר על מנת שהקונה – צד ג' – יוכל להשתמש ברכב בין אם ישתמש בו כרכב פרטי או ישתמש בו כמונית לאחר שירכוש זכות ציבורית מבעל זכות ציבורית אחר. ##להלן פסק דין בנושא זכות ציבורית למונית:## כתבי הטענות 1. על פי כתב התביעה התובעים רכשו זכות ציבורית מן המנוח דרומי ז"ל באמצעות סוחר מכוניות בשם מזרחי. הזכות הציבורית צמודה למונית הרשומה על שם דרומי ז"ל על אף שאינו בעליה של המונית. בשנת 2003 הגיש דרומי, שלטענתו מזרחי מכר זכויות ציבוריות שלו במרמה, המרצת פתיחה שגם המשיבים היו צד לה וניתן צו מניעה האוסר דיספוזיציה של מכירת הזכות הציבורית ו/או שיעבודה. הצו אינו חל על השכרת הזכות הציבורית. לטענת התובעים על אף החלטת בית המשפט מסרבת הנתבעת ליתן רישיון להפעלת הרכב ובכלל זה הזכות הציבורית ואף מונעת שלא כדין מהתובעים להעביר את הזכות הצבורית למונית אחרת. התובעים תובעים פצוי כספי בגין הפסד הכנסות החל מיום 23.9.03 וכן עותרים להורות לנתבעת ליתן להם רשיונות רכב לגבי כל רכב אליו מוצמדת הזכות הציבורית וזאת עד למתן פסק דין בתביעת יורשי המנוח דרומי ז"ל להצהרה על הבעלות בזכות הציבורית. על פי כתב ההגנה בהתאם לצו המניעה, כל עוד התביעה תלויה ועומדת הרשיון להפעלת המונית הינו רכושה הבלעדי של אלמנתו של דרומי בהתאם לצו קיום צוואה שניתן ביום 7.1.04. התובעים מבקשים להפעיל רכב אחר באמצעות הרישיון להפעלת מונית וזאת על ידי רישום רכב אחר על שמו של המנוח או על שמם. הנתבעת אינה יכולה לרשום נכס על שם אדם שנפטר שאז תמה כשרותו המשפטית והתובעים מתעלמים מכך שנדרשת העברת בעלות ברישיון להפעלת המונית על שם יורשי המנוח בהתאם לצו קיום צוואה. לטענת הנתבעת התובעים יכלו למזער נזקיהם אליו פנו ליורשי המנוח בבקשה להעביר את הרשיון על שמם. על פי כתב ההגנה בהתאם למדיניותה מסרבת הנתבעת לרשום רכב אחר כמונית על אותו רישיון להפעלת מונית כל עוד לא נמכר הרכב הישן או הופקד רשיונו במשרד הרישוי וזאת כדי למנוע הפעלת יותר מרכב אחד על רישיון אחד להפעלת מונית. הנתבעת גם מסרבת לרשום רכב אחר על שם אדם שאינו בעל הרישיון להפעלת המונית. ניתן יהא לרשום רכב אחר על הרישיון להפעלת מונית רק אם תועבר הבעלות ברישיון על שם היורשים והרכב ירשם על שמם ולחילופין הרכב ירשם על שם מנהל עזבון המנוח, ולחילופי חילופין הבעלות ברישיון להפעלת המונית תועבר לאדם אחר והרכב ירשם על שמו. 2. מטעם התובעים הוגש תצהירו של התובע 2 - מנהל התובעת וכן חוות דעת של רואה החשבון ששון כהן. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של יוסי נזרי המשמש כממונה הסעים ומוניות במשרד התחבורה. המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעלפה. הטענות בסיכומים 3. לטענת ב"כ התובעים בסיכומיו הנתבעת שהיתה צד להליך בבית משפט השלום בתל-אביב נמחקה לאחר שהודיעה כי תכבד כל החלטה של בית המשפט. צו המניעה שניתן מלכתחילה על ידי בית משפט השלום בתל-אביב צומצם מאוחר יותר וחל רק על מכירתה או השכרתה של הזכות הציבורית עד לבירור במסגרת אותו הליך למי שייכת הזכות הציבורית. בסופו של יום ניתן פסק דין שקבע כי הזכות היא לתובעת וצו המניעה בוטל. עד לביטולו מנעה הנתבעת את שהתחייב מצו המניעה. כך עולה מתצהירו של מנהל התובעת על נספחיו לרבות דברים שנרשמו מטעם הלשכה המשפטית במשרד התחבורה. לטענת ב"כ התובעים נמנעה הנתבעת מלזמן עדים רלוונטיים מטעמה ויש לזקוף זאת לחובתה בפרט כאשר העד אותו הביאה הנתבעת לעדות כלל לא היו בפניו מסמכים הנוגעים לתיק. לטענת ב"כ התובעים כיוון שלזכות הצבורית על שם דרומי היתה צמודה מונית, גם אי אפשר היה להפריד בין כלי הרכב לזכות הציבורית ללא אישור ממשרד הרישוי אשר סירב לנתנו. לבסוף טוען ב"כ התובעים כי גם הנזק הוכח בעדויות מטעם התביעה כאשר הנתבעת לא הביאה כל ראיות מטעמה על אף שיכלה לעשות כן. לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו רק התנהלות התובעת שלא הכירה את החוק, התקנות ונהלי משרד התחבורה היא שמנעה בפועל את הארכת רישיון הרכב של המונית. מקור ההפרדה בין הזכות הציבורית לרישיון הרכב הוא החוק ותכליתו כלי רכב אחד לכל זכות ציבורית מטעמים של הקלות מס ומדיניות. צו המניעה כפי שצומצם לא עלה בקנה אחד עם תקנות התעבורה ונהלי משרד התחבורה כפי שפירט נזרי בעדותו שכן לא התייחס להפרדה בין רישיון הרכב לזכות הציבורית ולכך שהעברת הזכות הצבורית לרכב אחר והעברתו מבחן רשוי טעונה את הסכמתו של דרומי. לטענת הנתבעת היה על התובעים לפנות לבית המשפט שנתן את הצו על מנת שיבהיר את החלטתו תוך התייחסות להפרדה בין רישיון הרכב לזכות הציבורית ובית המשפט היה מורה למשרד התחבורה כיצד לנהוג. התובעים גם יכלו לתבוע נזקיהם מדרומי. לטענת הנתבעת גם לא הוכיחה התובעת כמה זמן, אם בכלל, עמדה המונית ללא שימוש וגם לא הוכח הנזק. בסכומי התגובה טוען ב"כ התובעים כי אם לטענת הנתבעת הצו שניתן לא עלה בקנה אחד עם התקנות והנהלים היה על הנתבעת לפנות בבקשת הבהרה לבית המשפט בתל-אביב. הנתבעת עצמה גם יכולה היתה להגיש הודעת צד ג' כנגד נזרי. עוד טוען ב"כ התובעים כי אין ממש בטענה ולפיה לא הובאה ראיה לכך שהמונית עמדה שכן הנתבעת הרי לא אפשרה לעשות טסט ובעניין זה קיימת גם עדותו של מנהל התובעת. לבסוף טוען ב"כ התובעים כי ככל שהטענה היא שננקט ההליך הלא נאות הרי שהיה על הנתבעת להגיש בקשה לסילוק על הסף. דיון 4. עיקר העובדות אינן שנויות במחלוקת. התובעת רכשה בשנת 2003 זכות ציבורית להפעלת מונית שמספרה 11120 מאת דרומי ז"ל באמצעות סוחר מכוניות בשם חיים מזרחי. בשנת 2003 נקט דרומי (עת היה עוד בחיים) בהליך של המרצת פתיחה בבית משפט השלום בתל-אביב להצהיר כי הוא בעל הזכות הציבורית (ה"פ 200788/03). המשיבים לבקשה היו בין היתר התובעים בהליך הנוכחי ומשרד התחבורה וועדת המוניות אשר ליד משרד התחבורה. לאחר נקיטת אותו הליך נפטר דרומי ואלמנתו ויורשתו שולה דרומי החליפה אותו כתובעת. במקביל לנקיטת אותו הליך ביקש דרומי כי ינתן צו מניעה המורה לנתבעים "להימנע מלהוציא ו/או למכור ו/או להעביר ו/או לבצע כל דיספוזיציה ברישיונות הפעלת המוניות שמספרם: 11120...." (ר' נספח ב' לתצהיר התובע). ביום 1.8.03 ניתן צו ארעי בהתאם למבוקש ונקבע דיון במעמד שני הצדדים (ר' שם). בטרם הדיון הגישה המדינה הודעה ולפיה אין לה כל עמדה בתיק וכי "המשיבים הפורמאליים יכבדו כל החלטה של בית המשפט..." ועל כן התבקשה מחיקתם של הנתבעים מההליך ולחילופין מתן פטור מהתייצבות לדיונים. ביום 21.9.03 ניתנה החלטת השופט ורדי הפוטרת את הנתבעת מהתייצבות לדיונים (ר' נספח ה' לתצהיר התובע). ביום 22.9.03 ניתנה החלטתו של כב' השופט ורדי אשר בה נאמר בין היתר כך "5. בהסכמת ב"כ המבקש/ת (דרומי - ש.ר.) יצומצם צו המניעה שניתן ביום 1.8.03 באופן שצו המניעה יחול על עשיית דיספוזיציה של מכירת הרשיונות ו/או שיעבוד הרשיונות ולא יחול על השכרת הרשיונות בכפוף לכך שהמשיבים יידעו את השוכרים לגבי ההליך המשפטי ולגבי האפשרויות שהתובענה תתקבל והמבקש יוכרז כבעל הרשיונות. למען הבהרה צו המניעה יחול על מכירה או שיעבוד הרשיונות בלבד ולא יחול על השכרה, רישום המונית עצמה על שם המשיב 2 (התובע 2 בענייננו - ש.ר.), רשוי וכל פעולה אחרת למעט מכירה ו/או שעבוד. 6. במידה ותהיה בקשה ספציפית של מי מהמשיבים לגבי מכירת המונית ו/או ביצוע פעולה הנמנעת בעקבות צו המניעה, תוגש בקשה ספציפית בעניין זה לביהמ"ש....". באותה החלטה גם נמחקו המשיבות 8-7 (משרד התחבורה וועדת המוניות) "...לאור הסכמתם לקבל כל החלטה של ביהמ"ש שיפעלו בהתאם לאמור בהחלטה זו לגבי צמצום צו המניעה" (סעיף 10 להחלטה). ביום 13.4.08 ניתן פסק דין בה"פ 200788/03 (שהועברה בינתיים לפסים של תביעה רגילה), הדוחה את התביעה (ר' נספח להודעת הנתבעת מיום 2.6.08). 5. התביעה בתיק זה עניינה הנזק שנגרם לתובעים לאחר צמצומו של צו המניעה כתוצאה מאי היכולת להפעיל את הזכות הציבורית. לגירסת התובע בתצהירו לאחר צמצום צו המניעה כשפנה לנתבעת לצורך קבלת רשיון להפעלת המונית בהתאם להחלטת בית המשפט סירבה האחרונה לעשות כן למעט לתקופות זמניות מצומצמות שאינן עולות על שנה וחצי (סעיף 14 ב לתצהיר). על פי התצהיר גם מונעת הנתבעת העברת הזכות הצבורית למונית אחרת (סעיף 15). עוד נאמר בתצהיר כי על אף עמדת לשכת היועץ המשפטי של משרד התחבורה ולפיה ניתן יהיה לקבל רשיון זמני להפעלת הזכות הצבורית בכפוף לרישום הזכות על מונית אחרת, סירבה עובדת משרד הרשוי לעשות כן (סעיף 18 לתצהיר). לגרסת הנתבעת משרד התחבורה הבהיר לתובעים כי כל עוד הרישיון להפעלת המונית הוא על שם המנוח דרומי ניתן להפעיל באמצעותו רק רכב אחד הרשום על שם המנוח ולא רכב אחר כל עוד לא הועברה הבעלות ברישיון ההפעלה (סעיף 14 לתצהירו של יוסי ניזרי). 6. אין מחלוקת כי בעת מתן צו המניעה היה הרכב כמו גם הזכות הציבורית רשומים על שם דרומי. על פי תצהירו של יוסי ניזרי המשמש כממונה הסעים ומוניות במשרד התחבורה "רישיון רכב למונית ורישיון להפעלת מונית הינם רשיונות נפרדים, אף שקיימת זיקה בין השניים במובן זה שרישיון רכב המשמש כמונית נרשם רק על שם מי שהינו בעלים של רישיון הפעלה" (סעיף 5 לתצהיר). על פי התצהיר "כיוון שרישיון להפעלת מונית הוא רישיון שניתן לממשו באמצעות מונית (רכב) אחת, ספציפית, אין אפשרות לרשום רכב חדש על רישיון להפעלת מונית כל עוד לא נמכר הרכב הישן הרשום על רישיון ההפעלה או שרישיון הרכב הישן הופקד במשרד הרישוי. זאת, בין היתר, כדי למנוע הפעלת יותר מרכב אחד כמונית על רשיון הפעלה אחד. (מונית פטורה מתשלום מיסים)" (סעיף 7 לתצהיר). גם בעדותו אישר כי לא יתכן פיצול בין רישום הזכות הציבורית (הרישיון להפעלת המונית) לבין רישום הבעלות ברכב וכי הרכב יירשם על שם בעל הזכות הצבורית גם אם בעליו הקנייני הוא אחר (ר' עמ' 21, שורות 7- 9). על פי עדותו המשמעות היא כי "בשביל להחליף רכבים באותה הזכות אתה חייב את בעל הזכות שיבוא ויחתום על יפוי הכח או על האישורים במשרד הרישוי כדי להחליף רכבים". כלומר, היתה דרושה הסכמתם של דרומי או יורשיו (עמ' 22, שורות 5-1). האמור בתצהירו ובעדותו של יוסי ניזרי אשר מקובל עלי, עולה גם מתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (ר' בהקשר זה הוראות סעיפים 276א ו-490 לתקנות). טענת ב"כ התובעים היא כי גם אם הצו שניתן אינו עולה בקנה אחד עם נהלי הנתבעת והתקנות בעניין זה היה על הנתבעת לאפשר את העברת הזכות הציבורית למונית אחרת באופן שיאפשר את השימוש בה על ידי התובעת. אין בידי לקבל טענה זו. את הצו שניתן יש לפרש. מלכתחילה ניתן לבקשת דרומי כך שתיאסר כל דיספוזיציה ברישיון הפעלת המונית. לאחר מכן צומצם, בין היתר לבקשת התובעים כך שרק מכירה או שעבוד של הזכות הציבורית נאסרו. הצו נועד להתיר את שנאסר קודם לכן מכח צו המניעה הרחב יותר, ולא לחייב את הנתבעת לפעול בניגוד לתקנות ו/או לכללים הנהוגים על ידה. קרי, צמצום הצו נועד לאפשר את השכרת הזכות לתובעת, כשהנתבעת כנתבעת פורמאלית ומי שאחראית על הרישום תאפשר זאת. לא בניגוד לתקנות ולכללים הנהוגים על ידה, אלא בכפיפות להם. גם אין לפרש את הודעתה של הנתבעת ולפיה תכבד כל החלטה של בית המשפט אלא כהודעה של צד נטול עמדה בתוצאה כעולה גם מההודעה עצמה. ככל שמתבקשת הנתבעת לפעול בניגוד לתקנות ולכללים הנקוטים על ידה, נראה כי היה גם מקום לאפשר לה לטעון בהקשר זה ולא לראותה אך כנתבעת פורמאלית. סבורה אני על כן כי אין לפרש את החלטת כב' השופט ורדי באופן לו טוענים התובעים. בפני התובעים פתוחה היתה הדרך, לו חפצו בכך, לפנות בבקשה הבהרה או מתן הוראות לשופט שנתן את הצו אך הם בחרו לא לעשות כן (ר' בהקשר זה עמ' 1 לפרוטוקול מיום 17.5.0, שורות 10-8. ר' גם עמ' 2 לאותו פרוטוקול, שורות 3-2). בפני התובעים עמדה גם האפשרות לפנות לדרומי ו/או יורשיו על מנת לאפשר קיום דרישות הנתבעת לצורך שימוש בזכות הציבורית. אף בדרך זו לא בחרו (ר' סעיף 9 לבקשת הנתבעת מיום 5.6.07; פרוטוקול הדיון מיום 8.10.07, שורה 5; עדותו של מנהל התובעת בעמ' 10, שורות 12-7). נותרה איפוא בבדידותה ההחלטה בדבר צמצום הצו שאינה קובעת את אשר טוענים התובעים. התביעה נדחית. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום ליתן צו להוצאות. מוניתזכות ציבורית למונית