להלן סקירה משפטית בנושא חילוט רכוש בהליך פלילי: סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים, קובע כדלקמן: "36א. (א) הורשע אדם בעבירה של עסקת סמים, יצווה בית-המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש שהוא - (1) רכוש ששימש או נועד לשמש כאמצעי לביצוע העבירה או ששימש או נועד לשמש כדי לאפשר את ביצוע העבירה; (2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך". לעניין סעיפים (1) ו- (2) דלעיל - "ביצוע עבירה" - לרבות ביצוע כל עבירה אחרת של עסקת סמים, אף אם הנידון לא הורשע בה, אם היא קשורה לעבירה שבה הורשע. סעיף 36א(ב) לפקודת הסמים קובע, כי בית-המשפט שהרשיע נאשם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנידון הפיק רווח מעסקת הסמים, או שהיה אמור להפיק רווח מן העבירה האמורה - יקבע בית-המשפט בהכרעת הדין, לפי בקשת תובע, שהנידון הוא סוחר סמים, ומשקבע כך - יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנידון, שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן - מנימוקים מיוחדים שיפרט. תנאי בסיסי להפעלת סמכותו של בית-המשפט לחילוט רכוש של נאשם - לפי סעיף 36א' לפקודת הסמים הוא, הרשעת הנאשם בעבירה של עסקת סמים. לפי סעיף 36א(ב) - משהרשיע בית-המשפט את הנאשם בעבירה של עסקת סמים, והוכח לו כי הפיק רווח מעבירה כאמור - יקבע בהכרעת הדין על-פי בקשת תובע, שהנידון הוא סוחר סמים, וכי הרכוש התפוס הושג כרווח בעסקת סמים, הגם שרשאי בית-המשפט שלא לעשות כן - מטעמים מיוחדים שיפרט (וראו: קדמי על "פקודת הסמים המסוכנים", מהדורה מעודכנת, התשנ"ז1997-, עמודים 235-231). סעיף 36א' לפקודת הסמים דן במקרים שבהם החילוט של רכוש - נעשה לאחר הרשעת הנאשם. סמכות החילוט של רכוש לאחר הרשעה - מוגבלת לרכוש המפורט בפסקאות (1) ו- (2) לסעיף 36א(א), דהיינו רכוש ששימש או נועד לשמש כאמצעי לביצוע העבירה או כדי לאפשר את ביצועה, או רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצועה, או שיועד לכך. לשון אחרת, מדובר בפסקאות האמורות בעבירה, נושא ההרשעה, או עבירה אחרת מאותו סוג - עבירה של עסקת סמים. במקרים שנדון בהם חילוט מכונית, לאחר הרשעה (וראו: רע"פ 546/92 מלול נ' מדינת ישראל, לא פורסם; וע"פ 4817/95 גובראן ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם) - משמש הרכב לביצוע עבירת הסמים. אולם, אין הכרח בכך, ויכול שהרכב לא שימש לעסקת הסמים, אך הופק כרווח בעבירה של עסקת סמים. בכל מקרה, כמו המקרים שנדונו בענין מלול ובענין ג'ובראן הנ"ל - לא תישלל אפשרות של הסדר, לפיו תשוחרר המכונית בתנאים שיקבעו על-ידי בית-המשפט, אף לפני ההכרעה בשאלת החילוט במסגרת גזר הדין (וראו גם: בש"פ 7715/97 שושנה חג'ג' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 98(1), עמ' 139). בבש"פ 3211/97 פתחי בן פאיז חליאלה נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך נא, 786, קבע כבוד השופט י' זמיר כדלהלן: "מבחינה עקרונית אינני שולל את האפשרות של הסדר לפיו תשוחרר מכונית שנתפסה בקשר לביצוע עבירת סם, בתנאים שייקבעו על ידי בית המשפט, אף שקיימת אפשרות שבסופו של דבר, עם הרשעת הנאשם, תחולט המכונית... אם כך לגבי חילוט מכונית לאחר הרשעה, קל וחומר לגבי תפיסת מכונית לפני הרשעה. נראה לי כי בדרך כלל, כדי להבטיח אפשרות של חילוט מכונית כמצוותו של סעיף 36א, אם הנאשם יורשע בעבירה של עסקת סמים, יש מקום להוציא צו עיקול ותפיסה של המכונית, שיעמוד בתוקפו עד למתן פסק הדין". הנה כי כן, המבנה שכב' השופט זמיר מציע כדי להבטיח את חילוט הרכוש הוא פנייה להליך אזרחי, דהיינו בקשה לצו עיקול ותפיסת הרכוש על פי צו העיקול - כדי להבטיח את חילוטו של הרכוש בעתיד, במסגרת ההליך הפלילי - גזר הדין. בבש"פ 6821/96 נורה אלחמידי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, כרך 96 (3) 45, אומרת כבוד השופטת בייניש, כדלהלן: "אציין רק כי גם אם אכן מדובר בהחלטות ביניים כנטען על ידי המשיבה, הרי שלכאורה אין להמעיט בפגיעתה של הכרעה זמנית זו, באשר עלולה תקופת הביניים להתמשך, ומן הראוי שעיכוב נכס או חפץ לזמן ממושך, לא יעשה בהיעדר תשתית מספקת ומוצדקת". אמת הדבר, שתפיסה בפועל של רכוש היא אמצעי דרסטי ופוגעני "להשגת התכלית של האפשרות לחלט בעתיד את הרכוש" (וראו בש"פ 7715/97 הנ"ל בעמ'2-). אמצעי זה שולל מן הבעלים שהועמד לדין ולפני שהוכרע דינו - לחיוב, את זכות השימוש ברכוש, וכמו בענייננו, מכונית העשויה לשמש אותו ואת בני משפחתו - עד שייחרץ גורלו, ואפשר לאחר חודשים רבים, ולעתים גם שנים. כל זאת, כאמצעי שמטרתו להבטיח את האפשרות לחלט את המכונית, בבוא העת. משום כך, מתעוררת השאלה אם הדרך להבטיח את החילוט בעתיד היא דווקא תפיסתה הפיזית של המכונית והעברתה לידי רשויות החקירה והתביעה, עד ש"יבשיל" החילוט בהכרעת הדין ובגזר הדין. וכך אומרת כב' השופטת שטרסברג-כהן בבש"פ 7715/97 הנ"ל: "הפגיעה ברכושו של אדם על-ידי נטילתו ממנו, על מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד היא פגיעה ברכושו ובקניינו ולפיכך יש לנקוט בו רק כאמצעי אחרון ובהעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבודה אדם וחירותו וכך יש לעשות על פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו. (ראה פסק דינו של כבוד השופט רבלין, בת"פ (ב"ש) 6/94, ב"ש 60/94 מדינת ישראל נ' אבו גרון ואח', פ"מ תשנ"ד (3) 419, 422). משפט פליליחילוט