מי שטוען כי לבית המשפט אין סמכות להיזקק לתביעה וכי הסמכות היחודית היא לבית הדין הרבני, עליו עול ההוכחה. עליו להוכיח כי התקיימו במקובץ כל התנאים, המקנים לבית הדין את הסמכות הייחודית:נ- כי תביעת הגירושין הוגשה תחילה, כי התביעה כנה, כי נכרכו בה הענינים נשוא התביעה בבית המשפט המחוזי וכי הכריכה היתה כנה (ע"א 118/80גבעולי נ. גבעולי, פ"ד ל"ד(4) 155, 157). אין המבקש יכול לפטור עצמו מלהוכיח קיומם של תנאים אלה, בהסתמכו על החלטת ביה"ד הרבני, בדבר סמכותו. במקרה דומה, בו החליט בית הדין הרבני כי יש לו סמכות להיזקק להכרעה בענייני רכוש, קבע בית המשפט העליון בבג"צ 725/80בלום נ. בית הדין האזורי חיפה (לא פורסם), כי בנסיבות כאלה שאלת כנותה של תביעת הבעל היא: "שאלה עובדתית שהמקום לבררה הוא בבית המשפט המחוזי אשר אותו מבקש המשיב למנוע מלדון בתביעה המונחת בפניו." החלטתו של ביה"ד הרבני אף אינה יכולה להוות השתק פלוגתא בין הצדדים, שכן, כל שניתן לדלות ממנה הוא, כי לדעת ביה"ד הרבני כן רצונו של הבעל להתגרש. לא ניתן למצוא בהחלטת בית הדין כל ממצא לענין כנות כריכת נושא הרכוש בתביעת הגירושין - תנאי, אשר אף את קיומו חייב הבעל להוכיח, כדי להצליח בטענתו בדבר סמכותו הייחודית של ביה"ד הרבני.סמכות ייחודיתבית דין רבני