קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כאבי גב בגלל סחיבת ציוד בצבא: 1. העורר יליד 16.5.1952 הגיש תביעתו להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח חדש) תשי"ט1959- (להלן-"החוק") וזאת בגין כאבי גב אשר החלו כשלוש שנים לפני הגשת תביעתו. העורר טוען כי כאבי הגב מהם הוא סובל לרבות הכאבים בעמוד שידרה צווארי המקרינים לכתפיים נגרמו במהלך שירותו הצבאי וכתוצאה מהשירות. 2. העורר שירת במשך כ15- שנים כגשש. העורר תיאר את תנאי שירותו בצורך בהליכה למרחקים ארוכים, נסיעה על גבי בטש"ית שהראש רכון כלפי מטה לבדוק את הדרך וכן בעת ההליכה בדרכי הטישטוש גם כן הראש רכון ומוטה כלפי מטה. העורר טוען כי כשם שהמשיב הכיר בכאבי הגב בעמוד שידרה גבי הנובעים ממשקל החגור והציוד שסחב עימו בעת פעילותו בעת השירות כך יש להכיר בעומס על עמוד שידרה צווארי כתוצאה מנשיאת נשק שהחגורה הנושאת את הנשק היתה לדבריו כל העת על צווארו. 3. המשיב דחה את התביעה בנוגע לעמוד השידרה הצווארי תוך שהוא מסתמך על חוות דעתו של ד"ר ביאליק וכן טוען כי העורר לא הוכיח שום ארוע חבלתי או אחר לפני שהחלו הכאבים בצוואר. כמו כן טוען המשיב כי מדובר בכאבים וליקויים בעמוד שידרה צווארי או מותני השכיח בקרב בני גילו של העורר. 4. העורר הגיש חוו"ד של ד"ר גלבר ישראל אשר קבע כי לנוכח עבודתו של העורר כפי שהעורר מסר הכרוכה במאמצים פיזיים קשים, סחיבת משקל, אפוד ותחמושת, ואימונים קשים "אין זה נדיר לראות שלאחר פעילות אינטסיבית כזאת תחול פגיעה בחוליות הצוואר". ד"ר גלבר טוען בחווה"ד כי פרופ' ביאליק אשר טוען בחוות דעתו כי מדובר בשינויים ניווניים טבעיים המתאימים לגיל החולה אינו לוקח בחשבון את העומס הגופני שעבר על העורר ותוצאות הבדיקות שעבר כתוצאה מהפגיעה הצווארית. לכן לדעתו יש קשר סיבתי בין התלונות ובין הפריצה הדיסקלית לבין השירות הצבאי. 5. לכך השיב פרופ' ביאליק כי העורר הוכר בשל המאמצים והעומסים שהופעלו על עמוד השידרה המותני בנכות עפ"י הפגימה בעמוד שידרה מותני, אולם לטענתו מאחר והעומס על הגב כולו מופעל בכיוון עמוד השידרה המותני ולא הצוווארי ומאחר ולא היו מאמצים או פעולות או חבלות מסוג כזה שמוכרים כגורמים לפגיעה בצוואר אין לקבל קשר של החמרה או גרימה בין השירות בצה"ל כגשש ובין כאבי הצוואר. מחוו"ד נוספת מיום 27.11.97 מציין פרופ' ביאליק כי: "השינויים הניווניים ועל רקע זה פריצת הדיסקים הבין חולייתיים מעידים על כך, שלמר סעידה ישנה נטיה ((PREDISPOSITION לפתח שינויים בעמוד השידרה (מותני, גבי או צווארי), וזה היה גורם מסייע להופעת הבעיה בעמוד השידרה המותני כתוצאת השירות". לדעת פרופ' ביאליק בעוד שעל העמוד השידרה הצווארי ישנו משקל הראש בלבד הרי דרך עמוד השידרה המותני עוברים כוחות נוספים מכל הגוף. לפיכך קיים שוני בעומסים שעל עמוד השידרה הצווארי ועל עמוד השידרה המותני. לכן המנגנון של התפתחות השינויים הניווניים בכל אחד מהמקומות הוא שונה לחלוטין ואין דינו אחד כשל השני. 6. שקלנו את עמדות הצדדים וטענותיהם ועיינו במסמכים שצורפו והגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו בלבד. העורר טען כי החל לסבול כאבים בצוואר בהיותו כבן 44, ובערעורו הוא ציין כי החל להרגיש בכאבי צוואר כשלוש שנים שקדמו להגשת התביעה. בבדיקות שעבר העורר, התברר כי הוא סובל מפריצות דיסק בצווארו. מדובר בתקופת שירות ארוך של כ15- שנים, אולם אין כל אינדקציה בנוגע לתקופה שלפני גיוסו לשירות הצבאי ומדובר על תקופה של עד גיל 30 בערך. 7. הצדדים אינם חלוקים בנוגע לשאלה כי מדובר בשינויים ניווניים אשר התפתחות הגיל יש בה חלק רב אם לא מכריע בשינויים אלה. המשיב הכיר בהתפתחותם של שינויים אלה בקשר לעמוד השידרה הגבי וזאת עוד בשנת 1994. פרופ' ביאליק מאבחן את התפתחות השינויים הניווניים בנוגע לעמוד השידרה הגבי ומאבחן אותו מהשינויים הניווניים בעמוד השידרה הצווארי. הבחנה זו ככל שהיא מתייחסת לדחיית תביעתו של העורר בענין הצוואר לחלוטין, אינה נראית לנו. נראה לנו יותר האמור בחוות הדעת שנמצאה בתיקו הרפואי של התובע מטעם ד"ר גרשון וולפין מיום 3.11.94 אשר מצא בעמוד השידרה המותני מום מסוג ספונדילוליזיס של L5 ובנוסף בלט אחורי מרכזי בסמוך לחוליה הנ"ל והמליץ על קשר של החמרה בלבד בין כאבי הגב ובלט הדיסק S1 - L5. דין דומה צריך לחול על המקרה נשוא הדיון דהיינו הפגימה בעמוד השידרה הצווארי. 8. לא נעלם מעיננו כי על אף המלצת ד"ר וולפין הכיר המשיב בקשר של גרימה ולא החמרה בנכות הגבית אולם במקרה שבפנינו המתייחס לפגימה הצווארית לאחר שנתנו משקל מסויים להבחנה של פרופ' ביאליק בנוגע לשינוי בעומסים בין עמוד השידרה הצווארי לבין עמוד השידרה הגבי, ותוך התחשבות בכך כי מדובר במום מולד, וכן בשירות ארוך מצד העורר אשר התגייס בגיל מבוגר יותר, אנו מחליטים כי יש לזקוף 50% מהפגימה בצוואר על חשבון השירות. לפני סיום ברצוננו לציין כי מצאנו שהעורר הפריז במידה רבה בתיאור העובדתי בנוגע לנשיאת הנשק או חגורת הנשק על צווארו, וזאת מכיוון שלא שוכנענו כי בעת ישיבה על גבי הבטשי"ת הנשק מהווה משקל, שהרי במצב זה הוא מונח על הברכיים או כי בעת הליכה יש משקל על הצוואר דווקא, שכן הנשק יכול ויהא על הכתף, עם זאת מצאנו שיש לזקוף מחצית הנכות על חשבון השירות וזאת מהטעמים שפורטו לעיל. 9. סיכומו של דבר אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי ומורים כי מחצית מהפגימה בצווארו של העורר, אשר נתגלתה במהלך השירות, תזקף כפגימה שנוצרה עקב השירות. בנסיבות אין צו להוצאות. עמוד השדרהצבאכאבי גב / בעיות גבשירות צבאי