לכלל, כי כישלון תמורה חלקי אינו מהווה הגנה בפני תביעה לפרעון שטר יש, כידוע, יוצא מן הכלל. דברים אמורים במקרה שבו ניתן לברר, ללא חשבון או חקירה מסובכים ומורכבים, מהו החלק של התמורה שלא ניתן (ראה לעניין זה רע"א 218/88 [1] (אומנויות פנים בע"מ נ' סנפורד קולב); ע"א 366/89 ). אפילו היינו רואים, איפוא, את היחסים החוזיים שלפי ההסכם הראשון ולפי ההסכם השני כמסכת משפטית אחת, היה חל כאן היוצא מן הכלל. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כישלון תמורה חלקי: .1ביום 2.12.90עשו המבקשת והמשיבה הסכם ביניהן (להלן: "ההסכם הראשון"), לפיו התחייבה המבקשת לבצע עבודות עפר ואספלט עבור המשיבה. העבודות לא הושלמו במועדן, ולפיכך, עשו המבקשת והמשיבה ביום 27.9.91הסכם נוסף (להלן: "ההסכם השני"), בו פורטו העבודות שנותרו לביצוע ונקבע הסכום שישולם עבורן, לרבות לוח התשלומים. נאמר שם, כי "הסכם זה מבטל מכל וכל כל הסכם קודם שהיה בין הצדדים". המשיבה מסרה למבקשת שיקים לתשלום המגיע לפי ההסכם השני ומשלא פרעה שניים מהם - בסך כולל של -.993, 53ש"ח - הגישה המבקשת בלשכת ההוצאה לפועל באשקלון בקשה לבצעם. רשם בית-משפט השלום באשקלון (כבוד הרשם מ' יפרח), שאליו הועברה ההתנגדות, בהחלטתו מיום 11.5.92, נתן למשיבה רשות להתגונן, תוך שהתנה אותה בהפקדת ערבות בנקאית בסכום השיקים. כפי שקבע, היה כישלון מלא של התמורה לפי ההסכם השני. בית המשפט קמא (כבוד השופט ח' נחמיאס) דחה, בפסק דינו מיום 7.7.92, את ערעורה של המבקשת ואימץ את החלטתו של כבוד הרשם. על כך, ביקשה המבקשת להרשות לה לערער. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. .2השאלה העיקרית שבמחלוקת, היא, אם היה כאן כישלון מלא של התמורה לשיקים. לטענת המבקשת, לא פירט המצהיר מטעם המשיבה את העובדות המהוות בסיס לטענה וכן לא גילה את דבר קיומו של ההסכם השני. לפיכך, יש לראות את העבודות, שלפי ההסכם הראשון ולפי ההסכם השני, כמכלול אחד ואת השיקים עליהם מדובר, יש לראות כחלק מן התמורה שניתנה עבור מכלול זה. מכאן, שהיה כישלון של חלק מן התמורה בלבד, ולפיכך, אין המשיבה זכאית לרשות להתגונן. לעומתה טוענת המשיבה, כי ההסכם השני עומד בפני עצמו וכי נקבעו בו תנאים העומדים בפני עצמם שתמורתם ניתנו השיקים. התמורה לפיו לא ניתנה ולכן היה כאן כישלון מלא של התמורה המזכה אותה ברשות להתגונן. בעניין זה סבר כבוד הרשם, כי השיקים ניתנו בתמורה לביצוע העבודות שפורטו בהסכם השני. משלא נסתרו טענות המשיבה, כי אלה לא בוצעו כלל, הרי שהיה כאן כישלון תמורה מלא. .3אף אני סבור כמותו. כאמור לעיל, הסכימו בעלות הדין, כי ההסכם השני "מבטל מכל וכל כל הסכם קודם" ביניהן. כן נאמר בו, בראש סעיף 3, כי התשלומים שפורטו בסעיף הם "בתמורה לכך" שהמבקשת תבצע את העבודות שפורטו בסעיפים הקודמים. בכך יצרו מסכת חדשה ונפרדת של יחסים חוזיים ביניהן, העומדת בפני עצמה ומטילה על כל אחת מהן חיובים חדשים. במסגרת יחסים חדשים אלה אין משמעות משפטית ליחסים שהיו ביניהן בעבר, או לזהות המתקשרות, ממש כאילו הזמינה המשיבה חברה אחרת במקום המבקשת לבצע עבורה עבודות מסוימות. יתר על כן, לכלל, כי כישלון תמורה חלקי אינו מהווה הגנה בפני תביעה לפרעון שטר יש, כידוע, יוצא מן הכלל. דברים אמורים במקרה שבו ניתן לברר, ללא חשבון או חקירה מסובכים ומורכבים, מהו החלק של התמורה שלא ניתן (ראה לאחרונה לעניין זה רע"א 218/88 [1] (אומנויות פנים בע"מ נ' סנפורד קולב); ע"א 366/89 [2]). אפילו היינו רואים, איפוא, את היחסים החוזיים שלפי ההסכם הראשון ולפי ההסכם השני כמסכת משפטית אחת, היה חל כאן היוצא מן הכלל. במצב דברים זה, משגילתה המשיבה הגנה לכאורה, היתה זכאית שתינתן לה רשות להתגונן. הספיקות שנתעוררו בליבו של כבוד הרשם בשל העובדה, שהמשיבה לא הזכירה בתצהירה את ההסכם השני, ובשל סתירה שמצא בין הנטען בו לבין המציאות, אינם מעלים ואינם מורידים. בשלב הדיון בבקשה לתת רשות להתגונן אין הנתבע חייב לשכנע שטענותיו הן טענות אמת (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית) סעיפים 534-535). כך או כך, הותנתה הרשות בהפקדת ערבות בנקאית ודי בכך כדי להכשירה, אליבא דכל הדעות. .4לפיכך, אני דוחה את הערעור. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך -.000, 1ש"ח. כשלון תמורה