מה הדין בסוגיית כריכת תביעה להחזקת הילדים ? על פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), בית הדין יכול לקנות לו סמכות לדון בעניינים הקמים ועולים "אגב גירושין". סמכות זו - "הסמכות הנכרכת" - היא סמכות "מקבילה" אשר יכולה להקנות לבית הדין סמכות ייחודית לשיפוט במקרים בהם התובע או התובעת כרכו בתביעת הגירושין עניינים שונים. והוא, כשבן הזוג השני לא פתח קודם לכן בהליך בנושא המדובר לפני בית המשפט האזרחי. ראו: בג"צ 5507/95 אמיר ואח' נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה ואח' פ"ד נ(3) 321. הפסיקה קבעה כי יש להבחין בין שני סוגים של עניינים "נכרכים": ישנם עניינים אשר לפי עצם טיבם וטבעם כרוכים בהליך הגירושין. עניינים אלו, אין צורך לציינם ולהזכירם בתביעת הגירושין על מנת שבית הדין יקנה לגביהם סמכות ייחודית. כזה הוא, לדוגמה, ענין החזקת הילדים. ראו: ע"א 8/59 גולדמן נ' גולדמן פ"ד יג 1085; ובג"צ 5507/95, לעיל. ואילו הענין הרכושי, למשל, אינו שייך לעניינים אשר כרוכים מעצם טיבם בגירושין. בענין החזקת הילדים, כל עוד לא שלל אחד מבעלי הדין את סמכותו של בית הדין הרבני בנושא זה על ידי פניה קודמת לערכאות האזרחיות, הסמכות לדון בהחזקת הילדים נתונה לבית הדין הרבני כחלק מסמכותו לדון בענייני גיטין, וזאת בשל היות הנושא כרוך "מטיבו ומטבעו" בגירושין. ראו: בד"מ 1/60 וינטר נ' בארי פ"ד טו 1457.קטיניםכריכה (גירושין)