מועד ערעור על פסק דין מתוקן

מהו המועד הגשת ערעור על פסק דין מתוקן ? סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה מחיל את סעיף 81 לחוק בתי המשפט, על בית הדין לעבודה. סעיף 81(ג) קובע: "תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת." קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מועד הגשת ערעור על פסק דין מתוקן: בפני בקשת המשיבים 2-5 למחיקה על הסף של הערעור כנגדם, וכן בקשה המערער להארכת מועד, שהוגשה מטעמי זהירות לאחר הגשת הבקשה למחיקה על הסף. כמו כן, מצויה בפני בקשת המערער (שהוגשה על ידו בתיק ע"ע 184/10 בכובעו כמשיב) לאיחוד התיקים שבכותרת, לצורך קיום דיון במאוחד בישיבת הגישור הקבועה ליום 5.9.10. החלטתי לדון במאוחד במכלול הבקשות. בטרם אכריע בבקשות, תובא בקליפת אגוז תמצית ההליכים בשני התיקים: המערער הגיש תביעה בבית הדין האזורי בירושלים (עב 1868/06) נגד המשיבים 1-6 שעניינה תשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר והפרשי פנסיית יסוד. אלה הגישו מצידם תביעה שכנגד שעניינה השבת כספים שנלקחו שלא כדין, כנטען, מקופת המשיבה 1 ומהכנסותיה, וכן תשלום בגין עלות חדר במלון שהחזיק המערער. בית הדין האזורי (כב' הנשיאה דיתה פרוז'ינין בדן יחיד), קיבל את התביעה נגד המשיבה 1 בגין פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת והפרשי שכר ודחה את התביעה נגד יתר המשיבים. בתביעה שכנגד נקבע כי המשיב ישיב כספים בעבור השימוש בחדר המלון ויתר התביעה תידחה. מתצהיר המערער עולה כי פסק הדין של בית הדין האזורי התקבל אצלו ביום 17.2.10. המערער הגיש לאחר מכן לבית הדין האזורי בקשה לתיקון פסק הדין - האחת, לעניין קביעת תקופת עבודתו של המערער בסוגיית פיצויי הפיטורים והשנייה לעניין הפרשי שכר עבור חודשיים נוספים. בית הדין האזורי נעתר לבקשה ברובה ותיקן את פסק דינו ביום 24.3.10 (להלן: "ההחלטה המתקנת"). בין לבין הוגש ביום 21.3.10 ע"ע 184/10 על ידי המשיבה 1, כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי. ביום 2.5.10 הוגש ע"ע 1788-05-10 על ידי המערער, בהסתמך על מועד ההחלטה המתקנת, כאשר לטענת ב"כ המערער מניין הימים להגשת הערעור מתחיל ממועד מתן אותה החלטה ולא ממועד מתן פסק הדין. זאת, בשים לב לסעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"), המפנה, בין היתר, לסעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). ביום 20.5.10 הגישו המשיבים 2-5 בקשה למחיקה על הסף בטענה כי התיקון עוסק באופן חישוב הסכומים בהם חוייבה המשיבה 1, ואינו נוגע למשיבים 2-5 ומשכך, המועד בו יחל מניין הימים להגשת ערעור, לא יכול שיוארך כלפיהם בשל ההחלטה המתקנת. ביום 9.6.10 הוגשה תגובת המערער למחיקת הערעור על הסף ובמצורף לה הוגשה "למען הזהירות" בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בנימוקי הבקשה נטען כי המבקש (המערער) הינו בדעה כי המועד להגשת הערעור הוארך בשל ההחלטה המתקנת, אך אם לא תתקבל עמדתו, מבקש הוא את הארכת המועד מן הטעמים הבאים, העולים לעמדתו כדי טעם מיוחד: טעות שבדין ביחס לפרשנות סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט. הגשת הבקשה לתיקון - והתיקון גופו - מהווים בנסיבות מיוחדות טעם מיוחד להארכת מועד. קיומו של הליך תלוי ועומד - ע"ע 184/10, בשים לב לכך שהמשיבה 1 "קשורה קשר טבורי למשיבים". סיכויי ההליך, אשר נטען כי הינם גבוהים. כאמור, אין מחלוקת כי בשים לב למועד המצאת פסק הדין המקורי למערער, חלף המועד להגשת הערעור. עיקר המחלוקת עניינה בשאלה האם מתן ההחלטה המתקנת מאריך את המועד להגשת ערעור. סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה מחיל את סעיף 81 לחוק בתי המשפט, על בית הדין לעבודה. סעיף 81(ג) קובע: "תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת." אף אם אקבל טענת המשיבה לפיה ההחלטה המתקנת אינה נוגעת למשיבים 2-5 ומשכך, חלף המועד להגשת הערעור, הרי שעדיין עומדת בפני טענתו של ב"כ המערער, לפיה סברתו כי המועד להגשת הערעור הוארך הינה טעות שבדין, אשר עולה כדי טעם מיוחד ויש בה די כדי להיעתר לבקשתו להארכת מועד. ואמנם, בפסיקתו של בית המשפט העליון נדון בעבר בעניין דומה. באותו ענין הועלתה טענה לפיה ביחס למשיבים מסויימים לא תוקן פסק הדין ואין המועד מוארך כלפיהם. ביחס לטענה זו נקבע כי: "איני מקבל, בהקשר זה, את טענת קבוצת המשיבים...ב משיבים אלה, כיתר המשיבים, הם צדדים להליך נשוא פסק הדין ואין למצוא בסעיף 81 כל סייג באשר לתוכנו או היקפו של ערעור מוגש לאחר תיקון פסק דין. לכאורה, די בכך כדי להיענות לבקשת התיקון". ובעניין אחר בבית המשפט העליון נאמר: "סעיף 81 אינו עושה לעניין זה כל הבחנות פנימיות לעניין מהות או נושא התיקון בו מדובר. גם תיקון שעניינו הוצאות או שכר טירחת עורך דין מביא לכך, שתחילתו של מרוץ המועדים להגשת ערעור על פסק הדין כולו נדחה למועד מתן ההחלטה המתקנת את פסק הדין". מנגד, פסיקתו של בית הדין הארצי לעניין זה קבעה בעבר: "ככל שנמצא שלתיקון גופו השפעה, או השלכה פוטנציאלית, על הליך הערעור, תחול הוראתו של סעיף 81(ג) לחוק. לאמור, מניין הימים להגשת הערעור יחל ממועד מתן ההחלטה המתוקנת. שונה המצב במקרה בו נמצא שהערעור מתמקד באותו חלק מפסק הדין המקורי בו לא נעשה התיקון, או שהתיקון שנעשה אינו משליך על אותו חלק מפסק הדין המקורי מושא הערעור. במקרה כזה, לא תחול הוראתו של סעיף 81(ג) לחוק, והמועד להגשת הערעור יימנה כסדרו, החל מיום מתן פסק הדין המקורי". בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון "גם טעות שבדין יכולה לשמש טעות אופרטיבית לצורך הארכת מועד (....). ואולם, לשם כך על בעל הדין להצביע על מקור הטעות ועל ניסיון בדיקה של ממש, אשר לא עלה יפה. הטעות תוכר כטעם מיוחד רק אם אינה טעות מובנת מאליה או טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית. ... היות בעל הדין נעדר השכלה (...), חשוף לקשיי הבנה (....) ואף נטול ייצוג (...) נסיבות אלה כולן אינן מהוות טעם מיוחד, אלא אם כן נילווה להן יסוד נוסף ההופך את הטעות לאופרטיבית". לאחר עיון בבקשות ובתגובות, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות דנן, גם אם תתקבל פרשנות המשיבים 2 - 5 הרי שיש לראות בטעותו של המערער, ככל שישנה כזו, כטעות אופרטיבית העולה כדי טעם מיוחד. טוענת המשיבה 1 כי המערער נהג שלא בתום לב תוך ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, שכן יש לבחון פעולותיו בנקודת הזמן בה פקעה זכותו לערער על פסק הדין, וטרם ניתנה ההחלטה המתקנת. בנקודת זמן זו, נטען, לא חלה כל טעות שכן בשלב זה איש לא תקע לידי המערער כי בית הדין האזורי יעתר לבקשת התיקון. אין בידי לקבל טענה זו שכן אם אקבלה, נמצאתי מרוקן מתוכן את סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט, שכן טיבן של בקשות תיקון להתארך אל מעבר למועד הגשת הערעור. וכך, תתאיין תכליתו של הסעיף שעניינה מניעת הגשות הודעות ערעור מוקדמות, אשר יכול שתתייתרנה בהגשת בקשה לתיקון פסק דין. העובדה כי המערער נטל על עצמו את הסיכון בקשר להליך תיקון פסק הדין, אינה יכולה לפעול לרעתו. זאת ועוד, בין הצדדים מתנהל כאמור תיק ע"ע 184/10. על פי פסיקת בית המשפט העליון "… קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין בפני בית משפט מהווה טעם מיוחד למתן ארכה. בשל כך, במקרה כזה, הדגש הוא על קיומו של טעם סביר לאיחור, ואף אם טעם זה אינו מהווה, כשלעצמו, טעם מיוחד למתן ארכה, הרי שבשים לב לקיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט, די בו בדרך כלל כדי להצדיק מתן ארכה". כאמור, גם אם תתקבל פרשנות המשיבים 2 - 5 עדין בנסיבות הטעות המפורטות לעיל - ככל שישנה טעות, יש בהליך הנוסף שבין הצדדים, כדי להוות טעם מיוחד למתן הארכת מועד. סוף דבר, ככל שלא תתקבל פרשנותו של המערער לסעיף 81(ג) הרי נזקק הוא להארכת מועד לשם הגשת הערעור. בנסיבות אלה, יש מקום להיעתר לבקשה מן הטעמים המפורטים לעיל. משכך, ממילא מתייתרת ההכרעה בקשת המחיקה. ככל שתתקבל פרשנותו לעניין סעיף 81(ג), הרי שדין בקשת המחיקה להידחות ומתייתר הצורך בבקשה להארכת מועד. כך או כך, דין הערעור להישאר על כנו. הוצאות הליך זה יובאו בחשבון בעת הכרעה בערעורים התלויים ועומדים. אשר לבקשה לאיחוד התיקים, הרי שבשים לב לזהות הצדדים ולטיב הסכסוך, מצאתי להורות כי התיקים ידונו במאוחד. המזכירות תאחד את שני התיקים. תיקון פסק דיןערעור