האם מחלת נפש בגלל מוות חברים לעבודה תוכר כתאונת עבודה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלת נפש בגלל אובדן חברים לעבודה: 1. התובע, יליד 1955, עבד כ- 25 שנים במקצועו כטבח, באוניות של חברות ספנות שונות, בהפלגות ארוכות סביב העולם. בשנים 1992 עד 1995 הוא עבד כטבח באנייה "מינרל דפייר", השייכת לחברת הספנות "ביניה לספנות בע"מ". ביום 22.6.95 , בהיותו בביתו, סמוך לפני שיצא לשדה התעופה, בדרכו לטיסה לקוריאה, שם אמור היה להצטרף לחבריו בצוות האונייה - קיבל התובע הודעה טלפונית, כי האנייה טבעה בלב ים. משהבין כי כל אנשי הצוות טבעו, וביניהם תשעה ישראלים, חבריו לעבודה מזה שנים, אליהם הוא היה אמור להצטרף באותו יום, היכתה בו הידיעה בהלם וזעזעה את נפשו (להלן-"הארוע"). התובע טוען כי בעקבות הארוע האמור, הדרדר מצבו הנפשי, והתפתח למחלת נפש, בגינה הגיש לנתבע תביעה להכיר במחלה כתוצאה של תאונת עבודה. בתמיכה לתביעתו, צרף התובע חוות דעת רפואית, פסיכיאטרית, של ד"ר א. נפתלי, לפיה הוא לקה במחלת נפש post traumatic stress disorder Chronic , כתוצאה מהארוע הנ"ל, כפי שציין ד"ר נפתלי בחוות הדעת: "מאז טביעת האנייה עליה היה אמור לעלות באותו יום בו טבעה, ולמרות שלא היה נוכח באסון הטביעה, החל מצבו הנפשי להתדרדר בצורה תלולה ובולטת לעין. הופיעו אצלו כל התסמינים הטיפוסיים לתופעה ובדרגת חומרה גבוהה. מאז הטביעה הנ"ל, אשר איבד את חבריו הקרובים לו ביותר, אינו מתפקד כלל ולמרות הטיפול האינטנסיבי שקיבל ומקבל - אין שיפור במצבו וגם היום סובל מכל הסימפטומים המופיעים לעיל". הנתבע דחה את התביעה, בטענה שאין קשר סיבתי בין הארועים שארעו ביום 22.6.95 ובסמוך לכך לבין מחלתו של התובע. נזכיר, כי במכתב הדחיה לא התייחס הנתבע כלל לטענת התובע בדבר הנזק שנגרם לו כתוצאה מקבלת הידיעה על טביעת האונייה. 2. העובדות הצריכות לעניין נקבעו בהחלטת בית הדין מיום 17.3.2003 (להלן- "ההחלטה), המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. על פי גירסת התובע, שנתקבלה עלינו כגירסה אמינה, כפי שפירטנו בהרחבה בהחלטה הנ"ל , הגענו למסקנה כי קבלת הידיעה בדבר טביעת האנייה היתה לגבי התובע ארוע חריג ויוצא דופן, מבחינת הלחץ נפשי, המתח והחרדה שנגרמו לו בעקבות הארוע. כפי שציינו בהחלטה, עולה גם מכרטיסיו הרפואיים של התובע, לרבות גליונות האישפוז במחלקה הפסיכיאטרית - כי התובע, בני משפחתו, וגם הרופאים שטיפלו בו, ציינו את הארוע כגורם מרכזי ועיקרי שקדם להדרדרות במצבו הנפשי. משהגענו למסקנה כי הארוע הנ"ל, היה קשור לעבודתו של התובע ונגרם עקב העבודה, וכי הוא היה לגביו "ארוע חריג" - קבענו כבר שם כי הונחה תשתית עובדתית הדרושה, כדי להכיר במחלה נפשית, כתוצאה של תאונת עבודה. 3. בשאלת הקשר הסיבתי בין הארוע הנ"ל, הקשור לעבודתו של התובע, לבין מחלת הנפש ממנה הוא סובל - מינה בית הדין את הפסיכיאטר, פרופ' מ. סיגל, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין. 4. בחוות דעת מפורטת ומנומקת, מיום 29.4.2003 , השיב המומחה לכל שאלות בית הדין, בקובעו כי התובע סבל מ- Post Traumatic Stress Disorder - נוברוזה בתר-חבלתית (פוסט טראומטית), משהסביר המומחה את אפיוני המחלה: "מדובר במצב נפשי תגובתי, בעקבות אירוע טראומטי. אמנם לרוב מניחים כי הייתה קיימת חולשה מסוימת, אף כי סמויה, של מערכת הגנה וההתמודדות. הפרעה נפשית זו אינה מסווגת כמחלת נפש במובן המשפטי". בהתחשב מחד גיסא, בארוע הטראומטי, כפי שתואר בהחלטת בית הדין, ומאידך גיסא בעובדה שבחומר הרפואי לא מצא המומחה איזכור להפרעה או מחלת נפש בעבר, הגיע המומחה למסקנה נחרצת: "לדעתי, קיים קשר סיבתי בין הארוע מ-22.6.95 לבין מצבו של התובע כפי שאובחן בשנת 1995". בהמשך חוות הדעת, הוסיף המומחה הרפואי: "בסיכום זה (סיכום המלה - נ.ו) נכתב: מר לוי "ידוע כאדם אימפולסיבי, יצרי, מתקשה לדחות סיפוקים ולשלוט בעצמו". להתפתחות התסמונת הפוסט טראומטית יש חשיבות לגורם העלילות (פרדיספוזיציה) - Predisposition. במובן משפטי גורם העלילות מתאים לעיקרון "הגולגולת הדכה". על השפעת הארוע הטראומטי על מחלת התובע, בהתייחס לגורמים אחרים, השיב המומחה בחוות הדעת, בצורה מפורטת: "לדעתי, בהתייחס להופעת התסמונת, לאירוע הקשור בטביעת האניה הייתה השפעה משמעותית. השפעה זאת לא היתה פחותה מהשפעת הגורמים האישיותיים. במכתבה של ד"ר קאול (סגנית מנהלת המחלקה בה אושפז התובע - נ.ו) מתאריך 12.6.96 - מתוארת תגובה נפשית דכאונית בעקבות מאורעות טראומטיים נוספים - אישפוז אמו ואישתו להם דוד היה מאוד קשור. גורמים אלה, ובעיקר פיטוריו ושהייתו בבית באפס מעשה - היו גורמים משמעותיים להחמרת מצבו והפיכת התסמונת לממושכת. להערכתי, אלמלא היה מפוטר, התפתחות התסמונת הייתה הרבה יותר קצרה. יחד עם זאת, אינני יכול להיות בדיעה שנגזר היה שילקה בהפרעה נפשית, במועד בו לקה, אף אלמלא האירוע הקשור בטביעת האנייה". להזכירך, שגם פיטורי התובע, אשר היו לדברי המומחה גורם משמעותי נוסף להחמרת התסמונת הפוסט טראומטית - הינו גורם הקשור ישירות לעבודתו. 5. לאחר שנתקבלה חוות דעתו של המומחה, המציאה ב"כ הנתבע חומר רפואי נוסף, כרטיס רפואי פסיכיאטרי, אשר לא נכלל בחומר הרפואי שהוגש לבית הדין במהלך הדיון (ועל כן לא היה בפני המומחה בעת מתן חוות הדעת), שם נרשם בשנת 1989 כי התובע סבל ממתח נפשי בעקבות הסתבכות בחובות, כי השתמש בעבר בסמים, היה מעורב בקטטות, היתה לו נטיה להתפרץ, וכיוצ"ב רישומים המצביעים לכאורה על הפרעה נפשית גם בעבר. בתשובה לשאלות הבהרה של הנתבע, המבוססות על הרישומים הנ"ל משנת 1989, אישר המומחה בחוות דעת משלימה מיום 17.9.2003, כי לתובע אכן היה רקע של בעיות נפשיות בעבר, ואפשר שהיתה לו נטיה ללקות במחלת נפש גם אלמלא הארוע של טביעת האניה, אלא שעיתוי הופעת המחלה , היה קשור ישירות לארוע של טביעת האניה, כפי שחזר המומחה והדגיש: "יש להניח, בסבירות גבוהה, שמר דוד לוי נוטה להגיב למצבי דחק שונים בתגובות נפשיות דומות לאלה שהתרחשו בשנים 1988 ו- 1995. לאור זאת, אני מסכים כי נגזר היה שמר דוד לוי ילקה בתגובות נפשיות למצבי דחק גם ללא קשר עם טביעת האנייה, אך זאת לא במועד עליו מדובר (יוני 1995)". 6. חוות דעתו המשלימה של המומחה הרפואי נשלחה לצדדים בצירוף החלטת בית הדין מיום 18.9.2003, שבה נאמר, בין השאר: "בהתחשב בקביעות המומחה, בחוות דעתו הראשונה, ובקביעות הנ"ל, בדבר עיתוי הארוע הנפשי - תודיע ב"כ הנתבע, תוך 15 יום, אם הנתבע מסכים לקבלת התביעה. אם לא תהיה הסכמה - יגיש ב"כ התובע סיכומים, תוך 30 יום, והנתבע יגיש סיכומים תוך 15 יום מקבלת סיכומי התובע". 7. ב"כ התובע הגיש סיכומים כבר ביום 21.8.2003 (לפני שהועברו שאלות ההבהרה למומחה) ולא מצא לנכון להשלים את סיכומיו, בהתייחס לחוות הדעת המשלימה של המומחה הרפואי. הנתבע, מצידו, לא הגיב עד היום לאמור בסעיף 2 להחלטה הנ"ל מיום 18.9.2003 ולא הגיש סיכומים מטעמו. פסק הדין ניתן, אפוא, בהעדר סיכומי הנתבע, בהתאם לתקנות 49 ו-52 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב- 1991. 8. משנקבעו העובדות על פי גירסת התובע, שהיתה אמינה עלינו, ונקבע כי קבלת הידיעה בדבר טביעת האניה ביום 22.6.95 היתה לגבי התובע "ארוע חריג" , הקשור בעבודתו, וסמוך לאחר מכן חלה התדרדרות במצבו הנפשי של התובע, והמומחה הרפואי חיווה דעתו כי התובע לקה בנברוזה פוסט טראומטית, אשר עיתוי הופעתה היה קשור באופן ישיר לארוע של טביעת האנייה - משמע שהתמלאו התנאים להכיר במחלה כ"תאונת עבודה". 9. אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע את הגימלאות המגיעות לו בגין התאונה האמורה, בשיערוך על פי החוק. 10. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.התחום הנפשימקרי מוותרפואההכרה בתאונת עבודהחולי נפש