המומחה הרפואי קבע כי נוכח העובדה שחלפו כשנתיים מאז חדל התובע לעבוד ובין הופעת תסמיני המחלות אין קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין הפגימה בידיו. בפסק הדין נדחתה תביעתו של התובע, על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי. התובע ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי, ובמסגרת הערעור הגיש בקשה להוספת ראיה חדשה בערעור. בית הדין לעבודה מינה מומחה אחר. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מינוי מומחה רפואי אחר עקב הוספת ראיה חדשה: עניינו של הליך זה - תביעת התובע להכרה בפגימות בידיו כפגיעה בעבודה. הרקע להחלטה: התובע עבד כגנן בין השנים 1983 - 2002. לגרסת התובע, במסגרת עבודתו עבד עם כלים רוטטים וכן עם כלים אחרים שגורמים לתנועות ומאמצים חוזרים ונשנים לידיים ולכפות הידיים, כגון מזמרות מכניות וכלים ידניים אחרים. כן טען כי במסגרת עבודתו נהג על טרקטורים, ותוך כדי ועקב כך נגרמו לידיו אשר היו אוחזות בהגה הטרקטור זעזועים וויברציות חוזרים ונשנים. לטענת התובע, החל לסבול בכאבים בידיו לראשונה בשנת 2001. באותה תקופה, עבד בעמנואל ופנה לרופא עמית (דר' פז) שעבד במרפאת עמנואל ולא לרופאת המשפחה הקבועה שלו במרפאת כפר סבא. דר' פז אמר שכנראה יש לו דלקת, ונתן לו כדורים. עקב העובדה שהתיק הרפואי שלו לא התנהל במרפאת עמנואל אין בידיו תיעוד על הביקור אצל דר' פז. בחודש מרץ 2002 עבר התקף לב, ובחודש יולי 2002 נפגע בפיגוע ירי, ועקב כך הזניח את הטיפול בידיו והתמקד בטיפול בבעיות הלב. בשנת 2003 שב לטפל בידיו. בהחלטה מיום 30.4.08 נקבע כי התובע לא הוכיח את טענתו כי הכאבים החלו בשנת 2001 וזאת מכמה טעמים: ראשית - העדר תיעוד כלשהו; שנית - העובדה שהתובע לא פנה להמשך טיפול בנושא בסמוך לאחר מכן. אמנם נכון כי במרץ 2002 לקה התובע בהתקף לב וביולי 2002 נפגע בפיגוע ירי, אולם התובע לא התלונן על הכאבים בידיו בין הביקור הנטען בשנת 2001 עד חודש מרץ 2002, וגם במשך תקופה ממושכת לאחר מכן. לפיכך, בהחלטת המינוי נקבע כי התובע לא הוכיח את טענתו כי הכאבים החלו בשנת 2001, וכי התובע פנה לראשונה לבדיקה רפואית לגבי ידיו בחודש מרץ 2004. בית הדין מינה כמומחה רפואי את דר' אסא לב אל. המומחה הרפואי קבע, בין היתר, כי נוכח העובדה שחלפו כשנתיים מאז חדל התובע לעבוד ובין הופעת תסמיני המחלות אין קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין הפגימה בידיו. בפסק דין מיום 26.1.2009 נדחתה תביעתו של התובע, על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי. התובע ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי, ובמסגרת הערעור הגיש בקשה להוספת ראיה חדשה בערעור, כמפורט להלן: מסמך מיום 13.5.04, שכותרתו "סיכום מידע רפואי", לפיו מאז 00/2000 התובע סובל מ -TRIGGER FINGER TENOSINOVITIS 1 FINGER LT HAND. מסמך מחודש מרץ 2009 שכותרתו "סיכום מידע רפואי" - TRIGGER FINFER F1 - 2, ובסופו נכתב "הערות: אבחנת TRIGGER FINGER נרשמה בתיק מ- 2001 לפי מכתב של רופא ("רופא עמית") ממרפאת עמנואל". בתגובה לבקשה השיב המוסד לביטוח לאומי כי הוא מסכים להוספת הראייה החדשה, ולכך שהראייה תועבר למומחה הרפואי לשם הפניית שאלת הבהרה. בהמשך לכך, ניתן פסק דין על ידי בית הדין הארצי, בו נקבע כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי לצורך קבלת הראיה הנוספת והפניית שאלות הבהרה למומחה הרפואי. המסמכים הרפואיים הנוספים נשלחו למומחה הרפואי, והוא נתבקש להשיב אם לנוכח החומר הרפואי הנוסף, לפיו נרשמה אבחנה של TRIGGER FINGER כבר בשנת 2001, מסקנותיו בחוות דעתו, ובמיוחד מסקנתו בדבר העדר קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין הפגיעה בידיו, עומדת בעינה. המומחה הרפואי ציין בחוות דעתו כי התובע המציא לתיק בית הדין שני מסמכים רפואיים אשר לא היו בפניו קודם לכן; במסמך הראשון בכל הנוגע לאבחנה משנת 2000 האבחנה היא "אצבע הדק" של אצבע 1; "במסמך השני הוסיפה דר' גזאוי הערה כי אבחנה של TRIGGER FINGER נרשמה בתיק משנת 2001 פי מכתב של רופא ממרפאת עמנואל. לא מצאתי רישום כזה ואני מנחש כי הייתה כאן טעות וכוונתה של נטליה גזאוי היא לרישום משנת 2000"; כאמור, הרישום של שנת 2000 מדבר על "אצבע הדק" של האצבע הראשונה ואילו ברישומים שמצאתי בתיקו הרפואי של התובע ואותם פרטתי בגוף חוות הדעת צוין כי הוא סבל מאצבע הדק של אצבע 2 בשתי ידיו. אשר על כן, איני רואה מקום לשינוי מסקנתי". בהמשך לחוות דעתו של המומחה הרפואי, סבר בית הדין כי יש להפנות את תשומת לבו של המומחה הרפואי לכך שלגרסתו של התובע פנה בשנת 2001 לרופא בעמנואל אולם לא היה תעוד על כך עד מרץ 2009 אולם המוסד התנגד להוספת עובדות חדשות, וטען כי הסכמתו הייתה מוגבלת להעברת המסמכים הרפואיים החדשים למומחה הרפואי. לאור זאת, הסכימו הצדדים שהרופאה דר' גאוזי תזומן לעדות, ובית הדין יקבע על יסוד עדותה והממסכים הרפואיים אם יש לשנות את העובדות בהחלטת המינוי. בהמשך לכך, דר' גאוזי העידה בפני בית הדין. המוסד טען כי אין מקום שגרסת התובע לגבי תחילת הכאבים בשנת 2001 וביקור במרפאת עמנואל תוצג בפני המומחה כ"עובדה", מנימוקים אלה: גם לאחר עדות הרופאה לא הוכח כי הליקוי החל בחודש ינואר 2001; זולת המסמך משנת 2009 אין כל ראיה בתיק לכך שהליקוי בגינו הוגשה התביעה (אצבע הדק 2 בשתי הידיים) החל בשנת 2001; אין כל הסבר לכך שבמסמך משנת 2004 לא מופיעה האבחנה משנת 2001, וכן לא הוצג מסמך בעניין האבחנה משנת 2001; גם על פי עדות התובע, הוא פנה לדר' פז בעמנואל בסוף שנת 2001 תחילת שנת 2002, ועדותו סותרת את הרישום לפיו הבעיה החלה בחודש ינואר 2001; על פי עדות הרופאה האבחנה נרשמה על סמך אבחנה של רופא מומחה, בעוד שלפי עדותו של התובע הוא פנה לדר' פז שהוא רופא משפחה. מה גם, שמעדות הרופאה עולה כי רופא משפחה כלל אינו מטפל באבחנות כאלה; תמוה גם כיצד "נשמר" המסמך של דר' פז כשלוש שנים עד שמסר אותו לרופאת משפחה; ככל שקיים קושי בהוכחת מועד תחילת הליקוי יש לזקוף עניין זה לחובתו של התובע, אשר בחר להגיש את התביעה למוסד לביטוח לאומי חמש שנים לאחר תחילת הליקוי לפי גרסתו. התובע טען כי מעדותה של הרופאה עולה מעל לכל ספק כי תלונותיו של התובע החלו לכל המאוחר בשנת 2000; העובדות שיש להעביר למומחה אינן צריכות לעסוק בקיומם של ליקויים ו/או אבחנות ספציפיות ו/או בשאלה מתי בוצעו אבחנות אלה, אלא החשיבות היא לעניין קיומן של תלונות על כאבים בידיים; עדות הרופאה ברורה וחד משמעית ומתיישבת עם גרסתו של התובע כי היו ברשותו מסמכים המתעדים פנייה לרופא כבר בשנת 2001; אין לזקוף לחובתו של התובע אי שמירת מסמכים בתיקו הרפואי ו/או נוהלי הרישום בקופה, ועדותה של הרופאה על קיומם של המסמכים משמש תחליף ראוי ומספק לדרישה זו. לאחר בחינת כל החומר שבתיק אנו קובעות כי לא ניתן על יסוד החומר שבפני בית הדין להציג למומחה במסגרת התשתית העובדתית כעובדה כי הכאבים החלו בשנת 2001 וכי התובע פנה למרפאה בעמנואל בשנת 2001, וזאת מנימוקים שיפורטו להלן: המסמכים הרפואיים, ובמיוחד המסמך הרפואי מחודש מרץ 2009 שהוא מאוחר למתן פסק הדין, מעוררים ספק. ראשית, לפחות בכל הנוגע למסמך משנת 2004 לא ברור מדוע הוא לא הומצא לתיק בית הדין במהלך ההתדיינות בהליך, כאשר ניתנה לב"כ התובע ארכה להגשת תעוד רפואי; שנית, לא ברור מדוע במסמך משנת 2004 אין אזכור של האבחנה משנת 2001. במסמך מחודש מרץ 2009 נאמר כי האבחנה היא מחודש ינואר 2001, בעוד התובע העיד כי פנה לדר' פז בעמנואל סוף שנת 2001 (ע' 4, ש' 1). יתר על כן. על פי תצהירו עדותו של התובע, דר' פז אבחן שיש לו דלקת ונתן לו כדורים ומשחה ונפנה אותו לרופאת משפחה (ע' 4, ש' 1 - 2).דהיינו, מעדותו של התובע עולה כי דר' פז כלל לא אבחן TRIGGER FINGER, ולכן ודאי שהביקור אצלו אינו הבסיס לרישום הרפואי. זאת ועוד. אם דר' פז היה מאבחן זאת היה שולח את התובע לאורטופד (כפי שעשתה דר' גאוזי) ולא לרופאת משפחה. על פי עדות דר' גאוזי האבחנות משנת 2000 ומשנת 2001 נרשמו על יסוד אבחנת מומחה, בעוד דר' פז הוא רופא משפחה. כמו כן, לא הוצגו המסמכים ששימשו בסיס לרישום האבחנה. יחד אם זאת, המוסד הסכים להפנות למומחה הרפואי את המסמכים הרפואיים מחודש מאי 2004 ומחודש מרץ 2009, ולהסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הארצי, ומסמכים אלה אינם מתיישבים עם העובדות בסעיפים 2(ד) ו- 2(ה) להחלטת המינוי מיום 21.5.08. בנסיבות אלה, נראה לנו כי הפתרון הנכון הוא מינוי מומחה רפואי אחר, אליו תישלח החלטת המינוי, בהשמטת העובדות בסעיפים 2(ד) ו- 2(ה), אולם כאמור, גם לא יצוין בהחלטה כי הכאבים החלו בשנת 2001 וכי התובע פנה בעניין זה לרופא במרפאת עמנואל. למומחה הרפואי יועברו כל המסמכים הרפואיים שהועברו לדר' לב אל, לרבות המסמכים מיום 13.5.04 ומחודש מרץ 2009. למען הסר ספק מובהר כי במינוי מומחה אחר בהליך זה אין משום קביעה שנפל פגם כלשהו בחוות דעתו של דר' לב אל, אשר נתן את חוות דעתו על יסוד התשתית העובדתית והמסמכים שהוצגו בפניו. אולם, לאור שינוי התשתית העובדתית כמפורט לעיל, אין מנוס ממינוי מומחה רפואי אחר. הוספת ראיותרפואהראיות חדשותמינוי מומחהמומחה רפואימומחה