קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר עד תום ההליכים בגין מכירת סמים לשוטר סמוי: לפני ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט דוד מינץ) אשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר. העורר מואשם בשתי עבירות סחר בסמים - שתיהן ביום 21/1/99. האחת - כי ביחד עם אחר מכר לשוטר סמוי סם מסוג הירואין במשקל 0.65 גרם נטו וסם מסוג קוקאין במשקל 1.1 גרם נטו, תמורת 600 ש"ח. השניה - בהפרש של כחמישים דקות - במכירה לאחת סם מסוג קוקאין במשקל 0.58 גרם נטו, תמורת 200 ש"ח. בית משפט קמא מצא כי נתקיימה דרישת הראיות לכאורה, כי קיימת עילת מעצר, וכי אין בנמצא חלופת מעצר כזו אשר תשיג את מטרת המעצר תוך פגיעה פחותה בחירותו האישית של העורר. ב"כ העורר העלה השגות לענין הקביעה הנוגעת לקיומן של ראיות לכאורה באשר לשני האישומים. בחנתי את חומר הראיות בתיק ובאתי לידי מסקנה כי קביעת בית משפט קמא בדין נעשתה. בעיקרו של דבר, מצויות ראיות המערבות את העורר בשתי העבירות המיוחסות לו. אשר לעבירה הראשונה, עולה מן הראיות כי בוצעה עסקת סמים בין שוטר סמוי לבין שותף לעבירה אברהם שמחון. נוצר קשר בין השוטר הסמוי לבין אדם זה ברחוב, נמסרו לו שטרות כסף מסומנים, ואז עלה השותף לדירה שבה נמצא אותה שעה העורר וירד ומסר לשוטר הסמוי את חבילות הסמים. כשעה לאחר מכן נמצאו חלק משטרות מסומנים אלה בידיו של העורר, בלא שהיה בפיו הסבר סביר המרחיק אותו ממעורבות בעבירה. נסיונו של העורר לשייך את הכסף המסומן לאחותו מרסל אינו עולה יפה ולו מאחר שבשלב הדיון בבית המשפט נאמר על ידו כי בעת בוא המשטרה לעוצרו, אחותו כלל לא נמצאה בבית אלא היתה בבית החולים. אשר לאישום השני, מצויה עדותו של איש משטרה, מלכה אסף, לפיה בשעה 23: 50 בסיימו לתצפת את הדירה בה שהה העורר, הבחין ברחוב בבחור הלובש חולצה חומה כשהוא מעביר דבר מה לבחורה שזוהתה לאחר מכן כעליזה יעקב. אותו איש משטרה זיהה את העורר כמי שמכר את הסם לעליזה יעקב כאשר בא לעצור את העורר מספר דקות לאחר האירוע. עליזה יעקב עצמה שנעצרה מסרה בהודעתה כי קנתה את הסם מן העורר ולא עוד אלא היא מוסיפה כי קנתה ממנו סם זו הפעם השלישית (עמ' 2 להודעתה). ב"כ העורר העלה ספקות לגבי אמיתות הזיהוי בהסתמכו על דברי עליזה יעקב שתיארה את האדם שמכר לה כלובש כובע צמר ו"דובון". אינני רואה באי ההתאמה בין תיאור זה; לבין תיאור השוטר את המוכר כלובש "חולצה חומה" פער מהותי המקעקע את גרסת התביעה לפחות נכון לשלב זה; שהרי מדובר בשעת חשיכה ובמפגש קצר מאוד בין המוכר לקונה, כך שייתכן בלבול מסויים בתיאור הלבוש ואין לייחס לכך ערך מהותי. כמו כן, אינני מייחסת חשיבות מהותית לעובדה כי אפשר ובדו"ח המעצר נרשמה קודם לכן השעה 23: 50 והדבר תוקן אחר כך ל24: 00-. עם זאת, יש להצטער על כך שהתביעה לא טרחה לבדוק את מספר הפלאפון שנמצא על פתק ברשות עליזה יעקב אשר מיוחס לעורר ועשוי לחזק עוד יותר את הקשר בין עליזה יעקב לעורר. לא היה כל קושי בביצוע הבדיקה אם מספר זה אמנם שייך לפלאפון של העורר, המצוי בידי המשטרה, וברור כי ממצא חיובי בענין זה היה עשוי לחזק את ראיות התביעה, ואף להיפך. מכל מקום, גם בלא בדיקה כזו, די בראיות הקיימות כדי לספק את הדרישה הראייתית הנדרשת לשלב זה של ההליך. לאור זאת, צדק בית משפט קמא משקבע כי ישנן ראיות לכאורה הנדרשות לצורך מעצר עד תום ההליכים נוכח אופיין של העבירות, מתקיימת בעורר עילת מעצר. כמו כן, בנסיבות הענין, צדק בית משפט קמא כאשר נמנע מלהורות על חלופת מעצר, ואכן, משמדובר בעבירות סחר בסמים, קיים חשש ברור כי חלופה לא תשרת את מטרת המעצר נוכח הקושי בפיקוח על קיומם של תנאי מעצר בית ונוכח אמצעי התקשורת המתוחכמים המאפשרים כיום עיסוק בסחר בסמים גם מתוך הבית (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פד"י מט(3) 164). כבר הטעים בית המשפט לא אחת כי בעבירות סחר בסמים, רק נסיבות חריגות ומיוחדות עשויות להצדיק חלופת מעצר, ורק לעיתים רחוקות יהיה הנאשם בעבירות סחר בסמים ראוי לאימון במידה שתצדיק את שחרורו מן המעצר. בענייננו, לא מתקיימות נסיבות חריגות כאלה, ואולי ההפך מכך: לעורר עבר פלילי קודם, בין היתר בעבירות סמים, הוא חסר כתובת קבועה ואין לו מסגרת תעסוקתית יציבה, והוא מכור לסמים מזה שנים רבות. בשים לב לכל אלה, גם שירות המבחן שהגיש תסקיר מעצר בעניינו נמנע מלהמליץ על חלופת מעצר בהקשר אליו. לאור כל האמור, יש לדחות את הערר ולקיים את החלטת בית משפט קמא. מעצרמשטרהשוטרסמיםסחר בסמים