קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר על סחר בכלי רכב גנובים: 1. בפני בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים. כנגד המשיבים הוגשו כתבי אישום (בת"פ 256/99 ובת"פ 257/99 בהתאמה) המייחסים להם עבירות של מסחר בכלי רכב גנובים, התפרצות לרכב במטרה לגנבו, גניבת כלי רכב, ניסיון לגניבת כלי רכב, חבלה במזיד, החזקת מכשירי פריצה וכניסה לא חוקית לישראל. מכתבי האישום עולה כי ב27.7.99- נפרצו ונגנבו שני כלי רכב ונמכרו בו ביום, וכי ב29.7.99- בוצע ניסיון לפריצת רכב נוסף כדי לגנבו. 2. כתב האישום בת"פ 256/99 מייחס עבירות אלו גם לארבעה אחרים, אשר שוחררו בערובה לאחר שעמדו בתנאי השחרור. מסכת העובדות זהה לגבי כלל הנאשמים בשני כתבי האישום, ברם, עבירת הכניסה לישראל שלא כחוק מיוחסת בהם רק למשיבים כאן. 3. טענות הצדדים התמקדו בחלופה למעצר. המבקשת טוענת כי לא ניתן להעדיף כלפי המשיבים חלופת מעצר, בשל היותם תושבי הכפר סעיר שבנפת חברון. הצדדים חלוקים לגבי השאלה היכן מצוי הכפר סעיר. לטענת המבקשת מצוי הכפר באזור A או B. מנגד הועלתה טענה כי מדובר בכפר המצוי באזור B. בהעדר ראייה ברורה לגבי מיקום הכפר, אני רואה אותו, לצורך החלטה זו, כמצוי באזור B. המבקשת טוענת כי בשל מקום מגוריהם קיימת כלפי המשיבים עילת מעצר מכח סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה) מעצרים התשנ"ו1996-, בהתקיים יסוד סביר לחשש ששחרורם ממעצר יביא להתחמקותם מהליכי שפיטה בתיק העיקרי. בכך שונים המשיבים, לטענת המבקשת, מהנאשמים האחרים בכתבי האישום הנזכרים, המתגוררים במקומות בהם שליטת ישראל מלאה. 4. באי-כוח המשיבים מעוררים בפני, במלוא חריפותה, את שאלת האפליה, בשל שחרור הנאשמים האחרים. הם גם מעוררים את השאלה האם אכן חשש ההימלטות מאימת הדין שולל, ככל הנוגע לתושבי אזור B, את העדפת החלופה. לטענת באי-כוח המשיבים כי אף ללא הסתמכות על טענת האפליה, לא יהא זה נכון לשלול אפשרות חלופה לגבי תושב אזור B, בשל חשש ההמלטות, מאחר שאזור B נמצא בשליטה אפקטיבית ישראלית. 5. עמדת בתי המשפט בשאלת קיום חלופה בנסיבות שתוארו אלו אינה אחידה. בפני שורת החלטות המדגישה את טעם העדר השליטה האפקטיבית של הרשויות בישראל כבעל השפעה מכרעת על שאלת קיום חשש כאמור. זו הרוח העולה מהחלטות בית המשפט העליון בבש"פ 7635/95 מוחמד שלאלדה, בש"פ 4556/98 מוחמד חמייס, בש"פ 6480/96 אבו ספיה. בבש"פ 4757/97 ג'מאל עבד נ. מדינת ישראל (תקדין, כרך 97(3) עמ' 533) נאמר מפי כב' השופט י' קדמי: "הכלל הוא שנאשם תושב האוטונומיה אינו שונה בהקשר זה מכל נאשם אחר וקיימת גם לגביו, כמו לגבי כל נאשם - החובה לשקול חלופת מעצר". ואולם השופט י' קדמי ציין שם גם כי יש לתת את הדעת לקשיים הכרוכים מטבע הדברים בהבטחת התייצבות נאשם המצוי בשטח האוטונומיה. כדבריו, מצב הדברים הנוכחי, נותן לנאשם תושב האוטונומיה "בחירה ממשית" אם להתייצב לדיון בפני בית המשפט ואם לאו. עוצמת החשש לסיכול ההליכים על ידי התחמקות מן הדין של נאשם כזה עומדת, לדבריו, ביחס ישר לעונש הצפוי לו אם ימצא חייב בדינו. האיזון בין השיקולים ברוח החלטת כב' השופט י' קדמי, וההחלטות האחרות שצוינו, נוטה כנגד שחרור המשיבים כאן, להן מיוחסות עבירות חמורות. גישה המרחיבה את אפשרות העדפת החלופה בנסיבות כאלו, עולה מההחלטות בב"ש 2267/98 (מחוזי י-ם) מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה, וב"ש 2173/99 (מחוזי י-ם) שניתנה על ידי כב' השופטת מ' שידלובסקי-אור ואושרה בבית המשפט העליון על ידי כב' השופט אנגלרד בבש"פ 1593/99. ואולם בהחלטות המקילות האמורות, החלופה שאומצה, כללה מעצר בית בתחומי הקו הירוק. כך, החלטת כב' השופט אנגלרד סמכה ידה על החלטה בה אמור היה המשיב להימצא בבית דודו בשועפט וראה גם בש"פ 6914/97 זהרייה שחאדה נ' מדינת ישראל, שניתנה ע"י כב' השופט א' גולדברג. בהחלטות של בית המשפט המחוזי בירושלים שנזכרו לעיל, הובהר כי אין דבר העדר היתר כניסה לישראל שולל חלופת מעצר, שאחד ממרכיביה הוא מעצר בית בתחומי הארץ, מאחר שכאשר בית משפט בישראל מורה על חלופת מעצר שיש לקיימה בתחומי ישראל, ממילא נושאת שהייתו של נאשם במסגרת חלופה כזאת אופי של שהייה מותרת. בפני לא הוצעה חלופה מעין זו. אילו הוצעה בפני הצעה קונקרטית הולמת לשהות המבקשים במעצר בית בתחומי הקו הירוק, הייתי מאפשרת את השחרור תוך העמדת תנאים נוספים ובכללם הפקדה כספית משמעותית. לעניין שיעור ההפקדה אין ספק שדין המשיבים צריך להיות שונה מדין חבריהם לכתב האישום. שוני זה נגרם בשל השוני במקום המגורים, המביא גם לכך שעומדת כלפיהם גם עבירת כניסה לישראל שלא כדין. ההחלטה העקרונית על העדפת חלופה - אם תבוא הצעה קונקרטית מתאימה - עולה בקנה אחד עם הסכמת המבקשת לשחרור יתר הנאשמים בערובה, בתנאי שחרור בלתי מחמירים. עברם של שניים מהמשיבים נקי. למשיב 2 בב"ש 2818/99 הרשעה קודמת בעבירת שהיה בלתי חוקית ואולם אין לו עבירת רכוש. בנסיבות אלו, אין לומר שיש אינדיקציה לכך שבשחרורם גלום סיכון מיוחד ולא נשלל היסוד להערכה שיהא בתנאים מגבילים כדי למנוע סיכון החזרה על המעשים וגם להבטיח התייצבותם למשפט. לאור האמור, המשיבים יעצרו בשלב זה, ואולם יובאו בפני שוב ביום 17.8.99 שעה 09: 00 לבחינה רכב גנובגניבת רכברכבמעצר