מעצר עקב איומים על עורך דין

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר עקב איומים על עורך דין:

המשיב, תושב תל-אביב, כבן ארבעים, עומד לדין בפני בית משפט השלום בתל-אביב-יפו. כתב האישום נגדו כולל ששה אישומים. באישום הראשון, המשיב מואשם באיומים על עורך דין. בשאר חמשת האישומים, הוא מואשם בעבירות שבוצעו כלפי אשתו, שבמשך הזמן התגרשה ממנו. לפי אישומים אלה, המשיב איים על אשתו, בין היתר ברצח, ואף תקף אותה בנסיבות מחמירות פעמים אחדות. על יסוד אישומים אלה נתבקש בית משפט השלום לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט (השופטת ג' רביד) קבע שקיימת עילת מעצר נגד המשיב. וכך, בין היתר, אמר בית המשפט:נ


"העבירות המיוחסות למשיב מולידות עילת מעצר מכוח החוק ואף חזקת מסוכנות שעל המשיב להפריכה.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובטיעוני הצדדים שוכנעתי כי המשיב לא רק זאת שלא הצליח להפריך את חזקת המסוכנות אלא שבנסיבות תיק זה מסוכנותו בולטת וברורה.

ניכר, כי המשיב אינו נכון להשלים עם העובדה כי המתלוננת התגרשה ממנו והוא מנסה להכתיב את דרך חייה ואת מעשיה ולמנוע ממנה לנהל את חייה כרצונה.

המתלוננת העידה כי המשיב מגלה כלפיה יחס של קנאה אובססיבית בסוברו כי היא מתרועעת עם גברים אחרים ותחושות מסוג זה - כך מלמד ניסיון החיים - הן קרקע פורייה למעשי אלימות קיצוניים. מעיון בתיק עולה כי אין מדובר במעשים חד פעמיים אלא במעשים מתמשכים כאשר לדברי המתלוננת במשך תקופה ארוכה היא נמנעה מלהתלונן נגד המשיב.

למשיב הרשעות קודמות בעבירות שונות ביניהן עבירות אלימות שהאחרונה בהן משנת 1996. כמו כן בעברו הרחוק של המשיב הרשעה בעבירה של אונס, שגם בה, למרות שאירעה בשנת 1980 יש כדי ללמד על אופיו ומסוכנתו. כעולה מן האישום הראשון המשיב גם לא נרתע מלאיים על עורך דין של הצד שכנגד ולנסות לפתור סכסוך משפטי בדרכים אלימות".


עם זאת, בית משפט השלום נתן דעתו, כפי שהיה חייב, לשאלה אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר. וכך אמר בית המשפט לענין זה:ב


"ב"כ המשיב הציע להיזקק במקרה זה לחלופת מעצר באופן שהמשיב יתגורר אצל אחד מאחיו בסביבות אשקלון.

אחיו של המשיב מר דוד מסיקה המתגורר במושב גהה הסכים לקבל את המשיב לביתו אך הדגיש כי במשך שעות היום הינו עובד מחוץ לבית ואין מי שיפקח על המשיב. הוא הציע כי בשעות היום ישהה המשיב יחד עם אח אחר מר קלימו מסיכה בחנותו של האח באשקלון.

שקלתי אם ניתן במקרה זה להיזקק לחלופת המעצר המוצעת אך הגעתי למסקנה כי לא יהא בה כדי להבטיח את מטרות המעצר".



בית המשפט הוסיף והסביר מדוע לא יהא זה נכון להסתפק בחלופת המעצר המוצעת. לפיכך החליט בית המשפט (ביום 1.11.99) לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

2. המשיב הגיש ערר על ההחלטה של בית משפט השלום אל בית המשפט המחוזי. וזו לשונו של פרוטוקול הדיון שנתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 14.11.99:ו


"עו"ד סודרי [ב"כ המערער באותו דיון והמשיב בדיון זה]:נ מאחר ואין הופעה מטעם המשיבה אני מבקש לשחרר את מרשי. הערר הוגש ביום 4.11.99 והעתק נמסר למשיבה ביום 7.11.99 וזאת לפי החותמת המופיעה באישור המסירה. הדיון נקבע להיום לשעה 8:ב 30. השעה כעת 9:ו 40. אין הופעה של נציג המשיבה. לאור זאת אני מבקש לקבל את הערר ולשחרר את העורר. אני מפנה לנספחים שצרפתי פסקי דין של בית המשפט העליון. בכל מקרה גם הוצגה חלופת מעצר. אנו מוכנים שישהה במעצר בית מלא אצל אחיו באשקלון. פרטי הערבים מופיעים בהחלטה של בית משפט קמא והם הופיעו שם והצהירו על נכונותם. מדובר באנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי".


על יסוד דיון זה נתן בית המשפט המחוזי (השופט צ' הרטל) החלטת זאת:נ


"מאחר והוכח בפני כי מדור תביעות פלילי תל-אביב היא המשיבה בבקשה שלפני והוזמנה כדין לישיבת היום וזאת עוד בתאריך 7.11.99 (קיים אישור מסירה כדין), אני מחליט לקיים את הדיון בהעדרה.

מקובלת עלי בקשת ב"כ העורר לשחרר את העורר למעצר בית מלא ומוחלט בבית אחיו שפרטיהם מפורטים בהחלטת כב' בית משפט קמא. עושה אני זאת וזאת לאור העדרם של ב"כ המשיבה למרות שהוזמנו לישיבת היום בדין.

אני משחרר את העורר בתנאים מגבילים כדלקמן:ב

1. ערבות עצמית וצד ג' כל אחת בסך 10,000 ש"ח.

2. הפקדה במזומן בסך 2,000 ש"ח.

3. איסור יצירת קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת או מי מהמעורבים בפרשה.

4. עיכוב יציאה מהארץ והפקדת דרכון.

5. מעצר בית מלא ומוחלט אצל קלימו מסיקה רח' תמנה 2 אשקלון ודוד מסיקה מושב גהה בית מס' 74.

6. אם יפר המשיב את אחד מן התנאים הנ"ל ייעצר מיד ל24- שעות ויובא בפני שופט תורן.

יש לאפשר לעורר 3 שיחות טלפוניות".


כיוון שלא נתבקש עיכוב ביצוע ההחלטה, שכן בא-כוח המשיבה לא היה נוכח בדיון, נכנסה ההחלטה לתוקף מיד, והמשיב שוחרר מן המעצר בהתאם לתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט.

3. המדינה הגישה (ביום 15.11.99) ערר על ההחלטה של בית המשפט המחוזי. היא מציינת בערר כי בא-כוח המדינה לא התייצב לדיון בבית המשפט המחוזי "מטעות מינהלית במזכירות". עם זאת, היא מוסיפה ומציינת, "לא נעשה נסיון ע"י ב"כ המשיב לפנות למפלג התביעות ולברר את פשר אי ההתייצבות". לגוף העניין היא טוענת כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שהסכים לחלופת מעצר, על אף המסוכנות של המשיב, בלי שבחן את חלופת המעצר. בפועל, לטענתה, חלופת המעצר אינה מסלקת את המסוכנות הנובעת מן המשיב. בין היתר היא אומרת בהודעת הערר כך:ו


"העוררת תטען כי המשיב הוכיח, לכאורה, בהתנהגותו האכזרית הנמשכת כי הוא אדם מסוכן, נעדר עכבות מוסריות, ובכל הקשור למערכת יחסיו עם המתלוננת הוא חסר מעצורים ורסן.

יצויין בהקשר זה כי המשיב נעצר בעקבות תלונות המתלוננת הנוגעות לאירועים המתוארים באישום השני והשלישי, ושוחרר ע"י בית המשפט בתנאים מגבילים. למרות מעצרו בפעם הראשונה הוא שב וביצע, לכאורה, את המעשים המיוחסים לו באישום השלישי. גם בגין אירוע זה נעצר ושוחרר, ולאחר תקופה שב וביצע, לכאורה, את המעשים המיוחסים לו באישומים הרביעי, החמישי והשישי".


4. לאחר שקראתי את תיק הערר ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר ולבטל את ההחלטה של בית המשפט המחוזי, וזאת בשל טעמים אחדים.

הטעם הראשון נוגע לסדר הדין. סעיף 57(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, קובע כי "מותר לדון בבקשת העצור שלא בפני תובע אם ניתנה לתובע הודעה על הדיון 24 שעות מראש". בהתאם לכך, מותר היה לבית המשפט המחוזי, במקרה זה, לדון בערר של המשיב גם בהעדר התובע. אולם, כמובן, מותר אינו חייב. ההחלטה אם לדון בערר על מעצר בהעדר התובע היא עניין לשיקול הדעת של בית המשפט. בית המשפט, בהפעילו את שיקול הדעת, אמור לאזן בכובד ראש בין הצורך להגן על החירות האישית של הנאשם לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני מסוכנות הנאשם. במסגרת האיזון, על בית המשפט לתת את הדעת, בראש ובראשונה, למהות ולחומרה של העבירה המיוחסת לנאשם וכן למסוכנות של הנאשם כפי שהיא נלמדת, לא רק מן העבירה המיוחסת לו, אלא גם מן העבר הפלילי שלו.

כך נפסק כאשר בית המשפט זיכה נאשם לאחר שהתובע, אשר הוזמן כדין, לא הופיע למשפט. בע"פ 834/79 נוף נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 141, 142, אמר בית משפט זה:נ


"אין מקום לספק, שבמקרה דנא התקלה היתה כולה באשמת הפרקליטות וההסבר שניתן אינו יכול לחפות על העובדה, שמצד התביעה היה טיפול רשלני בתיקו של המערער. במקרה כגון זה ניתן להגיד שקיים ניגוד בין אינטרסים ציבוריים שונים. מצד אחד האינטרס.... שכאשר מדובר במשפט פלילי שבו מתבררת האשמה רצינית, ביטול ההאשמה מבלי לברר אותה לגופה בגלל אי התייצבות התובע, גורם עיוות דין לציבור. לעומת זאת, אף זה הוא אינטרס ציבורי, שזמנו של בית המשפט לא יבוזבז לריק, שלא יגרם ללא סיבה מצדיקה עינוי דין לנאשם, שלא יבוזבז זמנם של עדים שמוזמנים לבית המשפט ושהפרקליטות תפעל ביעילות ולא תתרשל במילוי תפקידיה. לא תמיד קל להכריע איזה מבין אינטרסים ציבוריים אלה הוא העדיף וההכרעה תהיה בהכרח מושפעת על ידי הנסיבות של כל מקרה ומקרה, וביניהן סיבת אי ההתיצבות, חומרת העבירה והשתלשלות ההליכים עד קרות התקלה".


בדומה לכך בע"פ 417/87 מדינת ישראל נ' אלבז, פ"ד מב(4) 385, בו החליט בית המשפט של ערכאה ראשונה לזכות נאשם מאשמה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, לאחר שנציג המדינה לא הופיע למשפט. בבית משפט זה אמר השופט א' גולדברג (בעמ' 391):ב


"נקודת המוצא לשיקוליי בערעור זה היא, כי לא היה לפרקליט, שאמור היה להופיע בדיון מטעם המדינה, כל טעם מבורר לאי-התייצבותו במועד שנקבע למשפט. ואף-על-פי-כן, אין אנו פטורים מלבחון, אם איזן כראוי בית המשפט קמא בין האינטרסים השונים, שעה שהפעיל את סמכותו לפי סעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] וזיכה את המשיב. סבורני, כי בשיקלול האינטרסים... רב ביותר הוא משקלה הסגולי של חומרת העבירה. עוד סבור אני, כי משך הזמן השיפוטי שיתבזבז לריק, אם יידחה הדיון כתוצאה מאי-התייצבות התובע, ומספר העדים שהופיעו ושייפגעו מכך כי יהא עליהם לחזור שנית לבית המשפט - ראויים אף הם לבוא במניין השיקולים להפעלת סעיף 133 הנ"ל".


ולגבי המקרה הנדון סיכם השופט א' גולדברג ואמר (בעמ' 392):ו


"המסקנה המתחייבת היא, כי הכף נוטה במקרה כזה, לדחיית הדיון ולנקיטת אמצעים משמעתיים נגד התובע שסרח (אם יתברר כי לא היה צידוק למחדלו), ולא לזיכויו של הנאשם מאשמה כה חמורה. עוד יש להוסיף, כי לאחר תיקון תקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד1974-, רשאי בית המשפט 'להטיל על בעל הדין שבעטיו נגרמה הדחיה, הוצאות בפועל לטובת הצד שכנגד', לאחר שנתן הזדמנות לבעל הדין להשמיע דברו'".


אכן, בפסק דין זה נדונה החלטת בית משפט של ערכאה ראשונה לזכות נאשם, לפי סעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], לאחר שהתובע לא התייצב למשפט ובית המשפט לא ראה לדחות את המשפט למועד אחר, ואילו במקרה שלפנינו אנו דנים רק בהחלטה לשחרר נאשם מן המעצר בעוד המשפט נגדו תלוי ועומד. אולם, מצד שני, יש דמיון בין המקרים, שכן השיקולים המעורבים בהם דומים אלה לאלה. גם במקרה של ערר על החלטה לעצור נאשם עד תום ההליכים, שומה על בית המשפט לשקול, כנגד הצורך להגן על החירות האישית של הנאשם, למנוע בזבוז זמן של כל מי שהתייצב למשפט ולשמור על כבודו של בית המשפט, גם את הצורך להגן על שלום הציבור מפני מסוכנות הנאשם. מאזן השיקולים עשוי, על פי נסיבות המקרה, להוביל למסקנה שאין הצדקה לדחות את הדיון בפני בית המשפט, בשל העדר הופעה של התובע; אך הוא עשוי גם להוביל למסקנה שאין הצדקה לקיים את הדיון, על אף העדר התובע, ולשחרר מן המעצר נאשם, אם יש בו סכנה מוחשית לאדם אחר או לציבור הרחב. מכל מקום, אם יש סכנה כזאת, מן הראוי שבית המשפט ינהג במשנה זהירות עד שהוא משחרר נאשם מן המעצר בלי לשמוע את עמדת המדינה.

כך גם במקרה שלפנינו. במקרה זה החליט בית משפט השלום לעצור את המשיב בשל מסוכנות "בולטת וברורה". מסוכנות זאת בולטת מכתב האישום ומתחזקת על ידי העבר הפלילי של המשיב. הרישום הפלילי שלו מתחיל בשנת 1975, והוא משתרע על מספר רב של הרשעות, רובן בעבירות רכוש, והוא אף נדון פעמים אחדות למאסר. גם בהקשר למקרה שלפנינו, כפי שנאמר בהודעת הערר מטעם המדינה, המשיב נעצר בעקבות איומים ותקיפה של אשתו, שוחרר בתנאים מגבילים, אך חזר לסורו.

על רקע זה, מן הראוי היה שבית המשפט ינהג בזהירות יתירה לפני שהוא מבטל את החלטת המעצר, שהוצאה על ידי בית משפט השלום, בלי לשמוע את עמדת המדינה. כפי שעולה מן הפרוטוקול, וכפי שבא-כוח המשיב אישר בפני, לא נערך במעמד הדיון בירור בשאלה מדוע נמנע בא-כוח המדינה להתייצב לדיון, ואם אפשר שיתייצב תוך זמן קצר. יתכן שראוי היה לדחות את הדיון לזמן קצר, בלי לוותר על בירור הסיבה להיעדרות בא-כוח המדינה מן הדיון ועל נקיטת צעדים, אם יתברר כי ראוי לנקוט צעדים, בעקבות ההיעדרות מן הדיון. מכל מקום, נראה כי ראוי היה, לכל הפחות, שבית המשפט יעכב את הביצוע של ההחלטה לשחרר את המשיב מן המעצר לזמן סביר, כדי לאפשר למדינה להגיש ערר על החלטה זאת לבית המשפט העליון.

בנסיבות המקרה, לדעתי, נפל פגם בהחלטה של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב מן המעצר על אתר, בלי לשמוע את המדינה ובלי לאפשר למדינה להגיש ערר על החלטה זאת לפני השחרור. השוו בש"פ 7616/99 מדינת ישראל נ' ליבוביץ (טרם פורסם).

5. לדעתי, גם בנוגע לחלופת המעצר נפל פגם בהחלטה של בית המשפט המחוזי. אכן, לפי סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, חייב בית המשפט לשקול את האפשרות של חלופת מעצר שפגיעתה בחירות הנאשם פחותה. אולם, לפי אותו סעיף, אם קיימת עילת מעצר, אין בית המשפט אמור להסתפק בחלופת מעצר, אלא אם "ניתן להשיג את מטרת המעצר" בדרך של חלופה כזאת. משמע, כאשר עילת המעצר נעוצה במסוכנות של הנאשם, צריך שחלופת המעצר תפחית את המסוכנות עד המידה הראויה. המבחן, לפי החוק, הוא המידתיות.

בית המשפט צריך, אם כן, לערוך בירור כדי לעמוד על רמת המסוכנות של הנאשם ועל טיבה של החלופה המוצעת כדי להגיע למידתיות הראויה. מהות הבירור ועומק הבירור תלויים בנסיבות המקרה. יש נסיבות המאפשרות בירור שטחי, ויש נסיבות המחייבות בירור מעמיק. כך גם מהות החלופה. יש נסיבות בהן אפשר להסתפק בחלופה מזערית, כגון ערבות כספית, ויש נסיבות בהן אי-אפשר להסתפק בפחות ממעצר בית עם פיקוח צמוד, הדוק ואמין. רמת החלופה תלוייה ברמת המסוכנות. מכל מקום, אין בית המשפט אמור לצוות על חלופת מעצר בלי לערוך בירור, בהתאם לנסיבות, ולהשתכנע שיש בחלופה המוצעת כדי להשיג את מטרת המעצר. וכך אמרתי, לעניין זה, בבש"פ 3441/98 מדינת ישראל נ' לוי (טרם פורסם):נ


"כפי שנקבע בחוק במפורש, חלופת מעצר נועדה להשיג את המטרה של מעצר עד תום ההליכים. לכן, כאשר מורה בית המשפט על שחרור למעצר בית בתנאי ערובה, עליו להשתכנע שמדובר בחלופה שתבטיח את השמירה על שלום הציבור ומניעת שיבוש הליכי משפט. כמו כן, בדרך כלל על בית המשפט להשתכנע שיקויים פיקוח נאות על הנאשם, במקום בו ישהה כחלופת מעצר, כך שאם הנאשם יפר את תנאי השחרור מן המעצר, תימסר מיד הודעה על כך למשטרה. לעניין זה מוטלת חובה על מי שבביתו הנאשם שוהה כחלופת מעצר, וצריך שניתן יהיה לסמוך עליו שיעמוד בחובה זאת. ספק אם ניתן להשיג מטרות אלה אם נאשם ישהה, כחלופת מעצר, בביתו של אדם שהוא עצמו עבריין, בעל הרשעות רבות בעבירות סמים ואלימות כלפי שוטרים".


במקרה שלפנינו, בא-כוח המשיב העלה בפני בית המשפט המחוזי אותה הצעה שכבר העלה בפני בית משפט השלום:ב מעצר בית מלא בבית אחיו. בית משפט השלום נתן דעתו לחלופה המוצעת. הוא ציין כי המשיב "גילה התנהגות רכושנית ואובססיבית כלפי גרושתו הגם שלמעשה הוא גר בנפרד ובמנותק ממנה. מכאן [יש] להסיק שבהרחקת המשיב בלבד לא די". בית משפט השלום הוסיף וציין כי אחיו של המשיב, שהסכים לקבל את המשיב בביתו במושב גהה, "הדגיש כי במשך שעות היום הינו עובד מחוץ לבית ואין מי שיפקח על המשיב". לכן הגיע בית משפט השלום למסקנה כי אין בחלופה המוצעת כדי להשיג את מטרית המעצר ומשום כן סירב להסתפק בחלופת זאת.

אכן, אין בכך כדי למנוע בעד בית המשפט המחוזי להסתפק באותה חלופה. אך מן הראוי היה שיקדים ויברר אם יש בחלופה זאת כדי להשיג את מטרית המעצר. מה ידוע על אחיו של המשיב:ו האם הוא אדם הגון ואמין? האם יהיה אדם שיפקח על המשיב שלא יפר את תנאי השחרור? ועוד. אולם, כפי שעולה מפרוטוקול ההחלטה וכפי שבא-כוח המשיב אישר בפני, בית המשפט המחוזי לא ערך בירור כזה לפני שקיבל את החלופה המוצעת.

בית המשפט המחוזי החליט, כאמור, כי המשיב יהיה נתון ב"מעצר בית מלא ומוחלט אצל קלימו מסיקה רח' תמנה 2 אשקלון ודוד מסיקה מושב גהה בית מס' 74". וישאל השואל: כיצד זה יכול המשיב להיות נתון ב"מעצר בית מלא ומוחלט" בשני בתים בעת ובעונה אחת? סביר להניח כי בית המשפט לא התכוון לתת בידי המשיב רשות לנסוע כרצונו בכל שעות היום והלילה בין שני הבתים. אולם, גם כך, לשון ההחלטה של בית המשפט מאפשרת למשיב לנסוע מכאן לשם ומשם לכאן, בלי שניתן יהיה לומר עליו שהוא הפר את תנאי המעצר. כך או כך, חלופה כזאת פגומה, ולו רק בשל חוסר בהירות.

6. אני נוטה לקבל גם את טענת המדינה כי סכומי הערבות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי כתנאי לשחרורו של המשיב הינם, בנסיבות המקרה, נמוכים יתר על המידה, עד שספק רב אם יש בהם כדי להבטיח שמטרת המעצר תושג.

7. בשל טעמים אלה אני מחליט לבטל את ההחלטה של בית המשפט המחוזי, ולהחזיר את התיק אל אותו בית משפט על מנת שידון מחדש בערר של המשיב על החלטת המעצר של בית משפט השלום.

8. התלבטתי בשאלה אם ראוי שאצווה לעצור את המשיב מחדש על מנת שיהיה עצור עד שבית המשפט המחוזי יחליט בערר. מצד אחד, עצם העובדה שהמשיב שוחרר מן המעצר היא שיקול נגד החזרתו למעצר, במיוחד משום שניתן להניח כי בית המשפט המחוזי יקבל החלטה בערר תוך זמן קצר. אולם, מן הצד השני, המסוכנות של המשיב, כפי שהיא עולה מכתב האישום נגדו ומתחזקת על ידי העבר הפלילי שלו, והבעייתיות הנובעת מחלופת המעצר שנבחרה, תומכות בהחזרת המשיב למעצר.

ההתלבטות שלי הוכרעה כאשר נתברר לי, במהלך הדיון, כי המשיב אינו מקיים את תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. כאשר המשטרה ביקשה למסור לידי המשיב את ההזמנה לדיון בערר של המדינה על ההחלטה של בית המשפט המחוזי, נתברר כי הוא נמצא, לא בבית אחיו במושב גהה, אלא במסגריה של אחיו ברחוב רמז באשקלון. ההסבר שניתן לי, במהלך הדיון, היה שזו תוצאה של חוסר הבנה, שכן המשיב סבר כי הוא צריך להיות עם אחיו, ולכן הניח כי הוא רשאי להיות במסגריה של אחיו. אולם אפשרות זאת לא הוצעה כלל לבית המשפט, והיא אינה נכללת בהחלטה של בית המשפט. לפיכך יש בה משום הפרה של תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי אם המשיב יפר את אחד התנאים שנקבעו, הוא ייעצר מיד.

לפיכך אני מחליט לעצור את המשיב. המשיב יתייצב, לצורך המעצר, במזכירות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום ג', 23.11.99, עד השעה 10:00. הוא יהיה נתון במעצר עד שבית המשפט המחוזי יקבל החלטה בערר על החלטת המעצר של בית משפט השלום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. איומים על בת זוג

  2. דרישת נכס באיומים

  3. איום על החברה לשעבר

  4. סחיטה באיומים של זמר

  5. איומים על שוטר תנועה

  6. איומים ותקיפת בת זוג

  7. שוד תכשיט באיומי סכין

  8. הוצאת צ'קים תחת איומים

  9. כמה מקבלים על איומים ?

  10. איום על שוטרת במוקד 100

  11. העונש על סחיטה באיומים

  12. מה העונש על איומים ברצח ?

  13. מעצר על דרישת נכס באיומים

  14. יסודות עבירת סחיטה באיומים

  15. תקיפה ואיומים על חוקר ביטוח

  16. מה העונש על איומים על בת זוג

  17. מעצר עקב איומים על עורך דין

  18. ביטול הסכם עקב איום באלימות

  19. עבירת סחיטה באיומים של עורך דין

  20. היסוד הנפשי בעבירת סחיטה באיומים

  21. סחיטה באיומים - ערעור על גזר הדין

  22. שחרור לחלופת מעצר בעבירת סחיטה באיומים ?

  23. ביטול הרשעה של אתלט מצטיין בעבירת איומים

  24. כתב אישום בעבירות ניסיון תקיפה סתם ואיומים

  25. הרשעה בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין

  26. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון