בתאריך 27/5/95 או בסמוך לכך במהלך ירידת התובע במדרגות בית הספר בזמן יציאה להפסקה בבית הספר שבאזור מגוריו של התובע לפתע החליק ונפל. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה במדרגות בבית הספר: התובע קטין יליד שנת 1985 נפגע בשטח בית הספר בתאריך 27/6/95, בהיותו בן כ-10 שנים ונפגע נזקי גוף (להלן: "התאונה"). תביעתו הוגשה נגד משרד החינוך והמבטחת ונגד המועצה האזורית בתחומה מצוי בית הספר. בסעיף 4 לתביעתו מפרט התובע כדלקמן: "בתאריך 27/6/95 במהלך ירידת התובע במדרגות בבית הספר בזמן יציאה להפסקה בבית הספר באזור מגוריו של התובע לפתע החליק, נפל ונחבל בכל חלקי גופו לרבות נפל ונחבל במרפק שמאל (להלן: "התאונה")". הנתבעים טענו בכתב הגנתם ובאופן עקבי במהלך הישיבות שהתנהלו לרבות בתחשיבי הנזק שהוגשו כי לא נטענה נגדם וממילא לא הוכחה הפרתה של חובת זהירות על ידי הנתבעים או מי מהם. הנתבעות חלקו על טענת היפוך הנטל שנטענה בסעיף 9 לכתב התביעה וכן באסופת פרטי הרשלנות שנטענה בסעיף 11 לכתב התביעה. לחילופין טענו כי לתובע לא נגרמו נ זקים כתוצאה מהתאונה. להשלמת התמונה אוסיף כי לאור פערי הנכות בין הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט שקבע כי לתובע לא נותרה כל נכות כתוצאה מהתאונה. בישיבת יום 12/6/01 נקבע התיק להוכחות, תוך שניתנה לצדדים האפשרות להודיע על הסכמה לפיה ינתן פסק דין לאחר סכומים שיתבססו על העובדות המפורטות בסעיף 4 לכתב התביעה לענין האחריות, ועל בסיס החומר הרפואי המצוי בתיק לצד חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. בהמשך הודיעו כל הצדדים על הסכמתם להצעה הדיונית והגישו סכומיהם בדרוג. דיון ומסקנות אפתח בשאלת האחריות, כשאציין כבר עתה כי לא מצאתי, על פי החומר שהוצג בפניי, ליחס למי מהנתבעים רשלנות כלשהיא שיחובו בגינה ומכאן דין התביעה להדחות. עובדות המקרה נשוא התאונה הוגדרו כאמור בסעיף 4 לכתב התביעה אשר צוטט לעיל בפתח פסק הדין. ע"פ ההסכמה הדיונית ההכרעה בשאלת האחריות צריך ותעשה על בסיס עובדות אלו. על אף האמור ועל מנת להגיע לחקר האמת, פניתי לאתר עובדות נוספות מצידו של התובע לשאלת האחריות; עובדות שכאלה לא נטענו; בסיכומיו מפרט התובע שתי פסקאות בלבד הרלוונטיות לשאלת האחריות וכדלקמן: "רקע עובדתי בתאריך 27/5/95 או בסמוך לכך במהלך ירידת התובע במדרגות בית הספר בזמן יציאה להפסקה בבית הספר שבאזור מגוריו של התובע לפתע החליק ונפל..." ובהמשך בעמ' 3 לסכומיו: "שאילת האחריות מדידת מידת האחריות צריכה להיות ע"פ נסיבות התאונה והשאלה שנשאל האם יש רשלנות תורמת ו/או שעל הנתבעות מוטלת ורובצת האחריות כפי שבמקרינו דנן. התובע יטען כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבעות כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה." גם כשפונים לתחשיבי הנזק שהגיש התובע בתאריך 20/11/00 מגלים את אותן שתי פסקאות בלבד, כפי שצוטטו לעיל מסכומי התובע. כאן המקום לשוב ולציין כי הנתבעות כפרו מפורשות באחריות לתאונה ולא הותירו כל ספק באשר לטענותיהן בענין. גם בישיבת יום 12/6/01 מועד בו נקבעה ההסכמה הדיונית שבו והבהירו הנתבעים כי אין אחריות כנגד הנתבעות, גם אם תתקבל גירסת התובע כגירסת אמת. נטל ההוכחה להוכחת רשלנותן של הנתבעות מוטל על התובע. חזקה שבדין לפיה מתחלף נטל הוכחה בנסיבות עניננו לא הוכחה בפני ונטענה בעלמא. פרטי הרשלנות שנטענו בסעיף 11 לכתב התביעה לא הוכחו מכל וכל ונותרו בבחינת טענות חסרות כל בסיס. באשר לקיומה של חובת זהירות מושגית כלפי התובע, מצד כל אחת מהנתבעות אין צורך להכביר במילים. מאידך מהותה ותחומה של חובת זהירות קונקרטית ושאלת הפרתה של חובה זו נקבעות על פי מבחן הצפיות ועל דרך של סיכונים סבירים אל מול סיכונים בלתי סבירים ובלשון הלכת ועקנין. "...הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר, רק בגין סיכון בלי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית..." (ע"א 145/80 ועקנין נ' המוה"מ בית שמש פד לז (1) 113). תחומה של חובת זהירות כלפי ילדים בבית ספר אינה אבסולוטית ועל כך אין חולק. (ראה דנ"א 2571/94 עזבון המנוח אלמגור ז"ל נ' גולן חפצדי דינים עליון כרך מד, 577). חובת הפיקוח וההשגחה המוטלת על בית הספר יש בה לחייב נקיטת אמצעי פיקוח סבירים למניעת סיכוני בטיחות מסוימים הקשורים בכך והכוללים לעניננו פיקוח כללי בעת הפסקה ומשחקים על דרך של נוכחות מורה בקרבת מקום למניעת התנהגות חריגה הגורמת סיכון. התובע בפני לא הוכיח כל רשלנות מצידן של הנתבעות בבחינת אי מניעתם של סיכונים בלתי רגילים, או העדר נוכחות מורה. התובע לא הוכיח קיומו של מפגע או לקויי כל שהוא במדרגות או תחזוקה לא נאותה של שטח בית הספר בכלל והמדרגות בפרט. התובע לא הוכיח כי היתה התרוצצות חריגה בזמן הירידה במרדגות או מחדל של מניעת סיכונים מצד המורים האחראים. התובע לא הוכיח העדרו של פיקוח והשגחה בשטח בית הספר בזמן הפסקה, או בכלל. נפילה בעת ירידה במדרגות יכול ותתרחש לרבות בפתאומיות מאין סוף סיבות שאינם מקימות אחריות והנובעות מפעולות יום יומיות. מקרים כאלו הם בגדר סיכונים טבעיים סבירים ורגילים אשר אין בהתרחשותם כדי ליצור אחריות, גם לא כלפי מי הממונה על שלומו ובריאותו של ילד קטן או על תקינותם ושלמותם של מתקני ושטחי בית הספר, במקרה דנן. הואיל ולא מצאתי לייחס אחריות למי מהנתבעות לא מצאתי לנכון לדון בנפרד באחריותן המושגית והקונקרטית של מי מהנתבעות. סוף דבר אני פוסק כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הנתבעות או מי מהן התרשלו כלפיו ועל כן אני דוחה את תביעתו. לאור התוצאה אליה הגעתי בשאלת האחריות אין מקום לדון בשאלת גובה הנזק. בהתחשב בכך שהתביעה התנהלה ביעילות יחסית מצידו של התובע אני מחייב את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים (כשהנתבעים מס' 1 ו-2, לצורך ההוצאות יחשבו כנתבע אחד), סך של 1,000 ₪, בתוספת מע"מ, בגין הוצאות ושכ"ט, בלבד. דיני חינוךתאונות נפילהנפילה במדרגותמדרגותבית ספרנפילה