קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה במדרגות במועדון ריקודים: התובעת, ילידת 1987, עותרת לחייב את הנתבע בנזקי גוף שנגרמו לה, שעה שהחליקה, לפי הטענה, בעת שירדה במדרגות המובילות ממועדון "החורבה" שהיה בבעלות הנתבע. לטענת התובעת, ביום 4/3/06 בשעה 04:00 לפנות בקר או בסמוך לכך שעה שסיימה בילוי במועדון הריקודים הנ"ל, ירדה במדרגות בדרכה לכוון היציאה או אז החליקה ומעדה בשל רטיבות ושברי זכויות וכרטיסים שהיו מפוזרים. לאחר נפילתה ומשלא יכלה לקום, נעזרה בבן זוגה, על מנת שייקח אותה הביתה, ולאחר שעות שסבלה מכאבים חזקים ברגל הימנית ונפיחות בקרסול, פנתה, בהיותה חיילת, לבית-חולים 10. לאחר שנבדקה בבית-חולים 10 החליט הרופא להפנותה למיון בבית-חולים בני-ציון בחיפה. בבית-החולים אובחן שנגרם שבר בפטישון החיצוני ברגל ימין, הרגל גובסה לכל אורכה והתובעת שוחררה באי כושר, טופלה במשככי כאבים ונעזרה בקביים כדי להימנע מדריכה על הרגל הפגועה. לאחר ביקורת ביום 20/03/06 המליץ הרופא על המשך מנוחה ל-7 ימים נוספים והימנעות מכל פעילות. התובעת המשיכה להיות במעקב אורטופדי ואף הופנתה לטיפול פיזיותרפיה. הואיל והתובעת הייתה חיילת בעת התאונה, בתחילת שרותה ובעת היותה בטירונות, היא הפסידה את הטירונות ולאחר מכן עשתה אותה מחדש. לתמיכה במצבה הרפואי צירפה התובעת חוות-דעת אורטופדית של ד"ר קליגמן, לפיה שיעור נכותה עומד על 5%. הנתבעת צירפה חוות-דעת של ד"ר פריימן, לפיה לתובעת לא נותרה כל נכות. המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר מלמד, קבע כי השבר שהיה מאופיין בתזוזה קלה וטופל ללא ניתוח, התאחה, ובצילומים שנעשו שנתיים לאחר החבלה לא נראים שינויים ניווניים. המומחה מציין בחוות דעתו כי התובעת מתלוננת על כאבים קלים ובהעדר פעילות פיזית מאומצת מופיעים לעיתים רחוקות. הוא מציין כי בבדיקה אובייקטיבית אין תיעוד לבעיה משמעותית, השבר החלים, העצמות במנח תקין, אין סימני פגיעה עצבית או פגיעה משמעותית ברצועות, אין דלדול שרירים, ויש הגבלה מינימלית בלבד בטווח יישור של קרסול ימין המצביעה על נוקשות קלה של שריר התאומים. לדעתו סביר שהתקופה שהרגל הייתה בגבס תרמה לממצא זה. לסיכום העמיד המומחה את נכותה בשיעור 2%. התובעת טוענת כי נסיבות התאונה מצביעות על רשלנות הנתבע, בכך שלא דאג לתחזוקה ונקיון מספיקים של המדרגות, שלא החזיק צוות מספיק של מנקים שלא יאפשרו למדרגות להיות רטובות, שעה שמבקרים רבים חוגגים במועדון באותה עת ושלא נקט באמצעי בטיחות מתאימים למניעת תאונות מהסוג הזה, ולא נהג כפי שבעל מקרקעין ו/או מחזיק מקרקעין סביר היה נוהג בנסיבות העניין. הנתבע מכחיש את עצם ארוע התאונה. לטענתו בהיותו בעל עסק אחראי הוא מקפיד כי כל תאונה גדולה כקטנה תדווח לו, ובענייננו, בזמן אמת, לא דווח על כל ארוע ואף לא זמן קצר לאחר הארוע הנטען. לטענתו, המדרגות עליהן נטען שהתובעת החליקה הן מברזל מחוספס המיועד למניעת החלקה, המקום היה מואר ומנוקה באופן סדיר ע"י עובדי נקיון שמסתובבים במהלך הערב ובמדרגות גם קיים מעקה משני הצדדים. ביום 22/05/08 או בסמוך לכך ולאחר שלא הוגש כתב הגנה, הגישה התובעת בקשה לקבלת פסק-דין בהעדר הגנה, ומבוקשה ניתן לה בפסק-דין ע"י כב' הרשמת ספרא-ברנע ביום 17/07/08. הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק-הדין שניתן במעמד צד אחד בהעדר הגנה, וביום 07/10/07 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשמת ספרא-ברנע, הנעתרת לבקשה ובהתאם בוטל פסק-הדין. בהחלטתה כתבה כב' הרשמת כי לא ניתן לסתור את טענת הנתבע, לפיה לא קיבל את המסירה של כתב התביעה, ומאחר ולא הוכחה המסירה ואף לא הוכח כי בוצע נסיון למסירה בשקידה סבירה, זאת הואיל ועל המוסר לנסות למצוא את הנתבע גופו, מן הדין לבטל את אותו פסק-דין. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות ובעדויות הצדדים והגם שעדותה של התובעת היא עדות יחידה, ראיתי להסתפק בה בנסיבות העניין, ולאמצה במלואה, הואיל וזו עשתה עלי רושם מהימן ועדותה אף חוזקה בראיות אחרות ביחס לעצם הפגיעה, הכל כפי שיפורט להלן. התובעת העידה כי המדרגות היו רטובות ועליהן שברי זכוכית וכרטיסי מועדון, וכי לאחר שנפלה נרטבו מכנסיה ונותר בהם ריח של אלכוהול. על פי עדותה, הייתה מבוהלת והרגישה כאבים עזים ובן זוגה נאלץ לשאת אותה על הידיים עד לרכב. לתמיכה בעדותה הובא גם התצהיר של אותו בן זוג, ברם בשל היותו פקיד עזר בבית המשפט והיכרותי איתו ולאחר שהודעתי שלא אוכל לשמוע את עדותו, הוצא תצהירו מהתיק. משכך, קשה לבוא בטרוניה לתובעת ולהחזיק נגדה את העובדה שעדותה היא עדות יחידה. עוד יצוין, כי אמנם אנשים נוספים זרים ראו את הנפילה, ברם על פי עדותה שהייתה מהימנה בעיני, האנשים שאלו אם הכל בסדר אך בזה הסתיימה האינטראקציה משראו שהיא מטופלת מידית ע"י החבר. מטבע הדברים היא לא לקחה פרטיהם בזמן הנפילה ובהיותה בכאבים. על פי עדותה של התובעת, אביה הוא שטיפל בשלבים הראשונים בכל הכרוך בהודעות בדבר התאונה. כך, על פי עדותה, אביה הודיע כבר ביום 06/03/06 לנתבע על התאונה במכתב ששלח לו בפקס (ת/2). הנתבע הכחיש אמנם כי קיבל כל הודעה בדבר התאונה, ברם הודה שמספר הטלפון המצוי באישור הפקס של אותו מכתב, הוא אכן מספר הטלפון של המועדון. גם התיעוד הרפואי שנערך מספר שעות לאחר התאונה בבית-חולים בני-ציון, המכיל את גרסתה הספונטאנית והראשונית של התובעת לנסיבות החבלה, מחזק את הגרסה העובדתית בדבר הנפילה בעת הבילוי במועדון, וראה בהקשר זה גם את דוח הפציעה שמולא בשל היות התובעת חיילת (נספח א' לתצהיר התובעת), בו מפורט בסעיף נסיבות הפציעה בזו הלשון: "ביום 04/03/06 בשעה 04:00 לפנות בוקר במועדון החורבה, המדרגות היו רטובות, החלקתי במדרגה, עיקמתי את רגל ימין והרימו אותי לאוטו. יום למחרת בבוקר קמתי עם נפיחות והלכתי לבית-חולים בני-ציון". עדותה בדבר נסיבות הנפילה ומצב המקרקעין, לא נסתרה אפוא בכל דרך ויש לקבל גרסתה לפיה המדרגות היו רטובות, היו בהם כרטיסים ושברי זכוכיות. הוכח כי הארוע היה במדרגות החיצוניות שליד השירותים, ואין זה בלתי סביר שהם היו רטובות, כגרסתה, הן מאנשים שיוצאים מהשירותים והן מאנשים ששותים משקאות אלכוהוליים היכולים להישפך במידה כזו או אחרת על הרצפה. הנתבע הגיש דוח בטיחות של מועדון החורבה מיום 24/11/03 שאין בו כדי להעלות או להוריד ביחס לאחריות ולמצב הנקיון בפועל ביום הארוע כ-3 שנים לאחר הוצאת הדוח. לא זו אף זו, על פי אותו דוח המספר המקסימלי של הקהל המבקר לא יעלה על 844 איש, למעט מספר העובדים הקבועים של המקום, ברם הנתבע הודה בחקירתו כי באותה עת ביקרו במועדון כ-1000 איש ביום. הנתבע אף העיד כי שלושה עובדי נקיון היו אמורים לדאוג לנקיון באופן שוטף. אין חולק כי בעל מקרקעין או מחזיק בו המזמין אליו מבקרים, חב חובת זהירות כלפיהם ועליו לצפות כי במידה והשטח לא יתוחזק באופן סביר בהתאם לסוג הפעילות, יפגעו הבאים בשטחו, במיוחד נכון הדבר שעה שמדובר במקום מסוכן כמו מדרגות. הפסיקה רצופה בדוגמאות של חיוב בעלי/מחזיקי מקרקעין לדאוג לקיום אמצעים מיוחדים לשם הקטנת נזק במקום בו קיימת סכנת החלקה, והדברים ברורים. בענייננו, כאמור לא נסתרה העדות בדבר היות המדרגות רטובות ואני סבורה כי שלושה אנשים לא מסוגלים לתת מענה מספיק לניקיון הרצפה של כל המועדון בו 1000 אנשים רוקדים ושותים, ואין לי ספק כי מעת לעת יכולה להישפך שתייה על הרצפה שתיצור סיכון. בשים לב לאמור, מן הדין להטיל את האחריות לתאונה על הנתבע שהתרשל וגרם לנזק. לא מצאתי כל אשם תורם בהתנהגותה של התובעת. באשר לגובה הנזק, מדובר בפגיעה שאינה קשה. 2% נכות הוא שיעור פעוט שאינו גורם לפי חוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט ועל פי השכל הישר, לבעיה תפקודית שתעיב על יכולת ההשתכרות של התובעת בעתיד. באשר להפסדי עבר, אין חולק כי התובעת הייתה חיילת בעת התאונה, ושבה לאיתנה תוך כחודשיים ולכן היא עצמה ודאי לא סבלה מהפסדי השתכרות. היא גם לא הרימה את הנטל להוכיח כי מי מהוריה שטיפל בה סבל מהפסדי השתכרות. אין גם ראיה לעזרת צד ג' מעבר לעזרה סבירה וטבעית החורגת ממה שבני משפחה נוהגים להגיש זה לזה במקרה של פציעה. עם זאת, הואיל ובכל זאת הוגשה עזרה והתובעת העידה שנזקקה לעזרה ברחצה והלבשה והסעה לבדיקות במשך חודשיים, והואיל וגם אם אין קבלות אני מניחה שהוצאו הוצאות בגין אותן נסיעות, מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי בגין עזרת צד ג' והוצאות לנסיעות לטיפולים בסך כולל של 5,000 ₪. לענין הנזק בלתי ממוני, לאחר ששקלתי בדברים, מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי בנסיבות העניין על סך 20,000 ₪ בגין הכאב והסבל בו הייתה שרויה כל עוד הייתה באי כושר ורגלה הייתה מגובסת (תקופה של כחודשיים) ותקופה מסוימת לאחר מכן. התובעת מבקשת לקבל החזר הוצאות בגין הטיפול בהוצאה לפועל לאחר שניתן פסק-דין. כך למשל היא מבקשת לקבל החזר בגין חוקר פרטי, אגרת פתיחת תיק בהוצאה לפועל וכד'. אינני סבורה שיש מקום להחזר סכומים אלו לאחר שבוטל פסק-הדין ונקבע ע"י כב' הרשמת שבוטל מחמת אי מסירה כדין. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך 25,000 ₪. הנתבע ישא בשכ"ט עו"ד של התובעת בשיעור 20% + מע"מ. בנוסף, הוא ישפה אותה בגין אגרה ששילמה עם פתיחת התיק, ובגין שכ"ט המומחה מטעמה והחלק שבו נשאה בשכ"ט המומחה מטעם בית- המשפט לפי קבלות שתומצאנה לנתבע. הנתבע ישא ביתרת אגרה. תאונות נפילהנפילה במדרגותתאונת ריקודיםמדרגותנפילה