קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה מקומה שלישית - תאונת עבודה: 1. התובע הוא פועל בנין, תושב הכפר אום-אל-קוטוף שבמשולש, יליד 30.11.69. הוא נפגע בתאונת עבודה ביום 26.7.94, כאשר עבד בשירות הנתבעת באתר בניה בפרדס חנה, נפל ארצה ממרפסת בקומה השלישית, לא איבד הכרתו, נפגע בגבו, נותר משותק ברגליו (פרפלג), מרותק לכסא גלגלים, ונכותו 100 אחוזים לצמיתות. הנתבעת חבה כלפיו בנזיקין, כפי שנקבע בפסק הדין החלקי מיום 20.7.98. להלן יש לקובעם. 2. כאמור, פגיעתו של התובע בתאונה היתה קשה. נגרם שבר בחוליות הגב ושיתוק של הגפיים התחתונות; התובע סובל מאי שליטה על הסוגרים, ומפגיעה קשה באונות המינית. כושרו השכלי לא נפגע, וכך גם יכולתו בהפעלת ידיו. הוא נשוי, לו ולאשתו שני ילדים שנולדו לאחר טיפולי הפריה ממושכים; מאז התאונה ועד היום אין הוא עובד, ולא נראה סיכוי כי במצבו ולאור נתוניו האישיים, יוכל התובע להשתקם בעבודה בעתיד. בעת התאונה היה התובע כבן 24 שנים + 8 חודשים. הוא השלים לימודים בבית ספר תיכון, אך אין לו תעודת בגרות. עבד בתחילת דרכו בבנין ובחקלאות, אך הוכיח רצון להתקדם בעבודה ובפרנסה. הוא למד גם את מקצוע הנגרות, ואהבתו היתה מקצוע הספרות. הוא סיים קורס בספרות, ואין להוציא מכלל אפשרות, כי אלמלא התאונה היה מצליח, בשלב כלשהו, לממש את תוכניתו להיות ספר עצמאי. 3. פגיעתו בתאונה היתה כאמור, קשה. הוא אושפז בבית החולים "הלל יפה" בחדרה, ואחר כך בבתי החולים "הדסה" עין כרם בירושלים ו"שיבא" בתל השומר. לביתו חזר במאי 1995. אשתו לא חזרה בה מכוונתם להינשא. הם נישאו ביום 2.2.95 ונולדו להם שני ילדים, תאומים. סבלו וכאביו רבים; הוא מרותק לכיסא גלגלים; סובל מהשמנה בגלל העדר פעילות גופנית; לוקה באין אונות מינית ונזקק לטיפולי הפריה מתישים; נזקק לצינטורים לשם הטלת שתן, וכן לכדורים ולנרות לשם עשיית צרכים. רופאי המוסד לביטוח לאומי, שהכיר בתאונה כתאונת עבודה, קבעו לתובע 100 אחוזי נכות בגין הפרפלגיה, וכן 30 אחוזי נכות בגין קיבוע עמוד השידרה הגבי. מטעם התובע, העריך פרופ' עורי כי לתובע נכויות אלה: בגלל הפרפלגיה 100 אחוזי נכות; בגין אי שליטה על השתן 70 אחוזי נכות, ובגין אי שליטה על הסוגר האנאלי, 80 אחוזי נכות. ד"ר סמואל העריך, כי לתובע נכות של 80 אחוזים בגלל הפגיעה בזיקפה, ובגלל העדר תחושת הנאה מינית. פרופ' סולסי, מטעם הנתבעים, מקבל את קביעת המוסד לביטוח לאומי, בדבר 100 אחוזי הנכות. הוא העריך בחוות דעתו (נ2/) כי לתובע "קיצור כ 10% מתוחלת חייו בהשוואה לאוכלוסיה הבריאה בגילו, בתנאי ויקבל טיפול רפואי אופטימלי". לעומתו העיד פרופ' עורי בעמ' 80 לפרוטוקול, על הסימנים והבעיות הרפואיות המצדיקות הערכה כי יש קיצור בתוחלת החיים, לנפגע כגון התובע (פצעי לחץ, זיהומים, וכד'). הוא לא מצא סימנים כאלה אצל התובע, והעריך כי תוחלת חייו לא קוצרה. אני מעדיף את קביעתו של פרופ' עורי, וקובע כי לא הוכח שתוחלת חייו של התובע קוצרה, בגין הפגיעות שנפגע בתאונה נשוא התביעה. סבלו ילווה אותו, איפוא, משך כל חייו, לאורך מלוא תוחלת חייו. כיום הוא כבן 31 שנה + 8 חודשים. לפניו עוד כ- 46 שנות חיים. מתאים, לאור כל הנתונים, לפסוק לו בראש הנזק של כאב וסבל, פיצויים בסכום של 500,000 ש"ח. 4. התאונה ארעה כאמור ביום 26.7.94. התובע היה אז כבן 24 וחצי שנים. מאז ועד היום חלפו 7 שנים. עובר לתאונה עבד התובע בשרות הנתבעת, כפועל בנין. הוא השתכר אז מעט פחות מ 3,000 ש"ח לחודש. כיום עולה הסכום הזה, לכדי 4,600 ש"ח. כנזכר לעיל, אפשר שבשלב מסוים היה התובע עוזב את עבודתו בבנין, ופותח מספרה. הוא יכול היה להתקדם בשכרו ובכושר השתכרותו. אעריך את הפסדיו בעבר לפי הפסד של 5,000 ש"ח לחודש. חלפו מאז 84 חודשים. ההפסד הוא הוא 420,000 ש"ח. בצירוף ריבית להיום עולה הסכום לכדי 480,000 ש"ח. באשר לעתיד: התובע יליד 30.11.69. כיום הוא בן 31 שנים + 8 חודשים. אלמלא התאונה יכול היה התובע להמשיך לעבוד עד הגיעו לגיל 65 שנה. לפניו עוד 33 שנים ו4- חודשי עבודה. סה"כ 400 חודשים. המקדם הוא 252.6644. כושר השתכרותו אלמלא התאונה מוערך לסכום של 6,000 ש"ח לחודש. במצבו כיום, קלושים הסיכויים שיוכל למצוא עבודה, אך בכל זאת סיכוי מה בנידון זה, קיים. אעריך איפוא את הפסדו, לפי סכום של 5,000 ש"ח לחודש. מתקבל הפסד של 1,263,000 ש"ח. 5. ההפסד האמור מחושב עד הגיע התובע לגיל 65 שנה. קשה להעריך את ההפסד בגין אובדן הפנסיה. בהערכת ההשתכרות לעיל, לקחתי בחשבון גם כי אפשר שהתובע יהא עצמאי, כספר. אעריך גלובלית את הפסד הפנסיה בסכום של 60,000 ש"ח. 6. התאונה ארעה כאמור ביום 26.7.94. התובע היה מאושפז בבתי החולים עד לסוף חודש מאי 1995. אז חזר הביתה, וביום 2.9.95 נישא. באוגוסט 1998 החל התובע להיעזר בשירותי "דנאל" בהיקף של כ10- שעות ביום. "דנאל" מוציאה חשבוניות בגין העסקת המטפלים, שחלק מהם הם קרובי משפחה של התובע. ה"חוב" ל"דנאל" לא שולם עד היום. נצבר "חוב" העולה כיום לכדי 300,000 ש"ח. צורת העסקה זו של מטפלים, בהיקף העולה על הנדרש, תוך ייקור בלתי הכרחי של עלות ההעסקה, בלא שהמגיע לחברה המספקת את המטפלים משולם, כשהמועסקים הם קרובי משפחתו של הנפגע, גובלת בפיקציה. נראה לי על כן, כי לא יהיה זה מוצדק לפסוק לתובע את הפיצויים בראש נזק זה, על פי מה שהוא "מחוייב" לכאורה, כלפי "דנאל". כאמור, נעזר התובע בבני משפחה בעת אישפוזו הממושך, עד שחזר הביתה במאי 1995. סיעוד זה של בני המשפחה, נמשך עד העסקת "דנאל" כ4- שנים. התובע מסוגל אמנם לנוע ממקום למקום על כיסא הגלגלים ומסוגל לדאוג לעצמו בחיי יום יום, תוך עצמאות רבה. הוא יכול להפעיל את ידיו. אך הוא מתקשה במעבר מן המיטה אל הכיסא, וכך גם באשר למכונית. פרופ' סולסי סבור שהתובע עצמאי בפעולות יום יום, ואינו זקוק לעזרה ולסיעוד. פרופ' עורי העריך את העזרה לה זקוק התובע ל4- שעות של עזרה, וכן ל4- עד 5 שעות נוספות לצרכי הבית. איני מקבל את ההערכה, כאילו לא זקוק התובע לעזרת הזולת. לעומת זאת, ההיקף בו נקב פרופ' עורי, מופרז בהרבה מן הנדרש. הערכתי היא כי ניתן להעריך את העזרה לה נזקק התובע, בנוסף לזו אותה הוא יכול לקבל מאת המוסד לביטוח לאומי, לסכום של 4,000 ש"ח לחודש. לא שוכנעתי כי התובע אכן זקוק למלוא היקף העזרה הניתנת לו על ידי "דנאל". כמו כן ביכולתו של התובע להסדיר את קבלת העזרה בדרך של העסקה ישירה, לאו דווקא באמצעות חברת כוח אדם, דבר המייקר את עלות העזרה בשיעור גבוה. הפיצוי בגין העזרה והסיעוד, לגבי העבר, נאמד על ידי, לאור הנ"ל, כדלקמן: בתקופת האישפוז, לפי 2,000 ש"ח לחודש, סכום של 20,000 ש"ח. מאז שובו הביתה, ועד היום, לפי 4,000 ש"ח לחודש, 296,000 ש"ח. סך הכל, בגין סיעוד ועזרה בעבר, סכום של 316,000 ש"ח. ובצירוף ריבית להיום, סך של 375,000 ש"ח. באשר לעתיד: כיום התובע בן 31 שנים ו 8 חודשים. לפניו עוד כ 46 שנות חיים. אעריך על כן, את העזרה והסיעוד בעתיד, לסכום של 1,200,000 ש"ח. 7. התובע מתגורר בישוב אום-אל-קוטוף. עובר לתאונה עמד בבניתו בית מגוריו, בסמוך לבית הוריו, על עמודים. עקב מצבו, הבית העומד בבניה אינו מתאים לו, ולצורך התאמתו, לטענתו, יש לבצע שינויים מפליגים בבנין הקיים וכן להסדיר בנית מעלית. המהנדס יוסף שרף העריך בחוות דעתו ת11/, את העלות הכוללת לצורך זה, בסכום של 100,000 דולר. לעומת זאת, הערכתו של מנחם פיירברגר עומדת על סכום של 42,000 דולר. התובע העיד על הבית שבנה, כי מדובר ב"בית חלומותיו", וכי הוא משתוקק לגור בו בדירה שבקומה א', ממנה יוכל לצפות אל הנוף. לצורך זה, יש הכרח לבנות את המעלית, ולבצע שינויים בבנין הקיים. כך ניסה התובע, אשר כשלעצמו היה מהימן עלי (פרט להגזמה במספר נושאים), לבסס את טענתו, לפיצויים הן בעבור סגירת קומת הקרקע בבית הוריו, בעלות של 60,000 ש"ח, והן בעבור השינויים בביתו לרבות התקנת המעלית. אולם, לא שוכנעתי כי האפשרות שהתובע אכן יתקין את המעלית ויעבור לבית שבנה היא סבירה. הערכתי היא כי הוא ימכור את הבית, ובתמורה שיקבל יוכל לבנות לעצמו בית מתאים לצרכיו בקומת קרקע, ללא מדרגות, ללא תלות במעלית, כשצמוד לפתח הבית תותקן חניה מרווחת למכוניתו. המנטליות או הגישה, לפיה לא מקובל בכפרו למכור בנין לזרים, אינה מקובלת עלי כסיבה המצדיקה הטלת עלויות מופרזות על הנתבעת. יש גם אפשרות למכור את הבית למי מבני המשפחה. בנסיבות אלה, שעה שאין להוציא מכלל חשבון גם את האפשרות כי הוא יישאר בעתיד לגור בקומת הקרקע שבבית הוריו, נראה לי הולם להעריך, כי פיצויים בסכום של 160,000 ש"ח יכסו כראוי את המגיע לו בראש נזק זה. 8. התובע הוא פרפלג, מרותק לכיסא גלגלים, זקוק למכונית מתאימה לצורך ניידותו. הוא הוכר לצורך זה על ידי המל"ל, קיבל פטור ממיסים על רכישת רכב, ורכש בנובמבר 1995 מכונית מיצובישי גאלאנט, בנפח מנוע של 1,800 סמ"ק. לאחר הפטור ממיסים, היה עליו לשאת בתשלום של 47,000 ש"ח עבור הרכב, וכן בסכום של 12,789 ש"ח עבור מעלון. התשלום בעבור רכישת הרכב כוסה במענק מאת המל"ל. כך גם רובו של התשלום עבור המעלון. עלות החזקת המכונית והאביזרים, עשויה להגיע בהיקף נסיעה של 1,000 ק"מ לחודש, לסכום של 2,000 ש"ח לחודש, כולל בגין האביזרים, הביטוחים, התיקונים והדלק. מזה, יש לקחת בחשבון הוצאות ועלויות ניידות, בהן היה התובע נושא גם אלמלא התאונה. אעריך ניכוי זה לסכום של 750 ש"ח לחודש. היתרה היא 1,250 ש"ח לחודש. יש לזכות את התובע בסכום של 25,000 ש"ח עבור נסיעה שנאלצו הוא והמשפחה להוציא על סמך הקבלות שהוגשו (ת39/). מנובמבר 1995 ועד היום, משך 68 חודשים, מתקבל סכום של 85,000 ש"ח. ולהיום, בצירוף הריבית, סכום של 123,000 ש"ח. לעתיד, עד גיל 78 שנה, מתקבל סכום של 374,000 ש"ח. 9. פיצוי מתאים מגיע לתובע עבור אביזרים שונים להם הוא נזקק, צורך בכביסה מוגברת, הוצאה מוגברת לביגוד ולמצעים, שימוש מעל הרגיל במזגנים, וכד'. אעריך את הפיצוי עבור כל אלה, באופן גלובלי, בסכום של 80,000 ש"ח. 10. מתקבלת איפוא הערכת פיצויים זו: א. כאב וסבל, סכום של 500,000 ש"ח. ב. הפסד השתכרות בעבר, סכום של 480,000 ש"ח. ג. הפסד השתכרות בעתיד, סכום של 1,263,000 ש"ח. ד. הפסד פנסיה, סכום של 60,000 ש"ח. ה. עזרת הזולת בעבר, סכום של 375,000 ש"ח. ו. עזרת הזולת בעתיד, סכום של 1,200,000 ש"ח. ז. התאמת דיור, סכום של 160,000 ש"ח. ח. ניידות בעבר, סכום של 123,000 ש"ח. ט. ניידות בעתיד,סכום של 374,000 ש"ח. י. אביזרים, כביסה, מיזוג, והוצ', סכום של 80,000 ש"ח. הסכום הכולל עומד איפוא על סך של 4,615,000 ש"ח. 11. יש לנכות את התגמולים שהתובע מקבל מאת המוסד לביטוח לאומי. בגין נכות עבודה, לפי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר, מקבל התובע סכום של 1,161,513 ש"ח ליום 31.1.01. כיום עולה הסכום הזה, לכדי 1,195,900 ש"ח. התשלומים והמענקים בגין ניידות וקצבה מיוחדת, עולים כדי הסכום של 1,950,054 ש"ח. סכום זה כולל מענקים לרכישת אביזרים לרכב, בסכום של 17,695 ש"ח והוצאות אלה של התובע לא לקחתי לעיל בחשבון בחישוב הפסדיו בגין ניידות. הסכום לניכוי בגין פריט זה יעמוד איפוא על סך של 1,932,359 ש"ח ליום 31.1.01. להיום, כולל ריבית, מגיע הסכום, לכדי 1,990,000 ש"ח. הניכוי הכולל מן הפיצויים, יעמוד איפוא על סכום של 3,185,900 ש"ח. 12. יתרת הסכום המגיע לתובע, לאור כל הנ"ל, מסתכמת בסכום של 1,429,100 ש"ח. 13. הנתבעות תשלמנה לתובע את הסכום הזה, בצירוף הוצאות המשפט שנגרמו לו, וכן 20 אחוזים ממנו עבור שכר טרחת עו"ד, בצירוף מע"מ. החיוב הזה יכלול גם את החיוב בו חוייבו הנתבעות בפסק הדין החלקי. החיוב הוא להיום. תאונות נפילהנפילהתאונת עבודהנפילה מגובה / מסולם