קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סטייה מנתיב הנסיעה - התנגשות בקטנוע: בפני תביעה לשיפוי התובעת בגין הנזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 12.6.2010 . להלן תובאנה טענות הצדדים בקצרה: טענות התובעת לטענות התובעת במועד הנקוב , נסעה על קטנוע ברח' אחד העם בתל-אביב בקטע שבין רח' הרצל לרח' אלנבי. במקטע האמור שני נתיבים באותו כיוון נסיעה. כשהתקרבה למקום התאונה הבחינה כי במסלול הימני עומד רכב הנתבע, ולכן עברה למסלול השמאלי. מהירות נסיעתה לטענתה כ-30-40 קמ"ש. לפתע, לשיטת התובעת, ביצע הנתבע סטייה מן הנתיב הימני בו עמד לכיוון חניון אשר היה בצד השמאלי של הכביש, וזאת במהירות וללא איתות מוקדם. כתוצאה מכך הפעילה את בלמיה וכתוצאה מן המרחק המועט החליקה על הכביש עד התנגשות הקטנוע בחלקו של רכב הנתבע. יצוין כי התובעת טוענת שלאחר האירוע ערכה שיחה עם הנהג שהודה כי לא הסתכל במראה, לא אותת ולא בדק כי המסלול השמאלי אכן פנוי על מנת לבצע פנייה זו. כתוצאה מהאירוע, נאלצה לגרור רכבה למוסך. נגרמו לרכבה נזקים, ונאלצה לשאת בשכ"ט שמאי, והכול כמפורט בכתב התביעה. עוד יצוין כי כתוצאה מהאירוע הגיעה לבית החולים איכילוב בתל אביב שם טופלה והופנתה לרופא משפחה להמשך טיפול. טענות הנתבעים הנתבעים מכחישים את אחריותם לאירוע, וכן מוכחש הנזק הנטען. לשיטת הנתבע 2 עצר בנתיב הימני, במטרה לפנות שמאלה לכיוון החניון אשר היה בצד הנתיב השמאלי. מכיוון שרכבו היה מטרים ספורים (כלשון הנתבע בכתב הגנתו) קדימה יותר מהחנייה בצד שמאל, בדק כי אין תנועה אחריו, אותת ונסע אחורנית כדי לפנות שמאלה... אז התחיל לבצע פנייה שמאלה, ובסוף פעולתו, כשרכבו היה כבר בזווית של 90 מעלות כלפי הכביש, אופנוע שנסע במהירות מופרזת החליק בכביש ופגע בגלגל האחורי-שמאלי ברכב הנתבע. עוד יצוין כי הנתבע טוען שלא הייתה לו יכולת לצפות את האירוע. דיון בדיון אשר התקיים בפני היום העידו התובעת, הנתבע, בת זוגו של הנתבע אשר הייתה איתו ברכב ביום האירוע. הנ"ל הדגימו בפניי את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני . לאחר ששקלתי את טענות הצדדים , את עדויותיהם ואת הראיות בתיק, אל נוכח נטלי הראייה - מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה ולהלן יפורטו טעמיי. הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה חובה על התובע להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי: "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% " דהיינו , דין התביעה להתקבל באם תרים התובעת את הנטל המוטל עליה כדי 51%. מן הכלל אל הפרט - במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה, ומשכך על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. הראיות החיצוניות במקרה הנדון הן תמונות הנזק אשר הוצגו בפניי, כמו גם חוות דעת השמאי. עוד יצוין כי במקרה שלפניי, והכול כמפורט להלן, גרסת הנתבע 2 אשר הובאה בכתב הגנתו, כמו גם בעדותו היום ובעדות העדה מטעמו תומכת ומחזקת את גרסת התובעת. עוד יצוין כי יש בדין, תקנות התעבורה, כדי לתמוך בגרסתה של התובעת. 7. בענייננו, מצאתי את גרסת התובעת כמהימנה, בהיותה עקבית, קוהרנטית ונתמכת בראיות חיצוניות ממשיות, כמו גם בהוראות הדין כאמור, ובגרסתו של הנתבע עצמו. 8. התובעת תיארה כי רכבו של הנתבע עמד בצד הימני של הכביש, משם ביקש לבצע פנייה לחניון המרוחק נתיב נסיעה אחד מהמקום בו עמד, והנמצא בצידו השמאלי של הכביש. יצוין כי הנתבע והעדה מטעמו בתיאורם לא חולקים על האמור. ההפך הוא הנכון. גם הנתבע והעדה מטעמו מתארים כי מן הנתיב הימני, ולאחר שביצעו נסיעה לאחור, ביקשו לסטות אל חניון סמוך. יצוין כי בפעולתם זאת נהגו בניגוד לתקנות התעבורה, ואני מפנה בפרט לסימן ג' "סטייה, פנייה ונסיעה אחורנית"; על נהג המבקש לפנות שמאלה ולסטות מנתיב נסיעתו, לעשות כן מן הנתיב הסמוך למקום פנייתו - היינו מהנתיב השמאלי ביותר שבכיוון נסיעתו. גם באשר לנסיעה אחורנית, קובעות במפורש תקנות התעבורה את אופן הנסיעה. בנסיבות העניין משסטה הנתבע מן המסלול הימני, ישירות אל החניון אשר נמצא מעבר למסלול השמאלי, נטל לחלוטין מן התובעת את האפשרות למנוע את התאונה. נתתי אמון בגרסת התובעת באשר למהירות נסיעתה. זו נתמכה בתיאורה באשר לאפשרות של רכבה (קטנוע 50 סמ"ק) להגיע למהירות נסיעה תוך האצה בפרק זמן קצר. יצוין כי גרסתה באשר למהירות נסיעתה הייתה עקבית לאורך כל הדרך ונכתבה גם בכתב תביעתה, ונמסרה גם באופן מדויק לבית החולים, והכול כמתואר בנספחים אשר צורפו על ידה. 9. הנתבע הציג בפניי סרטון וידיאו קצר אשר צילם באמצעות מכשיר הסלולארי שברשותו לאחר האירוע. באמצעות הסרטון הוא מבקש ללמד כי רכבו היה כבר מעבר לנתיב הנסיעה, כך שהאחריות לתאונה הייתה בעטיה של התובעת. דא עקא, שהסרטון האמור אינו מלמד את שמבקשים הנתבעים ללמוד ממנו. דווקא הסרטון מראה בבירור כי חלק גדול מרכבו של הנתבע חסם עדיין נתיב נסיעה, כך ששוב, עליי לשוב על מסקנתי לעיל. ההתנגשות מצידה של התובעת הייתה בלתי נמנעת. 10. נתתי דעתי לשאלה האם קיים אשם תורם בנסיבות העניין, מצידה של התובעת בהתרחשות האירוע כמתואר לעיל, וסבורני שהתשובה לשאלה זו הינה שלילית. משנסע הנתבע אחורנית, סיכל לחלוטין את האפשרות של התובעת לאמוד את המרחק מרכבה שלה ועד לרכבו שלו. עוד יצוין כי העובדה שנהג בניגוד לדין בפנייתו שמאלה, מן הנתיב הימני - מנעה גם היא את אפשרות התובעת למנוע את התאונה, ומשכך לא מצאתי שנפל פגם בהתנהלותה העולה כדי אשם תורם מטעמה. 11. נתתי דעתי גם לעדות העדה מטעמו של הנתבע, התמכה בגרסתו שלו, אולם מאחר ששתי הגרסאות הציגו תמונה אחת העולה מהן הוא נהיגה בניגוד לתקנות התעבורה, הרי שלא היה בעדות זאת כדי לסייע לנתבע. 12. מסקנתי אם כן, כי האחריות לתאונה רובצת במלואה לפתחם של הנתבעים. משכך עליי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת. 13. לעניין זה תמכה התובעת את נזקיה בחוות דעת שמאי המעידה על שומת נזק בסך של 2,860.56 ₪. כן הציגה קבלה בדבר שכ"ט של השמאי, בדבר 550 ₪, וקבלה בדבר גרירת הקטנוע ממקום האירוע, בסך 100 ₪. הנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים אשר נגרמו לה. 14. אשר על כן הנני מקבלת את תביעת התובעת במלואה. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך כולל של 3,510.56 ₪ וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין מצאתי לנכון לחייב את הנתבעים בהוצאות התובעת בסך 750 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין. משפט תעבורההתנגשותסטיה מנתיבקטנוע