בסך הכל חויב המערער בתשלום סך של כ-775,000 ש"ח למשיבים. נוכח העובדה כי מדובר בסכום משמעותי, קבע בית המשפט המחוזי כי הסעד הצהרתי בדבר זכאות המערער למחצית המקרקעין יותנה בתשלום הסכום האמור בתוך שנה מיום מתן פסק הדין. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעד הצהרתי בכפוף לתשלום סכום כסף: השופט א' גרוניס: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ג' גינת), אשר הכריע בסכסוך הנוגע לבעלות המערער במחצית המקרקעין הנמצאים בחלקה 78 בגוש 11661 (להלן - המקרקעין).   המערער והמנוח ז"ל (להלן - המנוח), ביקשו לרכוש חלקת מקרקעין. בשנת 1995 רכש המנוח את המקרקעין, כאשר מחצית החלקה נרכשה על ידו בנאמנות עבור המערער. הנאמנות עוגנה בהסכם שנחתם בין השניים באותו מועד. בהסכם נקבע בנוסף, כי כל הוצאה, מס או אגרה עבור רכישת הזכויות במקרקעין תחולק בין המנוח למערער בחלקים שווים. כבר עתה יצוין, כי המערער ובנו של המנוח, ארז וישניצקי ז"ל (להלן - וישניצקי), הקימו בשותפות מוסך "גיר אוטומט בע"מ" (להלן - המוסך). המשיבה 6, היא אשתו של המנוח, הפכה לשותפתו של המערער במוסך לאחר פטירתו של וישניצקי. בשנת 2000 ייפה המנוח את כוחו של המשיב 1, עו"ד ישראל הרפז, לעשות את כל הפעולות הנחוצות לצורך העברת מחצית המקרקעין למערער. בנוסף, בסמוך לחתימה על ייפוי הכוח, חתמו המערער והמנוח על מסמך התחייבות הדדית. במסמך מוזכרות שתי הלוואות שנלקחו למימון רכישת המקרקעין: האחת, הלוואה מובטחת במשכנתה לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן - המשכנתה); השנייה, הלוואה בסך 110,000 דולרים מאדם בשם שמעון ברכה (להלן - הלוואת ברכה). במסמך מתחייב המערער לשאת במחצית מתשלום ההלוואות. כן מתחייב הוא להפעיל את המוסך לפחות עד שהמשיבים 5-4, הם ילדיו של וישניצקי, יגיעו לגיל 18.  בשנת 2001 נתגלע סכסוך בין המערער למנוח בקשר עם תשלום המשכנתה. לטענת המנוח, המערער לא עמד בתשלום מחצית מהחזר המשכנתה, כפי שהוסכם ביניהם. ביום 23.10.2002 נפטר המנוח. בצוואתו הורה המנוח, כי מחצית המקרקעין תירשם על שם המערער בהתקיים התנאים הבאים: ראשית, על המוסך לפרוע במלואן את ההלוואות שניתנו עבור רכישת המקרקעין; שנית, המוסך ימשיך לכלכל את אלמנת וישניצקי ואת ילדיו עד להגיעם לגיל 18. ביום 27.10.2002 הקים המערער חברה בשם "גיר אוטומט איסמעיל", ששמה שונה לאחר מכן ל"גיר אוטומט עומר" (להלן - המוסך החדש). לטענת המשיבים 6-4 (להלן - המשיבים) העביר המערער למוסך החדש את כל הציוד והנכסים של המוסך. ביום 1.11.2002 פוטרה אימם של המשיבים 5-4 מהמוסך על ידי המערער. על רקע כל האמור, ומשבקשותיו לרשום את מחצית המקרקעין על שמו סורבו, הגיש המערער ביום 29.12.2004 לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נגד המשיבים 6-1. בתביעה עתר הוא לקבלת סעד הצהרתי לפיו הוא הבעלים של מחצית מהמקרקעין וכן תביעה לסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי לקבל מהמשיבים 6-1 סך של 172,000 ש"ח בגין החזרי משכנתה ששולמו על ידו. בנוסף נתבע סעד הצהרתי לפיו המשיבים 6-1 חייבים לשלם לבנק לאומי מחצית מסכום החזר המשכנתה החודשי, עד לסילוקה. המשיבים הגישו תביעה שכנגד נגד המערער, במסגרתה תבעו הם פיצויים כספיים בסך 692,721 ש"ח. ביום 3.7.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט בחן את חיובי הצדדים ביחס לפירעון המשכנתה, להלוואת ברכה ולהתחייבות להפעיל את המוסך עד להגיעם של המשיבים 5-4 לגיל 18. בפתח הדברים קבע בית המשפט, כי המערער זכאי לקבלת סעד הצהרתי בדבר בעלות במחצית המקרקעין. כן נקבע, כי תביעת המערער נגד המשיבים 3-1, מנהלי עיזבון המנוח, תידחה מחמת היעדר יריבות. אשר לתשלומי המשכנתה, קבע בית המשפט המחוזי כי המערער נשא בתשלומים אלה בהתאם לחובתו, וכי על המשיבים להשיב לו סך של 325,139.25 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. עוד נקבע בהקשר זה, כי מיום מתן פסק הדין על הצדדים לשאת בתשלומי המשכנתה בהתאם לחלקם במקרקעין. לצד זאת, נקבע כי המערער לא עמד בחיוב לשלם את חלקו בהלוואת ברכה. בית המשפט מצא, כי לאחר קיזוז חוב המשיבים שהוצג לעיל עומד חוב המערער למשיבים 5-4 על סך של 114,221 ש"ח. אשר לחיוב להפעיל את המוסך נקבע, כי מדובר בחיוב אישי שאינו בר-אכיפה וכי מכל מקום אין בהפרתו כדי לשלול מהמערער את זכאותו למחצית מהמקרקעין. בית המשפט המחוזי קיבל בנוסף את התביעה שכנגד שהגישו המשיבים וקבע, כי על המערער לשלם למשיבה 6 סך של 191,120 ש"ח בגין חובות המוסך וכן כפיצוי על גזל מוניטין. עוד נקבע, כי עליו לשלם למשיבים 5-4 סך של 470,014 ש"ח בגין הלוואת בעלים שהעבירה אימם ובגין הפרת ההתחייבות לקיום השותפות במוסך. בסך הכל חויב המערער בתשלום סך של כ-775,000 ש"ח למשיבים. נוכח העובדה כי מדובר בסכום משמעותי, קבע בית המשפט המחוזי כי הסעד הצהרתי בדבר זכאות המערער למחצית המקרקעין יותנה בתשלום הסכום האמור בתוך שנה מיום מתן פסק הדין. המערער הגיש ערעור על פסק הדין, הוא הערעור שלפנינו. כן הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, תוך שקבע כי אם יפקיד המערער בקופת בית המשפט את הסכום שנפסק לחובתו או ערבות בנקאית בסכום זה, יעוכב ביצוע פסק הדין. בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגיש המערער לבית משפט זה נדחתה אף היא (החלטת השופטת א' פרוקצ'יה מיום 15.7.2009). חרף האמור, לא קיים המערער את החיוב שהוטל עליו במסגרת פסק הדין עד למועד זה. בדיון שנערך בפנינו ביום 24.2.2011 הצענו לבעלי הדין כי יגיעו לפתרון מוסכם לסיום המחלוקת. בסיום הדיון נקבע, כי המערער יגיש בתוך שבעה ימים את תגובתו להצעה, אחרת יינתן פסק דין בערעור. המערער ביקש ארכה להגיב על ההצעה, וזו ניתנה לו. ביום 17.3.2011 הגיש המערער את תשובתו להצעת בית המשפט, בקשה להשלמת טיעונים בעל פה ובקשה דחופה להתרת הבאת ראיות חדשות בערעור. החומר הוגש על ידי פרקליט חדש, שכנראה החליף את הפרקליט שייצג עד לאחרונה בערעור את המערער. בתשובתו לא התייחס המערער להצעה לסיום ההליך, אלא ביקש, כאמור, להוסיף ולטעון בפנינו לגופו של עניין. לא מצאנו לנכון לקיים דיון נוסף בערעור, ואף לא להתיר את הגשת הראיות הנוספות אותן ביקש המערער לצרף. בהקשר זה יוער, כי המערער צירף את הראיות עצמן לבקשתו, ואף הסתמך עליהן בטיעוניו. זאת, בניגוד לדין הנוהג בהקשר זה (ראו, תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; הנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.11.2010; רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, פיסקה 6 (, 12.1.2010)). אף לגופם של דברים לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בחן את טענות הצדדים והכריע כפי שהכריע. לא מצאנו כי יש בנימוקי המערער כל טעם המצדיק שינוי מקביעות אלה. מעבר לכך יוער, כי כפי שצוין, המערער לא ביצע את פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד היום. זאת, חרף העובדה שבקשותיו לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחו בשתי ערכאות. המערער אף בחר שלא להפקיד את הסכום שנפסק לחובתו בקופת בית המשפט. משכך, הרי שבחלוף למעלה משנה ממועד מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לכאורה פקע תוקפו של הסעד ההצהרתי שניתן למערער בדבר בעלותו במחצית המקרקעין. עם זאת, מצאנו לנכון להאריך את המועד שנקבע בפסק הדין ולהורות כי אם ישלם המערער את הסכום בו חויב בפסק הדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בתוך 60 ימים מיום המצאת פסק דין זה, יהא הוא זכאי לסעד ההצהרתי. אם המערער לא יעשה כן יפקע הסעד האמור. ברי, כי על המשיבים 6-4 לשאת בחלקם בתשלומי המשכנתה, כפי שהורה בית המשפט המחוזי בפסק דינו. הערעור נדחה אפוא. המערער יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ש"ח לטובת המשיבים 6-4. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. סעד הצהרתי