קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעד הצהרתי עיקול מטלטלין: 1. המבקשות עתרו למתן סעד הצהרתי לפיו מיטלטלין שונים, כמפורט בבקשה, הם בבעלותם הבלעדית. המשיב מס' 1 הוא בעלה של המבקשת מס' 1, החי בנפרד ממנה. המשיב מס' 2 (להלן - "הבנק") הוא נושה של המשיב מס' 1 ובמסגרת הליכי הוצל"פ הטיל עיקול על המיטלטלין הנדונים. 2. באשר לבקשת המבקשת מס' 2 - ב"כ הבנק הביעה הסכמתה לבקשה. לפיכך אני מצהיר כי מחשב, מדפסת ומקלדת, שנמצאו בדירת המבקשת מס' 1 ושעוקלו במסגרת תיק הוצל"פ 03-10493-93-2, הם בבעלות המבקשת מס' 2. 3. המבקשת מס' 1 (להלן - "המבקשת") הגישה, בתמיכה לבקשתה, שני תצהירים - תצהיר בחתימתה ותצהירו של אביה, הרב אליהו גרוסברג. גירסת המבקשת היא, כי המיטלטלים שעוקלו (פרט לאלה שבבעלות המבקשת מס' 2, כמפורט לעיל) הם בבעלותה. לדברי המבקשת, בעלה (החייב) אינו מתגורר באופן קבוע בדירתה מזה כשבע שנים (לשם היה מגיע רק בשבתות ובחגים) ולפני כחצי שנה עזב הבעל לחלוטין את הבית. בין בני הזוג מתנהלים הליכים בבה"ד הרבני האיזורי בירושלים ואביה הוא שמכלכל את הבית מזה כעשר שנים. בני הזוג נשואים כ- 26 שנה. בתצהירי המבקשת ואביה נטען כי מרבית המיטלטלין הנדונים ניתנו למבקשת במתנה מהאב, מצנן ניתן למבקשת במתנה מדודה ואורגן ניתן לבתה של המבקשת במתנה מאביה של המבקשת. 4. טענת ב"כ הבנק היא שאין לקבל את הבקשה. בחקירתה הנגדית של המבקשת הוברר כי היא ובעלה רכשו את דירתם לפני כשלוש שנים והדירה רשומה על שם שניהם. נתון זה תמוה משהו לרקע הטענה, כי בני הזוג מסוכסכים שנים רבות והבעל לא נמצא דרך קבע בבית מזה כשבע שנים. ההסבר שניתן לכך ע"י המבקשת הוא: "היות שלא היתה לנו דירה נאלצנו לקנות דירה בתיקווה שבדירה חדשה נתחיל חיים חדשים" (עמ' 2 שורות 19-18 לפרוטוקול). עוד הוברר בחקירה נגדית כי הבעל היה בדירה ביום 30.7.96 (יום ג' בשבוע) שאז נמסר לו מסמך כלשהו. אכן, המבקשת לא הכחישה כי מפעם לפעם היה הבעל מגיע לדירה. אביה של המבקשת העיד, כי בשל הסכסוך שבין בני הזוג ניתנו המיטלטלין במתנה לבתו (המבקשת) בלבד. האב לא הציג קבלות על רכישת המיטלטלין. 5. מדובר במיטלטלין המשמשים את המבקשת בחיי יום-יום. אין בפניי נתונים באשר למועדי רכישתם. אין להתעלם מהעובדה שלפני כשלוש שנים נרכשה דירה ונרשמה על שם שני בני הזוג. ואולם, עיקר הדברים האמורים בתצהירים התומכים בבקשה לא נסתר בדרך כלשהי ולא התערער בחקירה נגדית. לאמור - מדובר בבני זוג שמזה כעשר שנים יחסיהם מעורערים גם על רקע חובות הבעל. מתנהלים אף הליכים בבית הדין הרבני. במצב כזה, לא בלתי אפשרי הוא שאבי המבקשת ראה לנכון לתמוך בבתו ולקנות לה מוצרים הדרושים לחיי היום-יום. בענין זה שמעתי את עדותם של המבקשת ושל אביה, שאף כי לא ניתמכה במסמכים כגון קבלות וכו', הותירה רושם מהימן. בנסיבות אלה, למרות קיומם של ספקות מסוימים כמפורט לעיל, נראה כי המבקשת הצליחה, ולוא בדוחק, להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה. ב"כ הבנק ציינה את הקבוע בסעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 לפיו מיטלטלין שעוקלו בחצרים שבהחזקתו של החייב רואים אותם כנכסי החייב (כל עוד לא הוכח אחרת). אכן, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. ואולם, במקרה דנן לא שוכנעתי כי המיטלטלין עוקלו בדירה "שבהחזקת" החייב (הבעל). גם אם הדירה רשומה, בין היתר, על שם הבעל, מהעובדות שנכללו בתצהירים עולה כי לפחות בעת ביצוע העיקול (15.7.98) לא היה המשיב מס' 1 מי שיכול להחשב "מחזיק" בפועל בדירה. העדות, לפיה בחצי השנה האחרונה אין המשיב מס' 1 נמצא בדירה, לא נסתרה. 6. למעשה הנתון היחיד בעל המשמעות שיכול היה לסייע לבנק בערעור גירסת המבקשת הוא רכישת הדירה בעת שבני הזוג היו מצויים כבר בעיצומו של משבר (שכן הטענה היא שכבר שבע שנים הבעל מגיע לדריה רק בשבתות ובחגים ומזה כעשר שנים לא מתקיימים חיי משק בית משותף). לענין זה נמסר ע"י המבקשת הסבר, כמפורט לעיל. על פניו אין לומר שההסבר מופרך. מכאן שבמאזן הכולל עלה בידי המבקשת להניח דעתי, כי סביר יותר שמדובר בחפצים שניתנו אך לה, מאשר שמדובר בחפצים המצויים בבעלות משותפת עם המשיב מס' 1, כאשר מזה שנים רבות אין בני הזוג מנהלים אורח חיים רגיל ותקין של משפחה. דחיית הבקשה פירושה דחיית גירסאות העדים שנשמעו. כאמור, העדים הותירו רושם מהימן ואין נימוק מכריע לאיון גירסאותיהם. לשלמות התמונה אציין, כי קיומו של פס"ד הצהרתי לפיו חלק מהמעוקלים שייכים למבקשת, בהליך שהצדדים בו היו אך המבקשת והמשיב מס' 1 (ה.פ. 4464/93), אינו מעלה ואינו מוריד לצורך ההליך דנן. 7. יש להביע הסתייגות מהלשון שנקט בה ב"כ הבנק בתגובתו בכתב לפיה בידי הבנק להוכיח "את הסתירות והשקרים" באמצעות חקירת המצהירים. אכן, כמפורט לעיל, אין גירסת המבקשת נקיה מספק, אך בידי הבנק כלל לא עלה להציגה כשקרית. 8. בנסיבות אלה אני מקבל את הבקשה ומצהיר כי המיטלטלין שעוקלו בדירת המבקשת ביום 15.7.98 במסגרת תיק הוצל"פ 03-10493-93-2 והכוללים מיקרוגל, מייבש כביסה, טייפ, מסך למחשב, מקפיא, מכונת כביסה, ריהוט "כתר" לגינה, סלון, מצנן, אורגן, 2 אקורדיאונים וגיטרה הם בבעלות המבקשת. הצהרה זו משלימה את הסעד ההצהרתי שניתן כמפורט בסעיף 2 דעיל. 9. הבנק ישלם למבקשת את סכומי אגרת המשפט ששולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע כל תשלום ושכ"ט עו"ד בסך 750.- ש"ח להיום ובתוספת מע"מ. מטלטליןסעד הצהרתיעיקול