כאשר תקופת העבירה הנמשכת מיום התגבשות יסודותיה ועד לסיום הביצוע נמשכת מעבר לתקופת ההתיישנות, יש מספר גישות אפשריות: גישה א': להתייחס לתקופה הנמשכת כאל יחידה אחת ולומר שההתיישנות רצה מהתחלת התקופה, דהיינו מהרגע הראשון שהתגבשו היסודות לקיום העבירה. גישה ב': להתייחס לתקופה כאל יחידה אחת ולומר שהתיישנות רצה מסוף התקופה הנמשכת. גישה ג': לא להתייחס לתקופה הנמשכת כיחידה אחת. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות עבירה נמשכת: הנאשמים עומדים לדין על אי הגשה במועד של 6 דוחות תקופתיים למע"מ, עבירות לפי סעיף 118לחוק מע"מ, תשל"ו [13] ביחד עם הסעיפים 67, 88לחוק. בכתב האישום נטען, כי הנאשמים לא הגישו במועד את ששת הדוחות לתקופה יוני 1977עד מאי .1978 סניגורם של הנאשמים, עו"ד א' עמית, טען טענה מיקדמית לפיה כל 6העבירות התיישנו. לפי סעיף 9לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] [14], אין להעמיד אדם לדין בשל עוון אם עברו מיום ביצוע העבירה 5שנים, אלא אם כן יש הוראה אחרת לענין זה בחוק אחר. בחוק מע"מ [13] אין הוראה אחרת לענין ההתיישנות. העבירות הן מסוג עוון. המועד החוקי להגשת הדוח האחרון מבין ששת הדוחות, דהיינו לתקופה אפריל-מאי 1978, היה .15.6.78הסניגור טוען כי כתב האישום הוגש ב-30.12.83, דהיינו לאחר חלוף 5שנים ולפיכך כל העבירות התיישנו. באת-כוח המדינה, עורכת-הדין א' עציון, השיבה לטענת הסניגור באמרה כי 6העבירות הן עבירות מתמשכות ולכן לא חלה לגביהן התיישנות. הסניגור והתובעת לא תמכו טיעוניהם באסמכתא כלשהיא ועל-כן התרתי לסניגור ולתובעת להמציא לי בכתב, תוך 10ימים, אסמכתאות משפטיות. התובעת העלתה על הכתב 2אסמכתאות. האסמכתא הראשונה: בר"ע 122/82 עלפי נ' מדינת ישראל [1]. האסמכתא השניה: ע"פ (י-ם) 584/82 גדעוני נ' מדינת ישראל של בית-המשפט המחוזי בירושלים (לא פורסם). הסניגור לא הביא אסמכתאות התומכות במישרין בטיעונו, אך העלה על הכתב טיעון לפיו יש לאבחן התקדימים הנ"ל ולקבוע כי אינם לענייננו. הלכת עלפי קובעת כי אי הגשת דוח על ההכנסות לשלטונות מס הכנסה היא עבירה נמשכת, אך אינה קובעת כי אין התיישנות בעבירה נמשכת. פס"ד גדעוני קובע כי אי הגשת דוח למע"מ במועד היא עבירה נמשכת. אך אין התקדים קובע כי אין התיישנות בעבירה נמשכת. אמנם לפי סעיף 9ג' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב [14] יש בכוחה של "חקירה עפ"י חיקוק" להפסיק את מירוץ ההתיישנות. דא עקא, לא הובאה בפני כל ראיה ולא נטענה כל טענה שהיתה חקירה עפ"י חיקוק של שלטונות מע"מ שהפסיקה את מירוץ ההתיישנות. באת-כוח המדינה העלתה טענה אחת ויחידה והיא: העבירות הן עבירות נמשכות ולכן מירוץ ההתיישנות טרם התחיל כל עוד הנאשמים לא הגישו דוחותיהם. כדי לחדד את הבעיה לפניה אנו ניבים ולהעמידה במלוא חריפותה, נתאר לעצמנו כי כתב האישום מייחס לנאשמים 10עבירות של אי הגשת דוחות על ההכנסות בשנים 1942-1951, עבירות על פק' מס ההכנסה, 1940[15]. וכך לפי טענת ב"כ המדינה, לא חלה התיישנות הואיל והעבירות הן נמשכות על אף שחלפו ימי דור מאז נתגבשו לראשונה. לטענת ב"כ המדינה ניתן להרשיע את הנאשמים, ובלבד שהתביעה תישא בנטל ההוכחה שחל עליה ולא תעמוד לה טענת התיישנות. עו"ד עמית, סניגור הנאשמים, טען כי בדק את כל פסיקת ביהמ"ש העליון ובתי-המשפט המחוזיים ולא מצא כל פס"ד האומר כי אין התיישנות בעבירות נמשכות. בדקתי ומצאתי כי אכן אין פסיקה ישראלית בנידון ומשנוכחתי לדעת כי אני ניצב על קרקע בתולה בנושא ההתיישנות בעבירות נמשכות בדקתי בדוק היטב את הנושא במשפט העברי ואף בדין ובפסיקה האנגלית והאמריקאית. כל זאת, על-מנת לגבש השקפה ועמדה בנושא ההתיישנות בעבירות נמשכות, שתהלום ותעלה בקנה אחד עם עקרונות החירות, השלום היושר והצדק לפי מורשת ישראל, כפי שאנו מצווים עפ"י חוק יסודות המשפט, תש"מ [16]. המשפט האנגלי והאמריקאי הכלל במשפט המקובל באנגליה שאין התיישנות בדיני עונשין "nullum tempus occurit regi" "הזמן אינו רץ נגד המלך". עד היום השימוש בכללי ההתיישנות בפלילים באנגליה הוא מצומצם למדי. רק כאשר המחוקק האנגלי הכניס בחיקוק מסויים הוראה מיוחדת בענין התיישנות עבירה מסויימת - יש התיישנות לגביה. ראה: halsbury, laws of england " proceedings[22] limitation of time in criminal" (.th ed4) אולם כבר אמרו חכמינו ז"ל ש"דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר". (ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק ג' [7]). ובכן, בעוד שהמשפט האנגלי אינו מפותח בנושא התיישנות בדיני עונשין, הרי יוצא חלציו, המשפט האמריקאי דש והעמיק בנושא התיישנות עבירות פליליות ובמיוחד התיישנות בעבירות נמשכות עוד מתחילת המאה ה.19 כבר בשנת 1805אמר זקן השופטים של בית-המשפט העליון של ארה"ב מרשל, שכאשר בימ"ש בא לפרש את דיני ההתיישנות עליו לשקול את תוצאות פירושו. במשפט שבו עמד לדין נאשם עבירה של סחר בינלאומי בעבדים, עבירה שעונשה היה קנס בלבד, אמר השופט הנכבד: In expounding this law, it deserves some consideration that" if it does not limit actions of debt for penalties, those Time. This would be utterly repugnant to the genius of our actions might in many cases, be brought at any distance of Years, it would scarcely be supposed laws. In a country where not even treason can be prosecuted 3after a lapse of That an individual would renain forever liable to a Lawyers 2(1805) adams v. Woods) ". Pecuniary forfeiture([19] . 297ed כך היה בעבירה רגילה. ומה בדבר עבירה נמשכת? אם מירוץ ההתיישנות חל עם ביצוע העבירה, כלומר מרגע שנתגבו כל האלמנטים של העבירה, קיימות מספר אפשרויות ליישום ההתיישנות הדוחים הלכה למעשה את ההתיישנות באותה עבירה נמשכת. מן הראוי להגדיר בשלב זה מהי עבירה נמשכת. עבירה נמשכת היא עבירה הנמשכת מעצם טבעה בזמן כלשהוא מאותו רגע שבו התגבשו היסודות לקיומה. עבירה רגעית היא "תהליך שרגע לפני כן לא הסתיים, רגע לאחר מכן כבר נעלם". (פרופ' ש' ז' פלר "לעיתוי ההשלמה של עבירת הגניבה" משפטים תש"מ, ע' 121בע' 132[23]). כאשר תקופת העבירה הנמשכת מיום התגבשות יסודותיה ועד לסיום הביצוע נמשכת מעבר לתקופת ההתיישנות, יש מספר גישות אפשריות: גישה א': להתייחס לתקופה הנמשכת כאל יחידה אחת ולומר שההתיישנות רצה מהתחלת התקופה, דהיינו מהרגע הראשון שהתגבשו היסודות לקיום העבירה. גישה ב': להתייחס לתקופה כאל יחידה אחת ולומר שהתיישנות רצה מסוף התקופה הנמשכת. גישה ג': לא להתייחס לתקופה הנמשכת כיחידה אחת. לפי גישה א', המסקנה המתבקשת היא, שהיות וחלק מהעבירה התיישנה והתקופה היא יחידה אחת, מן הנמנע להעמיד הנאשמים לדין על תקופה כלשהיא של העבירה. לפי גישה ב' ו-ג', למעשה אין התיישנות בעבירות נמשכות. הגישה בה נקט המשפט האמריקאי היא גישה ב'. וכך אומר ה- Corpus juris secundum: In general, it is the termination and not the starting date" of the commission of a continuous crime which governs the Application of the statute of limitations, and hence it . Does not apply where any portion of a continuous offence is)1) . 277Cjs criminal law sec22) ."within the period יחד עם זאת, בתי-המשפט של ארה"ב היו ערים לאי הצדק העלול להיגרם מהכירסום בעקרון ההתיישנות בפלילים ע"י הרחבת הדוקטרינה של עבירה נמשכת, וזה הביא את בתי-המשפט לעשות הבחנה מלאכותית למדי, בין ביצוע העבירה לבין תוצאותיה הנמשכות. בתי-המשפט בארה"ב התאמצו לפרש עבירות כלא נמשכות. תהליך זה הגיע לשיאו ב- . Toussie v. U.s[20] שבו קבע ביהמ"ש חזקת פרשנות בלתי חלוטה, לפיה המחוקק לא יצר עבירה נמשכת. בעבירה של אי רישום לגיוס צבאי הפך ביהמ"ש את ההלכה הקודמת וקבע שהעבירה אינה עבירה נמשכת. להלן קטע חשוב לענייננו מדעת הרוב בפרשת (1969) . Toussei v. U.s 114page . 112U.s397: In deciding when the statute of limitations begins to run" .in a given case several considerations guide our decision To criminal prosecution to a certain fixed period of time the purpose of a statute of limitatuons is to limit exposure Decided to punish by criminal sanctions. Such a limitation following the occurrence of those acts the legislature has Themselves against charges when the basic facts may have is designed to protect individuals from having to defend Danger of official punishment because of acts in the far become obscured by the passage of time and to minimize the Effect of encouraging law enforcement officials promptly to distant past. Such a time limit may also have the salutory The principle that investigate suspected criminal activity. For these reasons" and others, we have stated before Criminal limitations statutes are to be liberally interpreted".of repose Statutes of limitatoins normally" . We have also said that"begin to run when the crime is complete Limitations should not be extended except as otherwise and congress has declared a policy that the statute of .expressly provided by law Offences should only be applied in limited circumstances these principles indicate that the doctrine of continuing Since the tension between the purpose of a statute of ;the latter, for all practical purposes, extends the statute limitations and the continuing offence doctrine is aaparent Particular offence shuold never be construed as a continuing beyond its stated term. These considerations do not mean that Be reached unless the explicit language of the substantive one. They do however, require that such a result should not The crime involved is such that congress must assuredly have criminal statute compels such a conclusion, or the nature of ".intended that it be treated as a continuing one בעוד שנדמה שהדין הנפוץ בארה"ב הוא בהתאם לגישה ב', הציע ה- American law instituteפתרון תחיקתי הקובע ככלל גישה א', עם אפשרות לגישה ב'. (וזאת לפני שנת 1969, השנה בה פורסם התקדים בפרשת . U.s . Toussie v[20]). ב- proposed official sraft) penal code Model1962) [6] נאמר: An offence is committed either when every element(4)" of conduct or the defendant's complicity there is terminated. Course of conduct plainly appears at the time when the course occurs, or, if a legislative purpose to prohibit a continuing Time starts to run on the day after the offence is".committed The draft in effect provides a presumption against a finding" that an offence is a continuing one for purpose of time Exception too freely applied is inconsistent with the limitations. The assumption is that the continuing offence (1956). 5tentative draft no) ".. Purpose of time limitations( . 23P. 1.07sec עינינו הרואות, שבעוד המלומדים של ה- american law instituteהגיעו למסקנה שיש לצמצם את דוקטרינת "העבירה הנמשכת" ביחס להתיישנות בדרך החקיקה, ביהמ"ש העליון של ארה"ב הגיע לאותה המסקנה בדרך הפסיקה. מה הם הטעמים שהביאו את המלומדים האמריקאנים להעדיף את כלל ההתיישנות על פני העמדת הנאשם לדין בעבירה נמשכת ? בפרשת תוסי [20] הוזכרו שתי סיבות: א. העוול שעלול להיגרם לנאשם שהועמד לדין לאחר זמן רב, כאשר יתכן שהראיות הן מטושטשות ומעורפלות והנאשם לא יוכל להוכיח את חפותו; ב. לדרבן את השלטונות לחקור חשוד בפלילים בזריזות ויעילות. לשתי הסיבות הנ"ל ניתן להוסיף סיבה שלישית שעליה עמד השופט זילברג ב-ע"פ 290/63 עאצם נאשף נ' היועמ"ש, [2], והיא: התיישנות פלילית היא "עניינו וקניינו של הציבור". אומר השופט זילברג (שם, בע' 586): "הענין הציבורי שיש לחברה במוסד ההתיישנות הוא, כפי שראינו, הצורך החיוני בשיכחת העבר. הציבור, כמוהו כפרט היחיד, אינו רוצה לחסות לעולם ועד בצל הזכרונות של עוונות הראשונים. רוצה הוא להשתחרר פעם מן הזכרון המעיק של החטא הקדמון". התישנות בפלילים במשפט העברי. יאמר מיד, שלא מצאנו התיישנות בפלילים במשפט העברי. ואולי לא תתכן התיישנות בפלילים במשפט העברי. בעוד שעבירה פלילית במשפט המודרני היא "עניינו וקניינו של הציבור" בלשונו של השופט זילברג, עבירה פלילית במשפט העברי היא גם עניינו של החוטא האינדיווידואלי ביחסו לריבון העולמים, והעונש המוטל עליו הוא מרכיב של כפרתו (הרמב"ם, הלכות תשובה פרק א' [8]). מסביר ר' משה מקוצי (בעל ספר מצוות הגדול שנכתב במאה ה-13, לאוין ש"מ) שהמעביר בנו למולך דינו למיתה, אבל המעביר כל זרעו למולך פטור. ואלו דבריו "ויש טעם בזה לתשובת המינים מפני שבמיתת בית דין מתכפרין המומתין וזה עשה עבירה כל כך גדולה שאין הקב"ה רוצה שיהא לו שום כפרה". המרש"א אומר שבמשפט העברי "אין עונשין מן הדין" שאין לדעת כמות העונש הנדרשת לכפרה. (חידושי המהרש"א, סנהדרין ס"ד ע"ס, ד"ה ומזרעך [9]). חוק יסודות המשפט, תש"מ [16] מפנה אותנו לעקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל כשאנו נתקלים בשאלה משפטית הטעונה הכרעה ואין לה תשובה בחקיקה ובפסיקה הישראלית. וכפי שהראינו לעיל, לשאלה המשפטית של התיישנות בעבירות מיסוי נמשכות אין תשובה בחקיקה ובפסיקה הישראלית. מורשת ישראל חדורה בכמיהה להושיט יד לשבים בתשובה, ברצון עז לנתקם מחטאיהם הקודמים וזה מתבטא בין השאר בפולחן ובמועדים רבים. הרמב"ם אומר: "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה.... אמש היה זה שנוא לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד". בעל התשובה פותח דף חדש ואין להזכיר לו עוונותיו הקודמים. ועוד אומר הרמב"ם: "אם חרפו אותן הכסילים במעשיהם הראשונים ואמרו להן אמש היית עושה כך וכך ומש היית אומר כך וכך, אל ירגישו להן אלא שומעין ושמחים ויודעים שזו זכות להם...... וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים או להזכירן לפניו כדי לביישו, או להזכיר דברים וענינים הדומין להם כדי להזכירו מה עשה......". (רמב"ם, הלכות תשובה פרק ז' הלכה ו, ח [8]). יצוין, שאם כי במשפט העברי בית דין לא יכול למחול על עונש הצפוי לנאשם כשמדובר בדיני המלך, יש רשות למלך (קרי לשלטון) למחול לו. (ראה: תורת נביאים, דין מלך ישראל למהר"ץ חיות, מהמאה ה- 19[10]). כידוע, המשפט הפלילי-הציבורי, ובמיוחד תחומי המיסוי במשפט העברי, סמכותם נובעת מדיני המלך. (ראה ספרו של פרופ' מנחם אלון, המשפט העברי ע' 42- 44[24]). ציינתי לעיל, כי אחד הטעמים שהביאו את חכמי המשפט האמריקאנים להעדיף את כלל ההתיישנות על פני העמדת הנאשם לדין בעבירה נמשכת הוא הרצון לדרבן את השלטונות לחקור חשוד בפלילים בזריזות ויעילות. אף השקפת המשפט העברי היא שאין לעשות עינוי דין לנאשם גם בתקופת לפני גמר הדין. (דין מלך ישראל, למהר"ץ חיות [10]). טעם נוסף להעדפת כלל ההתיישנות על פני העמדת הנאשם לדין בעבירה נמשכת הוא הקושי להביא ראיות והוכחות לאחר תקופה ארוכה. זוהי סיבה המשותפת גם לסוגית ההתיישנות בדין האזרחי. על כך הרחיב את הדיבור פרופ' מנחם אלון במאמרו המאלף על "ההתיישנות בדין העברי" [25]. המשפט הרצוי בענין התיישנות בעבירות מיסוי נמשכות. נשוא כתב האישום הן עבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים למע"מ. הנאשמים צפויים, אם יורשעו, לעונש מאסר של 3חדשים לפי סעיף 118לחוק מע"מ, תשל"ו [13] (ולאחר התיקון בחוק, למאסר שנה לפי סעיף 117(א)(6) לחוק) דהיינו, עוון המתיישן כעבור 5שנים. האם בעבירות שהן עוון יש להעניק למדינה זכות להעמיד נאשם בעבירת מיסוי נמשכת לעולם ועד? נדגיש, כי לפי סעיף 75לחוק מע"מ, תשל"ו, "עוסק" חייב לשמור על מסמכים לכל המאוחר 7שנים. האם יש להתיר העמדתו לדין בעוד שסעיף 75לחוק מע"מ התיר לו שלא לשמור את מסמכיו ? קביעת נורמה של התיישנות בעבירות מיסוי נמשכות תדרבן את שלטונות המס לחקור חשודים בעבירות מיסוי בזריזות ויעילות. האם מן הראוי שבעבירה של אי הגשת דוח תקופתי למע"מ החטא הקדמון ירדוף את "העוסק" - וישיגו - בעוד שלו היה מואשם בפשע חמור היתה עומדת לו הגנת ההתיישנות והיה יוצא זכאי בדינו? יש והמחוקק יראה לנכון לקבוע בחקיקה כי עבירה מסויימת לא תתיישן. המחוקק הישראלי קבע כי אין התיישנות בעבירות של השמדת עם ובעבירות של עשיית דין בנאצים. האם דין אחד יהא לנאשמים בתיק בפני, שהעונש הצפוי להם הוא כמה חדשי מאסר, עם עבירות כה חמורות, כמו השמדת עם ופשעים אחרים מפשעי הנאצים? ניטיב לעשות אם נענה על כך בדבריו של זקן השופטים של ביהמ"ש העליון של ארה"ב, השופט מרשל: "זה יהא נוגד לחלוטין את רוח המשפט שלנו". ב-ע"פ 584/80 גדעוני נ' מדינת ישראל של בימ"ש מחוזי בירושלים (לא פורסם), קבע ביהמ"ש כי העבירה של אי הגשת דוח תקופתילמע"מ היא עבירה נמשכת. אך ביהמ"ש המחוזי לא קבע כי אין התיישנות בעבירה נמשכת. ב-ר"ע 122/82 עלפי נ' מדינת ישראל [1] קבע ביהמ"ש העליון מפי השופט שלמה לוין, שאי הגשת דוח למס הכנסה, עבירה לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה [12] היא עבירה נמשכת או מתחדשת ולכן יש להפעיל את המאסר על תנאי שהיה תלוי נגד הנאשם על אותה עבירה. בראשית דבריו מביא השופט לוין מדברי השופט יצחק כהן, כתארו אז, בהיותו שופט בבית-משפט מחוזי בענין עבירה נמשכת. ואלו דבריו של השופט, כתארו אז, יצחק כהן: "כיון שהעבירה היא נמשכת אפשר לבוא אל נאשם בהאשמה לגבי אי הציות במשך כל התקופה, ואפשר גם לבחור יום אחד או קטע זמן מסויים מתוך התקופה ולהעמיד את הנאשם לדין על העבירה הנמשכת לגבי אותו קטע זמן מסויים". עינינו הרואות, שהשופט יצחק כהן (כתארו אז) נקט בגישה ג'. דהיינו, הוא מתייחס לתקופה הנמשכת כמורכבת מיחידות יחידות. פרופ' פלר ביקר גישה זו בשורה של מאמרים. לפי טיעונו של פרופ' פלר, המאפיין את העבירה הנמשכת הוא דווקא אחידות התקופה הנמשכת, להבדיל מעבירת שרשרת (delictum continuatum) המורכבת מיחידות יחידות, כאשר כל יחידה היא עבירה רגעית או אפילו עבירה נמשכת. The .l.r . Is 2"classification of crimes in respect of continuity The forms of pluruality of offences and their" ;[26] 232(1967) jerusalem) . 53P. 21, Scripta hierosolymitana vol"punishment [27] ( 1969כן במאמר "לעיתוי ההשלמה של עבירת הגניבה" משפטים (1980) 121[23]. במאמריו המאלפים מבחין פרופ' פלר בין העבירה הנמשכת לבין העבירה הרגעית ועבירת השרשרת ומסביר את הנפקות המשפטית בסווג הנכון. במשפט עלפי [1] מציין השופט לוין, כי לדעת פרופ' פלר יש לסווג את העבירה של אי הגשת דו"ח למס הכנסה כעבירה נמשכת: "לאחר שבסיסה האיכותי הושלם, היא הולכת ותופחת מבחינה "כמותית" ככל שחולף הזמן והעברין לא מילא את החובה המוטלת עליו והיא "מבשילה", כאשר אירע מאורע, המנתק את רציפותה, או כאשר מוגש כתב אישום, אך היא איננה חדלה להיות עבירה אינטגרלית ויחידה... דוקטרינה זו מונעת את התוצאה הבלתי רצויה של פיצולה של מערכת עובדתית אחת באופן מלאכותי לעבירות נפרדות". (עלפי, בע' 330[1]). ב-ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל [3] בענין הפרת צו בימ"ש, עבירה לפי ס' 287לחוק העונשין תשל"ז, מביא ביהמ"ש העליון מפי השופט ברק את דעתו של פרופ' פלר בדבר העבירה הנמשכת ומאמץ אותו לעבירת נשוא המשפט. גם במשפט העברי לא חסרו התלבטויות בדבר עבירה נמשכת, רגעית ושרשרת. מחד גיסא, מצאנו במי שנדר להביא קרבן ועובר הזמן הקצוב להביאו, עבירתו מתחדשת בכל יום. שנינו במסכת ראש השנה דף ו' ע"ב [11]" ואמר רבא כיון שעברו עליו ג' רגלים בכל יום ויום עובר בבל תאחר". מאידך גיסא, העובר על איסור הלנת שכר שכיר עובר עבירה רגעית. אומר התלמוד במסכת בבא מציעא ק"י ע"ב "מה תלמוד לומר עד בוקר, מלמד שאינו עובר אלא עד בוקר אשון בלבד". ובמשנה במסכת מכות (פ"ג ז, ח) למדנו "נזיר שהיה שותה יין כל היום, אינו חייב אלא אחת, אמרו לו: "אל תשתה, אל תשתה", והוא שותה חייב על כל אחת ואחת". לכאורה יש בפנינו עבירה נמשכת, שבכוחה של ההתראה להפוך אותה לעבירת שרשרת. האם עלינו להחליט אם עבירות אי הגשת דוחות למע"מ הן עבירות נמשכות או מתחדשות ? ואם כן, מהן ? והאם יש דין התיישנות בעבירה נמשכת של אי הגשת דוח למע"מ ? אני קובע, כי העבירה של אי הגשת דוח מע"מ היא עבירה נמשכת ולא מתחדשת. וכן אני קובע כי עלינו לנקוט בגישה א' לענין ההתיישנות בעבירה נמשכת זו. כאמור, אני קובע כי העבירות נשוא כתב האישום הן עבירות נמשכות. עבירה נמשכת מאופיינת באחידותה של התקופה הנמשכת ואין לעשות בה פיצול מלאכותי. זו היא הדוקטרינה של פרופ' פלר, שאותה אימץ השופט ברק ב-ע"פ 519/82[3]. השופט שלמה לוין לא קבע לגבי דוקטרינה זאת עמדה סופית ב-ר"ע 122/82[1]. לדעתנו דוקטרינה זו תואמת את טיבה וטבעה של תקופת אי-הגשת דוח למע"מ או למס הכנסה שהינה יחידה אחת כמותית של אותה העבירה ויהא זה מלאכותי לחלק אותה ליחידות שונות. בהקשר זה אביא את דבריו של השופט האמריקאני הדגול, אוליבר ונדל הולמס, בדבר עבירת הקשר, והדברים נכונים גם לענייננו: ...It is a perversion of natural thought and of natural" language to call such continuous cooperation cinematographic Series of distinct conspiracies, rather than to call it a . 689U.s 219, . 1179L. Ed 54,u.s. v kissel) ". Single one .([18] לאחר שקבעתי כי יש להתייחס לעבירות נשוא כתב-האישום כיחידה אחת, עלי להחליט אם למנות את מירוץ ההתיישנות מראשית התקופה הנמשכת. (גישה א' הנ"ל) או מסוף התקופה הנמשכת (גישה ב' הנ"ל). יצויין, כי את המילים בסעיף 9א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב [14] "אם עברו מיום ביצועה" ניתן לפרש לכאן או לכאן. אני קובע ומחליט שיש לפרש לפי גישה א', דהיינו תקופת ההתיישנות רצה מתחילת התקופה הנמשכת. היות וחלק מהתקופה הנמשכת התיישן, אין להעמיד את הנאשמים לדין על כל חלק של התקופה שהינה יחידה אחת. גישה זאת, גישה א', עולה בקנה אחד עם המשפט הרצוי כמוסבר לעיל; היא עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק בסעיף 75לחוק מע"מ, המגביל שמירת מסמכים ל- 7שנים; היא עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק להושיט הגנת התיישנות לכל עבירה פלילית, פרט לחמורות ביותר כגון: עבירות של השמדת עם ובעבירות של עשיית דין בנאצים; היא תואמת את עקרונות מורשת ישראל, המכירה בקשיי הוכחות בחלוף זמן רב, הפותחת שער לרוצים לחזור בתשובה בלא לשמור על "החטא הקדמון". יצוין ויודגש, כי גישה א' תואמת על דרך ההיקש את סעיף 6לחוק ההתיישנות, תשי"ח [17] הקובע "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". אוסיף ואציין, כי גישה א' תואמת את אשר נפסק ב-בג"צ 162/80פלוני נ' ביה"ד הצבאי המיוחד ואח [4], שההתיישנות בפלילים היא דיונית ולא מהותית. אם ההתיישנות היא דיונית, היא באה לקבוע את הזכויות הדיוניות של הקטגוריה "שאין להעמיד אדם לדין.....", זכות שעומדת לתביעה הכללית מראשית התקופה הנמשכת. להשלמת התמונה, מן הראוי לצטט קטע מפס"ד של בימ"ש בארה"ב בענין אי הגשת דוח לשלטונות המיסוי ואי תשלום המס. וכך אמר ביהמ"ש האמריקאני: The city contends also that the failure to nake return and" , Marked the time when pay the tax is a continuing misdemeanour until the tax is 1947, 16paid. That is true but narch If there is a time limitation to that right, it is to be the right of the city to begin a prosecution accrued, and 103,sity of toledo v. Schudel) ".. Reckoned from that date([21] . 289P(1951) 287D. 2n.e אינני רואה כהכרחי לקבוע אם התיישנות היא דיונית או מהותית, היות ומהטעמים המפורטים לעיל במקרה שלפנינו ההתיישנות תרוץ מתחילת התקופה הנמשכת ואין נפקא מינה אם נקבע כי היא דיונית או מהותית. ולבסוף נציין גם שיש להתחיל את מירוץ ההתיישנות מתחילת התקופה הנמשכת ולו רק מחמת הספק בפירוש של ס' 9לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב, ספק שהנאשם זכאי להנות ממנו. (ע"פ 52/63 פייגנבוים נ' מדינת ישראל [5]). אשר על כן אני מחליט לבטל את כל האישומים נגד שלשת הנאשמים1בקבלי את הטענה המיקדמית כי כל האישומים התיישנו במועד הגשת כתב האישום. משפט פליליעבירה נמשכתהתיישנות