קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב ביצוע החלטה על פירוק חברה: .1המשיב והמבקשת הינם אח ואחות, והם הבעלים היחידים, שווה בשווה, של המניות בחברה פרטית בשם "עין טל בע"מ". בספטמבר 1979הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו למתן צו פירוק של החברה האמורה, ובתאריך 15.7.82, לאחר דיונים ממושכים ומתישים, החליט בית המשפט (כבוד השופטת ח' אבנור) להיעתר לבקשה ולצוות על פירוק החברה. ביום 21.7.82הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין הנ"ל של השופטת ח' אבנור (בע"א 478/82), ובו-זמנית פנתה גם לבית-משפט זה בבקשה, הנדונה לפניי כעת, לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן ההכרעה בערעור. .2הדיון בבקשה לפירוק החברה לא היווה את ההליך היחידי, שהתנהל בין המבקשת לבין המשיב. בין אח ואחות אלה קיים סכסוך ממושך, אשר העסיק ערכאות משפט רבות, בנצרת, בתל-אביב ובירושלים, והמרירות ביניהם וההאשמות ההדדיות הלכו והחריפו במשך הזמן. חברת "עין טל בע"מ" הנ"ל הוקמה כדי לייצר מוצרים תוך ניצול פאטנטים, שהומצאו על-ידי המשיב. ניהול העסק היה בידי המבקשת, וטענת המשיב היא, כי המבקשת השתלטה על החברה יותר ויותר, דחקה אותו לקרן זווית ולמעשה הפכה את השתתפותו ובעלותו החלקית בחברה לאות מתה. מאידך גיסא טוענת המבקשת, שהמשיב משתדל להכשיל את החברה ולגרום לחורבנה, וכל זאת במטרה לנצל לאחר מכן את המצאותיו במסגרת אחרת, ללא שיתוף המבקשת. הדיונים המשפטיים הנ"ל התייחסו בעיקר להתדיינות בדבר זכות השימוש בפאטנטים האמורים ולהיבטים השונים של ניסיון המשיב להביא לידי פירוק החברה, ניסיון, שהמבקשת השתדלה בכל כוחותיה להכשילו. .3השופטת ח' אבנור ביססה את החלטתה בעיקר על העוינות הנ"ל וקבעה, כי החברה לא תוכל בשום פנים ואופן להמשיך ולהתקיים במתכונת הנוכחית. השופטת הדגישה, כי אין היא רואה צורך לקבוע מימצאים בדבר כל ההאשמות ההדדיות של הנצים. די לה בקביעה, כי המבקשת והמשיב לא יוכלו לנהל את החברה ביחד, ומאחר שמדובר בחברה פרטית, המורכבת אך ורק מאותם שני בעלי מניות, חייבת קביעה זו להוביל למסקנה האחת והיחידה, שדין חברה זו להתפרק. .4התרשמות דומה בדבר הסיכויים הקלושים להביא לשיתוף פעולה הרמוני בין שני בעלי המניות האלה הייתה גם למ"מ הנשיא בבית-משפט זה, השופט י' כהן (כתוארו אז), כאשר התיק הובא לפניו, עוד חודשים מספר לפני מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, בקשר לשאלה, אם יש לתת פרסום לעצם הגשת הבקשה לפירוק החברה. בהחלטתו בנדון (בבר"ע 110/82, ב"ש 132/82*), כתב השופט י' כהן, בין היתר: "ככל הנראה, הקרע, שנוצר בין בעלי הדין, אינו ניתן לאיחוי, ולכאורה, נוצר מבוי סתום בענייני החברה...". .5במועד שימוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי נתבקש בית המשפט על-ידי בא-כוח המבקשת לצוות על עיכוב ביצוע פסק הדין בהתאם להוראות תקנות 428ו- 431לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963(להלן - התקנות). השופטת ח' אבנור סברה, כי אין היא מוסמכת לדון בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה לפרק חברה במסגרת התקנות, מהטעם שחל על בקשה כזו חיקוק ספציפי, והוא סעיף 157לפקודת החברות (להנמקה זו עוד אחזור בהמשך החלטתי). חוץ מזה החליטה השופטת, שתפסוק בעניין עיכוב הביצוע האפשרי רק לאחר קבלת דו"ח מכונס הנכסים הרשמי (להלן - הכנ"ר), וכמו כן מינתה את רואה החשבון, מר יחזקאל פלומין, כמנהל מיוחד של החברה, אשר ימשיך בהפעלת החברה תחת פיקוח הכנ"ר. .6הצדדים הופיעו לפניי לראשונה ביום 8.8.82, במסגרת הבקשה הנוכחית של המבקשת לעכב את ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור, והחלטתי באותו מועד לדחות את הדיון לפניי עד לאחר מתן החלטתה של השופטת ח' אבנור בקשר לשאלת עיכוב הביצוע. * פ"ד לו(2) 232, בעמ' .234 .7החלטת השופטת ח' אבנור ניתנה ביום 1.9.82. הוא החליטה לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע צו הפירוק ונימקה זאת כך: "במשך 3שנים בקש המבקש את פירוקה של החברה, והמשיבה אחותו - הצליחה לזכות ולנהל 3שנים את החברה, היא לבדה וליהנות מפירותיה והכנסותיה. עתה משזכה המבקש בצו הפירוק - ואם תענה בקשת העכוב, הרי זכתה גב' רובינשטין בכל מה שנסיתי למנוע: המשך הניהול על ידה והוצאת המבקש מכל קשר או ריוח בחברה. כידוע בית המשפט העליון עמוס למדי, ועד שיתברר הערעור יעבור עוד זמן לא מועט, ואיזה צדק הוא שבו זכה המבקש, אם הכל ישאר כפי שהיה". באותה החלטה ניתנו על-ידי השופטת גם מספר הוראות לכל הגורמים הנוגעים בדבר, וביניהן צו, המעכב את פרסום צו הפירוק עד יום .21.9.82כמו כן הורתה, כי: "עד לתאריך 21.9.82ימשיך המפעל לעבוד באותה דרך בה נקט מר פלומין. מתאריך זה ואילך תופסק עבודתה של גב' רובינשטיין כמנהלת וימונה מנהל מקצועי אחר במקומה. אם לא ימצא הכנ"ר או המנהל אפשרות להחליף את הכח המקצועי הנ"ל - תופסק עבודת המפעל". השופטת גם ציינה בהחלטתה, שתוך זמן זה, היינו עד יום 21.9.82, "יקויים מו"מ עם כל גורם אפשרי לשם קבלת הצעות למטרת מכירה ו/או הפעלה". .8חידשתי את הדיון בבקשה הנדונה ביום 15.9.82, ובאותו יום שמעתי את טענותיהם המפורטות של באי-כוח הצדדים וכן השתתפו בדיון, על-פי הזמנתי, הכנ"ר והמנהל המיוחד מר פלומין, והשמיעו לפניי את הערותיהם ואת הצעותיהם. לאחר שמיעת הטיעונים דחיתי את התיק לעיון ולמתן החלטה והוריתי, בתור צו ביניים, כי עד למתן החלטה סופית בעניין הבקשה, תעוכבנה הפעולות שבהתאם להחלטת השופטת ח' אבנור היו צריכות להתבצע בתאריך 21.9.82או אחרי תאריך זה. כמו כן קבעתי, כי מר פלומין ימשיך בינתיים בפעולות הניהול של החברה והפיקוח עליה, וכי יוכל לנהל בירור ומשא ומתן עם קונים פוטנציאליים של המפעל, בלי שיביא משא ומתן כזה לסיום ולהחלטה מחייבת. .9לפני שאקבע את עמדתי לגופו של עניין, עלי לדון בשאלה, שהתעוררה בעת שמיעת הבקשה, והיא נוגעת לסמכותי לדון בבקשה לעיכוב ביצוע צו הפירוק במסגרת התקנות 429ו- 431לתקנות. הספק התעורר עקב קיומו של סעיף 157(1) לפקודת החברות, אשר אלה הוראותיו: "רשאי בית המשפט בכל עת שהיא אחרי הנתן הצו לפרוק עסקים, אם הוגשה לו בקשה מכל נושה או משתתף או מאת מפרק העסקים או מאת מפרק העסקים הרשמי וכשהוגשו לו הוכחות באופן המניח את דעתו שצריך לעכב את כל ענין פרוק העסקים, ליתן צו המעכב את כל ענין הפרוק בין בכלל או לתקופה מוגבלת באותם התנאים שבית המשפט ימצא לנכון". כבר הזכרתי לעיל, כי השופטת ח' אבנור סברה, כי בשל סעיף 157האמור, המהווה הוראת חוק ספציפית בנושא זה, אין בסמכותו של בית המשפט לדון בבקשה דומה לעיכוב הביצוע על-פי התקנות הכלליות של סדר הדין האזרחי. אם דעה זו היא נכונה, הרי חייבת המבקשת, אם רצונה לערער על סירובה של השופטת ח' אבנור לתת צו עיכוב ביצוע על-פי סעיף 157הנ"ל, להגיש בקשה לרשות לערער לבית-משפט זה על החלטתה האמורה של השופטת, ואין היא רשאית לפנות בבקשה על-פי תקנה 429לתקנות. הגעתי למסקנה, כי המדובר בסמכויות מקבילות, וכי אין הסמכות לדון ולהחליט על-פי סעיף 157לפקודת החברות מבטלת את הסמכות של בית-משפט זה לתת צווים על-פי תקנות 429ו- 431לתקנות. על-פי סעיף 157לפקודת החברות רשאי בית המשפט, מנימוקים שונים ולמטרות שונות, לתת צו לעיכוב החלטת הפירוק ללא כל קשר עם הגשת ערעור על עצם מתן פסק הדין, המורה על הפירוק. ברור גם, שבמסגרת הדיון בבקשה על-פי הסעיף הזה לפקודה אין מקום לעורר את הטענה, שהחלטת הפירוק עצמה בטעות יסודה. מאידך גיסא, סמכותו של בית המשפט לדון בעיכוב הביצוע על-פי תקנות 428- 431לתקנות קשורה ומותנית כל כולה בהגשת ערעור על פסק הדין, אשר את ביצועו מבקשים לדחות או להתלות. ואחד הנימוקים העיקריים, עליהם מבוססת בקשה כזו בדרך כלל, מתמקד בהתקפה על פסק הדין גופו, תוך ניסיון להראות, כי סיכויי המבקש לזכות בערעור הינם טובים, וכי על-כן מן הדין והצדק הוא שלא לבצע את פסק הדין עד למתן ההכרעה בערעור. מצב דומה במקצת התעורר בהמ' 369/81 (ע"א 367/81) [1], כאשר בית- משפט זה דן על-פי תקנה 429לתקנות בבקשה לעיכוב ביצוע צו כינוס נכסים עד שמיעת הערעור, וזאת לאחר סירובו של בית המשפט המחוזי לעכב את הליכי הכינוס על-פי סעיף 190לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], אשר הוראותיו מקבילות להוראות סעיף 157לפקודת החברות. אך באותה המרצה לא נדונה בעיית הסמכות המקבילה, אלא בית המשפט דן בשאלה, לאיזה בית-משפט צריך המבקש להפנות את הבקשה הראשונית על-פי סעיף 190לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש]. .10בא-כוח המבקשת ריכז את טענותיו לפניי בעיקר בשתי נקודות: א) כי החלטת בית המשפט לצוות על פירוק החברה לא הייתה נחוצה והייתה מוטעית, וכי סיכויי הצלחת המבקשת בערעור הינם סבירים. ב) אם ביצוע פסק הדין לא יעוכב, והוראות בית המשפט המחוזי תתבצענה לאלתר, אזי ירוקן הדבר את הערעור מכל תוכן, שכן לא תהיה כל אפשרות להחזיר אחר כך את המצב לקדמותו, אף אם המבקשת תזכה בערעורה. ואמנם, הלכה פסוקה היא, כי הנימוק השני הנ"ל מהווה את השיקול העיקרי, שבעטיו ישקול בית המשפט בחיוב היענות לבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין. (ראה: ספרו של ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי - פרץ את טובים, מהדורה 4, תשל"ד) 659-661). .11עם כל זאת הגעתי למסקנה, כי אין במקרה זה מקום לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. בבואי לפסוק בעניין זה חייב אני לשקול, זה מול זה, את הנזק, העלול להיגרם למשיב, אם איעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, לעומת התוצאות המזיקות האפשריות, העלולות להיגרם למבקשת ולחברה "עין-טל בע"מ", אם אדחה את הבקשה, ופסק הדין יבוצע לאלתר. תוצאותיו השליליות של עיכוב ביצוע צו הפירוק תוארו על-ידי השופטת ח' אבנור, כאשר נימקה את סירובה להורות על עיכוב נוסף, ודבריה צוטטו על-ידיי בסעיף 7לעיל. לזאת יש להוסיף, שאם היו היחסים בין המבקשת לבין המשיב גרועים ומתוחים למדיי לפני כן, הרי יש לצפות לכך, שעקב פסק הדין של בית המשפט המחוזי והערעור עליו התלוי ועומד, מצב זה עוד יחריף. באווירה זו של האשמות והחשדות הדדיות באמת אין לקוות להחזרת החברה למסלול תקין והרמוני. בצדק ציין בא-כוח המשיב, שבעצם איש מהצדדים, אשר השמיעו לפניי את עמדותיהם בנדון, לרבות הכנ"ר והמנהל המיוחד, לא טען, כי החברה יכולה להמשיך ולהתקיים בצורה ובמבנה הנוכחיים. ההצעה המעשית היחידה, המושמעת מפי בא-כוח המבקשת, ובה תנסה, כנראה, המבקשת לשים את הדגש בערעורה, היא, כי ניתן למצוא תרופה לבעיותיה של החברה ולהבריאה באמצעות השימוש שיעשה בית המשפט בסמכויותיו על-פי סעיף 118א לפקודת החברות ("סעד במקרה קיפוח" על-פי הערת השוליים), בדרך של מתן צו לרכישת כל המניות על-ידי המבקשת או בדרך אחרת. השופטת דחתה הצעה זו על סמך נימוקים משפטיים ועובדתיים כאחד, ומבלי לחוות דעה החלטית בנדון, עלי לציין, כי סיכויי הערעור המבוססים על ההצעה האמורה רחוקים מלהיראות בטוחים. בנסיבות אלה עדיף בעיניי השיקול הפראגמאטי - שלא להאריך את המתח, עגמת הנפש ויתר הנזקים, הכרוכים בהובלת עגלת החברה על-ידי "צמד" בלתי מתאים למטרה זו - על המגמה, הרצויה בדרך כלל, לוודא, שלא תיווצרנה עובדות מוגמרות, אשר תקשינה על המערערת לקצור את פירות ערעורה במקרה של זכייה בו. אשר על-כן החלטתי לדחות את הבקשה. במקום התאריך 21.9.82, אשר נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי בתור תאריך תחילתן של פעולות פירוק מסוימות, אשר אותן דחיתי בהחלטת הביניים מיום 15.9.82 עקב ניהול הדיון בבקשה זו, יבוא תאריך .21.11.82 עד אז תעמודנה בתוקפן יתר ההוראות, אותן קבעתי בהחלטתי מיום 15.9.82, פרט לכך שמבטל אני מעתה את הסייגים אותם קבעתי, לניהול המשא ומתן, שמר פלומין יוכל לנהל עם קונים פוטנציאליים של המפעל. על המבקשת לשלם למשיב את הוצאותיו בקשר לבקשה זו, לרבות שכר טרחת עורך-דין, בסך כולל של 000, 5שקל. עיכוב ביצועפירוק חברה