קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב ביצוע צו ירושה: 1. המבקש הגיש ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.10.82, בת"ע 496/81, בו החליט בית המשפט להוציא צו ירושה בעניין עיזבונה של בתיה גבריאלי ז"ל, על-פיו יחולקו נכסי העיזבון, שווה בשווה, בין חמשת ילדיה של המנוחה - הם בעלי הדין - המבקש וארבע המשיבות. בבקשה, שעליה סבה החלטה זו, מתבקש אני לעכב את ביצוע פסק הדין או להתלות את תוקפו של צו הירושה, שהוצא מכוח פסק הדין, עד להכרעה בערעור, שהוגש על-ידי המבקש על פסק הדין האמור. יצוין, כי בבית המשפט המחוזי ביקשו ארבע המשיבות מתן צו ירושה על- פי חוק הירושה, תשכ"ה-1965, ואילו המבקש התנגד למתן צו כזה וטען, כי יש לחלק את נכסי העיזבון על-פי צוואה תקפה, שנעשתה על-ידי המנוחה. 2. מתקנות 427- 429לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, עולה, שביצוע פסק-דין לא יעוכב בדרך כלל, למרות הגשת ערעור. אלא אם כן קיימות נסיבות מיוחדות, המצדיקות סטייה מכלל זה. כדי להצליח בבקשה למתן צו לעיכוב ביצוע פסק-דין עד למתן ההחלטה בערעור, חייב המבקש לשכנע את בית המשפט לפחות בשניים אלה: א) שיש לו סיכויים טובים להצליח בערעורו. ו-ב) שעלול להיגרם לו נזק על-ידי ביצוע פסק הדין לאלתר, אשר עולה על הנזק, העלול להיגרם למשיב, אם הביצוע יעוכב (ראה: המ' 25/81 (ע"א 15/81) [1], בעמ' .364וב"ש 651/82 (ע"א 493/82) [12]). 3. להלן העובדות החשובות, הצריכות לענייננו: א) הנכס העיקרי של עיזבון המנוחה הוא ה"עסק המשפחתי" של משפחת גבריאלי ¬חנות לדברי הלבשה והנעלה. החנות היא בבעלות חברה, הקרויה "דן גבריאלי בע"מ", והמנוחה החזיקה בכל המניות של החברה, לאחר שירשה את מניותיו של בעלה המנוח, אשר יסד את החברה. ב) בשנת 1976, כאשר התקשתה המנוחה לנהל את החנות לבדה, ביקשה היא מהמבקש לוותר על עיסוקיו האחרים ולעזור לה בניהול העסק, והוא נעתר לבקשתה, כתמורה, היא מינתה את המבקש כמנהל החנות. כמו כן ערכה המנוחה, בתאריך 2.8.76, צוואה, על-פיה הורישה למבקש, בין היתר, % 51ממניות ההנהלה בחברה הנ"ל. במלים אחרות, היא הבטיחה למעשה למבקש, כי לאחר מותה תהיה לו השליטה בעסק המשפחתי. ג) שלושה ימים לאחר החתימה על הצוואה הנ"ל, היינו ביום 5.8.76, חתמה המנוחה על צוואה חדשה, אשר היא למעשה זהה עם הצוואה הקודמת, פרט לשני שינויים שוליים, שאין להם חשיבות לגבי העניין, שעליו נסבה הבקשה. ד) על רקע העדפה זו של המבקש, ואולי בשל סיבות נוספות, החריפו היחסים בין ילדיה של המנוחה, והופעל עליה לחץ, שתחזור בה מהחלטתה, כפי שמצאה ביטוי בצוואה האמורה. ה) ואמנם, בשלב מסוים נכנעה המנוחה ללחץ זה, ובתאריך 20.2.79הופיעה במשרדו של עו"ד גונן וחתמה על "כתב ביטול צוואה". בו הצהירה לפני שני עדים, שהיא מבטלת את כל הצוואות, שעשתה עד אותו יום. עוד הצהירה באותו "כתב הביטול", כי כל עוד לא תעשה צוואה חדשה, או אם בכלל לא תעשה צוואה חדשה, יחולק עיזבונה על-פי חוק הירושה. ו) אך דא עקא, שימים אחדים לאחר חתימתה על "כתב הביטול" האמור, וייתכן שבעקבות מחאתו של המבקש על הפרת ההבטחות שנתנה לו, התחרטה שוב וביקשה מעו"ד גונן להחזיר לה את "כתב הביטול" המקורי, ביחד עם כל ההעתקים. עו"ד גונן פעל בהתאם (אם כי השאיר בתיקו צילום מאותו מסמך, שבזכותו יודעים אנו היום את תוכנו), ומאז נעלמו עקבותיהם של מסמכים אלה. נשמעו בעניין זה טענות שונות, אולם בית המשפט המחוזי קבע, כמימצא, "כי המנוחה בטלה את כתב הביטול על ידי השמדתו". ז) המנוחה נפטרה בתאריך 21.2.81, מבלי שערכה צוואה חדשה. 4. טענת המבקש היא, כי בהשמידה את כתב הביטול גרמה המנוחה, למעשה, להחייאת תוקף הצוואה, שנעשתה על-ידיה בתאריך 5.8.76, ועל-כן מחובת בית המשפט היה לחלק את הירושה על-פי הנאמר באותה צוואה. בית המשפט המחוזי לא קיבל טענה זו והחליט, כי לאור התהפוכות הרבות, שחלו בהבעת כוונותיה של המנוחה, לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הדרושה, מה בדיוק הייתה מטרה, כאשר ביטלה את "כתב הביטול". השופט העלה את האפשרות, שהמנוחה פשוט ויתרה על כל כוונה לחלק את רכושה בין יורשיה בדרך של עריכת צוואה, ורצתה, שהחלוקה תיערך על-פי קביעותיו של חוק הירושה. ואמנם, זו התוצאה אליה הגיע בית המשפט בהעדר צוואה בת תוקף. מכאן הערעור, שהוגש על-ידי המבקש, וכן בקשתו לעכב את ביצוע פסק הדין וצו הירושה עד למתן ההכרעה בערעור. 5. לדעתי הצליח המבקש להראות, כי יש לו סיכויים טובים לזכות בערעור זה. פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, נושא הערעור, נראה בעיניי תמוה, וזאת מהנימוקים הבאים: א) החלטת המנוחה לדרוש את החזרת "כתב הביטול" על כל העתקיו, והשמדת המקור וההעתקים, וזאת ימים ספורים אחרי חתימתה על המסמך, מצביעות לכאורה על רצונה לחזור בה מהביטול וכך להחיות את תוקפה של הצוואה האחרונה, שנערכה ונחתמה על-ידיה. זאת במיוחד לאור העובדה, שלא נעשה עדיין כל שימוש ב"כתב הביטול", ושהמנוחה יכלה לחשוב, כי היה זה "אינטרמצו" פנימי בינה לבין עורך-דינה. ב) העובדה, שהמנוחה לא ערכה, לאחר מכן, צוואה חדשה, מצביעה באותו כיוון. ג) קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר התהפוכות התכופות, שאירעו, כביכול, בכוונותיה של המנוחה, אינה נראית מבוססת. בית המשפט קמא מדגיש בהקשר זה, שתוך שלושה ימים, ביום 2.8.76וביום 5.8.76, הכינה המנוחה שתי צוואות, נעלם מבית המשפט, שההבדלים בין שתי הצוואות הינם פעוטים ושוליים, ואין הם נוגעים כלל לחלקם היחסי של המבקש והמשיבות בנכסי העיזבון. למעשה, רק פעם אחת שינתה המנוחה את דעתה בצורה משמעותית, כאשר, תחת לחץ, ביטלה את צוואתה, ותוך ימים ספורים התחרטה על כך והשמידה את כתב הביטול, כמתואר לעיל. ד) במיוחד קשה להשתכנע מסברת השופט קמא, שמא השמידה המנוחה את כתב הביטול במטרה לגרום לחלוקת עיזבונה על-פי חוק הירושה. אם זו הייתה מטרת המנוחה, הרי לא היה כל מקום להשמיד את "כתב הביטול", שכן נאמר במפורש באותו מסמך, שהתוצאה של ביטול הצוואות היא חלוקת רכושה של מנוחה בין יורשיה על-פי הוראות חוק הירושה. ה) העולה מהשיקולים הנ"ל הוא, שיש למבקש, להערכתי, סיכויים סבירים מאוד לשכנע את בית המשפט שלערעור, כי המסקנה ההגיונית היחידה מהעובדות שהוכחו היא, שהמנוחה התכוונה לתת תוקף מלא לצוואתה מיום .5.8.76 6. כמו כן שוכנעתי, כי חששו של המבקש, שביצוע מידי של צו הירושה עלול לגרום לו ולעסק המשפחתי נזק, שקשה יהיה לתקנו במקרה שיזכה בערעורו, אינו מופרך כל עיקר. זאת לאור היחסים, השוררים בינו לבין המשיבות ובין המשיבות לבין עצמן. מצד שני, אין להניח, כי ייגרם נזק רציני למשיבות, אם הסטטוס קוו יישמר לפי שעה. הבעלות במניות מצויה כעת בידי מנהלי העיזבון, עורכי הדין שאנן ושרון, והמבקש זקוק לאישורם, בתור הדירקטורים של החברה, על כל פעולה חשובה, שבדעתו, בתור מנהל החנות, לבצעה. מנהלי העיזבון נעזרים גם ברואה חשבון, אשר ביכולתו לפקח על כל הצעדים הכספיים, שננקטים על-ידי המבקש. יצוין, כי גם המשיבות מסכימות לכך, שהמבקש ישמש בינתיים בתור מנהל העסק. 7. יחד עם זאת מוצא אני ממש בשתי טענות, שהושמעו מטעם המשיבות: א) מסתבר, כי בניגוד להבטחות שניתנו על-ידיו, אין המבקש מוסר למנהלי העיזבון דו"חות כספיים חודשיים על מצב העסק, והמשיבות מוחות על כך. ו-ב) המשיבה 4, אשר ייצגה את עצמה בעת הדיון שהתנהל לפניי, טוענת, כי מכל מקום חייבת להינתן ההזדמנות לכל אחת מהמשיבות לעיין בספרי החנות ולקבל מידע שוטף בדבר אופן ניהול העסק ומידת הצלחתו. 8. אשר על-כן החלטתי כדלקמן: א) אני מחליט לקבל את בקשת המבקש, ומורה על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי עד למתן פסק-דינו של בית-משפט זה בערעור, שהוגש על-ידי המבקש. ב) צו זה מותנה בכך, שהמבקש ימסור למנהלי העיזבון ולכל אחת מהמשיבות דו"ח כספי חודשי על עסקי החנות והחברה. כמו כן עליו לאפשר לכל אחת מהמשיבות או לבא-כוחה לבקר בחנות ולקבל מידע עדכני על ניהול העסק ומצבו הכספי. ג) ההוצאות בקשר לדיון בבקשה זו - בהתאם לתוצאות הערעור. ירושהעיכוב ביצועערעורצו ירושהצווים