קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול עיקול זמני שלא אושר בפסק דין: .1הנתבע מבקש שבית-המשפט יבטל צווי ביניים (עיקולים זמניים וצו עיכוב יציאה מהארץ) שניתנו במסגרת תביעה למזונות שהוגשה נגדו על-ידי אשתו ובתו. הנימוק לבקשתו הוא, שהתובענה נסתיימה בכך שבית-המשפט נתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בדבר שיעור המזונות ותשלומים אחרים שהנתבע ישלם לתובעות. לדעת המבקש, משלא קבעו הצדדים בהסכם שביניהם, שצווי הביניים אושרו, משמעות הדבר שזהו הסדר שלילי, לאמור: שצווי הביניים יבוטלו. בא-כוחו של המבקש הוסיף וטען, כי מכיוון שצווי הביניים לא אושרו בפסק-הדין, הרי הם בטלים ואי אפשר לאשרם עתה, זמן רב לאחר פסק-הדין, לאור תקנה 251לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: התקנות [5]), הקובעות, שעיקול זמני ניתן לאשר בפסקהדין. .2לכאורה, "סעד ביניים שניתן אגב בירור התובענה, תוקפו פג עם סיום התובענה" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה 3) בעמוד 434[7]). זאת משום ש"הביניים" הוא, בדרך כלל, מיום הגשת התביעה לבית-המשפט ועד ליום מתן פסק-הדין. ברור, שכאשר ניתן פסק-הדין הדוחה את התביעה, כל צווי הביניים שניתנו על-ידי בית-משפט לבקשת התובע - בטלים. (ע"א 623/77, 634איטן נ' איטן בעמ' 218[1]). אולם, כאשר התובע זוכה בתביעתו, אין לומר שכל צווי הביניים בטלים אם לא אושרו בפסק-הדין, אלא יש לבחון במה דברים אמורים. כאמור במקרה הנוכחי, המדובר בצו עיקול זמני ובצו עיכוב יציאה מהארץ. .3א. עיקול זמני מטרתו לייחד רכוש של הנתבע כדי להבטיח את ביצועו של פסק-הדין לכשיינתן, ועד כמה שיהיה, לזכות התובע. ניתן לאמור, שזהו שלב ראשון של הליכי הוצאה לפועל, משום שבצו זה נתפס רכוש של הנתבע, ומעוכב על-ידי בית-המשפט, על-מנת להבטיח שאם, וכאשר, התובע יזכה בתביעתו, פסק-הדין לא היה "אות מתה" אלא שהתובע יוכל לבצע את פסק-הדין בהליכי הוצאה לפועל, על-ידי מימוש הרכוש שעוקל; זאת אם הנתבע לא יציית לפסק-הדין מרצונו. לכן, הצוך "לתפוס" את רכושו של הנתבע לא פג בשעת מתן פסק הדין לזכותו של התובע, אלא להיפך - הוא גובר. במקום השכנוע לכאורה, של בית המשפט, במהימנות התביעה וראיותיה (תק' 238[5]), בא שכנוע מלא וסופי בפסק הדין. מטעם זה נאמר בת' 238שעיקול זמני הוא "עד שיקויים פסקהדין". ב. ההבדל בין עיקול זמני לבין עיקול שנתאשר בפסק-דין הוא בכך שבעיקול זמני הנכסים המעוקלים נרשמים ומעוכבים בידי הבעלים, או בידי המחזיק, כך שנמנעת כל דיספוזיציה בהם, אך הם אינם ניתנים למכירה בהליך הוצאה לפועל, כל עוד העיקול לא אושר בפסק-הדין. לכן, בתקנה 252נאמר: "אם אושר העיקול, ממשיכים בפעולות" לפי חוק ההוצאה לפועל. אישור עיקול בפסק-דין משחרר את התובע מהצורך לבקש מראש ההוצאה לפועל, הטלת עיקול לאחר פסק-הדין וניתן לעבור לשלב מכירת המעוקלים (לגבי מטלטלין שעוקלו - תוך 7ימים - סעיף 27(א) לחוק ההוצאה לפועל [6], ולגבי מקרקעין שעוקלו - תוך 30יום סעיף 36לחוק ההוצאה לפועל [6]). האפשרות להמשיך בהליכי הוצאה לפועל על-פי עיקול שאושר בפסק-דין איננה מבטלת את חובת הזוכה להגיש בקשה לביצוע פסק-הדין כצעד ראשון בהליכי הוצאה לפועל, ואת הצורך במשלוח אזהרה לחייב, כדי לאפשר לו לבצע מרצונו את החיובים שבפסק-הדין, תוך תקופה שתיקבע באזהרה. (סעיף 6, 7לחוק ההוצאה לפועל [6]). מנין הימים לפי סעיפים 27(א) ו- 36לחוק ההוצאה לפועל [6], לפי הענין, יחל מתום התקופה שננקבה באזהרה. ג. תקנה 251קובעת: "זכה התובע בתביעתו, יאשר בית-המשפט או הרשם, בפסק-הדין, את העקול הזמני, ויחייב את הנתבע בהוצאות העיקול הזמני". משאושר עיקול זמני בפסק-דין, הרי הוא חלק מפסק הדין (ע"א 461/58, 436; 43/59חב' ביטום נ' מנהיים, בעמ' 937[2]). מלשון התקנה הנ"ל נראה, שאין לבית-המשפט שיקול דעת לעניין אישור העיקול הזמני בפסק-הדין. אולם בדרך כלל, בית-המשפט איננו פועל מיוזמתו, ולכן על התובע שזכה בדינו, והמעוניין שהעיקול הזמני יאושר בפסק-הדין, לבקש זאת מבית-המשפט, וכן לבקש שהנתבע יחוייב בהוצאות העיקול הזמני. אם יבקש זאת - האישור יינתן על-ידי בית-המשפט כדבר המתחייב מעצם מתן פסק-הדין לזכותו של התובע, ובכך תסתיים ה"זמניות" של העיקול, ויחדל הטיפול בו בבית-המשפט, והמשך הטיפול יהיה לפי חוק ההוצאה לפועל, במשרד ההוצאה לפועל. אם לא יבקש זאת - יישאר העיקול בזמניותו, כריחיים על צווארם של הנכסים המעוקלים עד לביצוע פסק-הדין; כאשר מצד אחד, התובע יוכל לפנות לבית-המשפט, לאחר מתן פסק-הדין, ולבקש את אישורו של העיקול הזמני בדיעבד, כחלק מפסק-הדין, כתיקון "השמטה מקרית" (תקנה 486[5]. ראה ע"א 634/68 עזבון המנוח מנסור נ' מרקוס ואח’, בעמ' 180[3]); ומצד שני, יוכל הנתבע לבקש ביטול העיקול הזמני אף לאחר מתן פסק-הדין, וכל עוד לא אושר על-ידי בית-משפט, אם נוצרו נסיבות שיצדיקו עניינית הגשת בקשה לאחר שחלפו 30הימים שהוקצבו לכך בתקנה 244(א) לתסד"א [5]. נראה לי, שמכיוון שעיקול הוא בגדר סעד דיוני בלבד, הרי שלאחר שהדיון הסתיים, רשאי תובע שזכה בפסק-דין, מבלי שפסק-הדין איש את העיקול, שלא לפנות לבית-משפט בבקשה לאישור העיקול, אלא הוא יוכל לבקש מראש ההוצאה לפועל הטלת עיקול על נכסי החייב, לרבות נכסים שהיו מעוקלים במסגרת העיקול הזמני של בית-משפט, על-מנת שניתן יהיה למוכרם על-פי חוק ההוצאה לפועל. ד. פסק-הדין "משנה את המצב מיסודו. כשהוטל העיקול רשאי היה ביתהמשפט להניח, שלכאורה, יש לתביעה על מה שתסמוך" (ע"א 7/75 שיכוני צפון ירושלים נ' גולדמינץ, בע' 163, 168[4]). משניתן פסק הדין הוכרעה המחלוקת, וניתן לקבוע באופן סופי אם יש מקום להשארת העיקול על כנו, אם לאו, וזאת לפי תוצאות פסק-הדין. שתיקת הסכם הפשרה בסוגיית העיקולים הזמניים אינה מעלה ואינה מורידה לגבי זכויות הצדדים להגיש בקשות לענין זה. ה. במקרה שלפנינו, נתאשר הסכם פשרה בפסק-דין. התובעות זכו בדמי מזונות עבור בתו של הנתבע בסך 4000שקל לחודש בהצמדה למדד מיום 3.9.82(יום הגשת התביעה לבית-המשפט), ובעוד תשלומים שונים שעל הנתבע לשאת בהם, והדרושים לאחזקה השוטפת של הבית. התביעה הוגשה על סך 600, 37שקל לחודש, בהצמדה מהתאריך הנ"ל. בתו של הנתבע היא כיום בת .17לפיכך, ולאור הסכומים שיהיה על הנתבע לשלם בעתיד, אין צורך בהשארת כל העיקולים הזמניים בתוקפם. אני מבטל את העיקולים שהוטלו בהמ' 3518/82, ומעמיד את העיקולים הכספיים, שהוטלו בהמ' 3494/82 על סך 000, 300ש' (במקום סך 000,800 ש'). עיקול הדירה ותכולתה ללא שינוי. .4א. עיכוב יציאה מהארץ: על-פי תקנה 254(א) [5] רשאי בית-המשפט לעכב יציאתו של נתבע מהארץ, אם נתקיימו תנאים מצטברים אלה: (א) בית-המשפט שוכנע שהנתבע מתכוון לצאת מן הארץ. (ב) לתקופה ממושכת או לצמיתות, (ג) ושהיעדרו מן הארץ עלול להכביד על ניהול המשפט או על ביצוע פסק-הדין. יתכן, שצו עיכוב יציאה מהארץ היה אמור להישאר בתוקף, במקרה הנדון, עד לביצוע פסק-הדין (תקנה 259(ג) [5]), וזאת לאור הנימוק שבסעיף 5לתצהירה של המשיבה שניתן בהמרצה 3495/.82 ב. אולם לאחר שניתן פסק-הדין, ומשהנתבע הגיש בקשה לבטל את צו עיכוב היציאה הקיים נגדו, על בית-המשפט לבחון אם נשתנו הנסיבות בדבר החשש שהנתבע יעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, והאם יהיה ביציאתו מהארץ כאמור, כדי להכביד על ביצוע פסק-הדין (שהרי ניהול המשפט נסתיים, ואינו רלוואנטי יותר להמשך עיכוב היציאה). ג. במקרה הנדון, הנתבע לא הציג עובדה כלשהי שתצביע על שינוי נסיבות. אולם, למזלו, התובעות לא ביקשו מבית-המשפט להאריך את תוקפו של צו עיכוב היציאה שניתן בספטמבר 1982, ועל-פי תקנה 259(ב) [5] הצו פקע בתום שנה מיום הינתנו. .5התוצאה הסופית: א. העיקולים שבהמ' 3518/82בטלים. ב. העיקולים הכספיים שהוטלו בהמ' 3494/82 יצומצמו בכך שיועמדו, מעתה, על-סך 000, 300שקל. ג. עיקול הדירה ותכולתה - ללא שינוי. ד. צו עיכוב היציאה נגד הנתבע - פקע. לאור התוצאות, כל צד יישא בהוצאותיו. עיקול זמניעיקול