קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיקול משכורת - עיקול פיצויי פיטורים: בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בחיפה (מר קבאני מסבאח) מיום 23.2.00 שניתנה בתיק מס' 02-37987-98-7, אשר על לפיה אסר ראש ההוצל"פ על המבקשת לקזז סכומים שחב לה החייב. העובדות הצריכות לעניין: המשיב הגיש בקשה בלשכת ההוצאה לפועל, בתיק הנ"ל, להטלת עיקול על נכסי החייב העיקרי (קללי שלום). ביום 23.11.98 הוטל עיקול על כספי פיצויי פיטורין ומשכורת החייב הרשומים אצל חברת ארבל תעשיות מתכת (92) בע"מ (להלן "הצד השלישי") עד לסכום של 306,303.41 ש"ח. למשיב נודע כי החייב מועסק כשכיר אצל הצד השלישי ולכן, ביום 28.11.98 נשלח לצד השלישי מכתב, שצורף לצווי העיקול ובו נתבקש הצד השלישי לפעול על פי הצווים ולשלוח הודעה בדבר רישום העיקול אל לשכת ההוצאה לפועל ואל ב"כ הזוכה. הצד השלישי, ולאחר שקיבלה את צווי העיקול, הגישה למוציא לפועל הודעה על אי הימצאות כספים כלשהם של החייב בידיה. מאחר והצד השלישי הכחישה כי החייב מועסק אצלה, הוזמנה לחקירה ליום 23.2.00 בפני ראש ההוצל"פ, שבמסגרתה התברר כי החייב אכן הועסק אצלה, אולם בדצמבר 98 הועבר להיות מועסק אצל המבקשת, שהיא חברה בבעלות אותם הבעלים של הצד השלישי, ולכן ראש ההוצל"פ הורה על עיקול הכספים של החייב המגיעים ממנה, ואסר לה לקזז כספים, כתוצאה מנתינתה מפרעות לחייב על חשבון משכורתו. ראש ההוצל"פ קבע בהחלטתו מיום 23.2.00 : "אני מעקל את כל הכספים ו/או הנכסים ו/או הזכויות המגיעים לחייב מאת צד ג' ו/או חברת ש.ק ארבל שיווק בע"מ כולל פיצויי פיטורין אם יגיעו ובכלל, ... אני אוסר על מי מהמחזיקים לקזז כל סכומים בגין חובות שכיביכול חייב להם החייב, תוך שמירת זכויותיהם לפתוח תיק הוצל"פ ולהצטרף לעיקול." החלטה זו היא נשוא בקשת רשות הערעור שבפני. טענות הצדדים : ב"כ המבקשת טען כי, ראש ההוצל"פ טעה בהחלטתו, מאחר והלכה פסוקה היא שאין עיקול תופס על כספים המצויים אצל צד ג', אלא אם כן החייב נמצא ביתרת זכות כלפי המחזיק. כיוון שהנושה המעקל אינו אלא חליפו של החייב, וכיוון שאין המחזיק חייב דבר לחייב, אין העיקול תופס. עוד טען ב"כ המבקשת כי, המבקשת שילמה לחייב את משכורתו מראש באמצעות מפרעות, לאור מצבו הכלכלי הקשה, כאשר החייב נמצא ביתרת חובה של 15258 ש"ח. ב"כ המבקשת הוסיף וטען, כי לא מתקבל על הדעת שלמרות שהחייב לא זכאי לכספים כלשהם מהמחזיק אלא להיפך, יאלץ המחזיק להוציא מכיסו כספים נוספים, להם לא זכאי החייב, חיוב כזה משמעו עשיית עושר ולא במשפט. ב"כ המבקשת טען, כי ההליך נשוא בקשת ערעור זו אינו על פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967, ולכן כל טענה של המשיבה בעניין היותה של המבקשת חברת קש של ארבל תעשיות אין מקומן בהליך זה. עוד טען ב"כ המבקשת, כי המשיב לא הצליח להוכיח ולא הרים את נטל ההוכחה שמוטל עליו, שבוצעה תרמית כלפיו. ב"כ המבקשת טען, כי לא נסתר כי המבקשת וארבל תעשיות הן שתי חברות שונות שעיסוקיהן נפרדים, והעובדה שהמבקשת הינה חברת בת של ארבל תעשיות, אינה הופכת את עובדי המבקשת לעובדיה של ארבל, אינה הופכת את עובדי המבקשת לעובדיה של ארבל תעשיות ואין כל מניעה להקמת חברות שונות משיקולים מסחריים. ב"כ המבקשת ביקש לקבל את הערעור, לבטל את החלטת ראש ההוצל"פ ולחייב את המשיב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. מנגד, ב"כ המשיב טען, כי המבקשת לא צירפה כל ראיות או מסמכים המעידים כי החייב, חייב לה את הסכומים הנטענים על ידה, וכי כל שצירפה הוא דף פלט ממוחשב ובו פרטים חלקיים בלבד שאין לו כל ערך ראייתי. עוד טען ב"כ המשיב, כי המבקשת העבירה לחייב כספים, יומיים לפני החקירה בפני ראש ההוצל"פ, ולאחר שדבר החקירה היה ידוע לה, מכאן מעשיה היו בחוסר תום לב, תוך סיוע לחייב להבריח את נכסיו מנושיו. ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי בעניין זכות הקיזוז הנטענת על ידי המבקשת, המעוגנת בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 ובסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש תשמ"ג- 1983, נטל הוכחתה רובץ על הטוען לה, והמבקשת לא הרימה נטל זה. ב"כ המשיב טען עוד, כי אף אם זכות הקיזוז היתה מוכחת, הרי לפי הפסיקה אין זכות קיזוז זו עדיפה על זכות העיקול שיש למשיב. ב"כ המשיב טען, כי מדובר בחברות קשורות, אשר הוקמו ע"י מנהל המבקשת, פרטיהן דומים, וכתובתן זהה, ולכן מדובר ביישות כלכלית עסקית אחת וההפרדה ביניהן הינה מלאכותית ולצורך מטרה לא כשרה. ב"כ המשיב ביקש לדחות את בקשת רשות הערעור ולחייב את המבקשת בחוב הפסוק כמצוות סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. דיון החלטתי לתת רשות ערעור כמבוקש, ולדון בבקשה כבערעור גופו. לאחר שעיינתי בבקשה ובסיכומי הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. עיקול הוא פעולה משפטית המופנית נגד בעליו של נכס או המחזיק בו, והיא באה להגביל את הסחרות של הנכס ואת יכולת השימוש בו כדי שהזוכה יוכל להפרע חוב המגיע לו. פעולת העיקול היא מעין מחסום משפטי שבא למנוע את בעל הנכס או המחזיק בו מלסכל את פרעון החוב על ידי הברחת הנכס או על יד העברת הזכויות בו לאחרים. ( ראה ספרו של השופט בר אופיר, "הוצאה לפועל- הליכים והלכות", עדכון 5, עמ' 237). על ידי עיקול אין הזוכה רוכש כל זכויות בנכס המעוקל, והעיקול מהווה רק "שימת יד" של בית המשפט או של לשכת ההוצאה לפועל על נכס מסויים. ומי שזכאי לממש נכס זה ולגבות ממנו את חובו, אינו רק המעקל, אלא גם כל אלה שהצטרפו לעיקול מאוחר יותר ( בר"ע 178/70 בוקר נ' חברה אנגלו ישראלית לניהול ואחריות פ"ד כ"ה 2, 121), ובהעדר הוראה מפורשת אין חוב פלוני זוכה לעדיפות על פני חבות אחרים כחוב מובטח או כחוב בדין קדימה ( ראה ע"א 584/81 כנ"ר נ' קרני ואח', פ"ד ל"ו (3) 747). במקרה של עיקול, ראש ההוצאה לפועל עומד בפני התנגשות של שני אינטרסים : מצד אחד החיוב לעמוד בתנאי ההתקשרות שבין החייב לבין הצד השליש, ומנגד החובה לציית לצו העיקול המעוגנת בדיני ההוצאה לפועל. המדיניות השיפוטית הרצויה, היא החיוב לפעול על פי צו העיקול, שכן מטרת העיקול היא להבטיח את פרעון החוב לידי הזוכה. ולכן, בענייננו, מטרת עיקול הכספים המגיעים לחייב הנמצאים בידי המבקשת והצד השלישי, לזכותו של המשיב, היתה בעצם על מנת להבטיח שהכספים לא יגיעו ליד אחרת. לפי סעיף 45 לחוק ההוצאה לפועל חל צו העיקול רק על נכס אשר נמצא בידיו של הצד השלישי, ואם אינו נמצא בידיו, רק משעה שהגיע אליו. בענייננו, הצד השלישי וגם המבקשת הודיעו לראש ההוצל"פ כי אין בידיהם כל כספים המגיעים לחייב; הצד השלישי, כיוון שהחייב אינו עובד ברשותה, והמבקשת, כיוון ששילמה לחייב מפרעות על חשבון השכר. אך, לחייב מגיע בתחילת כל חודש שכר מאת המבקשת, ובכך היו בידיה כספים המגיעים לחייב, ולכן דין הטענה שאין בידיה כספים המגיעים לו והטענה שאין עיקול תופס על כספים המצויים אצל צד ג', אלא אם כן החייב נמצא ביתרת זכות כלפי המחזיק, דינן להידחות. לפי סעיף 47 לחוק ההוצל"פ, חייב הצד השלישי שהומצא לו צו עיקול על נכס של החייב למסור אותו לידי המוציא לפועל. אי מילויה של חובה זאת הוא תנאי לחיובו של הצד השלישי לפי סעיף 48 (א) לחוק ההוצל"פ הקובע : "48 (א) צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי ראש ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או סכום החוב הנדון". ברע"א 5211/97 חיטים מכון תערובת בע"מ נ' טנא אגודה שיתופית ואח', דינים עליון נ"ג 885, נקבע: " לפי סעיף 45 חל צו העיקול רק על נכס הנמצא בידיו של הצד השלישי, ואם אינו נמצא בידיו - רק משעה שהגיע לידיו.... גם חובתו של הצד השלישי למסור נכס מעוקל לידי המוציא לפועל, לפי סעיף 47 לחוק ההוצל"פ - שאי מילויה הוא תנאי לחיובו של הצד השלישי בתשלום לפי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ - היא חסרת משמעות כאשר מדובר בנכס שאינו נמצא בידיו של הצד השלישי בפועל ממש, אלא בידי אדם אחר. " ולכן, על המבקשת להעביר את כל המשכורות שמגיעים ממנה לחייב, למעט אותו חלק הפטור מעיקול, בכל תחילת חודש, לתיק ההוצל"פ. לעניין טענת זכות הקיזוז של המבקשת שנטענה על ידה רק אחרי חקירתה בפני ראש ההוצאה לפועל, ולא כאשר היא קיבלה את צו העיקול, כלל ידוע הוא, שאם ישנם מספר נושים והבנק הוא אחד מהם, רק לבנק נתונה זכות לקזז חשבונות של לקוח למרות קיומו של עיקול על החשבונות, והטעם לכך הוא שהעיקול בא להגביל את הסחרות בנכס ואת השימוש בו להבטחת חוב המגיע למעקל. ההצדקה לתת עדיפות לזכות הקיזוז הנתונה לבנק היא, כתוצאה מכך שהבנקים הם המקור העיקרי להזרמת אשראי לציבור, ואותה עדיפות מסייעת להגברת זרימת האשראי לחייב ומוזילה את מחירו, ובעקיפין יכולים ליהנות מכך כל הנושים, מובטחים ולא מובטחים ( ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל נ' הסתדרות הרבנים באמריקה, פ"ד מט(1) 189.). ולכן צדק ראש ההוצאה לפועל בקביעתו כי אם החייב, חייב למבקשת כסף, היא צריכה לפנות להליכי ההוצאה לפועל, ולהצטרף להליך העיקול, בעניין זה נקבע בבר"ע 178/70 בוקר נ' חב' אנגלו ישראלית לניהול ואחריות, פ"ד כה(2) 121 : "שעל-ידי עיקול אין הנושה רוכש כל זכויות בנכס. העיקול אינו מקנה זכות של משכנתה או כעין משכנתה לטובתו, כמו שמצינו באי-אילו חוקים זרים. העיקול מהווה רק מעין שימת יד של בית-המשפט או משרד הוצאה-לפועל על נכס פלוני שבית- המשפט או הוצאה-לפועל יממשוהו, וממנו יגבו את חובם, לא רק הנושה שביקש עיקול,אלא גם כל אלה שהצטרפו אחרי כן" עוד נאמר בעניין זה בע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד הסתדרות הרבנים באמריקה ואח', פ"ד מט(1) 177 : "הענקת עדיפות לבעל זכות הקיזוז בהכרח גורעת ממעמדם של שאר הנושים, שכן מסת הנכסים העומדת לרשותם קטנה. מכאן, שמדיניות ראויה מחייבת שלא להכיר בתקפות הסדרים הפוגעים בצדדים שלישיים, בלי שהוענקו לאלה כלים לדעת אודות פגיעה זו, או למצער להתנות את תקפות הפגיעה בידיעה (בכח או בפועל) אודות הפגיעה." לכן, על מנת שהמבקשת תוכל לגבות את חובה מהחייב עליה להצטרף להליכי העיקול נגדו, ולא לקזז את הכספים המגיעים לו והנמצאים בידיה, כיוון שזכותה אינה עדיפה על זכות המשיבה. בקשר לטענותיו של המשיב בעניין הרמת מסך, והיותה של המבקשת חברת קש, אין להן רלוונטיות רבה לענייננו, אלא באשר לטענתו בעניין הברחת הנכסים של החייב. המבקשת שילמה את המפרעות לחייב שלושה ימים לפני מועד החקירה על ידי ראש ההוצל"פ, דבר אשר מעלה חשד בכנות כוונותיו של החייב, וכוונותיה של המבקשת. ברע"א 5211/97 חיטים מכון תערובת בע"מ נ' טנא אגודה שיתופית ואח', דינים עליון נ"ג 885, בית המשפט העליון השאיר בצריך עיון את השאלה אם ניתן לחייב צד שלישי על פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל מקום שהצד השלישי גורם במתכוון ושלא בתום לב, שהנכס של החייב לא יגיע לידי הצד השלישי, וזאת על מנת להבריח את הנכס מן העיקול. אין אני רואה צורך להחליט בעניין זה, כיוון שצו העיקול הוטל על כספים המוחזקים בידי שתי החברות, ולא בידי אחת מהן בלבד. לכן, ולאור האמור לעיל, לא מצאתי כל שגגה בהחלטתו של ראש ההוצאה לפועל, כאשר קבע כי המבקשת לא יכולה לקזז מהכספים הנמצאים בידה, את הכסף המגיע לה, כמו כן המבקשת לא עמדה בנטל השכנוע שזכותה לקיזוז עדיפה על זכותו של המעקל, יפים לענייננו דבריו של השופט יעקב קדמי בספרו על הראיות, "הדין בראי הפסיקה" - חלק שני בעמ' 855: "הכלל הוא - כי נטל השכנוע מוטל על " המוציא מחברו", ועל כן התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. ואילו הנתבע - נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת הגנתו". סוף דבר, אני דוחה את הערעור, ומחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4000 ש"ח + מע"מ, בצירוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםמשכורתעיקול