קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור לבית המשפט העליון על החזקת אסיר בהפרדה: בקשת רשות ערעור כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי (השופטת ו' מרוז), בה הורה בית המשפט, על פי בקשת רשות בתי הסוהר, על הארכת החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד בשישה חודשים נוספים, החל מיום 25.10.2010. רקע  1. המבקש מרצה 13 שנות מאסר בגין עבירות על חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, עבירות אלימות, סחיטה באיומים והלבנת הון. בגזר דינו הוגדר המבקש כראש ארגון פשיעה. המבקש החל בריצוי עונשו ביום 26.3.2007, והוא מוגדר כ"אסיר התראה" - הדורש התייחסות מיוחדת במהלך החזקתו בבית הסוהר וביציאתו ממנו מטעמי ביטחון, מודיעין או מחמת עניין מיוחד שמגלה בו הציבור.   2. מתחילת מאסרו הוחזק המבקש בהפרדת יחיד, שהוארכה מעת לעת על ידי בית המשפט. במהלך תקופה זו שולב המבקש בהפרדה זוגית עם אחיו, פרנסואה אבוטבול, אשר הוארכה בהחלטת בית המשפט המחוזי, בה ציין סגן הנשיא י' כהן כי ראוי ששירות בתי הסוהר ימשיך בניסיונותיו לשלב את המבקש ואחיו עם אסירי הפרדה נוספים, ולחלופין להעבירו לאגף הפרדה אחר, נוח יותר. בהמשך הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בה ביקש להעבירו לאגף הפרדה בו תנאי המחיה טובים יותר. בית המשפט (השופט ד' רוזן) - הורה לשירות בתי הסוהר לשקול זאת. במהלך תקופת הארכת החזקתו של המבקש בהפרדה זוגית, הוחזר המבקש להפרדת יחיד עקב סכסוך שנתגלע בינו לבין אחיו. ביום 12.10.2010 הגישה המשיבה בקשה להארכת החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד בשישה חודשים נוספים, החל מיום 25.10.2010. המשיבה ציינה בבקשה כי המשיב עומד בראש ארגון פשיעה ולו יריבים רבים כגון: משפחות אברג'יל, אלפרון, בר מוחא ורוחן. עקב סכסוכים אלה היו מספר ניסיונות לחסל את המבקש. המשיבה טענה בבקשתה גם כי קיים מידע מודיעיני חסוי לפיו למבקש כוונות לפגיעה באסירים ואזרחים ואינדיקציה לפעילות הקשורה לסמים. בנוסף, קיימות ידיעות המתארות ניסיונות של ממש לפגוע באסיר אחר. עוד טענה המשיבה כי לאחרונה התקבל מידע המלמד על מתיחות ומאבקי כוח, כמו גם על המשך פעילות פלילית של המבקש בתוך בית הסוהר ומחוצה לו. על כן, טענה המשיבה כי החזקת המבקש בהפרדה נדרשת הן לצורך שמירה על ביטחון הציבור, ביטחון אנשי סגל ואסירים אחרים, והן לצורך הגנה על המבקש עצמו. המשיבה הוסיפה בבקשה כי לאחרונה נבדקה האפשרות לשלב את המבקש בהפרדה זוגית עם אסירי הפרדה אחרים, ששמותיהם נמסרו למשיבה על ידי המבקש. ואולם, תוצאות הבדיקה העלו כי לעת הזו אין אסיר הפרדה שניתן לשלבו בהפרדה זוגית עם המבקש. באת כוח המבקש טענה בתגובה כי על מנת להכריע בבקשת ההפרדה על המשיבה להגיש לבית המשפט "רשימת מסוכסכים" בנוגע למבקש, באמצעותה ניתן לראות עם מי המבקש מסוכסך, וכך להבין האם ניתן להקל על תנאי ההפרדה על ידי שילוב המבקש בהפרדה זוגית. המשיבה, מצידה, טענה כי באת כוח המבקש לא ביקשה את "רשימת המסוכסכים" לפני הדיון, אלא פנתה רק בנוגע לאפשרות שילובו של המבקש בהפרדה זוגית עם אסיר בשם אלברט סיטבון. בהמשך הדיון טענה באת כוח המבקש כי אם  עומדת המשיבה על כך שהמבקש לא יראה את החומר המודיעיני החסוי, על המשיבה להציג תעודת חיסיון. החלטת בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה   3. לאחר שעיין בחומר החסוי, קבע בית המשפט כי המידע המפורט בו מצביע על כך שהחזקת המבקש שלא בתנאי הפרדה עלולה לסכן הן את ביטחון הציבור והן את המבקש עצמו. על כן, מצא בית המשפט כי יש הצדקה להאריך את תקופת הפרדת היחיד בה נמצא המבקש. בית המשפט דחה את דרישתה של באת כוח המבקש להוצאת תעודת חיסיון ונימק זאת בכך שבדיונים קודמים בשאלת הפרדתו של המבקש הוצג מידע חסוי בעניינו במעמד צד אחד, ללא התנגדות מצד מי מסנגוריו. בית המשפט הוסיף וציין כי נוכח העובדה שהמבקש שוהה פרק זמן ניכר בהפרדה, נעשה מאמץ ניכר מצד המשיבה לשלבו בהפרדה זוגית, אשר תהווה עבורו הקלה מסוימת. ואולם, הניסיון הראשון לשלבו בהפרדה זוגית עם אחיו פרנסואה לא צלח, ובהמשך נבחנו אסירים אחרים כמועמדים לשהייה בהפרדה זוגית עם המבקש, אך, טרם נמצא האסיר המתאים. בית המשפט קבע כי הצעת המבקש, לשלבו עם האסיר אלברט סיטבון, נשקלה כראוי אך נדחתה מאחר שסיטבון משמש כיד ימינו של המבקש וקיים מידע על תכנונים משותפים של השניים. עוד נקבע כי לא נדרש היה להציג "רשימת מסוכסכים": הן מאחר שרשימה זו לא התבקשה לפני הדיון והן מאחר שהחומר החסוי כלל מידע לגבי סכסוכים בהם מעורב המבקש. בהתחשב באמור לעיל, הורה בית המשפט על הארכת החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד בשישה חודשים נוספים, החל מיום 25.10.2010, בכפוף לכך ששירות בתי הסוהר ימשיך במאמציו למצוא למבקש שותף להפרדה זוגית. מכאן הבקשה שבפניי. הבקשה 4. המבקש טען כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי המשך החזקתו בהפרדה מוצדקת לאור הסיכון לביטחונו שלו והסכנה הנשקפת ממנו לביטחונם של אחרים. שכן, קביעתו זו הסתמכה רק על המידע המודיעיני, מבלי שבחן את מהימנותו ומבלי שבחן את "רשימת המסוכסכים" ומסמכים רלבנטיים נוספים, שכלל לא הוגשו לו. כן נטען כי בית המשפט קמא התעלם מכך שהמשיבה לא עשתה את כל המאמצים הדרושים על מנת להקל על תנאי ההפרדה של המבקש - על ידי העברתו להפרדה עם אסירים נוספים או לכל הפחות עם אסיר אחד נוסף ולחלופין להעבירו לתא נוח יותר - כפי שהתבקשה לעשות בהחלטות בית המשפט: בהחלטתו של סגן הנשיא כהן ובהחלטתו של השופט רוזן. המבקש טען כי מהאמור לעיל עולה כי החלטת בית המשפט קמא אינה סבירה ואף מעלה חשש לעיוות דין. המבקש אף עומד על כך שעל המשיבה היה להוציא תעודת חיסיון. על כן, ביקש שתינתן לו רשות ערעור. 5. המשיבה בתגובתה טענה כי הבקשה לא מעלה שאלה משפטית כללית ובעלת חשיבות, אלא מבוססת כולה על נתוניו הפרטניים של המבקש. לכן, לא קמה עילה למתן רשות ערעור. המשיבה הוסיפה וטענה כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. המשיבה טענה כי בית המשפט שקל כראוי את הצורך בהגשת "רשימת מסוכסכים", ובצדק קבע כי די בחומר המודיעיני העדכני על מנת לקבוע כי יש להאריך את משך החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד. המשיבה הוסיפה וטענה כי אין ממש בטענת המבקש לפיה לא בחן בית המשפט את התנהלות שירות בתי הסוהר ביחס לאפשרות שילוב המבקש עם אסירי הפרדה נוספים. טרם הגשת בקשת ההפרדה, בחנה המשיבה, לטענתה, אפשרות לשלב את המבקש בהפרדה זוגית עם אסירים ששמותיהם נמסרו לה על ידי המבקש, בין היתר, עם האסיר אלברט סיטבון, אך כל האפשרויות נדחו. לאור האמור, טענה המשיבה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.   דיון 6. דין בקשת רשות הערעור להידחות. לאחר קבלת תגובת המדינה הפניתי שאלה ישירה לבאת כוח המבקש לאור הצעת המדינה, וזו הסכימה בכתב כי אעיין בחומר המודיעיני בעניינו של המבקש. לאחר עיון בחומר הובהר כי הפראפרזה שנתן בית המשפט המחוזי משקפת את המפורט בחומר. גם אני השתכנעתי כי לאור המידע ישנה הצדקה להמשך ההפרדה. החומר כולל בתוכו מידע על אסירים "המסוכסכים" עם המבקש, זאת בנוסף לפירוט הרב שהובא בבקשה עצמה, כמתואר לעיל. הסיכון הנשקף מהמבקש לאחרים, והסיכון למבקש עצמו מצדיקים, לעת הזו, את המשך החזקת המבקש בהפרדה (ראו והשוו: רע"ב 9584/10 מוסלי נ' מדינת ישראל (, 6.2.2011); רע"ב 5586/10 מולנר נ' מדינת ישראל (, 1.9.2010)(להלן: עניין מולנר). 7. אין חולק כי להחזקת אסיר בהפרדת יחיד השלכות קשות עליו, וכי החזקתו בהפרדה צריכה להצטמצם למשך הזמן ההכרחי לכך. ככל שתקופת ההפרדה מתארכת גובר הנטל על המבקש להמשיכה, להצביע על קיומו של צורך חיוני בהמשך ההחזקה בתנאי ההפרדה (ראו: רע"ב 8426/09 עמיר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 לפסק דיני (, 7.12.2010) והאסמכתאות שם (להלן: עניין עמיר)). כמו כן, יש הכרח לבחון מעת לעת אפשרויות להקלה על תנאי ההפרדה, כגון החזקה בהפרדה זוגית, או העברה לאגף הפרדה בו תנאי המחיה טובים יותר (ראו: רע"ב 5674/10 איפרגן נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 להחלטתו של השופט גרוניס (, 21.9.2010); עניין עמיר). במקרה דנן, הלין המבקש גם על כך שלא נעשו מאמצים מספקים מצד המשיבה על מנת לשלבו בתנאי הפרדה קיצוניים פחות. ואולם, לא שוכנעתי שכך הדבר. כאמור, נעשה ניסיון לשלב את המבקש בהפרדה זוגית יחד עם אחיו, אך הדבר לא הסתייע עקב סכסוך ביניהם. בהמשך, בעקבות הצעת המבקש נבחן האסיר אלברט סיטבון אך נמצא לא מתאים. כפי שעולה מתגובת המשיבה, נבחנו בעבר גם אסירים נוספים ששמותיהם נמסרו למשיבה על ידי המבקש, אך נמצא כי הם אינם מתאימים. כך, למשל, אסיר מסוים לא נמצא מתאים מאחר שהוא אינו אסיר המוחזק בתנאי הפרדה ואילו אסיר אחר לא נמצא מתאים היות והוא והמבקש שניהם בעלי מעמד ומהווים מוקד כוח שלילי בבית הסוהר ומחוצה לו. כן נבחנה אפשרות להעבירו לאגף אחר בו תנאי המחיה קלים יותר, אך גם אפשרות זו לא הסתייעה לעת עתה. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי שמאמצי המשיבה להקל על תנאי ההפרדה של המבקש עד עתה לא היו מספקים (ראו והשוו: רע"ב 5298/10 גורש נ' שירות בתי הסוהר (, 14.9.2010)). עם זאת, על המשיבה, אם תבקש שוב הארכת הפרדה, לבחון מחדש אפשרויות נוספות להקלת תנאי ההפרדה של המבקש, אם על ידי שילובו עם אסירי הפרדה אחרים ואם על ידי העברתו לתא בו תנאי המחיה נוחים יותר (ראו והשוו: רע"ב 3663/10 קרליק נ' מדינת ישראל (, 6.6.2010); עניין מולנר; עניין עמיר, פסקה 9 לפסק דיני).  8. סוף דבר: הבקשה נדחית. ערעור לעליוןבית סוהר / כלאאסיריםערעורבית המשפט העליוןהפרדת אסירים