קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטור מרישיון נהיגה ישראלי לתושב חוץ: הערעור 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט ד' מינץ) בת"א 3238/97, מיום 15.11.00 שבו נקבע שהמערער אינו עומד בתנאי תקנה 567 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן - התקנה), הדנה בתנאים לפטור מרשיון נהיגה ישראלי, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] של תושבי חוץ, בתנאי שהם בעלי רשיונות נהיגה בני תוקף כמפורט בתקנה. בפסק הדין נקבע שרשיון הנהיגה האמריקאי שבידי המערער אינו ממלא אחרי תנאי התקנה ולכן אינו בר תוקף. כתוצאה מכך אין הנתבעת חבה כלפיו על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן - החוק). 2. המערער יליד 10.11.69 נפגע בתאונת דרכים ביום 16.5.96, בעת שנהג ברכב שבבעלותו. המשיבה היתה המבטחת של מכוניתו. בעת אירוע התאונה הוא היה בעל דרכון איראני. מעמדו לפי רישומי משרד הפנים היה של תייר. המערער הגיע ארצה עם הוריו בשנת 1979, בהיותו כבן 10, אך לא קיבל אזרחות ישראלית. בשנת 1989, בהיותו כבן 18, הוא עקר לארצות הברית ושהה שם עד שנת 1994. בשנה זו חזר המערער לארץ, נרשם במכללת ירושלים ללימודים בראיית חשבון, במסלול של 4 שנים ונרשם למועצת רואי החשבון. המערער גם לומד בחוג לכלכלה ובחוג לתקשורת. הוא מתגורר בארץ עם הוריו. למערער היה, בעת הוצאת פוליסת הביטוח, רשיון נהיגה אמריקאי ורשיון נהיגה בין לאומי. הוא רכש לאחר חזרתו לארץ רכב בזכויות תייר, שבגינו היה זכאי לפטור ממסים. פסק דינו של בית המשפט קמא 3. המחלוקת בבית המשפט קמא, סבה סביב חבותה של המשיבה כלפי המערער בהתאם לחוק. טענת המשיבה היתה שאין היא חבה כלפי המערער לפצותו בגין התאונה משום שאין לו רשיון בר תוקף, שכן אין הוא ממלא אחרי תנאי התקנה. טענת המערער היא שהוא ממלא אחרי תנאי התקנה ומכל מקום המשיבה מנועה מלהעלות טענה זו, לאור מצג שערך סוכן הביטוח למערער בעת עריכת הפוליסה, או משום שלא העמיד אותו על הצורך להצטייד ברשיון נהיגה בר-תוקף. 4. בית המשפט קמא קבע את העובדות הבאות: למערער חשבון בנק של תושב חוץ והוא מחזיק בכרטיס אשראי; לפני התאונה הוא עבד וקיבל משכורת; הוא יצא ונכנס לארץ מידי מספר חודשים; היציאות והכניסות מהארץ ולארץ היו בהתאם לאשרות הכניסה שקיבל ממשרד הפנים, כשחלקן ניתנו לו בשל בקשתו לעבוד עבודות זמניות בשכר וחלקן ניתנו לצורך ביקור בלבד. שהייתו של המערער היתה בהתאם לאשרות שקיבל ולא היה לו מעמד של תושב קבע. 5. מסקנתו של בית המשפט קמא מהעובדות האמורות היתה שלמרות שהמערער נזהר מלקבל מעמד רשמי של תושב קבע ושהוא נהג לצאת את הארץ בהתאם לאשרות הכניסה שבידיו, הרי שכוונתו בשהייתו בארץ, כפי שהיא משתקפת מהתנהגותו, לא היתה לצורך ביקור גרידא, אלא לשם ישיבת קבע. גיחותיו לחוץ לארץ מעידות על רצונו לשמור על הסטטוס הפורמלי בלבד. גם אם היה בכוונתו של המערער לחזור ולהשתקע בחוץ לארץ, אין לכך נפקות, כי המבחן הוא כיצד התנהג המערער בעת אירוע התאונה. העובדה שלמערער חשבון בנק של תייר ושהרכב נרכש על ידיו כתייר, אינה מוכיחה שהוא תייר, אלא מוכיחה שהמערער ידע לנצל את מעמדו הפורמלי, כמי ששוהה בארץ באופן זמני. 6. התקנה קובעת מבחן למקום מגורים בחוץ לארץ. חלקו האחד של המבחן הוא: "מי שנעדר מהארץ במשך שנה רצופה לפחות". תנאי זה מתקיים במערער. השאלה האם מתקיים בו התנאי השני שהוא נמצא בארץ באופן זמני. בית המשפט הסתמך על מבחני עזר שנקבעו בת"א (שלום בת-ים) 456/91 גורן - בורר נ' "צור שמיר" חברה לביטוח בע"מ (צלטנר 2268). כפי שנפסק שם, יש לבחון את זמניות שהייתו של אדם בארץ על פי התנהגותו ועל פי נתונים אובייקטיביים הניתנים לבדיקה. במלים אחרות, אין מדובר במבחן פורמלי, אלא מבחן מהותי המשקף את המציאות. בין היתר ציין בית המשפט פרמטרים אלה: קבלת רשיון עבודה; מקום עבודה קבוע ומשכורת קבועה; השתלמות ארוכה; קיומו של רכוש, כגון דירה מכונית, ציוד, עסק וכיוצ"ב והשארתו במקום בו הוא שוהה באורח קבע; אורך שהייתו בארץ לאחר שחזר מחוץ לארץ; ניהול חשבון בנק. 7. כאמור, מצא בית המשפט, לאור הנתונים האמורים לעיל, שהמערער שהה בארץ באורח קבע. כיוון שכך, לא נתקיים בו התנאי השני - של שהייה זמנית - ולא תחול עליו התקנה וכתוצאה מכך, רשיונו אינו בר תוקף ולכן המשיבה אינה חבה כלפיו בהתאם לחוק. זולת זאת, כפי שנקבע בע"א 5631/94 לביא נ' "סהר" חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מט(5) 820, 829, מטרתו של סעיף 7(3) לחוק היא לשלול את הזכאות לפיצויים, גם לפי חוזה הביטוח, ממי שנפגע בעת שנהג ברכב ללא רשיון נהיגה מתאים. בית המשפט גם מצא שהמערער לא קיים את ההוראה שבפוליסה, שלפיה התנאי לזכאות הוא "האדם הנוהג הינו בעל רשיון בר-תוקף בישראל", ולכן אין סתירה בין התנאים בפוליסה לבין החוק. תנאי זה מופיע גם בתעודת הביטוח שנמסרה למערער. 8. הטענה שהמשיבה מנועה מלהכחיש את חבותה לפיצוי המערער בגין נזקיו נדחתה, אף היא, מכיוון שהמערער אישר בחקירתו הנגדית שאין הוא בטוח שהסוכן ביקש ממנו להציג את רשיון הנהיגה וייתכן שהוא הציגו מיוזמתו. מטעם זה גם נדחתה טענת ההשתק שטען המערער, שהמשיבה ביטחה אותו מבלי להעמידו על הצורך בהצטיידות ברשיון נהיגה בר-תוקף. בית-המשפט הוסיף וקבע שעל המערער היה לחקור בעצמו מה השימוש שהוא יכל לעשות ברשיון שהביא עימו לארץ. לפיכך, לא היה בהתנהגותו של הסוכן כדי לפטור אותו מלברר את תוקף הרשיון שבידיו, כאמור. הטענות בערעור טענות המערער 9. (1) בית המשפט לא הסיק את המסקנות הנכונות מהעובדות שהונחו בפניו, שהמערער נמצא בארץ באורח זמני, למטרות לימודים כתייר. המדינה מאפשרת לו לרכוש רכב ואף מעניקה לו פטור גדול ממסים למטרה זו. כפועל יוצא מכך, היה בידי המערער רשיון בר תוקף לנהיגה בארץ ולכן היה מבוטח בידי המשיבה. (2) המערער אינו משפטן. הוא גילה לסוכן המשיבה את כל העובדות. משלא כתבה המשיבה בתעודת הביטוח את שהיא טוענת בהליך זה, שיש צורך ברשיון נהיגה ישראלי, אלא הסתפקה ברישום "רשיון נהיגה בתוקף", על פי הרשיון שהראה לה המערער, אין לה להלין אלא על עצמה. לטענתו, יש לקבוע שלא יכול היה להיות צל צלו של ספק, שהוא מחזיק ברשיון תקף ואין לאפשר למשיבה להטיל ספק בדיעבד ברשיונו ובחבותה כלפיו. טענות המשיבה 10. (1) אין להתערב במסקנותיו של בית המשפט קמא, ששהייתו של המערער בארץ לא היתה זמנית, כפי שעולה מהתנהגות המערער ועל פי נתונים אובייקטיביים. (2) מחוקק המשנה הגדיר "מי שמקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ" כ"מי שנעדר מהארץ במשך שנה רצופה לפחות והוא נמצא בארץ באורח זמני". מכאן שלא היה מקום להעלות בטיעון בעל פה את הטענה, שמכיוון שאין למערער מקום מגורים קבוע בחוץ לארץ, יש לראותו כמי שגר באורח קבע בארץ. טענה זו אינה מופיעה בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המשיבה ולכן אין להיזקק לה. גם לגופה טענה זו בעייתית, כמפורט להלן. (3) אין מקום להסתמך על הפוליסה, שכן מצוות סעיף 7(3) לחוק היא לשלול את הזכאות לפיצויים גם לפי פוליסת הביטוח, לאור מטרתו העונשית של הסעיף (ע"א 5631/94, הנ"ל). (4) יתרה מזו, גם לפי סעיף 8א' לפוליסה, אין המשיבה אחראית כלפי מי שאינו זכאי לפיצויים מכוח הוראות החוק בדבר הגבלת הזכאות לפיצויים ובכך כללה הפוליסה גם את כל החריגים שבחוק לרבות סעיף 7(3) לחוק. (5) בפוליסה שנמסרה למערער קיימת דרישה לרשיון בר-תוקף לנהיגה בישראל (סעיף 7 לפוליסה). (6) המערער הוא שהיה צריך לבדוק את הרשיונות האמריקאי והבינלאומי שבידיו, האם הם תקפים ומה השימוש שהוא יכול לעשות בהם. (7) אין מקום לטענת מניעות. המערער קיבל את הפוליסה קודם לאירוע התאונה והיה עליו לדעת את תוכן תנאיה והוראותיה. (8) המבטחת רשאית לבטח כל אדם שיש לו זיקה ביטוחית לרכב, בין אם יש בידיו רשיון נהיגה ובין אם אין לו רשיון נהיגה. בכך אין הסכמה שהמבוטח רשאי לנהוג ברכב בניגוד לתנאי הפוליסה ובניגוד לחוק. דיון 11. יש לזכור שהגדרה זו, של מקום מגורים בחוץ-לארץ, נועדה לקצר חלק מהתהליך הפרשני והיא מעניקה תוכן למונח המוגדר. ההגדרה שבחר המחוקק קובעת את היקף המשמעות הלשונית של המונחים ואילו משמעותם המשפטית תיקבע על פי תכלית החקיקה. חשיבותה העיקרית של הגדרה מסוג זה באה לידי ביטוי במקום שניתן למונח מובן שונה ממובנו הרגיל, או מקום שמובנו הרגיל אינו ברור דיו לצרכיו של החיקוק. בדרך זו מזהיר נסח החוק את הציבור על המובן המיוחד שנתן לאותו ביטוי (ברק, פרשנות במשפט, עמ' 137 - 138, תשנ"ג - 1993). יש לזכור שגם הגדרה זו זקוקה לפרשנות. 12. נראה לנו שנפלה טעות במסקנותיו של בית המשפט קמא. אמנם, בניגוד לאזרחות, שהיא מעמד (סטטוס) ולכן אין מקום לפיצולה, בהעדר הוראה מפורשת (ע"פ 6182/98 שינביין נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 625, 655-654), הרי תושבות יכולה לקבל משמעויות שונות, לפי הקשר הדברים (בג"ץ 296/80 בוקובזה נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 492, 495). כך, למשל, גם תושב ארעי, ואפילו מי שמצוי בארץ באורח בלתי חוקי, יכול שייהנה מזכויות המוקנות לתושב קבע, כגון חינוך חינם וביטוח בריאות לילדיו. משום שתושב קבע אינו בגדר מעמד, אין לתושב קבע אותה קשת רחבה של זכויות וחובות כמו שיש לאזרח. לכן בניגוד לאזרחות, שיש לה משמעות אחת, להגדרה של ישיבת קבע יש לתת משמעות לפי תכלית החקיקה של כל דבר חקיקה. לדעתנו, תכלית החקיקה של התקנה היא להיות בהרמוניה חקיקתית עם חוק הכניסה לישראל תשל"ד - 1974. הדבר עולה ברורות גם מתקנה 567(ג) לתקנות התעבורה. 13. האמנה בדבר תנועה בדרכים מסייגת את תוקפו של רשיון נהיגה בינלאומי כאשר בעל הרשיון הופך להיות תושב קבע באותה מדינה (ע"א 5631/97, הנ"ל, שם, עמ' 828). נראה לנו, שבדרך כלל יקבעו רישומי משרד הפנים מתי הפך אדם לתושב קבע. בכך גם נמנע אי בהירות ואדם ידע אם הוא נוסע ברשיון בר תוקף, אם הוא מבוטח ושאינו צפוי להרשעה פלילית. 14. גם אין לומר שמי שהקפיד על קיום חובותיו, פעל בדיוק כפי שנדרש ממנו על ידי משרד הפנים, באשר לכניסותיו ויציאותיו מהארץ, שהוא נהג בחוסר תום לב ושניצל את מעמדו הפורמלי לקבל זכויות לא לו. המדינה חפצה לעודד תיירים או סטודנטים לבוא ולשהות זמנית בארץ ואף העניקה להם הטבות שונות. אין לראות בניצול ההטבות להן הם זכאים כדין משום ניצול המעמד הפורמלי. 15. באשר לחלק השני של ההגדרה בתקנה "והוא נמצא בארץ באופן זמני" - המועד הקובע לבחינת השהייה, אם היא זמנית אם לאו, הינו יום אירוע התאונה. ביום אירוע התאונה היה המערער בארץ כעשרים חודש, לאחר שהגיע לכאן לראשונה ב- 25.9.94 ואילו בחוץ לארץ הוא שהה קודם לכן כחמש שנים. 16. המערער קיבל אשרות תייר ב2/ או אשרות לישיבת ביקור מסוג ב1/ (עובד זמני), שהן אשרות המתירות עבודה זמנית בשכר (ראו תקנה 5 לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד - 1975), היה לו חשבון של תושב חוץ, רכב שנרכש בהנחה מסוימת ממסים מכוח ישיבתו בארץ כתייר ומטרת בואו לארץ היתה לימודים. אין לומר על אדם כזה שהוא יושב ישיבת קבע. קביעה כזו אין לה בסיס בחומר הראיות. 17. דבר ידוע הוא שסטודנטים נוסעים ללמוד בארצות אחרות לפרקי זמן לא קצרים ועד לקבלת התואר הנכסף הם מתגוררים בארץ שבה הם לומדים, צוברים רכוש דניידי כגון רכב או אף רכוש דלא ניידי ואף משתכרים למחייתם. הנאמר עליהם כי רכשו מעמד של תושבי קבע בארצות הנכר?! 18. ניתן, אפוא, לסכם ולומר, שגם לפי המבחן המשולב, האובייקטיבי והסובייקטיבי, שנקט בו בית המשפט קמא, אשר בוחן את התנהגותו של אדם, בשילוב עם הנתונים האובייקטיביים, לא ניתן להגיע למסקנה ששהייתו של המערער היתה ישיבת קבע בישראל. ההפך הוא הנכון, הנתונים שהובאו לעיל, מצביעים על כך שביום התאונה, שהייתו של המערער בארץ היתה שהייה זמנית. 19. לאותה תוצאה ניתן להגיע גם לאור תכליתו של החוק. מדובר בחוק בעל מגמה סוציאלית, המושתת על הרעיון של פיזור הנזק. מטרה זו משפיעה על אופן פרשנותו (ע"א 853/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844, 875). עקרון זה משמעו שהמזיק אינו נושא במלוא התוצאות של מעשהו ואת מחיר האחריות משלמים אחרים או נוספים. הדגש מושם יותר על הסדר לפיצוי מתאים והוגן, מאשר על יעד הרתעתי. המדובר אינו רק בהסדר ברמת הפרט, אלא מדובר בהסדר כולל ברמה הקיבוצית (ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, עמ' 33-32 (תש"ס - 1999); אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, עמ' 7 מהדורה שניה (תש"ן)). 20. לאור האמור, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק הדין וקובעים כי מעמדו של המערער הוא של תייר ולכן הרשיון שהחזיק בו הינו תקף. סיכום 21. התוצאה היא שפסק דינו של בית המשפט קמא מתבטל והתיק יוחזר אליו להמשך שמיעת ההוכחות בשאלת הנזק שנגרם לתובע לטענתו. המשיבה תישא בהוצאות המערער בסך 6,000 ₪ בצירוף מע"מ.תושב חוץמשפט תעבורהרישיון נהיגה