עם הפסקת העבודה, יצר הנתבע קשר מיידי עם לקוחות המשרד, בניגוד להתחייבותו בהסכם, ללא כל תקופת צינון. הנתבע התקשר עסקית עם אותם לקוחות, ביצע עבורן עבודות מהסוג אותו ביצע קודם לכן כשעבד אצל התובע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על ''גניבת'' לקוחות ממעביד: העובדות: התובע, שמאי ומעריך נזקים ובעלים של משרד שמאות, התקשר עם הנתבע שהיה בשלב לקבלת הסמכה כשמאי, בהסכם עבודה מיום 6/6/94. בהסכם זה נקבעו תנאי ההתקשרות. הנתבע יעבוד במשרד התובע ויכין חוות דעת שמאיות תמורת אחוז מסוים משכ"ט שיגבה ותשלום עבור הוצאות נוספת. בהסכם התחייב הנתבע להודיע 60 יום מראש על רצונו לעזוב את העבודה, ולהמנע מקשר עיסקי עם הלקוחות של התובע - "מנורה" חברה לביטוח, "כללביט" סוכנות לביטוח, "מעוז", "שמשון" ו"סלע", למשך 12 חודשים מיום הפסקת העבודה. ביום 3/9/96 שלח הנתבע הודעה על הפסקת עבודתו אצל התובע החל מיום 1/11/96. טענות התובע: עם הפסקת העבודה, יצר הנתבע קשר מיידי עם לקוחות המשרד, בניגוד להתחייבותו בהסכם, ללא כל תקופת צינון. הנתבע התקשר עסקית עם אותם לקוחות, ביצע עבורן עבודות מהסוג אותו ביצע קודם לכן כשעבד אצל התובע. כתוצאה מכך, ירד מחזור הכנסותיו של התובע מסכום של כ - 372,000 ₪ לסכום של כ - 116,262 ₪ , ירידה שהביאה בסופו של דבר לסגירת משרדו של התובע. לעומת זאת, הכנסותיו של הנתבע גדלו מסכום של כ - 185,000 ₪ בתקופת עבודתו אצל התובע לסכום של 355,000 ₪ בשנה הראשונה לעבודתו כעצמאי. בסעיף 3 לסיכומים מבקש ב"כ התובע לקבוע כי על פי כל דרך חישוב שתעשה וגם לאחר הפחתות משמעותיות של מקדמים שונים עדיין סכום הפיצוי עולה בהרבה מהסכום שהתובע הסכים להסתפק בו לצרכי פשרה - 45,000 ₪ + מע"מ. טענת הנתבע: הנתבע טוען כי ההסכם שנעשה בין הצדדים, איננו "הסכם קבלנות", אלא "הסכם עבודה". בין הצדדים התקיימו יחסי "עובד ומעביד". על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה "הסכם עבודה" נוסח ע"י התובע, לרבות הסעיף המגביל את חופש העיסוק. ירידת היקף העבודה אצל התובע לא נבעה מעבודתו של הנתבע עם לקוחות לשבעבר של התובע, אלא מחמת מצב בריאותו. ההחלטה של חברת הביטוח מנורה לעבוד עם הנתבע ולהפסיק את העבודה עם משרד התובע, נבעה משיקולים מקצועיים, כפי שהעיד מר שטרן. כל אחד משני הצדדים ניסה בכתבי הסיכומים שהוגשו להרחיב את חזית המחלוקת. במיוחד עשה זאת הנתבע שהעלה טענות נגד "הסעיף המקפח" את זכות העיסוק, טען שההסכם היה חד צדדי תוך ניצול המצב בשוק כדי להכתיב תנאים מקפחים לנתבע. גדר המחלוקת בין הצדדים צריך להישאר במסגרת שהותוותה בכתבי הטענות. בכתב ההגנה לא היתה כל טענה נגד מהותו ותוקפו של ההסכם ובכלל זה, הסעיף של "תקופת הצינון". בכתב ההגנה, מאשר הנתבע כי פעל עבור התובע בתקופה מסויימת על פי הסכמים שהיו ביניהם מעת לעת (סעיף 4). ההסכם שנעשה ברור ומדבר בעד עצמו (סעיף 5) ועוד. הטענה שהנתבע קיבל הוראות מהתובע ועבודתו היתה תחת פיקוחו ההדוק, מבלי שיהיה לו שיקול דעת עצמאי, בכל הנוגע לטיפול בתיקי המשרד (סעיף 7 לסיכומי הנתבע), איננה יכולה לעמוד מהסיבה שסיבת ההתקשרות היתה בגלל מצבו הבריאותי של התובע שהקשה עליו מאוד לתפקד ולא איפשר לו מצב של פיקוח צמוד. גם העד מטעם הנתבע, מר יעקב דוד, אותו מצטט הנתבע בסיכומיו מציין כי ידוע לו שהנתבע, במהלך שנת 95 לקה בליבו, ואף עבר אירוע מוחי, אשר פגע בכושר זכרונו וגרר את אשפוזו למס' חודשים, ומאז לא שב לתפקד כתמול שלשום. מתוך עיון בכתבי הטענות התצהירים והסיכומים מצטיירת תמונת מצב לפיה לתובע היה משרד עצמאי שהיה קשור בקשרי עבודה עם גופים שונים כולל חברות ביטוח גדולות. משרד זה תיפקד במשך שנים רבות. בגלל התדרדרות במצב הבריאותי, חיפש הנתבע אדם אחר שיבצע את העבודות במשרד. הנתבע היה לקראת קבלת רשיון לעסוק בשמאות. הצדדים התקשרו מרצונם בהסכם. ההסכם מבטא את ההסכמות שביניהם. הנתבע ניהל בפועל את העניינים, לפחות המקצועיים של הכנת חוות דעת, עד כי התקיימה "זהות" בין הנתבע לבין המשרד. שני הצדדים הפיקו מכך תועלת. אינני מקבל את הטענה שהתנהלותו של הנתבע היתה מראש התנהלות מתוך כוונה לפגוע בזכויותיו של התובע ולקחת ממנו את לקוחותיו. משרדו של התובע הלך ודעך באופן טבעי בשל מצבו הבריאותי של התובע, כך שבתקופה שבה עבד הנתבע, הוא הצליח לשמר את המשך תיפקודו של התובע. יחד עם זאת, מקובל בתחומי עיסוק שונים של עצמאיים שהעברת לקוחות מאחד לאחד כרוכה בתשלום כספי, כך למשל מקובל אצל עורכי דין שכאשר עו"ד מעביר תיק לעו"ד אחר הוא מקבל תמורתו 1/3 משכה"ט, והסדר דומה קיים גם בין רואה החשבון שם נהוג לשלם שכ"ט המשולם עבור טיפול בשנת מס. המצב שנוצר בפועל הוא שרבים מהלקוחות של התובע עברו לנתבע, ולתובע מגיע פיצוי כספי עבור כך. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, ומאחר ועצם ההסכמה הדיונית משמעה שיש הסכמה שלתובע מגיע פיצוי ולו של 25,000 ₪, אני מחליט להעמיד את הפיצוי על סך של 35,000 ₪. הנתבע ישלם לתובע את הסך של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכום ישולם ב - 5 תשלומים חודשיים שווים החל מיום 1/8/04. אם לא ישולם סכום כלשהו במועדו תעמוד היתרה לפרעון מיידי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. איחור של עד 7 ימים בתשלום, לא יחשב כאיחור. בכפוף לאמור בפסק דין זה, לא תהיינה לצד כלשהו טענות כלפי הצד שכנגד בכל הקשור לתקופת ההתקשרות. אין צו להוצאות. מאחר ולא נוהל הליך הוכחות בתיק, ניתן בזה פטור מתשלום מחצית שניה של אגרה. פיצויים"גניבת" לקוחות ממעבידלקוחות