קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על שתי תאונות עבודה: 1. הצדדים הסכימו למתן פסק דין מנומק לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. 2. התובע הינו יליד 1959, תושב כפר מג'אר, אשר עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה בתור שומר אצל נתבעת 1, המבוטחת אצל נתבעת 2. התובע עבד כשומר בבי"ח פוריה, שהינו בבעלותה ובחזקתה של נתבעת 3. 3. עניינה של התביעה בשתי תאונות עבודה שארעו לתובע במהלך עבודתו אצל הנתבעת מס' 1 בבי"ח פוריה. תאונה ראשונה מיום 21.2.97 עת החליק במדרגות ותאונה שניה מיום 6.3.98 עקב שער שנסגר על ידו. 4. התובע אינו טוען לנכות רפואית בגין התאונה השניה. בגין התאונה הראשונה ביקש התובע להסתמך על קביעת המל"ל, שקבע לו נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 1.4.97 בגין "חבלה בשורש כף יד שמאל (הדומיננטית) עם שבר וחוסר איחוי של עצם הסירה". המל"ל לא הפעיל תקנה 15, שכן התובע "מסוגל לעבוד בעבודה בה עסק" (ראה: פרוטוקול הועדה הרפואית). הנתבעות הגישו חוות דעת של פרופ' שטיין, אשר קבע לתובע נכות בשיעור 5%, שאינה קשורה לתאונה. המומחה שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר חיים צינמן, קבע בחוות דעתו מיום 3.1.02 "שלא נשארה נכות צמיתה המתבטאת באחוזים כתוצאה מהתאונה הנדונה". ד"ר צינמן ציין בחוות דעתו, כי אמנם הנכות בגין חוסר חיבור של עצם הנביקולר הנה בשיעור 10%, אך אין ספק שמדובר בשבר ישן. ב"כ התובע לא חלק על חוות דעתו של ד"ר צינמן; משכך, נקודת המוצא הינה, כי לא נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה גם בעקבות התאונה השניה. האחריות לתאונה הראשונה (מיום 21.2.97) 5. בתצהירו הראשון (בלי תאריך - שנתקבל ביום 23.2.03), תיאר התובע את התאונה באומרו: "ביום 21.2.97 כאשר עבדתי באבטחה מטעם חברת שאש בבית חולים פוריה עשיתי סיור במחלקות השונות של בית חולים וכאשר רציתי לרדת במדרגות החלקתי ונפלתי ונחבלתי וזה קרה בגלל נוזל שהיה על המדרגות שיכול להיות מים או נוזל אחר שאני לא מכיר". בתצהירו השני (גם הוא ללא תאריך - נתקבל ביום 15.4.03), הצהיר התובע: "5. הנני להצהיר כי המדרגות צרות ועשויות מברזל (מדרגות חרום). 6. הנני להצהיר כי באותו יום היה גשום, ואני ירדתי במדרגות שהיו רטובות עם חומר ניקוי החלקתי ונפלתי ונגרם לי נזק כאמור לעיל". 6. חרף ההבדל בין שתי ההצהרות של התובע, ברי כי הוא החליק עקב חומר נוזלי, שהיה על מדרגות החירום. משלא הובאו ראיות סותרות מטעם הנתבעות, אני בא לקראת התובע וקובע כי החלקתו ארעה עקב הימצאותו של חומר ניקוי, שאינו טבעי לאותו מקום. משכך, אני מוצא את נתבעת 3 כאחראית לתאונה, אשר התרשלה בשמירה על נקיון המדרגות. אינני רואה מקום לחיוב הנתבעות 1 ו- 2 בגין ארוע תאונה זו. יחד עם זאת, יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 25%, בשל כך שלא נזהר מספיק עת ירד במדרגות חרום צרות ביום גשום. האחריות לתאונה השניה (מיום 6.3.98) 7. בתצהירו הראשון לא התייחס התובע לתאונה השניה. בתצהירו השני הצהיר התובע: "12. אני מצהיר לאחר שחזרתי לעבודה ביום 6.3.98 כשעבדתי בלילה רציתי לסגור את שער הכניסה והתחלתי לסגור ולא יכולתי, השתמשתי בשתי הידיים והשער נסגר לי על היד השמאלית שקבלה כבר מכה. עליתי למיון והיד התנפחה. השומר שעבד עמי ראה את האירוע והוא זה שפתח את השער כדי שאוכל לשחרר את היד שלי והלכתי למיון. השומר השני שעזר לי שמו חמד גאנם. שמו את היד שלי בגבס ונשארתי בבית חולים עד הבוקר ושוחררתי והייתי באי כושר חודשיים ימים". 8. משלא הובאו ראיות סותרות מטעם הנתבעות, ניתן לקבוע כי נתבעת 1 אחראית לקרות התאונה, משלא סיפקה לתובע סביבת עבודה בטוחה ולא הדריכה אותו לגבי אופן ביצוע העבודה בבטחה. יחד עם זאת, התובע היה רגיל לבצע את העבודה שבמהלכה נפגע, אך הוא לא נזהר מספיק בביצועה ובגין כך יש לייחס לו אשם תורם בשיעור של 25%. אינני רואה מקום לחיוב נתבעת 3 באחריות כלשהי לארוע תאונה זו, שכן לא הוכח כל פגם באותו שער. גובה הנזק לגבי התאונה הראשונה (מיום 21.2.97) 9. בעקבות התאונה טופל התובע בחדר המיון בבי"ח פוריה וידו הושמה בגבס. הוא היה באי כושר מלא עד ליום 31.3.97, היינו, משך 38 ימים. אף אם נזקק התובע לעזרת בני משפחתו לאחר התאונה, אין המדובר בעזרה חריגה. התובע לא צירף מסמכים בגין הוצאות כלשהן שהיו לו. 10. שכרו הרבע שנתי של התובע עמד על סך 7,438 ₪, היינו, סך 2,479 ₪ לחודש, השווה נכון להיום בתוספת הפרשי הצמדה לסך 3,118 ₪. 11. נזקי התובע בגין התאונה הראשונה הינם כדלקמן: א. בגין הפסד השתכרות בעבר (עבור 38 ימים) סך 3,950 ₪, בצירוף ריבית מאמצע התקופה סך 5,444 ₪. ב. בגין הוצאות שונות סך 500 ₪. ג. בגין כאב וסבל סך 7,500 ₪. סה"כ 13,444 ₪. 12. אין נזקים לעתיד בהעדר נכות ובהעדר הגבלות. 13. לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 25% (3,361 ₪) וניכוי דמי פגיעה ומענק בסך 17,964 ₪ (נומינלי), יוצא, כי התביעה נבלעת. 14. על כן, אני דוחה את התביעה בגין התאונה הראשונה. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות. גובה הנזק לגבי התאונה השניה (מיום 6.3.98) 15. לאחר התאונה, טופל התובע בחדר המיון בבי"ח פוריה וידו הושמה בגבס למשך שבוע ימים. הוא היה באי כושר עד ליום 31.3.98, היינו, למשך 24 ימים. התובע לא נזקק לעזרה חריגה ולא הגיש מסמכים בגין הוצאות שהיו לו. 16. נזקי התובע בגין התאונה השניה הינם כדלקמן: א. בגין הפסד השתכרות בעבר סך 2,254 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה, סך 2,985 ₪. ב. בגין הוצאות שונות סך 500 ₪. ג. בגין כאב וסבל סך 4,500 ₪. סה"כ 7,985 ₪. 17. מסכום הנזק בסך 7,985 ₪ יש לנכות אשם תורם בשיעור 25% (סך 1,996 ₪) ודמי פגיעה רעיוניים בסך 2,239 ₪ (שכן התובע לא הגיש תביעה למל"ל), כך, שיתרת הפיצוי תעמוד על סך 3,750 ₪. 18. בגין התאונה השניה אני מחייב את הנתבעות 1 ו- 2, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים שלהלן: א. פיצוי בסך 3,750 ₪. ב. אגרת משפט בסך 587 ₪. ג. שכ"ט עו"ד בסך 750 ₪ + מע"מ. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אני דוחה את התביעה כנגד נתבעת 3, ללא צו להוצאות. פיצוייםתאונת עבודה