קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על תרמית פירמידה (pyramid scheme): תביעה כספית שהוגשה ע"ס 40,000 ₪ מיום 14.11.99 וצומצמה במסגרת טיעוני התובעים בכתב לסך של 16,400 ₪ (קרן), 8200 ₪ עבור כל תובע , סכום אשר שולם ע"י התובעים לנתבע על מנת שיאופשר להם להשתתף בפעילות שניהלה חברה בשם ניופורט ביזנס קלאב בע"מ ואשר התבררה כפעילות הידועה בשמה כ"משחק הפירמידה". במסגרת כתב התביעה מסבירים התובעים כי הוזמנו על ידי הנתבע שהציג עצמו כמנהל בחברה הנ"ל, לכנס שנערך ביום 7.2.98 כדי להציג בפניהם אפשרויות "לעשיית רווחים ללא השקעת זמן רב". התובעים מסבירים כי שוכנעו על ידי הנתבע להשקיע כ"א סך של 13,000 ₪ והתובעים התפתו להצעה וגייסו כ"א סך של 8200 ₪ במזומן אשר נמסרו לנתבע וכן נמסרו בידיו שיקים מעותדים. כבר למחרת התחרטו התובעים וביקשו לקבל כספם בחזרה ולא נענו. לפיכך ועל פי עקרונות המשחק ניסו התובעים לגייס חברים נוספים למועדון על מנת לקבל כספם בחזרה אולם לא עלה בידם ומכאן התביעה. התובעים גורסים כי מדובר במעשה מירמה. בכתב ההגנה נטען לחוסר יריבות אישית בין הנתבע לבין התובעים ומכוח סעיף 32 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 הדן בחוזה של משחק, הגרלה או הימור, נטען שהתובעים אינם רשאים לתבוע פיצוי. לטענת הנתבע הוא לא שימש מעולם מנהל בחב' ניופורט והגדרתו כמנהל איננה אלא במשמעות המונח בתקנון המשחק (ראה למשל סעיף 15 לתקנון). הקשר החוזי הינו בין התובעים לבין החברה בלבד וכתובתם של התובעים, אם בכלל, היא החברה. התובעים קשורים בחוזה אליו נכנסו בעיניים פקוחות והתובע מר שרון הראל אף זכה לרווחים על פי כללי המשחק. התביעה דנן איננה אלא נסיון כושל של התובעים לקבל בדרך לא דרך כספים מן הנתבע לאחר שנכשל נסיונם בהליך אחר אשר הגישו בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה. לאחר שהגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית ונחקר התובע מר בוקעי אלון הגיעו הצדדים להסדר דיוני לסכם על סמך הנתונים הנמצאים בתיק בית המשפט. טיעוני התובעים נסמכים על הסכמים שנערכו ונחתמו בינם לבין הנתבע באופן אישי. ההסכם של התובע בוקעי אלון צורף כנספח ו' לתצהיר הנתבע והסכם התובע מר שרון הראל צורף כנספח ה' לתצהיר הנתבע. מדובר בהסכמים אשר נכתבו בכתב יד, נראה כי מדובר בכתב יד הנתבע, אשר על פי תוכנם, כך לשיטת התובעים, אין להסיק אלא שמדובר בחוזה שבין הצדדים לו ולא בהסכם הנכרת בין כל אחד מן התובעים לבין חברה כלשהי. על פי המוסכם שילם כל אחד מן התובעים לידיו של הנתבע סך 8200 ₪ וכן מסר כל אחד מן התובעים בידי הנתבע שיק דחוי ע"ס 4800 ₪ וכל זאת לכיסוי "דמי חבר" ו- "דמי ארגון". מכיוון שמדובר בעיסקה של מירמה והתובעים ביטלו את העיסקה בסמוך לכריתתה הרי שהם זכאים להשבה מן הנתבע. טיעוני הנתבע נסמכים על כך שכל אחד מן התובעים חתם בסמוך למועד החתימה על ההסכמים הנ"ל, על טופס התחייבות לשלם את דמי החבר ואת דמי הארגון לחברה ניופורט ביזנס קלאב בע"מ שהיא חברה פרטית רשומה. טופס ההתחייבות נחתם על נייר רשמי של החברה הנושא את שמה המלא ומספרה. הטופס נקרא טופס בקשה לחברות במועדון וחתימת התובע בוקעי אלון מתנוססת על נספח א' לתצהיר הנתבע בעוד שחתימת התובע מר שרון הראל מתנוססת על הטופס מוצג נ/1. הכספים אשר התובעים דורשים החזרתם שולמו בדיוק לפי ההתחייבות שנטלו על עצמם התובעים כלפי החברה והחברה אכן מסרה לכל אחד מן התובעים חשבונית מס/קבלה ע"ס 8200 ₪ לכל אחד. החשבונית של התובע אלון בוקעי הוצגה כמסמך ת/3 והחשבונית של התובע הראל שרון סומנה כמוצג נ/2. הכספים הועברו איפוא לפי ההתחייבות לחברה ואין לתובעים ולא כלום כלפי הנתבע. אמנם במקביל נחתמו הסכמים בין כל אחד מן התובעים לבין הנתבע , כמפורט לעיל, אולם הסכמים אלה הם חיצוניים ונפרדים ויש לראותם כהסכמי מימון במסגרתם הסכים הנתבע להלוות לתובעים סכומי כסף לצורך מימון בקשתם להצטרף כחברים במועדון. את הסכומים אשר שולמו לחברה על התובעים לדרוש מן החברה ויתרת הסכומים זכאי הנתבע לגבות מן התובעים והוא אף עושה כן בהליכי הוצל"פ מכוח התחייבותם להחזיר את סכומי המימון אשר הם חייבים לנתבע. הנתבע הסביר זאת בתצהיר עדות ראשית בזו הלשון: "בהסכמים חיצוניים נוספים של התובעים עימי לשם מימון עלות התקשרותם עם ניופורט ביקשו הם כי אלווה להם כספים והצהירו והבהירו כי עיקרי המשחק מובנים והם נוטלים על עצמם כל סיכון הכרוך בהתקשרותם במשחק". לפי קו טיעונו של הנתבע, אין כל נפקות לניתוח המשפטי של העיסקה הסובבת את משחק הפירמידה וגם אם תתקבל עמדת התובעים בעניין היותה של העיסקה כזו הנוגדת את טובת הציבור הרי שעדיין אין התובעים רשאים לחזור עליו. משחק הפירמידה זכה לככב במס' ערכאות ובהרחבה סקר את המשמעויות המשפטיות של המשחק כב' י. עמית בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה בתיק 2929/00. כב' השופט עמית לאחר שהסביר את כללי המשחק קבע כי מדובר בעיסקה הנוגדת את תקנת הציבור וככזו היא בטלה מכוח סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 והמתקשר התמים אשר נפל בפח היקוש של מארגני המשחק זכאי להשבה ובלשונו: "לפנינו משחק חסר תועלת חברתית או כלכלית. תכלית קיומו של מועדון החברים הוא להרחיב עצמו לדעת באופן אינסופי כביכול. המשחק נוגד את תקנת הציבור בשל הכרוניקה של הסוף הבלתי נמנע, של מנגנון הרס עצמי המובנה במשחק עצמו. מס' קטן של אנשים המרוויחים הרבה כסף בעוד רוב המשתתפים מוצאים עצמם בסופו של יום עם תפו"א לוהט בידיהם ומפסידים את כספם". במקרה דנן מצמצמים התובעים את תביעתם לסכום 16,400 ₪ אשר שילמו בפועל, 8200 ₪ לכל אחד. אמנם ב"כ הנתבע אישרה בסיכומיה שבע"פ כי בוצעו התשלומים ואולם היא הפנתה בעניין זה לחשבוניות. עיון בנתונים המוצגים מעלה שאין ראיות לכך כי התובע בוקעי אלון שילם את מלוא הסכום הזה. בוקעי אלון שילם סך של 6500 ₪ במזומן כפי שעולה מתוכן ההסכם שבינו לבין הנתבע. סכום זה שולם ב- 10.2.98. על פי תוכן ההסכם משך התובע הזה שיק ע"ס 6500 ₪ נוספים לתאריך 20.5.98 אשר בסופו של דבר לא כובד כיוון שניתנה לגביו הוראת ביטול. התובע שרון הראל שילם סך של 8200 ₪ בתשלומים. סך של 4695 ₪ ביום 10.2.98 , סך 1450 ₪ ב- 11.2.98 ואת היתרה בסוף פברואר 98. על טופס הבקשה להצטרפות לחברות במועדון חתם התובע 1 בוקעי אלון ביום 7.2.98 ובטופס זה נרשם כי ב- 10.2.98 אושרה הבקשה על ידי הנתבע שהוגדר בטופס כחבר מנהל. על טופס הבקשה של התובע 2 שרון הראל נרשם כי הוא הוגש ב- 7.2.98 ואושר על ידי הנתבע ב- 9.2.98 ואכן הוצאו חשבוניות לכל אחד מן התובעים ע"ס 8200 ₪, לתובע בוקעי ביום 10.2.98 מועד אישור הבקשה ולתובע שרון הראל ביום 9.2.98 מועד אישור הבקשה. מכיוון שאין חולק על כך כי בתאריך הוצאת החשבוניות טרם שולמו הסכומים הנ"ל שהרי התובע בוקעי שילם לידי הנתבע ביום 10.2.98 רק 6500 ₪ והתובע שרון הראל שילם לידי הנתבע ביום 10.2.98 רק 4695 ₪, הרי מתבקשת המסקנה כי אכן אין מדובר בקבלה כנגד תשלום אשר נתקבל בקופת החברה אלא בחשבונית על סמך התחייבות לתשלום שנרשמה בטופס הבקשה לקבלה לחברות במועדון. לגירסת הנתבע עצמו יש להתייחס להסכמים האישיים שבינו לבין כל אחד מן התובעים כהסכמי מימון שבמסגרתם הפקידו התובעים בידיו כספים במזומן ובשיקים. הנתבע אף מאשר כי הוא פועל או פעל במסגרת הליכי הוצל"פ על מנת לגבות את השיקים ע"ס 4800 ₪ כ"א אשר נמסרו בידיו לביטחון וזאת על סמך הסכמי המימון. מכאן שלטענת הנתבע זכאי הוא לגבות את מלוא הסכומים מכל אחד מן התובעים שהרי מימן את העיסקה שבין כל אחד מן התובעים לבין החברה. אם כך הוא אזי ניתן היה לצפות כי הנתבע יציג את התשלומים אשר שילם לחברה על מנת לממן את התחייבויות התובעים ואשר בגינם זכאי הוא לתשלום מן התובעים. נתונים כאלה לא הוצגו כלל באשר לדמי החבר ע"ס 4800 ₪ עבור כל אחד מן התובעים וכל אשר הציג הנתבע הן החשבוניות אשר כאמור משקפות התחייבות לבצע עיסקה אולם אינן משקפות תקבול בפועל. מכאן מתבקשת מסקנה נוספת והיא שהכספים אשר שולמו בפועל לידי הנתבע, נותרו בידיו. מקובלת עלי בכל הכבוד מסקנת כב' השופט י. עמית בפסק דינו הנ"ל כי עיסקה שמטרתה קיומו של משחק הפירמידה היא עיסקה הסותרת את תקנת הציבור וככזו היא בטלה על פי הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) והתובעים זכאים איפוא להשבת כספם אשר שילמו בעיסקה זו. גם אם כתובתם של התובעים היא החברה, הרי אין חולק כי את הכספים הם שילמו בפועל לידי הנתבע אשר אמור היה לשיטתו להעבירם לחברה. הנתבע לא הציג אסמכתאות לכך שהכספים אכן הועברו בפועל לידי החברה והחשבוניות אשר הציג אינן מהוות אישור להעברת הכספים אשר קיבל, אל החברה. אדרבה, מחדלו של הנתבע מלהציג אסמכתאות למימון דמי החבר ע"ס 4800 ₪ עבור כל תובע, למרות תביעתו לקבל את יתרת הכספים, אך מוסיף נופך של חשד כלפי גירסתו בכללותה. נראה מאופן הצגת מסמכי החברה על ידי הנתבע כי היתה לו גישה אל ספרי הנה"ח ואל מסמכי החברה כמו גם קשר ישיר עם נושאי משרה או עובדים בחברה. ניתן היה לצפות איפוא כי הנתבע יוכל לפרט כיצד שילם את כספי המימון, לידי מי ואילו קבלות או חשבוניות קיבל עבור המימון ולהציגן. לא למותר לציין כי על פי תוכן ההסכמים שבין הנתבע לבין התובעים היו התובעים אמורים למסור לידי הנתבע יתרה של סכומים המשלימים סך 8200 ₪ עבור כל תובע מעבר לסכום המזומן אשר נמסר לידי הנתבע. התובע בוקעי אלון אמור היה לשלם לידי התובע את יתרת הסכומים המגיעים רק ב- 20.5.98 והתובע שרון הראל התחייב להשלים את הסך של 8200 ₪ עד לסוף פברואר 98 וגם זאת רק מתוך רווחים שיפיק ממשחק הפירמידה. אם אכן כטענת הנתבע מימן הוא את יתרת הסכומים המגיעים מן התובעים אזי אמור היה להחזיק בידיו מסמכי הנה"ח עבור כלל הסכומים אשר שילם ולא רק עבור דמי החבר. כאמור לא הציג הנתבע כלל את האסמכתאות לתשלומים ולהתחשבנות אשר בינו לבין החברה. בנסיבות אלה זכאים לדעתי התובעים לדרוש את החזר הכספים מן הנתבע. אמנם הנתבע טען כי התובע 2 שרון הראל זכה להחזרים מן החברה עבור חברים חדשים שגייס, טענה זו מוכחשת במסגרת תצהיר עדות ראשית של התובעים. הנתבע אשר ככל הנראה יש לו גישה או היתה לו גישה למסמכי החברה כפי שעולה מן הנתונים אשר הציג לתיק בית המשפט, לא הצליח להוכיח כי אכן בוצעו בפועל תשלומים לתובע 2, לבד מהצגת טבלה המוכיחה לכאורה כי התובע 2 אכן זכאי להחזרים. לפיכך יש להעדיף לדעתי את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע. אני מחייב איפוא את הנתבע לשלם לתובע 1 סך 6500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.2.98 ועד ליום התשלום בפועל ולשלם לתובע 2 סך 8200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.98 ועד ליום התשלום בפועל. אני מחייב הנתבע לשלם לתובעים ע"י ב"כ , בנוסף לאמור לעיל את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. פיצוייםתרמית