פנקס ימאי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פנקס ימאי:

השופט ד' בכור:נ העותר מבקש לעשות למוחלט את הצו-על-תנאי, שניתן לו ביום 5.5.80, בו נתבקשו המשיבים ליתן טעם "מדוע לא תבוטל החלטת המשיב מס. 3מיום 11.1.1980לפסול באופן אדמיניסטרטיבי ולצמיתות את פנקס הימאים שבידי העותר שמספרו 7207והאמור היה להיות בתוקף, עובר להחלטה, עד לתאריך 11.12.1981".
העתירה נערכה על-ידי עו"ד יעקב וגנר, אבל היא חתומה על-ידי העותר עצמו. גם עיקרי הטיעון מטעם העותר נערכו על-ידי עו"ד וגנר ונחתמו על-ידי העותר עצמו. בשמיעת ההתנגדות לצו-על-תנאי הופיע העותר אישית וטען לעצמו, ובסיום טיעונו הגיש לנו סיכום טענות מפורט בכתב, אשר נערך גם הוא על-ידי עו"ד וגנר ונחתם על-ידי העותר, והסכמנו לראות בסיכום שבכתב זה חלק מטיעון העותר.
בעתירה טען העותר, שהוא ימאי בדרגת רב מלחים ומשרת בצי הסוחר משנת 1959, כשהיה בן 15; בשנים 1973- 1976שימש מזכיר חטיבת הסיפון באיגוד הארצי לימאים (דירוגיים) וניהל מאבקים מקצועיים עם חברות הספנות לשיפור תנאי העבודה והשכר של הימאים; לאחר מכן חזר העותר לעבודה כימאי מן השורה, אבל חברות הספנות העמידו לו מכשולים בדרכו בגין פעילותו בעבר כמזכיר חטיבת הסיפון; מאז 1976שירת העותר תקופות קצרות בלבד, כשהוא עולה לאנייה להפלגה אחת ומפוטר
בתום ההפלגה; הפלגתו האחרונה הייתה בספטמבר 1976באנייה "טבריה" ממנה פוטר ביולי 1977; מאז לא הצליח לקבל תעסוקה בחברת ספנות כלשהי, עד שביום 10.1.80הצליח לקבל את הסכמת חברת האחים עופר בע"מ כמפעילי האנייה "irene" להעסיקו באנייה זו, וקיבל באותו יום "הצבה" (sign on) והיה צריך לטוס לפילדלפיה, ארה"ב, כדי לעלות לאנייה ביום .13.1.80ביום 10.1.80היה בידי העותר פנקס ימאי שתוקפו עד .11.12.81הוא עשה את כל הסידורים הדרושים, וקיבל את אישור המשיב השלישי על תעודת ההצבה ביום הוצאתה; לפתע, ביום 11.1.80, בוטלה הצבת העותר לאנייה הנ"ל בגין ביטול פנקס הימאי שלו באותו יום על-ידי המשיב השלישי. על ביטול פנקס הימאי שלו כנ"ל, ערר העותר בפני המשיב השני, אשר דחה את עררו. עוד טען העותר, שהמשיב השלישי ביטל את פנקס הימאי שלו לא על-פי שימוש בשיקול-דעתו כחוק, כי-אם בגין לחץ, שהופעל עליו שלא כחוק על-ידי איגוד חברות הספנות. לטענות המשפטיות ולפגמים, שטען העותר, עוד אתייחס להלן.
המשיבים השני והשלישי הגישו תצהירים בתשובה לעתירה. אך לפני שאביא את עיקר תוכנם אביא את הוראות החוק הנוגעות לעניין.
סעיף 2(א) לחוק הספנות (ימאים), תשל"ג- 1973מורה, שהשר יקבע תנאי כשירות כלליים לשירות בצוות... ובכלל זה גיל, כושר גופני, כושר הסתגלות לשירות בים, עבר נקי ושירות בטחון", וסעיף-קטן (ב) מורה שבעל כלי-שיט לא יעסיק בצוות מי שלא נתמלאו בו תנאי הכשירות לפי סעיף זה. סעיף 7לחוק מורה, שמפקח על הימאים (במקרה זה המשיב השלישי)"... רשאי לבטל פנקס ימאי או אישור שירות, או לסרב להאריך את תקפם, אם תנאי הכשירות הכלליים אינם קיימים עוד בבעליהם..."; וסעיף 8לחוק מורה, שמפקח רשאי לבטל פנקס ימאי "מטעמים של בטחון המדינה, שמירה על חוקיה על שמה הטוב, בטיחות חיי בני אדם בכלי השיט ובטיחות השיט בכלל... אף אם נתמלאו תנאי הכשירות הכלליים לפי סעיף 2". למי שנפגע על-ידי החלטת המפקח ניתנה זכות ערר למנהל אגף הספנות, אשר לפי הוראות סעיף 10לחוק, יחליט בערר, לאחר שיקבל חוות-דעת של ועדה בת 3חברים.
תנאי הכשירות של ימאי נקבעו בתקנות הספנות (ימאים), תשל"ו- 1976וההוראות הנוגעות לנושא הדיון הן תקנות 4(4) ו- .5לפי תקנה 4(4) תנאי לכשירות הימאי הוא שאינו בעל עבר פלילי, ותקנה 5קבעה מי הוא זה שאינו בעל עבר פלילי לצורך תקנה 4(4). ולענייננו יש נפקות לסעיף-קטן (א) (2) ו-(3) וסעיף-קטן (ב) וזה לשונם:ב
"(א) (2) לא הוטל עליו, תוך שלוש השנים שקדמו למועד הגשת בקשתו לשרת בצוות כלי השיט או למועד הגשת בקשתו לחידוש פנקס הימאי עונש מאסר בפועל לתקופה של שבועיים או יותר או קנס העולה על 250לירות בשל עוון; (3) אין לו יותר משלוש הרשעות קודמות בעבירות עוון;
(ב) מפקח רשאי, לאחר התייעצות עם קצין משטרה בדרגת פקד או גבוה ממנה, לוותר על התנאי האמור בתקנה 4(4) לגבי מבקש פלוני".
המשיב השלישי הגיש תצהיר תשובה ובו הצהיר, שפעל על-פי שיקול- דעתו בהחליטו לבטל את פנקס הימאי של העותר. הוא אמר, שאיגוד חברות הספנות אמנם הפעיל עליו לחץ לשלילת פנקס הימאי של העותר, אולם החלטתו לא נתקבלה כתוצאה מלחץ זה, אלא על-פי שיקוליו שלו לגופו של עניין, ולאחר שהביא לידיעת מנהל אגף הספנות והנמלים בפועל, המשיב השני, את שיקול-דעתו שלו. כן ציין המשיב השלישי בתצהירו, שטיפולו בעניין הפניות הנ"ל אליו, וקיבל ממנו הנחיה לא להתחשב בהן ולפעול על-פי שיקול-דעתו שלו. כן ציין המשיב השלישי בתצהירו, שטיפולו בעניין הנידון היה מהיר ומיידי לשם מניעת הפלגתו של העותר בצוות האנייה "אירן", וכי החל בטיפולו זה על-פי בקשה טלפונית של היועץ המשפטי במשרד התחבורה, ובמובן זה היה טיפולו בלתי שגרתי, אבל את ההחלטה קיבל לאחר עיון בחומר ודיון בבעיה לגופה על-פי שיקול-דעתו האישי. לאחר שנועץ בממונה עליו ובקצין בכיר במשטרה על-פי תקנה 5(ב) שלעיל, הגיע למסקנה "כי על פי הסעיף 7ו- 8לחוק, עלי לבטל את פנקס הימאי של העותר".
בקשר להוראות תקנה 5(א) לתקנות הוגשו שלוש ההרשעות וגזרי הדין, שהוטלו על העותר, ושהיו לפני המשיב השלישי, ואלה הן בקיצור:ו
א. בת"פ 487/78 בבית-משפט השלום בחיפה הורשע העותר ביום 10.3.79, באיום, עבירה על-פי סעיף 100לפקודת החוק הפלילי, 1936ונידון ל- 500, 2ל"י קנס; ב. בת"פ 1637/79 הורשע העותר בבית-משפט השלום בחיפה ביום 21.11.79
בתקיפת אהרן צוקרמן, שהיה עסקן בכיר באיגוד הימאים ונידון לקנס בסך 800ל"י ומתן ערבות להתנהגות טובה. עבירה זו בוצעה כאשר בליל 17.1.78בסביבות השעה 02.30ארב העותר לצוקרמן הנ"ל, שיצא עם אחרים מבית בו התארח, הפריע לו לנסוע במכוניתו והיכה אותו.
ג. בת"פ 105/79 בבית-משפט השלום בחיפה הורשע העותר ביום 1.1.80
בהסגת גבול בגין התפרצות לתוך ישיבה, כנראה באיגוד הימאים, והוטל עליו קנס של 000, 3ל"י ומתן ערבות להתנהגות טובה.
המשיב השלישי אמר, שההרשעות הנ"ל מצביעות, לדעתו, על אופיו של העותר, שאינו מתיישב עם תפקיד ימאי באנייה, וכי רושם זה מתחזק לאור הרשעות קודמות אחרות של העותר, וכן מהרשעות משמעתיות לא מעטות, שיש לו, ושרקען בדרך כלל באי-השלמה עם מרותו של הפיקוד ועם המסגרת המשמעתית של כלי השיט. כן נאמר בתצהיר, שהמשיב השלישי נתן משקל גם לעובדה נוספת, שהובאה לידיעתו, והיא שלפני כעשר שנים בוטל לצמיתות פנקס הימאי של העותר, שנמצא בלתי מתאים להשתלבות
בצוות של כלי שייט, אלא שלאחר מכן הקל עמו שר התחבורה, והעמיד את הרחקתו מהשירות בים לתקופה של שנתיים בלבד. על סמך הנתונים, שהיו לפניו, הגיע המשיב השלישי למסקנה, שיש לשלול את פנקס הימאי של העותר הן בגין היעדר תנאי כשירות כלליים לפי סעיף 7לחוק, והן על-פי סעיף 8לחוק לשם שמירה על חוקיה ושמה הטוב של המדינה וחשש לבטיחות הצוות וכלי השיט בו עלול העותר לשרת, וזאת משום אופיו האלים של העותר והקושי הברור, שיש לו, להשתלב במסגרת צוות כלי שיט בים.
בקשר לטענת העותר על קשיים בהם נתקל ביחס חברות הספנות כלפיו ושירותו באנייה "טבריה" ופיטוריו, הביא המשיב השלישי את הפרטים שלהלן:נ העותר הואשם, שהגיע לסף מרד בהיות האנייה בחופי אפריקה, ורב החובל הוטס ארצה על-מנת שיוכל להכין דו"ח אירועים, דבר שלא יכול לעשותו באנייה בגין מוראו של העותר; כשהגיעה האנייה לנמל אילת היא הוחזקה על-ידי העותר ב"מצור", לאחר מכן היה קושי לשפוט את העותר, ומשהוזמן לדין משמעתי בפני המשיב השלישי הוא השתולל ומנע בירור, ורק בהזדמנות נוספת שוכנע לנהוג כשורה, נשפט ונקנס, ובערעור הומתק עונשו במידת-מה, אך לא שונה מהותית. המשיב השלישי התייחס גם לטענת העותר בעתירה, שתעודת ההצבה מיום 10.1.80נושאת את חתימתו, ואמר, שהתעודה אינה נושאת את חתימתו ולא ניתנה בהתייעצות עמו. המסקנה היא, שהתעודה נחתמה על ידי מישהו אחר מעובדי משרדו של המשיב השלישי.
כן הוגש תצהיר של המשיב השני, ובו נאמר, שהוא פעל בעניין זה במילוי תפקידו ודן בערר, שהגיש העותר על החלטת המשיב השלישי לבטל את פנקס הימאי שלו; ולאחר ששמע בין היתר את העותר ובא-כוחו, עו"ד שיפמן, קיבל חוות-דעתה של הוועדה המייעצת על-פי סעיף 10לחוק, דחה את ערר העותר, לאחר שנתן את דעתו לעניין. הוא הגיע למסקנה שהמשיב השלישי פעל על-פי סעיפים 7ו- 8לחוק ועל-פי התקנות, שהעובדות עליהן ביסס המשיב השלישי את החלטתו ושהוכחו, מביאות למסקנה, שהסיק מהן המשיב השלישי, וכי שיקוליו היו ענייניים, ולמטרות חוקיות, ולבסוף שלא היה בפי העותר או בא-כוחו הסבר שבעטיו ניתן היה לשנות את מסקנת המשיב השלישי.
הערר של העותר אל המשיב השני הוגש על-פי סעיף 10לחוק שלשונו כדלהלן:ב
" 10(א) הרואה עצמו נפגע מהחלטת המפקח לפי סעיפים 7או 8, רשאי לערור עליה לפני המנהל תוך 15יום מיום שהגיעה ההחלטה לידיעת העורר; המנהל לא ידון ולא יחליט בערר אלא לאחר התייעצות עם ועדת משנה של שלושה שתבחר הועדה המייעצת מבין חבריה.
(ב) המנהל בבואו להכריע בערר רשאי לאשר את ההחלטה שעוררים עליה בשינויים או ללא שינויים, או לבטלה ולתת אחרת במקומה".
בעניין זה דנה ועדת משנה של שלושה כמצוות סעיף 10(א), וביום 26.2.80הגישה
המלצותיה בכתב, שסיכומן בקיצור הוא, שהמשיב השלישי פעל בהתאם לחוק, וכי לפי העובדות, שהובאו בפני הוועדה, לא מתקיימים בעותר תנאי הכשירות הכללית, וכי הוועדה סבורה, שהמשיב השלישי חייב היה לבטל את פנקס הימאי של העותר. הוועדה מצאה, שלא היה פגם או פסול בהחלטת המשיב השלישי, והמליצה לאשר את החלטתו. כמו-כן נתנה הוועדה את דעתה לנסיבותיו האישיות של העותר ולעובדה, שעבודתו בים הינה מקור פרנסתו ומקצועו היחידי מזה שנים רבות, ובגין השעייתו מהעבודה נקלע לקשיים כלכליים; לאור זאת המליצה הוועדה בפני המנהל, שיפעל אצל חברות הספנות ואצל איגוד הימאים וקרן העזר לימאים, כדי שיעשו במשותף לשיקומו המלא של העורר לאור אי-יכולתו להמשיך ולעבוד בים, וחזקה על המנהל שיכבד החלטה זו ויעשה כמיטב יכולתו למימושה.
המחוקק הקנה למפקח על הימאים סמכות לשלול פנקס הכשירות של ימאי עם זכות ערר לימאי למנהל אגף הספנות כמפורט לעיל. הלכה פסוקה ומושרשת היא שבמקרה כגון זה, כאשר המחוקק הקנה לבעל תפקיד מוגדר סמכות ושיקול-דעת לעשות דבר-מה, אין לו, לבית-משפט זה, לשים את שיקול-דעתו הוא תחת שיקול-דעת בעל התפקיד, שהמחוקק הפקיד את הסמכות בידו, ותפקידו של בית-משפט זה מוגבל לבדיקת העניין אם לא הייתה חריגה מסמכות, או הפעלת שיקול הדעת על-פי שיקולים פסולים ושלא לעניין או אם הייתה ההחלטה שרירותית או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי. ראה כדוגמה בג"צ 242/68[1] ובג"צ 253/73 [2]. ולמעשה גם העותר לא טען אחרת. לכן עלינו לבדוק את טענות העותר נגד החלטת המשיב השלישי ואישורה על-ידי המשיב השני לרבות הדיון בוועדה המייעצת כדי לברר אם נפל בהם פגם כזה, שיש בו כדי לפוסלם. ואדון בטענות לפי סדרן בסיכום בכתב, שהוגש לנו על-ידי העותר.
העותר טען, שהחלטת המשיב השלישי פסולה היא בגין היעדר שימוש בשיקול-דעתו העצמי, וכי המשיב השלישי פעל על-פי לחץ של איגוד חברות הספנות ותוך כניעה ללחץ זה. המשיב השלישי אמר בתצהירו, שאיגוד חברות הספנות דרש וחזר ודרש, שיבטל את פנקס הימאי של העותר, אבל הוא לא נכנע ללחץ זה; הוא גם הביא את העניין לפני המנהל (המשיב השני), שאמר לו לפעול לפי שיקול-דעתו העצמי ולא להתחשב בלחץ הנ"ל. כן אמר המשיב השלישי, שהוא השתמש בשיקול-דעתו. היו לפניו שלושת פסקי הדין, שניתנו נגד העותר, ושהאחרון היה מיום 1.1.80, והעותר היה מוכר לו, והוא ידע גם על עברו, והגיע למסקנה, שעליו לבטל את פנקס הימאי של העותר על-פי הוראות הסעיפים 7ו- 8לחוק. יוצא אם-כן, שהפנקס בוטל בגין שתי עילות:ו עילה אחת היא אי-כשירות על-פי סעיף 7בגין עברו הפלילי; עבר פלילי זה נופל במסגרת תקנה 5לתקנות, תקנת משנה (א) (2) (הטלת קנס מעל ל- 250ל"י) ותקנת משנה (א) (3) (קיום שלוש הרשעות מסוג עוון). עילה שנייה אף על-פי סעיף 8לחוק בגין "טעמי של... שמירה על חוקיה ועל שמה הטוב של מדינת ישראל, וחשש לבטיחות כלי שיט בו עלול העותר לשרת ולצוותו של אותו כלי שיט". כדברי המשיב השלישי בסעיף 10לתצהירו, הוא הגיע למסקנה זו "משום אופיו האלים של העותר העולה מהרשעותיו ומתחזק על רקע
עברו, ומשום הקושי הברור של העותר להשתלב במסגרת:נ המצאותו של אדם בעל אופי כזה בכלי שיט - יש בה כדי לגרום לחשש ממשי לבטיחות הצוות והאניה".
השיקולים, ששקל המשיב השלישי, כאמור לעיל, הם שיקולים לעניין שבתחום סמכותו. אין לומר שאלה שיקולים פסולים, או שלא היה להם יסוד עובדתי. ושוב השאלה איננה מה הייתי מחליט אני, לו הייתי דן בעניין, כי המחוקק הקנה את הסמכות למפקח ולא לנו, וכל מה שאני יכול לבדוק הוא אם החליט המפקח מה שהחליט על-פי שיקולים פסולים ולא לעניין, או אם החלטתו היא כה בלתי סבירה, שאין הדעת והשכל הישר סובלים אותה, ואין ההיגיון יכול לדור בכפיפה אחת אתה. וזאת לא אוכל לומר בעניין זה. ועל אחת כמה וכמה כאשר ניתנה לעותר אפשרות ערר, והחלטת המפקח נבחנה בוועדה של שלושה חברים ואושרה על-ידה וכן על-ידי המנהל לאחר עיון בהמלצות הוועדה.
העותר גם טען, שהמשיב השלישי הודה בפניו, שפעל על-פי לחץ, שהופעל עליו, ונכנע לו. אבל המשיב השלישי הכחיש טענה זו, והצהיר, שדבריו סולפו והוצאו מהקשרם, וכי הוא אמר למערער רק זאת, שפעל בדרך בלתי שגרתית מבחינת מהירות הטיפול, שהחל בעקבות פנייה טלפונית של היועץ המשפטי של המשרד, אבל שבדק את החומר והעניין לגופם, והכריע על-פי שיקול-דעתו ולא על-פי הלחץ, שאמנם הופעל עליו על-ידי איגוד חברות הספנות. בקשר לעניין זה שאלתי את עצמי שאלה:ב למה לא פעל המשיב השלישי לפני ה-10.1.80, ולמה החל הטיפול רק כאשר סוף סוף הצליח העותר לשכנע חברת ספנות כלשהי להעסיקו. נראה לי, שגם לשאלה זו ניתנה תשובה בתצהיר המשיב השלישי; הוא אמר, שהוא נמנע "מלפשפש יתר על המידה בעברם של הימאים, שכן בדרך זו היה צי הסוחר שלנו עלול להשאר בלא כוח אדם מספיק"; לכן אינו בודק בציציותיו של מי שמתנהג כשורה. אבל כאשר סוטה ימאי מן השורה, אזי גם עברו הפלילי נזקף לחובתו. עו"ד יאראק השווה מצב דברים זה עם בתי המשפט, שדנים רק באותן עבירות המובאות לפניהם על-ידי התביעה. לא אביע דעה על נכונות השוואה מעין זו, שלא נראית לי, לכאורה. אבל גישת המשיב השלישי לעניין היא, כנראה, גישה מעשית פרגמטית, שנראית לו מוצדקת, אולי כרע במיעוטו, גם אם השלמה עם מצב דברים בלתי רצוי אינה משתלמת על-פי רוב. אבל שוב בית-משפט זה אינו נדרש להכריע בשאלת מדיניות זו, אלא בשאלה, אם מה שנעשה כלפי העותר נעשה שלא כדין. על כל פנים, גם אם ניתן לומר, שהמשיב השלישי פועל תוך עצימת עיניים מסוימת באופן כללי, לא הובאו בפנינו דוגמאות של מקרים בהם הובאו לפניו מקרים חמורים יותר או דומים בחומרתם, שבהם החליט לא לשלול או לבטל את כרטיס הימאי, ולכן גם לא הוכחה טענת ההפליה לרעה של העותר בהשוואה לאחרים.
בבג"צ 37/56 [3] דן בית-משפט זה בעתירת מי שפנקס הימאי שלו בוטל על-ידי המפקח. שם נטען, שההחלטה לבטל את הפנקס הייתה החלטת המשטרה, רצתה להתנקם בו בגין אי-שיתוף פעולה אתה, והמפקח רק נתן לה גושפנקה. המפקח העיד שהיזמה
הייתה אמנם של המשטרה, אבל הוא דן בעניין לגופו, והחליט לבטל את פנקס הימאי. בית המשפט אמר (שם, בעמ' 145), שהשאלה היא "אם הביטול על-ידי המפקח הימי אינו פסול מפני התנהגות שרירותית ובלתי-הוגנת". כן אמר בית המשפט, שהעובדה, שהמשטרה היא שפנתה למפקח בנידון, אינה מעלה ואינה מורידה, מאחר שהמפקח החליט בנידון ונתן את נימוקיו, וכי השאלה היא "האם הנימוקים האלה יש להם על מה לסמוך, או שהם רק נוצרו באופן מלאכותי כדי לסייע בידי המשטרה בפעולת הנקם שלה נגד המבקש, כפי גרסתו של בא-כוחו" (שם). בעניינו של העותר כאן היו הפניות של איגוד חברות הספנות, וביום ביטול הפנקס הייתה פנייה של היועץ המשפטי של משרד התחבורה, אבל המשיב השלישי נתן את דעתו, ודן בעניין לגופו על-פי העובדות והנתונים שהיו לפניו, וכמו בבג"צ 37/56 [3] הנ"ל כן כאן אין לומר, שלא היה בחומר שהיה לפני המפקח כדי לשמש יסוד להחלטתו.
העותר מאזכר את בג"צ 71/49 [4], שם נאמר מפי השופט אגרנט (כתוארו אז), שבית-משפט זה יבדוק את השאלה, אם שיקולי הרשות המוסמכת בהחלטתה "היו מופרכים וחסרי הגיון". מסכים אני לזה בכל הכבוד, אבל אין הדברים האלה עוזרים לעותר, כי אין לומר כאן, ששיקולי המשיב השלישי היו מופרכים וחסרי היגיון. באותו עניין העיר השופט דונקלבלום על הטיפול החפוז, וגם כאן משיג העותר על הטיפול החפוז של המשיב השלישי, אבל זה האחרון השיב כאן לשאלה זו, וברור, שהמטרה הייתה למנוע מהעותר לעלות על האנייה בעוד יומיים. כמו-כן כאן ניתנה לעותר הזדמנות ללבן את העניין, גם לאחר שנתקבלה החלטת המשיב השלישי, והוא גם הגיש ערר והופיע בפני הוועדה המייעצת, כאשר הוא מיוצג על-ידי פרקליט, וזו המליצה לדחות את עררו לגופו ועררו נדחה על-ידי המנהל, לאחר שגם הוא שקל את העניין לגופו.
כן טען העותר, שהחלטה המסתמכת על דעה כללית ולא על עובדות פסולה היא, והוא סומך ידיו על בג"צ 214/52 [5]. אבל גם פסק-דין זה אינו עוזר לעותר.
מה שנאמר שם הוא שמי שמוסמך להחליט חייב לעשות כן על יסוד עובדות שהוכחו, אם-כי לאו דווקא בדרכי ההוכחה הנהוגים בבתי המשפט. אין המשיבים טוענים אחרת, והרי היו כאן עובדות מוכחות לפני המפקח. בבג"צ הנ"ל גם נאמר, שאין בעל הסמכות רשאי להעביר שיקול-דעתו לאחר, אם-כי הוא יכול להיעזר בו כדי לברר את העובדות הצריכות להכרעתו בעניין שלפניו. אין ראיה, שהמשיב השלישי נהג כאן בניגוד למה שנאמר שם.
חלק נכבד מהסיכום שבכתב של העותר דן בטענות ההפליה והשיקול הפסול, וזה על שני מישורים:ו מישור אחד הוא הטיפול המהיר במידה מופרזת, והמישור השני הוא הפליה בהשוואה לימאים אחרים עם עבר פלילי חמור יותר. לגבי המישור הראשון אין לי אלא לחזור על מה שאמרתי לעיל. לגבי המישור השני, אין לפנינו ראיות על מקרים אחרים להשוואה. העותר מצביע על פסק-דין של בית הדין המשמעתי לימאים מס' מש/ 4/80וטוען, ששם הורשע ימאי בביצוע עבירות חמורות על סיפון האנייה ונפסל רק לשנה וחצי. אבל אין לפנינו פסק הדין ופרטי המקרה, ואין באפשרותנו לערוך
השוואות. המדובר כאן לא רק בעבירות, שביצע העותר, אלא גם באישיותו ובעברו כימאי. המשיב השלישי אמר בתצהירו, שבתקופת כהונתו נאלץ, לדאבונו, לבטל פנקסי ימאים רבים, של מלחים וקצינים, וכי מקרהו של העותר הינו בין החמורים, שהובאו לפניו.
עוד טוען העותר, שהמשיב השלישי חרג מסמכותו, כאשר החליט לבטל את הפנקס על-פי סעיף 7לחוק. בסעיף זה נאמר, שהמפקח לא ישתמש בסמכותו על-פיו, בעילה שעליה ניתן להביא את בעל הפנקס או האישור לדין משמעתי לפי פרק ט"ו. בפרק ט"ו ישנו סעיף 118המגדיר כעבירות משמעת שורה של עבירות, שמבצע ימאי במילוי תפקידו ובסעיף-קטן (19) ישנה עבירה זו:נ
"הורשע בפסק דין סופי בבית-משפט או בבית-דין מוסמך על עבירה שיש עמה קלון שנעברה במילוי תפקידו כימאי או בקשר לכך".
העותר טוען, שהעבירות בהן הורשע בבית-משפט השלום אין עמן קלון וכן "אין אלה הרשעות הקשורות ישירות לשרות בים". היו אלה עבירות, שביצע בחיפה, בעת שלא עבד זמן רב כימאי, ואין אלה עבירות, שביצע במילוי תפקידו כימאי, אפילו המניע, שהביא לביצוע העבירות, זמן רב לאחר שהפסיק לעבוד כימאי, מקורו בטענותיו כלפי נושאי תפקידים בחברת ספנות, או באיגוד חברות הספנות או באיגוד הימאים. אפילו היו אלה עבירות משמעת (במובן סעיף 118(19) לחוק), פנקס העותר בוטל על-פי הוראות סעיפים 7ו-8, וההגבלה הנ"ל לא חלה על הביטול על-פי סעיף 8, והשיקול על-פי סעיף 8היה גם הוא דבר עיקרי. כמו-כן אי-הכשירות לפי סעיף 7לא נבעה רק מההרשעות, אלא שהרשעות אלה היו רק חלק מהתמונה הכללית של העותר בעיני המשיב השלישי.
עוד טוען העותר, שהמשיב השלישי חרג מסמכותו ועקף את מנגנון השפיטה בבית הדין המשמעתי לפי פרקים ט"ו-ט"ז לחוק. הוא גם טוען, שבדיון משמעתי יש לימאי זכות ערעור לבית המשפט לימאות בחיפה ועל-פי רשות לבית המשפט העליון, וזה מבטיח לו, שלא תישלל לצמיתות זכותו לעבוד כימאי אלא לאחר דיון ובירור ממצה. נכון הוא, שהמחוקק קבע שני מסלולים שונים ונפרדים:ב אחד מסלול אדמיניסטרטיבי ושני שיפוטי ואין לערבב ביניהם. גם אם הטיפול במסלול האדמיניסטרטיבי עלול להביא לתוצאה קשה ביותר לגבי הימאי, לא ניתן להתעלם מן העובדה, שזוהי מצוות המחוקק, שעל בית המשפט לפעול על-פיה, ולא לבית המשפט לפעול על-פיה, ולא לבית המשפט לקבוע אחרת, כי המחוקק הוא הריבון.
העותר קובל גם על זאת, שהמשיב השלישי הביא בחשבון ונתן משקל גם לפרשת "אבוקדו קור", היא הפרשה בגינה בוטל בזמנו פנקס הימאי שלו (בסופו של דבר לשנתיים) וכן על זאת שהזכיר המשיב השלישי את פרשת "טבריה". אין לומר, שיש פסול בזה, ועברו של העותר הוא חלק מהנתונים, שהמשיב השלישי היה רשאי להביא בחשבון בשיקול-דעתו בקשר לאישיותו של העותר והשלכתה על הנושאים בסעיף 8לחוק.
כאמור, העותר ערר על החלטת המשיב השלישי. ועדה מייעצת של שלושה, לפי סעיף 10לחוק, התכנסה ושמעה גם אותו ואת עורך-דינו וכן את נציג איגוד הימאים הדירוגיים והמליצה לאשר את החלטת המשיב השלישי. העותר קובל על-כי בוועדה זו
השתתף בתחילה היועץ המשפטי של משרד התחבורה, עו"ד יעקב חנוך, כאחד משלושת חבריה. בהשתתפותו כנ"ל היה פגם, כי הוא האיש שיזם את הטיפול וביקש מהמשיב השלישי לפעול. אבל נראה שבא-כוח העותר התנגד להשתתפות עו"ד חנוך כחבר הוועדה, וזה חדל להיות חבר הוועדה וישבו בה שלושה חברים אחרים, ועו"ד חנוך הופיע בפני הוועדה כמייצג את משרד התחבורה. כחברי הוועדה המייעצת שימשו ד"ר נפתלי וידרא, מר משה שרייבר ועו"ד אלכס שור ובהם אין פסול, והם שמעו את הצדדים ובאי-כוחם, והחליטו את מה שהחליטו. טענה נוספת בעניין הוועדה המייעצת היא לגבי מה שעשתה לאחר שמיעת הצדדים. מה שנעשה הוא שלאחר תום הישיבה ולאחר שהעותר ובא-כוחו עזבו את המקום, ונשארו שם שלושת חברי הוועדה והמשיבים השני והשלישי, ובשיחה ביניהם נשאל המשיב שלישי, אם הופעלו עליו לחצים, שהביאוהו להחלטתו, והוא השיב, שהיו אליו פניות מגורמים שונים, אבל בהנחית המשיב השני הוא שקל את העניין לגופו, והחליט לפי מיטב שיקול-דעתו. אמנם היה בזה פגם, אבל בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, אין זה פגם, שיש בו כדי לפסול את תוקפה של המלצת הוועדה.
המשיב השני אמר בתצהירו, שבתוקף תפקידו על-פי סעיף 10לחוק דן בעררו של העותר:ו הוא שמע את טיעונו של העותר ועורך-דינו, וקיבל את חוות-דעת הוועדה המייעצת, והציג לעצמו שאלות, ושוכנע, שהמשיב השלישי פעל על-פי סמכותו בחוק, שהעובדות עליהן סמך החלטתו הן עובדות מוכחות מביאות למסקנה אליה הגיע; ששיקוליו של המשיב השלישי היו ענייניים ולמטרות החוקיות, וכי לא היה בפי העותר ובא-כוחו הסבר, שבעטיו ניתן לשנות את מסקנת המשיב השלישי. על סמך זאת החליט המשיב השני לדחות את הערר.
נושא הדיון הוא עניין חמור מאוד של שלילת זכות האזרח לעסוק במקצועו. עניין מסוג זה מחייב טיפול זהיר וקפדני מצד אותם בעלי תפקידים, שהעניין הופקד להכרעתם בידי המחוקק. אולם הפגמים, שהעותר הצליח לגלות, אינם מסוג הדברים, שיש בהם כדי לפגוע באמינות דברי נושאי התפקידים, על מה שעשו במסגרת מילוי תפקידם; לא הייתה חריגה סמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי; גם אין לומר, שהייתה החלטה שרירותית. מעבר לזה אי לבית-משפט לשים את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתם של המפקח הימי, הוועדה המייעצת ומנהל אגף הספנות. בנסיבות המקרה אין מנוס מדחיית העתירה, ולא נותר אלא לקוות, שהמוסדות הנוגעים בדבר יעזרו לעותר להשתקם כהמלצת הוועדה המייעצת.

אי לזאת אני מציע לבטל את הצו-על-תנאי ולדחות את העתירה בלי צו להוצאות.

השופט מ' שמגר:נ אני מסכים.

השופטת מ' בן-פורת:ב אני מסכימה.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון