ב"כ העורר קובל על כך כי השופט פסל שאלות שב"כ העורר הפנה לנציג המשטרה בעת הדיון בהארכת המעצר בכך נפגעה הזכות המהותית של חקירה הנתונה לב"כ העורר. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערר על פסילת שאלה של עורך דין בדיון: .1בפני ערר שהוגש ע"י עו"ד חוסיין אבו חוסיין לגבי החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כב' הנשיא רם סביר) לעצור את שולחו למשך 11יום החל מיום .20.2.92בימ"ש השלום ציווה כמו כן על "איסור פרסום", ובכך נעתר לבקשת פקד יעקב אביטן מצח"מ עירון אשר בקש לעצור את העורר למשך 15ימים לצרכי חקירתו והוסיף בבקשתו משאלה נוספת והיא: "צו איסור פרסום על כל פרט מהחקירה או שמות של חשודים וכן דיון בדלתיים סגורות". .2אינני מוצא, אמנם בפרוטוקול ביהמ"ש קמא כי השופט הנכבד עשה שימוש בסמכותו על פי ס' 68(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד- .1984הדן ב"פומביות הדיון", והחליט לדון בפרשה זו בדלתיים סגורות לשם שמירה על בטחון המדינה אך מהחלטת השופט הקצרה, בסיום הדיון בפניו, האומרת כי "ביהמ"ש מצווה על איסור פרסום "אני מניח כי הוא התכוון לנאמר בס' 70(א) לחוק הנזכר האוסר פרסום דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות ביהמ"ש בהערת אגב "אמר כי מן הרצוי במקרים מכגון אילו שהשופט הדן בתיק יחליט ראשית דבר. ובמפורש עוד לפני כניסתו ל"עובי הקורה", אם הדיו יתקיים כמבוקש ע"י המשטרה בדלתיים סגורות על פי ס' 68(ב) לחוק אם לאו ובשלב השני על "איסור פרסומים" על פי ס' 70(א) לחוק מאחר שהנושא לא עמד במרכזו של ערר זה התייחסתי אליו בדרך של "אגב אורחא" בלבד. .3אציין כאן כי באי כוח שני הצדדים היינו ב"כ העורר וב"כ המדינה הסכימו, בסיום הדיון בפני, כי החלטתי בערר זה תנתן בפומבי, מבלי לפרט את עובדות המקרה בעטיו נעצר העורר ומבלי לפרט את שמו של העורר ופרטים מזהים לגביו. .4נושא הערר: א. ב"כ העורר קובל על כך כי השופט הנכבד בערכאה ה- (כב' הנשיא ר. סביר) פסל שאלות שב"כ העורר הפנה לנציג המשטרה בעת הדיון בהארכת המעצר בכך נפגעה הזכות המהותית של חקירה הנתונה לב"כ העורר. עוד קובל ב"כ העורר על כך שהשופט "הטיל דופי במעמדו וביוקרתו של ב"כ העורר עת פסל שאלה המתייחסת לזמן הארוע שלגביו נחקר העורר באומרו (ע' 3לפרוטוקול): "ב"כ החשוד מבקש לדעת את לוח הזמנים של המעשה הזה ותשובות החשוד לאותו לוח זמנים באותה חקירה. אני חושב שיש בזה שיבוש חקירה אם הסנגור יידע מה שמבקשים למנוע ממנו". בפני פרט ב"כ העורר כי שאלת "לוח הזמנים" הינה חשובה ביותר בשלב זה "של החקירה כדי שהחשוד יוכל כבר עתה לטעון טענת "במקום אחר הייתי" היינו טענת "אליבי" ולהצביע עליה בפני חוקריו. ב"כ העורר הפנה את תשומת הלב גם "לקטע אחר ש בו מתייחס השופט ל"צו איסור הפגישה" שהוצא על ידי שרות הבטחון הכללי, ביום 19.2.92, כדי למנוע פגישת העורר העצור עם עו"ד (צו זה הוצא ע"י ראש צוות החוקרים בשב"כ מכוח סמכותו על פי ס' 4(א) לתקנות סדר הדין הפלילי (פגישת עצור עם עורך דין), תשמ"ב- 1981לתקופה של 7ימים מטעמים של בטחון המדינה ומטעמים של טובת החקירה). אומר השופט סביר בערכאה ה- iבענין זה (ע' 2לפרוטוקול) "צו זה לא מן הסתם הוצא. המגמה ברורה, היא ענין של מה שנקרא בלשון מקובלת תיאום עמדות או תיאום גירסאות". כאן סבור ב"כ העורר, כי ביהמ"ש בקביעתו זו טעה טעות "מרה ומרחיקת לכת" בקשר למעמדו ותפקידו של סניגור המופיע בתיק מעצר בו ניתן צו "מניעת פגישה". ב. אומר כבר עתה כי לא נראה לי כי השופט הנכבד "הטיל דופי במעמדו וביוקרתו" של ב"כ העורר גם אם ניסוח דבריו בהחלטותיו כפי שנזכרו לעיל איננו מן הרצויים. בודאי לא נעלם מעיניו של השופט הנכבד והמנוסה הכלל המופיע בס' 54לחוק לשכת עורכי הדין המחייב את עורך הדין לפעול למען שולחו בנאמנות ובמסירות ולעזור לבית המשפט לעשות משפט. בצדק הפנה אותי עו"ד אבו חוסיין לעל"א 17/84, אורון נגד פרקליטות המדינה פס"ד ל"ט (ו) ע' 825בע' 831בו אומר כב' השופט י. וייס: "ההליך השפוטי נשען לא מעט על אמון זה, אשר חייב להיות הדדי - כס המשפט מזה וצבור עורכי הדין מזה. הדבר מוצא בטוי מוחשי בהוראות סעיף 54לחוק לשכת עורכי הדין, המחייב את עורך הדין לפעול למען שולחו בנאמנות ובמסירות ולעזור לבית המשפט לעשות משפט". כדי להסיר ספק, אני קובע כי השאלות ששאל ב"כ העורר את ב"כ המשטרה במהלך הדיון לא נועדו לצרכי תיאום עמדות או תיאום גרסאות חלילה אלא היו אילו שאלות שסנגור הפועל למען שולחו בנאמנות ובמסירות רשאי לשאול אותם כדי שהתמונה תתבהר מבלי לפגוע כמובן בחקירה גופה וניתן יהיה לעזור לביהמ"ש להגיע להחלטתו אם יש מקום לעצור את העורר לתקופה המבוקשת ע"י ב"כ המשטרה. ג. נותרת, על כן השאלה הבסיסית בערר זה והיא פסילת השאלות של ב"כ העורר ע"י השופט בערכאה ה- iוהאם היה בה פגיעה בזכותו המהותית של העורר לחקירה בעת הליך הנוגע למעצרו. .5הבעיה המשפטית בערר: א. כאמור הוצאה כנגד העורר הוראה בכתב המונעת פגישת העורר עם עורך דין לתקופה של 7ימים מיום המעצר וזאת לאחר שראש צוות החוקרים בשב"כ סבר כי הדבר דרוש מטעמים של בטחון המדינה וטובת החקירה מחייבת זאת. ההוראה (מוצג "א") הוצאה על פי תקנה 4(א) לתקנות סדר הדין הפלילי (פגישת עצור עם עורך דין) תשמ"ב .1981 ב. כיצד יוכל עצור המיוצג בידי עורך דין לנהל את הגנתו בעת דיון בהארכת מעצר כאשר הוראה כאמור הוצאה כלפיו: כאן מתעוררת השאלה אותה עוררו הצדדים בפני ואשר גם נתעוררה בבית משפט קמא ואנסח אותה כדלקמן: .1"האם במהלך הדיון בבקשת הארכת מעצר בפני בית משפט השלום יהיו נוכחים באותו מעמד גם העצור וגם בא כוחו ותנתן לעצור ו/או לבא כוחו הזכות לחקור את ב"כ המשטרה אודות מהלך החקירה כאשר השניים נמצאים בצוותא חדא". .2האם ניתן לתחום תחום לחקירת בא כוח המשטרה בעת הליך הארכת המעצר במקרים מכגון דא ומהו גבולו של תחום זה. .6הפתרון המשפטי: א. הכלל היינו העיקרון הגדול לגבי פגישת עצור עם עורך דין מצוי בס' 29לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב 1982בו נקבע כי עצור זכאי להפגש עם עורך דין ולהוועץ בו וכי פגישת העצור עם עורך הדין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, אולם באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו והתנהגותו של העצור. ב. היוצא מהכלל מצוי בס' 29ו') לחוק סדר הדין הפלילי הנזכר שבו נקבע כי שר המשפטים בהתייעצות עם שר הבטחון ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת יוציא תקנות לגבי פגישת עורך דין עם חשוד (בעבירות המנויות בסעיף) ובלבד שדחיית הפגישה עם עורך הדין לפי התקנות לא תעלה על 15ימים. במקרה שבפנינו עצור החשוד בעבירה הנמנית בסעיף היינו עבירה על תקנות ההגנה (שעת חרום) 1945ומכאן השימוש שעשה שרות הבטחון הכללי בתקנה 4(א) לתקנות סדר הדין הפלילי (פגישת עצור עם עורך דין תשמ"ב- 1984תקנות שהוצאו ע"י שר המשפטים "ביוצא מן הכלל" יש להשתמש בזהירות רבה וראה בענין זה בג"צ 128/84, לוי חזן ואח' נגד נצ"מ ברוך מאיר ואח' פס"ד לח' (2) ע' 24ואילך. על המקרה שבפנינו חל, לכן, היוצא מן הכלל היינו מניעת זכותו של העורר להפגש עם עו"ד ולהוועץ בו לתקופה המוגבלת של 7ימים. ג. כדאי אולי כאן לדקדק ולציין מה רשאי הממונה על החקירה (במקרה שבפנינו ראש צוות חוקרים שהסמיכו לכך ראש שרות הבטחון הכללי) להורות והוא כלשון התקנות הנזכרות: "שלא לאפשר "פגישות עצור עם עורך דין". ד. לא אוכל לקבל את פרושו "המצמצם" של בא כוח העורר ולקבוע כי "מניעת הפגישה" עם עו"ד מתייחסת רק לתנאים הנזכרים בס' (ב) לס' 29לחוק סדר הדין הפלילי היינו כי הפגישה במקרה שהוצאה הוראה על פי התקנות שלא לאפשר פגישה כוונתה רק לכך שהפגישה לא תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, לא זה הפרוש שיש לתת בטוי זה הלכה בענין זה נקבעה ע"י כב' השופטת ש. נתניהו בערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בנצרת ראה פס"ד ל"ו חלק 4ע' 775ואילך. אני סבור כי את הבטוי שלא לאפשר פגישת עצור עם עורך דין יש לפרש כפשוטו היינו: מניעה מוחלטת, ללא כל תנאים של פגישה בין עורך דין והחשוד. השניים לא יוכלו להחליף דברים ביניהם, להוועץ זה בזה באותה תקופה מוגבלת ומצומצמת כשהנימוק למגבלה הוא טעמים של בטחון המדינה ו/או טובת החקירה. ה. "מניעת פגישה" זו חלה בתקופת ההגבלה בכל מקום בו מצוי העורר - כולל בין כותלי ביהמ"ש בהליך משפטי. "מניעת הפגישה" אינה מניעה פורמלית אלא מניעה ממשית ומשמעה אינה רק "שיחה בין השניים" אלא רחבה הרבה יותר וכוללת גם מניעת פגישה בין החשוד לבין בא כוחו עת הדיון בהליך המעצר וזאת גם מבלי שהחשוד מחליף דברים בפועל עם בא כוחו. הפרקטיקה במקרה כזה לאותה תקופה מוגבלת של עד 15ימים תהיה בדרך המועצת ע,י באת כוח המדינה עוה"ד הגב' י. גולן. תחילה יופיע החשוד - המשיב עם ב"כ המשטרה בפני השופט הדן במעצר וזאת שלא בנוכחות בא כוחו יטען טענותיו ואף יוכל לחקור את ב"כ המבקשת ועם סיום חלקו בהליך יוצא החשוד ואז יוזמן ב"כ החשוד לדיון בפני השופט ויוכל לטעון את טענותיו ולחקור גם הוא את ב"כ המבקשת. גם ללא אפשרות להפגש וגם ללא אפשרות להוועץ במקרים היוצאים מהכלל בהם אנו דנים יכול שיהיה טעם בהופעתו של עורך הדין אשר יוכל לטעון לפני ביהמ"ש טענות משפטיות. החלק בפרוטוקול ביהמ"ש בו טוען החשוד המשיב ו/או חוקר את ב"כ המשטרה יהיה חסוי בפני בא כוח החשוד עד תום מועד תקופת ההגבלה כי אם יהיה הפרוטוקול גלוי לב"כ יסכל הדבר את המטרה העיקרית של מניעת הפגישה. .6מאחר שהדיון בהליך המעצר במקרים אילו הוא ב"דלתיים סגורות" מתחילתו, אין כל מניעה שהחשוד - המשיב ולאחריו ב"כ יחקרו את ב"כ המשטרה המבקשת בהרחבה אודות הבקשה וטעמיה. חקירה זו נועדה לסייע לביהמ"ש למלא את תפקידו ל"חקור בסיבת המעצר" כנדרש בס' 17(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט 1969שנוגע לסמכויות השופט בעת שהחשוד מובא לפניו. ברי לצדדים כי ביהמ"ש יוכל לפסול את אותן השאלות עליהן יצביע בא כוח המבקשת כשהן משבשות או פוגעות במהלך החקירה, לאחר שיפעיל את שקול דעתו בענין למוטב לציין כי עילת המעצר חייבת להיות בהירה לצדדים בעת הדיון בבקשה להארכת המעצר. החשוד המשיב חייב לדעת מה החשד המיוחס לו ואשר בעקבותיו רוצים לשלול את זכותו לחופש. .7בהליך של דיון במעצר, לאחר שהוצאה הוראה המונעת את זכותו של המשיב - העצור להפגש עם עורך דין, על ביהמ"ש קמא לבדוק את העובדות בזהירות רבה ועליו לשאול את עצמו אם תוך כדי הרצון להגן על אינטרס צבורי חשוב הקשור עם בטחון המדינה וטובת החקירה הוא יביא לפגיעה באינטרס ציבורי חשוב אחר, שהוא האינטרס לעשות צדק. במקרים הללו על ביהמ"ש לשקול את עמדתו בקפידה רבה ובזהירות מיוחדת על מנת שישתכנע שלא תצא תקלה מתחת ידו, בעטיין של המגבלות אשר נגזרו על הסנגוריה ואשר הפחיתו מיכולתה: למצות עד תום את הכלים שניתנו לה על פי העקרונות הבסיסיים להצגת גרסתה ולבדיקת ובקורת גירסת המשטרה או גורמי הבטחון האחרים. .8מסקנות: א. אינני מוצא פגם בהחלטת כב' השופט - הנשיא ר. סביר להוציא את העורר מאולם ביהמ"ש בעת חקירת ב"כ המשטרה. על ידי בא כוחו (עו"ד חוסיין אבו חוסיין). השופט היה מוסמך להחליט על כך לאור "צו איסור הפגישה" שהוצא ע"י שרות הבטחון הכללי ביום 19/2/92למשך 7ימים, כדי למנוע פגישת העורר והעצור עם עו"ד. ב. פסילת השאלה שהפנה ב"כ העורר לב"כ המשטרה לגבי מועדי בצוע העבירות בהן חשוד העורר, לא היתה במקומה ולא מצאתי הסבר מניח את הדעת בתשובה הכללית של ב"כ המשטרה לביהמ"ש על פיה "גלוי מועדים אלה עלול לחבל בחקירה". חשוד זכאי לדעת מה מועד העבירה המיוחסת לו (עיקריה) כדי שיוכל כבר בשלב מוקדם זה להתגונן בפניה. ג. לא מצאתי בפרוטוקול ביהמ"ש פסילת שאלות נוספות שהיה מקום לחייב את המשיבה להשיב עליהן. השאלה "מהי גרסת המשטרה" בפרשה אותה שאל ב"כ העורר בחקרו את ב"כ המשטרה, נפסלה על ידי השופט הנכבד כדין, בהיותה כללית מאוד וטומנת בחובה סכנה כי התשובה תשבש את החקירה בשלב המוקדם בה היתה נתונה. ד. אינני מוצא כי פסילת השאלה הנזכרת בס' ב' דלעיל גם אם לא היתה במקומה היה בכוחה להביא את ביהמ"ש המחוזי, כערכאת ערעור, לבטל את הדיון כולו שהתקיים בערכאה ה- iלקבל את הערר ולהחזיר את התיק לדיון מחדש בערכאה ה-.i ה. עיון בפרוטוקול בית המשפט מעלה כי השופט הנכבד היה ער לעיקרי הדברים בדיון לצדדים ניתן לטעון טענותיהם בפניו והשופט עיין גם במסמכים שונים, כמפורט בהחלטתו, לפני קבלת ההחלטה לעצור את העורר למשך 11ימים. בנסיבות אילו התוצאה היא שאני דוחה את הערר. כאמור, החלטה זו, בהסכמת הצדדים, ניתנת בפומבי. עורך דיןדיון