בסוגיה זו של פסלות שופט או מותב בית-דין, נוהג בית-הדין באותן אמות מידה שבהן נוהג בית-המשפט העליון, אמות מידה הנותנות אמון מלא ביושרם של היושבים בדין, וביכולתם להתגבר על נטיותיהם כלפי הצדדים ולעתים פרקליטהם. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת שופט בית דין לעבודה: .1לפי בקשת רשות ערעור על החלטת מותב בית-הדין האזורי שלא לפסול עצמו מלדון בהליך. .2לאחר עיון בבקשה, בהחלטת המותב, וביתר המסמכים שצורפו על-ידי המבקשים לבקשה, אני מחליט לדחותה מבלי לבקש את תגובת הצד שכנגד. .3טעמיו של המבקש הם כי בית-הדין קבע באחת מהחלטותיו "ללא בסיס עובדתי כלשהו", שהמבקשים "בחרו שלא להופיע היום לדיון כדי להיות שותפים לפעולת מחאה, ואף כי בפועל יכולים הם לכאורה להגיע לבית-הדין". ומכאן כי "לדעת המבקשים האמור בהחלטת בית-הדין כי היו שותפים לפעולות מחאה בעניין האינתיפדה, ללא שמץ של ראיה ומבלי שניתנה להם הזכות להגיב בטרם יקבע את ממצאיו החמורים, לכאורה מצביעה על דעה קדומה כלפיהם, ומכל מקום היא יכולה לעורר חשש כזה אצל בעל דין סביר. יתרה מזו, גם בהמלך הדיונים הקודמים השמיע בא-כוח המשיבה הערות בדבר פעילותם של התובעים נגד המדינה, ומבלי שבית-הדין הנכבד לא (כך!) העיר לו על כך". בית-הדין האזורי, בהחלטתו נשוא הבקשה, כינה טענות אלה "טענות סרק מחוסרות כל שחר", וקבע ש"בא-כוח התובעים (המבקשים כאן) מנסה, ללא לאות ותוך שימוש בכל אמצעי, ליתן גוון פוליטי לדיון המשפטי המתנהל בבית-הדין בתיק שלפנינו". לקראת סיום אומר בית-הדין האזורי: "אנו רואים בהגשת בקשה זו לשפנינו, הסגנון הבוטה הכלול בה ולשון האיומים המרומזת בה, משום נסיון "להפחיד" את בית-הדין, להציק לו ולעייפו כדי להשפיע בדרך פסולה זו על שיקול דעתו. אנו, כמובן, דוחים מכל וכל את הבקשה". .4בבקשו לפני חוזר בא-כוח המבקשים על טענותיו בבית-הדין האזורי, וטוען כי אינו פוגע בכבוד בית-הדין ו"כי ההפך הוא הנכון, וכי החתום מטה (בא-כוח המבקשים) מעוניין שהצדק ייעשה וייראה כאחד". עוד מוסיף בא-כוח המבקשים כי יש לראות פגם בעובדה שבשעתו מעתר בית-הדין האזורי לבקשת המשיבה לדחות מועד דיון, בעוד שלא עשה כן לבקשת המבקשים. .5סוגייה זאת של בקשות לפסילת שופט או מותב של בית-דין אינה חדשה, וההלכה, כפי שגובשה על-ידי בית המשפט העליון, היא חד-משמעית וזו לשונה (מפי השופט (כתוארו אז) שמגר): "אין פוסלים שופט מלשבת בדין אלא אם מצליחים להראות על אפרות ממשית של משוא פנים או דעה משוחדת, וחשד או חשש בלבד אינם מספיקים לעניין זה" (בג"צ 179/80[1], בע' 413בעקבות ב"ש 48/75[2], בו פסק הנשיא אגרנט שאין לפסול שופט אלא כאשר מתברר ש: "מן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה" בע' 381). לאחרונה פסק בסוגיה זו השופט ד' לוין: "נקודת המוצא היא, שיש להבטיח כי מעשה השפיטה בכל עניין ועניין יהא חסר פניות, כי השופט הדן בעניין אל יהא מערוב בהתדיינות באופן אישי, מכל בחינה שהיא, וכי לא תתגבש אצלו דעה קדומה כלפי בעל דין. במילים אחרות, מן ההרכח הוא, למען עשיית דין צדק, כח גישתו של הופט תהא ניטראלית, וכי יהיה ברור כי שפיטתו של השופט היא בלתי תלויה, כמתחייב ממהותה של השפיטה במשטר נאור המושתת על אדני המשפט והצדק" (ע"פ 42/89[3], בע' 299). נושא זה אף נדון בהרחבה במאמר של הנשיא שמגר [8] "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", (ספר אגרנט, בע' 89). .6שאלת פסלות שופט נדונה בבית-המשפט העליון גם בערעורים רבים בתחום הפלילי, ומהאמור שם נביא שני אלה: "פעמים רבות נקבע בערעורים הרבים המגיעים לבית משפט זה, על סירוב בית-משפט לפסול את עצמו, כי לא רגישות סובייקטיבית מיוחדת של נאשם היא קובעת, אלא השאלה היא, אם הוכחה אפשרות ממשית מבחינה אובייקטיבית למשוא פנים בניהול המשפט". (ע"פ 371/83[4], בע' 308מפי הנשיא י. כהן). מיהו ה"אדם הסביר" לעניין הקביעה האוביקטיבית? על כך ענה בית-המשפט העליון: "את האדם הסביר מייצג לעניין זה בית-המשפט, הדן בבקשת פסילה או בערעור על סירובו לפסול עצמו, ולא הנאשם (אף לא 'נאשם סביר') על מעורבותו האישית המיטחדת בדבר" ע"פ 862/81[5], בע' 588, מפי הנשיא לנדוי). דברים אלה יפים אף להליכים שאינם פליליים, ועל נקלה נוכל להמיר את המלה "נאשם" במלים "צד לדיון". .7על מידת ההתערבות של עכראת ערעור בהחלטת השופט היושב בדין בבקשות פסילה נאמר: "בית-המשפט בודאי יתן משקל רב לעמדת השופט הנוגע בדבר, ויתערב רק במקרה קיצוני בחוות דעתו שהוא יכול לשבת בדין. בית-המשפט ינהג כך בילס לעובדות המקרה, שבהן יראה את השופט נאמן על דיבורו, וכן ביחס למסקנות הנובעות מהן, כי חזקה על השופט שבחן את עצמו כראוי, בזכרו את הצהרת האמונים שהצהיר 'לשפוט את העם משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים'" (המר' 525/63[6], בע' 452). .8בסוגיה זו של פסלות שופט או מותב בית-דין, נוהג בית-הדין באותן אמות מידה שבהן נוהג בית-המשפט העליון, אמות מידה הנותנות אמון מלא ביושרם של היושבים בדין, וביכולתם להתגבר על נטיותיהם כלפי הצדדים ולעתים פרקליטהם. .9בענייננו לא מצאתי כי קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה קדומה או משוחדת מטעם המותב היושב בדין כלפי המבקשים. .10טוב עשה בית-הדין האזורי שלא נעתר לבקשה, לאחר ששוכנע שאין בה ממש; בעניינים אלה אין מקום לאסטניסות-יתר ועל בית הדין לעמוד איתן נגד בקשות חסרות יסוד. אסיים במובאה מדברי השופט (לימים הנשיא) לנדוי: "ועוד פחות הצדקה היתה להיענותו של השופט לבקשה זו. היתה זו אסטניסות שלא במקומה, כי חזקה על השופט שהוא יודע לחסן עצמו בפני השפעות פסיכולוגיות כאלה, ואף ההזקקות למימרה הידועה שצדק חייב לא רק להיעשות וכו' לא היתה לעניין. הצדק ייראה אם הציבור יווכח לדעת שהשופט תקיף בדעתו ואינו נענה לבקשות סרק" (ע"א 487/66, 500בע' 596).שופטיםפסלות שופטבית הדין לעבודהדיינים