המערער קובל, בערעורו, על כי בית משפט השלום סטה מהסדר דיוני, לפיו הגבול בין החלקות ייקבע לפי תכנית המתאר. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסיקה בניגוד להסדר דיוני: סגן הנשיא א' אברהם תביעותיו של המערער בבית משפט השלום 1. המערער והמשיבים יושבים על שני מגרשים שכנים בכפר שיבלי. שתי תביעות הגיש המערער, האחת נגד שני המשיבים, והאחרת - נגד המשיב 2 בלבד. הדיון בשתי התביעות אוחד. פסק הדין מושא הערעור מתייחס לשתיהן. 2. בתביעתו הראשונה טען המערער, כי המשיבים חפרו תעלה במקרקעין בהם הוא מחזיק מזה כשלושים שנה, חפירה שגרמה נזק לשורשי שישה עצים הנטועים במקום, והיא מסכנת את כבשיו שבמקום. נוסף על כך הם השליכו אבנים וגרוטאות במקרקעין. כל אלה גורמים לו מטרד. נוסף על כך השליך המשיב 2 אבנים על כבשיו, וגרם לשברים ברגלי שתיים מהן. את הפיצוי על נזקיו אלה העמיד המערער על סך של 80,000 ₪. נוסף על כך הוא עתר להשבת המצב לקדמותו (מילוי החפירה וסילוק הגרוטאות והאבנים). המשיבים התכחשו לטענותיו של המערער והוסיפו, כי למערער אין כל זיקה חוקית למקרקעין המדוברים. הם התכחשו לכל חפירה שעשו מחוץ למקרקעיהם, ומכל מקום כפרו בהצבתו של איזשהו מכשול, כטענת התביעה. 3. בתביעתו השניה טען המערער, כי המשיב 2 בנה גדר במגרש בו הוא (המערער) אוחז, וכן בדרך ציבורית, והכל בלא היתר בניה. הגדר גרמה וגורמת לו מטרד, ומכאן עתירתו לסילוק הגדר. נוסף על כך הוא תבע פיצוי בסך של 20,000 ₪, בגין הנזק שנגרם לכבשיו בעקבות בניית הגדר. המשיב 2 התכחש לטענות אלה. הוא שב על הטענה, לפיה למערער אין כל זיקה חוקית למקרקעין. ואשר לגדר, המשיב 2 הכחיש כי בנה אותה, גדר העומדת על תילה מזה עשרות שנים. פסק הדין בבית משפט השלום 4. במצוות בית המשפט קמא ערך מודד מפה, המשקפת את המצב בשטח, ולפיה המערער החזיק בשטח המריבה. אלא שבמהלך המשפט נשתנה מעמדם של מקרקעי המריבה, לאחר שהמשיבים רכשו מאת מינהל מקרקעי ישראל 100 מ"ר שנוספו למגרשם, ולכן מינה בית המשפט מודד נוסף, שיערוך מפה שתשקף את המצב כמות שהוא לאחר הרכישה. 5. משום רכישתה של קרקע המריבה בידי המשיבים קבעה השופטת קמא, כי אין בידי המערער עוד להיענות לתביעתו, ככל שעניינה צו העשה (למילוי החפירה). 6. בית משפט השלום קבע עוד, כי עובר לרכישת מקרקעי המריבה בידי המשיבים אמנם החזיק המערער בקרקע, אלא שהוא לא עשה כן ברשות (של המינהל), אדרבא, חרף דרישת המינהל לסילוקו מן הקרקע. עם זאת נכון היה בית המשפט קמא לבחון את נזקיו הנטענים של המערער, כיוון שגם כמחזיק בקרקע הוא זכאי להגנה מפני מטרד וכד'. אלא שכאן באו קביעות עובדתיות, לפיהן לא הוכח שהמשיבים הם שביצעו את החפירה, כפי שלא הוכח נזק שנגרם לשורשי העצים של המערער. המערער גם לא הוכיח, כך השופטת קמא, כי המשיב 2 הקים את הגדר, או השליך גרוטאות בשטח המריבה או בדרך הציבורית. המערער גם לא שכנע את השופטת קמא, כי נזק נגרם לכבשיו, כפי שטען בתביעתו. משום כל אלה דחה בית המשפט קמא את תביעת המערער. הערעור 7. המערער קובל, בערעורו, על כי בית משפט השלום סטה מהסדר דיוני, לפיו הגבול בין החלקות ייקבע לפי תכנית המתאר. הוא טוען עוד, כי פסק הדין פעל בניגוד לסעיף 143 לחוק התכנון והבניה באשרו את בימ"ש/2, שהיא, לטענתו, הלכה למעשה, תכנית איחוד וחלוקה שלא אושרה. נוסף על אלה תוקף המערער קביעות עובדתיות שיצאו מלפני בית המשפט קמא, שלשיטתו אינם הולמים את הראיות שהונחו לפני בית המשפט קמא. דיון 8. אשר להסדר הדיוני, שהמערער טוען כי בית המשפט קמא סטה הימנו, טענה זו זכתה להסבר ראוי מפי השופטת קמא, ואין לי כי אם לאמצו. בקצירת האומר אציין, כי ההסדר לא חסם איש מהצדדים מלהראות את גבולות המגרשים הנדונים, ומשנעשתה רכישת 100 המ"ר בידי המשיבים נכון עשתה השופטת קמא כאשר מינתה מודד נוסף, שהכין מפה ששיקפה את המצב לאחר הרכישה. נכון עשתה השופטת קמא כאשר נסמכה על מפת מדידה מעודכנת זו, על מנת לקבוע את המצב בשטח. נכון קבעה השופטת קמא בקביעתה, שמצב הזכויות בשטח איננו נגזר מתכניות מתאר, וכי אין הן משקפות כי אם מצב תכנוני ולא קנייני. טענה זו של המערער אינני מקבל, אפוא. 9. טענת המערער, כאילו פסק הדין אישר תכנית איחוד וחלוקה, אין לה על מה שתסמוך. אגב בירורן של תביעות המערער, ולצורכי התביעות בלבד, היה על בית המשפט קמא לקבוע את מצב הזכויות בשטח. בקביעות אלה אין משום איחוד וחלוקה כנטען. על כן אין ממש בטענה. 10. יתר חלקיו של הערעור מופנים לממצאים שבעובדה אותם קבעה השופטת קמא, ובכגון דא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, למעט מקרים יוצאים מן הכלל, שהמקרה שלפנינו איננו נמנה עליהם. בממצאים אלה לא אתערב, אפוא. 11. סיכומם של דברים, פסק דינה של השופטת קמא מבוסס היטב, הן בעובדותיו והן במסקנותיו המשפטיות, ולכן אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאותיהם של המשיבים. אברהם אברהם, שופטאב"ד כב' השופט א' קולה: אני מסכים. אשר קולה, שופט כב' השופט ע' עילבוני: אני מסכים. עאטף עיילבוני, שופט לפיכך הוחלט פה אחד לדחות את הערעור, ולחייב את המערער לשלם למשיבים שכר טרחת עורכי דין בהליך הערעור בסך של 15,000 ₪. יש בידי המשיבים ליטול את הסכום מתוך הערבון שהפקיד המערער בהליך שלפנינו. א' אברהם, שופט, ס. נשיא[אב"ד] אשר קולה, שופט עאטף עיילבוני, שופט הסדר דיוני