פסיקת הוצאות שכר טרחת עורך דין בפשיטת רגל

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסיקת הוצאות שכר טרחת עורך דין בפשיטת רגל: המבקש הוא פושט רגל והמשיבים הם הנאמנים בפשיטת הרגל. בקשת המבקש היא כי בית-המשפט יצווה על הנאמנים לתת לפושט הרגל סכום כספי מתוך כספי הנאמנות למימון הוצאותיו המשפטיות דהיינו תשלום שכר עורך דינו וזאת למטרת טיפול בהמרצה 5631/81 וכן בכל הקשור להליכי החקירה המשטרתית המתנהלת נגדו בשל עבירות לפי סעיף 216 לפקו' פשיטת הרגל. נימוקי הבקשה אשר נטענו על ידי עורך דין י' אלון - היו אלה: לפי ס' 127 לפקודת פשיטת הרגל זכאי החייב לקבל מהנאמנים סכומי כסף למחייתו. תקנה 227 מתייחסת לאותם הסכומים, ובה משתמש המחוקק במלים ל"כלכלתו". צרכי מחיה ו/או כלכלה אינם כוללים רק מה שדרוש לאכילה ולבוש ומגורים אלא רחבים יותר וכוללים כל מה שדרוש לאדם לניהול חייו. עלינו לפרש כך את המונחים "מחיה" ו"כלכלה" - גם משום שבפנותנו לפקודת פשיטת הרגל בנוסחה האנגלי, המנדטורי, השתמש המחוקק שם במונח ,supportומונח זה הוא מונח רחב על מנת לכלול תמיכה באופן כללי בפושט הרגל, ועוד נטען כי בהתאם לסעיף 87 לפקודה, סכומי שכר טרחה ששם החייב לעורך-דינו - בהתנגדותו להליכי פשיטת הרגל אינם כספים אשר הנאמן יכול לגבותם בחזרה. מכך אתה למד, כי המחוקק רואה בתשלום שכר טרחת עו"ד צורך מצרכיו של החייב, אשר אין לשללו מהחייב. מוסיף ב"כ החייב ומסביר, כי בידי הנאמנים סכום המתקרב לסך של 000.000, 35 שקלים והסכום שהוא מבקש הוא קטן מאד יחסית לסכום שבידי הנאמנים רק 500.000 שקל. הנאמנים עוררו בפני שאלה עקרונית בענין בקשה זו, והיא פירושו הנכון של סעיף 127לפקודה: האם זכאי החייב לדרוש לפי סעיף זה סכום למחייתו - ובאם התשובה היא סירוב האם מוסמך בית המשפט לצוות על הנאמנים לשלם במקרה מתאים. סעיף 127לפקודה קובע: "ברשות ועדת הבקיורת יכל הנאמן לתת לפושט הרגל הקצבות מתוך נכסיו למחייתו ולמחיית משפחתו או כתמורה בעד שירותיו בפירוק נכסיו; אולם בית המשפט רשאי להפחית את ההקצבה". מתוך סעיף זה לומד הנאמן כי מיום פשיטת הרגל הרי כל הנכסים שייכים לנושים ואין לחייב בהם לא חלק ולא נחלה. הנאמן שולט על הנכסים לשם חלוקתם הנכונה לנושים, משום כך אין לנאמן סמכות לתת כספים לחייב שכן הכספים אינם כספיו. רשות זו הנזכרת בסעיף היא ממין הצדקה ועל כן יש לקבל את הסכמת ועדת הביקורת. הסעיף מתייחס מפורשות למה שרשאי בית המשפט לעשות: רק להפחית את ההקצבה ותו לאו; נימוקו של דבר הוא כי אין חובה לתת צדקה: רוצים הנושים - יתנו, לא רוצים - לא יתנו. ולבית המשפט, הסמכות רק להפחית מהסכום ולא להגדילו. אין הסעיף מעניק לחייב זכות. הסעיף נותן לנאמן סמכות להעניק קצבה למחיה, אין הוא מטיל עליו חובה. ומשום חוסר חובה זו, ואי קיומה של זכות לא יכול גם בית המשפט לחייב את הנאמן לתת לחייב למחיתו, ורק להפחית יכול הוא. משיב ב"כ המבקש בהסתמכו על סעיף 150 לפקודה וטוען כי לפי סעיף זה רשאי פושט הרגל לפנות לבית המשפט ולערער על כל החלטה של הנאמן על כן רשאי הוא לערער גם על סרובו של הנאמן לתת לו למחיתו. ברור כי אם יש זכות לפושט הרגל לפנות לבית המשפט, הרי לא לשם הפחתת הסכום יפנה, ועל כן מוסמך בית המשפט גם להגדיל הסכום. עו"ד קיבילוביץ מטעם הכנ"ר תומך בטעונם של הנאמנים. נראה לי כי פירושו של הסעיף בטענת הנאמנים הוא הפירוש הנכון: אין סתירה בין סעיף 150 לסעיף 127הנ"ל: סעיף 150 הוא סעיף דיוני המסדיר את סמכות בית המשפט לדון בכל החלטה של הנאמן ומציין מי יכול לפנות לבית המשפט". זכות הפניה לבית המשפט אין פירושה כי יש לפונה זכות מהותית לקבלת הסעד המבוקש. אילו קבע סעיף 127כי יש לפושט הרגל זכות לקבלת כסף למחיתו - הרי סירובו של הנאמן בכלל או בסכום מסויים היה נתון לבקורת בית המשפט. אך סעיף זה אינו מעניק כל זכות. השוני שבין סמכות לחובה בחלוקת ונתוח הזכויות השונות הוא בכך שחובה היא לעומת זכות: אם יש לפלוני זכות מוטלת על אלמוני החובה. אולם סמכות אינה חובה ואם יש לפלמוני סמכות - אין לפלוני זכות לעומתה. (ראה בנושא הנדון: ע"פ 99/51 פודמסקי נ' היועמ"ש, וכן בג"צ 112/77 פוגל נ' רשות השידור). סעיף 87אינו עוזר ואינו תומך בעמדת המבקש. הסעיף מתיחס לסכומים ששולמו בעבר כשכר טרחה לעו"ד, והמחוקק סבר, כי סכומים אלה ששולמו, לא שולמו משום העדפת נושים ויש להגן עליהם. נראה לי, כי אפילו לא הייתי מקבלת עמדה זו של הנאמנים, גם אז היה מקום לדחות הבקשה על סמך כל אחד מהנמוקים הבאים: א. אין שוני רב בין הגדרת "מחיה", להגדרת " support". במילון של אבן שושן מוגדר המונח מחיה כ"אמצעי קיום. אפשרות של חיים וכן מצרכי אוכל מזון פרנסה" המלה supportבמילון אוקספורד: That which supports life, supply of necessaries means of" , food- livelihood or subsistence formerly sometimes simply ".provision אם בכה, ואם בכה, אין אני סבורה כי בהגדרה זו אפשר לכלול שכ"ט עורך דין. ב. בכדי שבית המשפט ישתכנע שעל הנאמן לספק את צרכי מחייתו של הנאמן ובני משפחתו - עליו להשתכנע גם לגופו כי אין לחייב לצרכי מחייתו ממקורות אחרים, וכי הוא זקוק לכך. הנאמן טוען כי לחייב יש משפחה עשירה התומכת בו, וכי החייב לא גילה את כל נכסיו ועדיין חוקרים לגבי נכסים שהעלים. ב"כ המבקש טוען כי החייב הצהיר שאין לו נכסים וכספים, ולא נחקר על תצהירו ודי בכך להוכחת מצבו. אנכי סבורה כי בית המשפט אפילו ידון לגופו של ענין אינו יכול שלא להתחשב בעובדה כי החייב לא הזדקק לבקש לצרכי מחייתו עד כה במשך שבע שנים לערך, וכי החייב אינו עובד ולא הוכיח בבית המשפט כי ניסה לעבוד ולהרוויח, ולמה יושט לו סעד כספי? ג. אין כל אסמכתא לפיה ניתן אי פעם תשלום לשכר טרחת עורך דין לפי סעיף זה. ב"כ המבקש טוען כי תקנות הסיוע המשפטי לא יאפשרו למבקש לקבל סעד כי הנושא שבגינו מתבקש הסעד אינו מתייחס לענינים כספיים, ואינו נופל בגדר אחת החלופות שבגינן ינתן סיוע משפטי. באנגליה לפי טענתו, הותקנו תקנות מיוחדות למתן סיוע משפטי לפושט רגל. הבה נבדוק תחילה, בגין איזה תביעה מתבקש הסיוע המשפטי: .1הסיוע נתבקש בגין חקירה פלילית המתנהלת נגד המבקש. אולם ב"כ המבקש זנח בקשה זו כאשר נשתכנע כי ממילא אין יסוד לייצוג משפטי בשלב זה. .2הסיוע נתבקש בגין הופעה בבקשה שהגיש המבקש נגד הנאמנים, על כי הכירו בהוכחת החוב של בנק א"י בריטניה. בבקשה זו בהמרצה 5636/81 פסקתי שאין למבקש זכות עמידה כי לא נפגעה כל זכות מזכויותיו. המבקש טען כי באם לא יוכר חוב של הנושה הנדון, שמא תשאר יתרה בפשיטת הרגל והוא יזכה ביתרה כספית זו. אם זה טעונו של המבקש - הרי לפי טיעונו נפגעה זכות כספית שלו ולגבי זכות כזו הרי יש מקום לסיוע משפטי. אם אין למבקש אינטרס כספי - אזי לשם איזה אינטרס הוא מנהל משפט? לי נראה שבמקרה כגון דא היה מקום לשכנע את מי שצריך לשכנע כי ענין כספי מביאו לבית המשפט, ואם אין הענין כספי הרי ממילא אין יסוד לפניתו לבית המשפט. אני השתכנעתי מטענת ב"כ המבקש דווקא כי הדרך הנכונה אם בכלל, היא בקשת סיוע משפטי. ד. ואוסיף עוד לגופו: אינני סבורה כי יש הגיון במצב שבו יחויבו נושים לאפשר על ידי תמיכה מכספם בשכר טרחת עורך דינו של החייב, לאפשר לחייב להגיש תביעה נגדם עצמם, ובכל אופן, ולחלופין, במקרה מעין דא - יהא על בית המשפט לבדוק מה היא התביעה שהחייב רוצה להגיש, מה העילה ומה המצב המשפטי, ואם יהא סבור כי לענין של המבקש אין בסיס סביר מבחינת הדין העובדות או הראיות - אין ספק כי לא יאשר את התמיכה בתשלום שכר הטרחה. כך נוהג בית המשפט בשמעו ערעור בענין סרוב מתן סיוע משפטי, וזה השקול למתן סיוע משפטי. (ראה סעיף 4לחוק הסיוע המשפטי תשל"ב- 1972). אילו סברתי כי יש למבקש זכות מהותית לקבלת דמי שכר טרחת עורך דין מידי הנאמנים, היה מקום לנהוג לפי שיקול זה. והנה במקרה הנדון כאן קבעתי כבר בהמרצה 5631/81 כי אין למבקש זכות עמידה ודחיתי בקשתו. על כן, אילו שקלתי בקשתו לתשלום שכר טרחה לעורך דינו לפי מהות תביעתו - הייתי דוחה אותה גם אז. על סמך כל הנמוקים שציינתי, הבקשה נדחית. עורך דיןפסיקת הוצאותשכר טרחת עורך דיןשכר טרחהפשיטת רגל