מה דינו של פסק-דין, שניתן לאחר ששמע רשם בית-דין אזורי את התיק בתפקידו כרשם, אך נתן את פסק-הדין לאחר שמונה לשופט באותו בית-דין אזורי, וזאת בין אם ציין ליד שמו את תפקידו כשופט, ובין אם לא ציין באיזה תפקיד הוא חותם. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין של רשם שהפך לשופט: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור שהגישו המערערים, על פסק דינה של השופטת ח. שגיא בבית הדין האזורי לעבודה, אשר קבע כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד, וכי המערערים חייבים לשלם למשיבה סכומי כסף שפורטו בפסק-הדין. .2בטרם נקבע המועד לדיון בערעור, התבקשו הצדדים להתייחס בכתב לשאלה האם דינו של הערעור להתברר לפנינו או לפני בית-הדין האזורי בתל-אביב, וזאת לאור העובדה כי ההוכחות בתיק נשמעו לפני השופטת ח. שגיא, שעה שכיהנה כרשמת בית-הדין, בעוד שפסק-הדין כאמור לעיל, ניתן על ידה ביום 29.12.1991לאחר שנתמנתה לשופטת (ביום 9.12.1991), ונתתם על ידה כ"שופטת". .3באי-כוח הצדדים הגישו את סיכומיהם בשאלה האמורה, ובהם פרטו את טענותיהם, ולהלן החלטתנו, לאור האמור בסיכומי הצדדים. .4השאלה העומדת לדיון לפנינו, ואשר בגינה התבקשו סיכומים בכתב הינה מה דינו של פסק-דין, שניתן לאחר ששמע רשם בית-דין אזורי את התיק בתפקידו כרשם, אך נתן את פסק-הדין לאחר שמונה שופט באותו בית-דין אזורי, וזאת בין אם ציין ליד שמו את תפקידו כשופט, ובין אם לא ציין באיזה תפקיד הוא חותם. .5א) סעיף 15לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984(להלן - חוק בתי-המשפט), אשר הוחל על בתי-הדין לעבודה בסעיף 8(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969(להלן - החוק), קובע: "(א). שופט שהחל בדיון ויצא לקצבה או פרש, יהיה מוסמך לסיים את הדיון תוך שלושה חדשים מיום היציאה לקצבה או הפרישה. (ב). שופט שהחל בדיון ותקופת מינויו לכהונה נסתיימה מחמת מינוי לערכאה אחרת, או משום שנסתימה תקופת כהונה בפועל, יהיה מוסמך לסיים את הדיון שהחל בו. (ג) ..." הוראה דומה אינה מצויה בחוק בנוגע לרשם (בין רשם שנתמנה לפי חוק בתי המשפט ובין רשם שנתמנה לפי חוק בית-הדין לעבודה) שיצא לקצבה, פרש מתפקידו, או מונה כשופט; ב) בית-דין זה נזקק בעבר לסוגית תקפות פסק-דין שנתן שופט, כשבעה חודשים לאחר שחדל לכהן בבית-דין אזורי לעבודה ומונה שופט בית-משפט שלום (דב"ע לו/8,7- 3פ.מ.ר. חברה לבנין ולעבודות ציבוריות בע"מ ארשיד (לא פורסם). שם נפסק, לענייננו: "המונח 'ערכאה' מוגדר באבן-שושן: 'דרגה במהלך המשפט, אינסטנציה', פירוש זה מקובל עלינו והוא תואם לא רק את לשונו של החוק, אלא גם את מטרתו. משכך הדבר, יהיה הפירוש למונח "ערכאה", דרגה באותה מערבת, דהיינו בית-משפט שלום, מחוזי או עליון במערכת בתי-המשפט, ובית-הדין האזורי והארצי, במערכת בתי-הדין לעבודה. לאור הפירוש למונח 'ערכאה', ברור שפסקה (ב) בסעיף 15לחוק בתי-המשפט אינה חלה, ואז אין נפקה מינה לענייננו - לאור העובדה שפסק-הדין נשוא הערעורים ניתן כשבעה חודשים לאחר שהשופט רבי חדל לכהן במערכת בתי-הדין לעבודה - אם חלה פסקה (א) לסעיף 15, דהיינו אם יש לראות בשופט של מערכת אחת שמונה לכהן כשופט במערכת אחרת כמי שפרש, או כמי שאין לגביו הסדר בחוק, מן הטעם שבשתי החלופות לא היתה לו סמכות לסיים את הדיון לאחר שחדל לכהן כשופט בית-הדין האזורי לעבודה". לאור האמור נקבע כי אותו פסק-דין בטל מעיקרו. .6סמכויותיו של רשם בית-דין אזורי לעבודה, נקבעו בסעיף 27לחוק בית-הדין לעבודה. סעיף 27(א) מפנה, בעניין הסמכויות, לסעיפים שונים בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984(עד לחקיקת חוק בתי-משפט, (תיקון מס' 15), התשנ"ב-1992, ההפניה באותו סעיף התייחסה לסעיפים שונים בפקודת הרשמים, ומאז אותו תיקון, ההפניה היא ישירות לחוק בתי-המשפט). סעיף 27(ב) לחוק קובע, בעניינים המנויים בסעיף, סמכות מקבילה לרשם ולמותב של בית-הדין לעבודה. לשון הסעיף היא כדלקמן: "(ב) בנוסף לאמור בסעיף טן(א), תהיה גם לרשם הסמכות הנתונה לבית-דין אזורי בתובענות לשכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, וכן בתובענות לקצבה כמשמעותה בחוק האמור... אם שכר העבודה או הקצבה אינם עולים על הסכום שבסמכות הרשם מתעדכן מדי פעם מכוח פסקה (ב1) לאותו סעיף. סכום התביעה במקרה שלפנינו היה בתחום סמכותו של רשם, ולכן נדון על ידי הרשמת ח. שגיא, טרם מינויה כשופטת. .7בית-המשפט המחוזי ובית-המשפט העליון נזקקו לשאלה דומה, אך לא זהה, במספר מקרים. ההלכה, כפי שגובשה, הובאה בספרו של י' זוסמן [4] (סדרי הדין האזרחי, סעיף 603, ה"ש 89) במלים: "רשם שפתח בדיון אך לא נתן החלטתו אלא לאחר שנתמנה שופט, ההחלטה ניתנת לערעור בהחלטת רשם, אפילו חתם עליה כשופט". בעניין זה, דאה אף מאמרו של י' לשם [5]: "הערעור - אימתי בזכות ואימתי ברשות", בע' 261, שם מתחדדת השאלה: "אם הרשם הוא גם בעל מינוי כשופט בערכאה בה הוא מכהן כרשם, כי אז מתעורר קושי רק אם ההחלטה היא כזאת הנמצאת בסמכות רשם והן בסמכות שופט" (ובהע"ש 190נאמר - "אם היא בסמכות שופט בלבד, כי אז יש לייחסה לתפקידו כשופט, אחרת היא מחוץ לסמכותו"). פסק-הדין המנחה בשאלה זו, הוא ע"א 134/72[1]. שם עמדה לדיון החלטה שנתן השופט ש. לוין, ואשר עליה חתם "בתפקידי כשופט בית-המשפט המחוזי", זאת בעוד שאת הדיון, לגופה של הבקשה, שמע השופט לוין בתפקידו כרשם בית-המשפט המחוזי, שהמכהן בו הוא שופט של בית-משפט שלום. על החלטה זו, ערער המשיב לבית-המשפט המחוזי, וזה החליט לראות בהחלטת השופט לוין החלטת רשם, ועל כן החליט לדון בערעור. על החלטת בית-המשפט המחוזי בעניין זה, הוגש הערעור שבנדון. בהחלטתו, אומר השופט (כתוארו אז) לנדוי: "משפתח כב' השופט לוין ודן בעניין בתור רשם... לא היה יכול לגמור את הדיון בתור שופט. גם אם נניח שהוא היה מוסמך להעביר את העניין כביכול לעצמו, בכהנו בשופט, תוך כדי דיון בבקשה, על כל פנים לא יכול היה לעשות כן ללא מתן הודעה על כך לבאי-כוח הצדדים ומתן אפשרות להם להשמיע דברם על שינוי כזה בערכאה שבפניה הם הופיעו וטענו. יתכן שאילו הודע להם על כך, היה עולה בידי בא-כוח המשיב לשכנע את השופט המלומד שאם כי אין לו זכות קנויה לדון בפני רשם, מן הראוי שהדיון יימשך כפי שהתחיל, כדי לאפשר לצד המפסיד לערער בזכות לבית-המשפט המחוזי" (שם [1], בע' 96). אגב אורחא, קובע השופט לנדוי בפסק-הדין, כי "אם אחד הרשמים התחיל לדון בעניין אחרי מנויו כשופט בפועל וחתם על החלטתו כשופט דווקא, חזקה על הדיון שהתנהל בפניו כשופט" (ההדגשה הוספה). .8כאשר באים לדון במקרה דומה בבתי-הדין לעבודה, יש לשים לב למספר שנויים מהותיים הקיימים בין בתי-המשפט לבין בתי-הדין לעבודה, בכל הנוגע לענייני סמכות השופטים והרשמים, למהלך הדיון ולהרכב המותב. כאמור, קובע סעיף 27(ב) לחוק, כי במקרים מסויימים המנויים בסעיף, תהיה לרשם בית-הדין לעבודה, סמכות מקבילה לזו של מותב בית-הדין לעבודה. הנימוק לסעיף זה, הוא יעילות הדיון וזירוז בירורן של תביעות המובאות בפני בית-הדין האזורי לעבודה. עם זאת, למרות העובדה שהסמכות על פי סעיף 27(ב) היא מקבילה לשופט ולרשם, התובע אינו יכול לבחור את הערכאה שתדון בתביעתו (בג"צ 305/72[2]). סעיף 27(ב) לחוק קובע אף מהי הערכאה המוסמכת לדון בערעור על החלטתו של רשם שלו סמכות מבילה על פי הסעיף. הסעיף קובע כי על החלטת רשם ניתן לערער בזכות לבית-הדין שבו יושב הרשם, ועל החלטה זו, יש ערעור ברשות לבית-הדין הארצי לעבודה. בפסק-הדין בבג"צ 87/85[3], בע' 361נקבע: "אין לאדם זכות ערעור אלא במידה שהוענקה לו כזו בחוק ואם הוענקה, הרי זו זכות מהותית ולא דיונית". העולה מכאן, כי מקום שנקבעה בחוק זכות ערעור, הופכת זו לזכות מהותית לבעל-דין, אשר חשיבותה רבה ביותר. בסעיף 27(ב) נקבעה זכות ערעור לערכאה אחת, על החלטת רשם, ואילו זכות לבקש רשות ערעור לערכאה נוספת. בפני בעל דין אשר עניינו מתבדר בפני רשם של בית דין אזורי לעבודה מכוח סעיף 27(ב) לחוק, עומדות אם כן, באופן תאורטי, שתי ערכאות ערעור. דבר זה אף הגיוני לאור העובדה שהסמכות לדון בתובענה, נתונה לרשם אשר יושב בדין בסמכות של שופט, זאת כמפורט בהמשך פסק-הדין להלן. מכאן, שכאשר מדובר במקרה בו רשם בית-דין אזורי לעבודה, שומע את הדיון לגופו של עניין בתפקידו כרשם, מכוח סעיף 27(ב) לחוק, ולאחר שמיעת הצדדים קיבל מינוי כשופט, וכך אף חתם על פסק-הדין, הרי שאם נראה בהחלטתו החלטת שופט, משמעות הדבר היא כי הערעור על ההחלטה יהיה לבית-הדין הארצי לעבודה, לפי סעיף 26לחוק, ויוצא שאנו מקפחים את זכותו המהותית של בעל דין שעניינו התברר בפני רשם, לשתי ערכאות ערעור. .9משמעות נוספת, חשובה לא פחות, לכך כי ערעור על החלטת רשם היושב בדין לבדו ומחליט בתיק כשופט, תהיה לבית-הדין האזורי לעבודה, היא העובדה שמשמעות החלטה זו היא כי דין פסק-הדין שנתן הרשם הוא כדין פסק-דין שנתן מותב בית-הדין האזורי לעבודה, בה בשעה שביושבו בדין, הוא דן כ"דן יחיד", בלא שניתנה החלטה כשלהי, לבקשת צד, על אי שיתוף נציגי ציבור במהלך שמיעת הדיון או שאלה הוזמנו כדין ולא הופיעו (על חשיבות שיתופם של נציגי ציבור בדיון ובהכרעה בהליכים בבתי-דין ראה ס' אדלר [6], "נציגי הצבור בבית הדין לעבודה, מטרתם, תפקידם והשפעתם"). .10כאמור - אין בחוק בתי-המשפט ובחוק בית-הדין לעבודה כל הוראה בדבר סמכותו של רשם, שמונה כשופט באותה מערכת, להמשיך ולסיים את הדיון בעניינים שבהם התל לדון בסמכותו ברשם. האם לפנינו "הסדר שלילי" או "חסר" (לאקונה)? "לעיתים קשה לדעת אם נורמה קובעת היא 'הסדר חיובי' או שמא נקבע בה גם 'הסדר שלילי'... לעיתים התשובה על שאלה זו קשה היא, ויש בה עצמה שיקול דעת שיפוטי אך זהו שיקול דעת שיפוטי של נורמה חקוקה נתונה" (א' ברק [7] שיקול דעת שיפוטי, סעיף 125; ראה גם א' ברק [8] "החסר (לאקונה) במשפט וחוק יסודות המשפט", בע' 239). לדעתנו, מדובר בעניין שלפנינו בחסר, ולא בהסדר שלילי, וחסר זה יש למלא בדרך של היקש, מכוח חוק יסודות המשפט, התש"ם- 1980(ברק [7], בסעיף 138, ומאמרו הנ"ל [8] של ברק). .11מכל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא, כי במקרה מעין זה שלפנינו, כאשר נשמע הדיון בפני רשמת בית-הדין האזורי לעבודה, מכוח סעיף 27(ב) לחוק, אולם החלטת הרשמת ניתנת לאחר שמונתה כשופטת בית-הדין האזורי לעבודה, יישמע הערעור על החלטת השופטת/הרשמת כערעור על החלטת רשם על פי סעיף 27(ב) לחוק. למסקנה זו הגענו מתוך היקש להוראות סעיף 15(ב) לחוק בתי-המשפט, לאור ההלכות שנקבעו בבית-המשפט העליון בע"א 134/72[1], ואשר אושרו בפסקי-דין מאוחרים יותר, וכן לאור ההלכות הקיימות בבית-הדין לעבודה בכל הקשור לשיתופם של נציגי ציבור במותבי בית-הדין, ולזכות הערעור על החלטת הרשם. .12התוצאה אליה הגענו משקפת, לדעתנו, מדיניות שיפוטית ראויה, על פיה יהיה רשם בית-דין לעבודה שמונה לשופט בבית-הדין רשאי לסיים את הדיון בהליך בו החל, אך פסק-דינו יהיה כפסק-דין של רשם, כשם שפסק-דין של שופט, שמונה לערכאה אחרת, דינו כפסק-דין של הערכאה בה כיהן לפני המינוי. .13מכוח הסמכות הנתונה לנו בסעיף 79לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וסעיף 39לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, מועבר התיק לביתהדין האזורי בתל-אביב, על מנת שידון בערעור. בית-הדין האזורי, יביא הוצאות הליך זה בחשבון, בפסק-דינו.שופטיםרשם