המערער עשה את דרכו מביתו כשהוא נוהג את רכבו, מסוג טנדר. במהלך נסיעתו זו שמע המערער רעש של חבטות בחלקו האחורי של הרכב, ועל מנת לברר מה מקורו של רעש זה נעצר בשולי הדרך. לאחר שעצר את הרכב יצא מתוכו ואז הוברר לו, כי הדופן האחורי של ארגז הטנדר פתוח. תוך כדי סגירת הדופן האחורי, נפגעה הזרת של ידו השמאלית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה באצבעות בזמן סגירת ארגז טנדר: השופט נ. קליינברגר, נשיא: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט רקם), אשר ניתן בתיק אזרחי 15574/95, ולפיו תביעתו של המערער נדחתה. המערער תבע בתיק הנ"ל פיצויים בגין נזקי גוף, אשר לטענתו נגרמו לו ב"תאונת דרכים", כמשמעותו של מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. לאור טענת המשיבה, כי אצבעו של המערער לא נפגעה בתאונת דרכים הוחלט לדון בשאלת החבות תחילה. 2. גירסתו של המערער לארוע התאונה שבה הוא נפגע, כפי שהיא עולה מהתצהיר ומעדותו לפני בית המשפט קמא, היא כלהלן: א. ביום 21.3.95 בשעה 14.00, 14.30 (ראה עמ' 5 של הפרוטוקול), עשה המערער את דרכו מביתו ביוקנעם לכוון נהלל, כשהוא נוהג את רכבו, מסוג טנדר. במהלך נסיעתו זו, לאחר שחלף על פני רמת ישי, שמע המערער רעש של חבטות בחלקו האחורי של הרכב, ועל מנת לברר מה מקורו של רעש זה נעצר בשולי הדרך. לאחר שעצר את הרכב יצא מתוכו ואז הוברר לו, כי הדופן האחורי של ארגז הטנדר פתוח. תוך כדי סגירת הדופן האחורי, נפגעה הזרת של ידו השמאלית (להלן: התאונה הנ"ל). ב. המערער ניגש אז לתחנת הדלק הקרובה ושם שפך מים קרים על אצבעו הפגועה כדי לשכך את הכאב. בהרגישו כי הכאב מתגבר חזר לרכבו והחליט לגשת לבית-חולים בעפולה. בהגיעו לחדר המיון אובחן שבר בזרת ידו השמאלית של המערער, אצבע זו הושמה בגבס והוא שוחרר לביתו. בגליון של חדר המיון - נ 4 צויין, כי המערער נתקבל ב-21.3.95, בשעה 15.41, ונרשם בו, בין היתר, שהוא "נבדק בגלל חבלת כף יד שמאל מדלת של רכב". 3. בגמר עדותו של המערער, אשר היה העד היחידי שהעיד במהלך הדיון בבית המשפט קמא, הודיע בא-כוחו, כי סיים את הבאת ראיותיו ובא-כוחה של הנתבעת הצהיר, שאין לו עדים. תוך כדי שמיעת סיכום הטענות מטעם המערער החליט השופט המלומד (ראה ע' 8) לראות את הטנדר, שהיה מעורב בתאונה הנ"ל, ולאחר שעשה זאת רשם את הדברים האלה: "בבדיקת הרכב בנוכחות בית המשפט וב"כ הצדדים אין להוציא מכלל אפשרות כי כאשר הדלת סגורה הבריח יכול שלא להיות סגור. התובע הדגים את אשר הדגים בבית המשפט כאשר הוא תופס את הדלת עם ידו כאשר כף היד נמצאת מונחת על החלק הפנימי של הדלת, אותו חלק שבסופו של דבר הופך להיות לקיר של תא המטען". (ההדגשה לא במקור). בא-כוחו של המערער השלים את סיכום טענותיו ואחריו סיכם בא-כוחה של המשיבה את טענותיו. מפיו של בא-כוח המשיבה נרשמו (בעמ' 7 למטה) דבריו אלה: "אנו חולקים על אירוע התאונה כפי שנטען על ידי התובע (המערער - נ.ק.) אך אין מחלוקת כי אם הדלת נסגרה עליו כפי שהוא טוען, האירוע נכלל במסגרת תאונת דרכים". המחלוקת התמקדה, איפוא, בשאלה, האם תיאורו של המערער כיצד נפגעה הזרת של ידו השמאלית משקף נאמנה את שהתרחש במציאות. 4. על מנת לעמוד על נימוקיו של בית המשפט קמא לדחיית תביעתו של המערער מן הראוי לצטט מספר משפטים מפסק-דינו, אשר זו לשונם: "לאחר שבחנתי את הטנדר נוכחתי כי משני צידיו נמצאים בריחים הנועלים את הדלת. אין זה סביר בעיני כי אם היה בריח אחד בלבד פתוח, היתה הדלת נפתחת. אין זה סביר בעיני כי שני הבריחים כאחד לא ננעלו על ידי התובע. התובע העיד כי יצא מביתו. בכתב התביעה דובר על יקנעם, בעדות בפני דובר על קרות התאונה בין רמת ישי לנהלל. מכל מקום המרחק שחלף מעת יציאתו מהבית ועד סביבות נהלל, הוא מרחק רב. לדעתי סביר כי אם הדלת אכן היתה פתוחה, היא היתה נפתחת מיד עם תחילת הנסיעה ולא זמן רב לאחר שהתובע כבר נהג בטנדר. ... נוכח הערכתי כי הדלת היתה צריכה להיפתח מיד לאחר שלא נסגרה - אם לא נסגרה בשני הבריחים - כי אז האירוע היה צריך לקרות בסמוך לתחילת הנסיעה". 5. ייאמר כבר כאן, כי ההנמקה לדחיית גירסתו של המערער, הגלומה בדברים שזה עתה צוטטו, נשענת על הנחות והשערות הנטולות תשתית עובדתית ושלא הועלו בכלל על ידי הצדדים. בעקבות הבדיקה של הטנדר שערך בית המשפט קמא נקבע על ידו, כאמור כבר, ש"אין להוציא מכלל אפשרות כי כאשר הדלת סגורה הבריח יכול שלא להיות סגור". במלים אחרות, הדופן האחורי של ארגז הטנדר יכול להיות סגור מבלי שהבריחים נועלים אותו. ברם, לדעת בית המשפט קמא, בהיות דופן זה לא נעול די בהסעת הטנדר למרחק קצר בלבד כדי שייפתח. מכאן, שגירסת המערער, לפיה הוא שמע לראשונה את הרעשים של הדופן הפתוח רק לאחר שחלף על פני רמת ישי, לא היתה מקובלת על בית המשפט קמא ונדחתה על ידו. לא יהיה זה למותר לציין כאן, כי בדיקת הטנדר נערכה ביוזמתו של בית המשפט קמא לאחר שהצדדים סיימו את הבאת ראיותיהם. במצב דברים זה היה על בית המשפט לגלות לצדדים את הנחותיו והשערותיו על מנת לאפשר להם להוסיף ראיות באם ימצאו לנכון לעשות זאת, מטעם המערער על מנת לערערן ומטעם המשיבה על מנת לחזקן. יצויין, כי בעשיית ניסוי של הסעת הטנדר כאשר הדופן האחורי של ארגז הטנדר סגור, אך לא נעול, מביתו של המערער ביקנעם לכוון נהלל ניתן היה להכריע במחלוקת שבין שני הצדדים. נראה לי גם, כי הרשום בגליון חדר המיון, שלפיו המערער הגיע לחדר המיון של בית החולים בעפולה בשעה 15.41, קצת למעלה משעה לאחר קרות התאונה הנ"ל וסיפר, כי נפגע בידו מדלת של רכבו מהווה חיזוק מה לגירסת המערער. חיזוק זה נובע מכך, שיש ברישום זה כדי להצביע על כך, שגירסתו של המערער הועלתה בהזדמנות הראשונה שהיתה לו להשמעתה. 6. יוטעם, כי לא נעלם ממני כי בית המשפט קמא לא קיבל את הסברו של המערער לאי הזכרת פגיעותיו ומחלותיו בהשיבו לשאלון שהופנה אליו (ראה נ/ 1ונ/2). אך אי מתן אמון בהסברו של המערער לענין ספציפי זה, כפי שנומק על ידי בית משפט קמא, אין בו כדי להשליך על הנמקתו של בית המשפט באשר לאופן קרות התאונה הנ"ל. 7. בהסתמך על האמור עד כאן הגעתי לכלל דעה, כי דינו של ערעור זה להתקבל. אשר על כן, הריני מציע לשני חברי הנכבדים לקבל את הערעור, לבטל את פסק-הדין ולקבוע, כי אצבעו של המערער נפגעה ב"תאונת דרכים", כמשמעותו של מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. בעקבות כך, יוחזר הדיון לבית משפט קמא על מנת להמשיך לדון בו בשיעור הנזק שנגרם למערער כתוצאה מהתאונה הנ"ל. המשיבה תישא בתשלום הוצאותיו של המערער בערכאה זו, בסכום כולל של - 000, 2 ש"ח, שישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק-דין זה ועד לתשלומו בפועל. נ. קליינברגר, שופט, נשיא השופטת ב. גילאור: אני מסכימה. ב. גילאור, שופטת, השופט ש. ברלינר: אני מסכים. ש. ברלינר, שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא נ. קליינברגר.אצבעות