סעיף 191 לחוק החברות דן בהתנהלות מקפחת של ענייני החברה: "התנהל עניין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או למניעתו..." הפסיקה התייחסה בהקשר זה בעיקר למקרים בהם בעלי מניות הרוב מנהלים את ענייני החברה תוך פגיעה בזכויות המיעוט ומנצלים לשם כך את כוח ההצבעה שלהם. כך למשל בע"א 2699/92 ניסים בכר נ' ת.מ.מ תעשיות מזון, פ"ד נ (1) 238 (1996), קבע בית המשפט: "קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות המיעוט בה. נגישותם של בעלי רוב המניות לעמדת כוח, העולה על זו של המיעוט והרצון למנוע שכח זה יופעל בצורה פוגענית..." בע"א 3051/98 דרין נ' חב' השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט (1) 773 (2004) הוסיף וקבע בית המשפט: "עילת הקיפוח היא עילה... שעניינה ביקורת על הפעלת כוח השליטה של הרוב כלפי המיעוט." ד"ר אירית חביב סגל פותחת את הפרק על קיפוח המיעוט בספרה דיני חברות, 589 (תשס"ז-2007, להלן: חביב סגל, דיני חברות), במילים אלו: "בעיית הנציג מתעוררת גם במערכת היחסים שבין בעלי מניות השליטה לבין בעלי מניות המיעוט." האם ניתן לטעון קיפוח במקרה של החזקה שווה במניות ? מבחינה פורמלית הסעיף אינו מדבר על קיפוח המיעוט בידי הרוב, וסעיף 192(ב) לחוק קובע שבעל מנייה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים. גם בתי המשפט אפשרו הגשת תביעות של קיפוח המיעוט במקרים אלו, כפי שמבהירה חביב-סגל, דיני חברות, בעמ' 602: "ככלל, ההסדר של קיפוח המיעוט נועד להגן על בעלי מניות המיעוט מפני חלוקות לא-שוויוניות שמבצע הרוב. באופן טבעי, מתייחס ההסדר לבעלי מניות אשר אין להם שליטה..לכאורה, כאשר מתחלקות מניות החברה בין שני שותפים, כך שכל אחד מהם מחזיק ב-50% ממניות החברה, הרי שאין לאף אחד מהם שליטה על בעל המניות האחר, והם נדרשים לפעול בהרמוניה לקידום ענייני החברה.... ככלל, נראה שהפסיקה הכירה בזכותו של בעל מניות לתבוע בגין קיפוח המיעוט, גם כאשר זה מחזיק ב-50% ממניות החברה, ובתנאי שיתרת המניות מוחזקת בידיו של בעל מניות בודד המחזיק בעצמו ב-50% ממניות החברה. הסיבה לכך היא כפולה: ראשית, כל עוד מתחלקות המניות בין שני בעלי מניות המחזיקים ב-50% מן המניות, כל אחד, הרי שאף אחד מהם אינו יכול להשליט את רצונו על האחר, כתוצאה מכך, נהנה כל בעל מניות.. משליטה פסיבית על ענייניו של האחר. שנית, וחשוב יותר, במהלך השנים, לאור מגוון הסעדים שניתן לקבל כנגד קיפוח המיעוט הפך סעיף 191 למקור הדין המרכזי להסדרת סכסוכים בין בעלי המניות המביאים, או המאיימים להביא לקיפאון בניהול החברה. לאור נוחות השימוש בסעיף גמיש זה ובהעדר הסדר אחר לפתרון סכסוכים בין בעלי מניות השווים בכוחם, הורחבה פרשנותו של המושג "מיעוט" לכלול גם בעלי מניות המחזיקים ב-50% ממניות החברה. אכן, הסעיף אינו מדבר על בעל מניות מיעוט, כך שאין מניעה להגיש את התביעה, אך ספק אם זו הדרך, לאחר חקיקת חוק חברות מודרני, לטיפול בקיפאון בין שני בעלי מניות שמלכתחילה השתיתו את היחסים ביניהם על שוויון והרמוניה. דיני חברותבעלי מניותמניותקיפוח בעלי מניות המיעוט