ראיות לסתור נכות פסיכיאטרית

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להביא ראיות לסתור נכות פסיכיאטרית: 1. התובע, יליד 1974, הגיש לבית משפט זה תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן - "החוק") בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, תאונת דרכים מיום 12.2.09. 2. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע, ביום 3.10.10, דרגת נכות רפואית צמיתה בשיעור 55% (50% נכות בתחום האורטופדי; 10% בתחום הפסיכיאטרי). בנוסף, הופעלה תקנה 15 לתקנות ביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 במחצית. מכאן שדרגת הנכות הצמיתה המשוקללת של התובע, על פי דין, היא 83%, ולאור הוראת סעיף 6ב' לחוק מחייבת נכות זו גם לעניין ההליך שבפני. 3. עתה לפני בקשת הנתבעת, המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), להבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6ב' לחוק. המשיב (התובע) הביע את התנגדותו לבקשה בתגובתו המפורטת. 4. טענות המבקשת (הנתבעת): א. בהתייחסה לנכות הפסיכיאטרית, טענה המבקשת כי בפני הועדה הרפואית לא עמד תיקו הפסיכיאטרי של המשיב במלואו, ממנו עולה כי למשיב היה, עובר לתאונה, עבר פסיכיאטרי עשיר ובגינו אף נקבעה לו בעבר נכות פסיכיאטרית זמנית במסגרת תביעה שהגיש לנכות כללית במל"ל. לעניין זה, הפנתה המבקשת למסמכים שונים בעניינו של המשיב מהשנים 1992 - 1995 ולתיקו הפסיכיאטרי של המשיב מבית החולים כרמל (נספחים ט' ו- י"א לבקשה). צוין כי המשיב היה שרוי בדיכאון בשל מות חברתו בתאונת דרכים בשנת 1992, וכן כי המשיב נהג להתנדב בצעירותו במד"א ולשקר לנערות יהודיות תוך הצגת עצמו כנער נוצרי וכך יצר עימן קשרים רומנטיים ועל רקע זה הורחק ממד"א. ההרחקה, כך נטען, גרמה למשיב למצוקה קשה בגינה התחיל את הטיפול במכון לבריאות הנפש בבית החולים "כרמל". ב. המבקשת טענה כי הלכה היא שמקום שבו לא עמדו בפני ועדת המל"ל מסמכים רפואיים לגבי עברו של הנפגע שיש בהם כדי לשפוך אור על פגיעותיו עובר לתאונה, תותר הבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל. ג. באשר לנכות האורטופדית, טענה המבקשת כי מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי לא עמד בפני הועדה צילום רנטגן עדכני או צילום רנטגן כלשהו המעיד על כך שאכן השבר בעצם ה- FEMUR, ממנו סבל המשיב, לא התאחה. לטענת המבקשת ההפך מכך הוא הנכון. המבקשת טענה שקיימים מסמכים רפואיים עדכניים, שלא הונחו בפני הועדה, מהם עולה שכחודש לאחר התאונה הודגמו סימני איחוי של השבר ובביקורת שנערכה למשיב באוקטובר 2009 נצפה השבר עם סימנים של חיבור (נספחים ב' - ז' לבקשה). ד. המבקשת טענה כי עיון בפרוטוקול הועדה מיום 29.6.10 (נספח י"ב לבקשה), תחת הכותרת "אבחנות", מעלה כי הוועדה לא ציינה כלל שהמשיב סובל משבר שלא התאחה וכל שציינה הוועדה הוא "(...) שבר בירך שמאל עם הגבלה בתנועות בברך שמאל, קיצור רגל שמאל והפרעות בהליכה בעזרת תמיכת 2 קביים. קושי בהתמודדות על רקע בעיות גופניות". על כן, טענה המבקשת, לא ברור מדוע בחרה הועדה לקבוע למשיב נכות צמיתה לפי הסעיף בתקנות הדן באי התאחות שבר, מצב שכלל לא התקיים בענייננו. ה. על שום כל אלה, טענה המבקשת כי בנסיבות מקרה זה מן הדין להתיר הבאת ראיות לסתור ולמנות מומחים בתחום הפסיכיאטרי ובתחום האורטופדי אשר יקבעו את נכותו הצמיתה של התובע וכי קיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים לעשות כן. 5. טענות המשיב (התובע): א. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, נקודת המוצא בדיון בבקשה להבאת ראיות לסתור היא שהדבר יינתן אך ורק במקרים נדירים וחריגים ובנסיבות יוצאות דופן בהן בית המשפט מתרשם כי הליך קביעת הנכות על-ידי הועדה היה נגוע בפגם מהותי כגון תרמית, או כאשר קיים חשש כי הועדה הרפואית לא נתנה דעתה לתיעוד הרפואי הרלוונטי. לטענת המשיב, נסיבות חריגות אלה אינן מתקיימת בענייננו ודין הבקשה להידחות. ב. באשר לנכות הפסיכיאטרית, טען המשיב כי התאונה נשוא התביעה ארעה בשנת 2009 כשהתובע היה כבן 35 שנים. הבעיה הפסיכיאטרית ממנה סובל התובע החלה להתפתח רק מספר חודשים לאחר התאונה ומקורה במצוקה הקשה אליה נקלע התובע בעקבות התאונה: מגבלה פיסית קשה עד כדי ריתוק למיטה ולכיסא גלגלים במשך חודשים, כאבים עזים, חוסר יכולת להפעיל את העסק שבבעלותו, כעס ותסכול. על כן, טען המשיב, בדין קבעה הועדה הרפואית של המל"ל כי תלונותיו ומצוקותיו של התובע בתחום הפסיכיאטרי הינן כולן על רקע הפגיעה האורטופדית והשלכותיה של האבחנה הרפואית (בסעיף 27 לפרוטוקול הועדה). ג. באשר למסמכים שצרפה המבקשת לבקשה, טען המשיב כי מסמכים אלה הם מהשנים 1992-1993 עת סבל התובע ממצוקה נפשית על רקע בעיות גיל ההתבגרות ומותה הטרגי של חברתו בתאונת דרכים. מדובר במסמכים שהינם כ- 16 שנים לפני התאונה דנן, עת היה התובע כבן 18 שנים בלבד. מאז התגבר התובע על אותן בעיות שהקשו עליו בתחום הנפשי-רגשי, והוא המשיך בחייו ועבר כברת דרך ארוכה. התובע אף נישא והקים משפחה. ד. באשר לנכות האורטופדית, טען המשיב כי עיון בסעיפים 26-27 לפרוטוקול הועדה מעלה כי בסעיפים אלה בחנה הועדה את מכלול הפגיעות מהן הוא סובל (הליכה עם צליעה בולטת; צורך בשימוש בהגבהה בנעל; חוסר אפשרות לדרוך על כף הרגל אלא על אצבעות הרגל בלבד; הגבלה בתנועת מפרק ירך שמאל; דילדול שרירי ירך שמאל; קיצור של 2 ס"מ באורך רגל שמאל בהשוואה לברך ימין; נפיחות בברך שמאל; נוזל בחלל רגל שמאל; שינוי בצורת ברך שמאל; הגבלה בתנועת ישור הברך; הגבלה בתנועת כיפוף הברך). ה. לאור הפגיעות המפורטות לעיל, שנמצאו על ידי הועדה, הרי שעיון בתקנות המל"ל מעלה כי אין בנמצא שום סעיף ליקוי המתאים לפגיעה כה מורכבת בברך. יתכן, הודה בא כח המשיב, כי נפל ליקוי מסוים בכך שהועדה הרפואית לא הסבירה באופן מספיק את החלטתה לבחור בסעיף הליקוי בו בחרה אולם אין בכך לקבוע שההחלטה לא הייתה בסמכות הועדה. ו. המשיב הוסיף וטען כי בכל הצילומים והבדיקות שעבר לאחר התאונה, כפי שפרטה אף המבקשת עצמה, לא אובחן חיבור מלא של השבר אלא רק נמצאו סימנים לתחילתו של חיבור. חיבור מלא של השבר לא הושג וככל הנראה, כך נטען, לא יושג. לפיכך, צדקה הועדה הרפואית בקביעתה כי השבר ברגלו של התובע לא התחבר ואין להתערב בקביעתה. 6. דיון והכרעה א. לאחר שעיינתי בטענות באי כח הצדדים, במסמכים ובמכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ב. סעיף 6 ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 קובע לאמור: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו". ג. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור במקרים חריגים, מיוחדים ויוצאי דופן, כשכל מקרה יבחן על פי נסיבותיו. בין היתר נקבע כי המקרים המצדיקים מתן רשות הבאת ראיות לסתור הם, ואין מדובר ברשימה סגורה, למשל, כשהליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית או כאשר הבירור העובדתי של הוועדה לא היה מלא והמסקנות אינן משקפות את המצב הרפואי של הנפגע לאשורו (ראו: ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991) (להלן - "עניין טיארה"; רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' חיים טלבינסקי ( ניתן ביום 28.8.94)). ד. עוד הודגש בפסיקה כי לצורך קבלת הבקשה לעניין הבאת ראיות לסתור אין די להראות כי נמנעו מהוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות וחשובות, אלא יש להראות כי לו היו עומדות אותן העובדות בפני הועדה הרפואית, אזי לבטח היתה קביעתה משתנה, וכך נקבע בעניין טיארה שלעיל, בעמ' 82: "על-פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית-משפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה". (ההדגשות שלי. ע.ג.); ראו גם: רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' רחמים קמחי, פ"ד מז(4) 815, 821 (1993)). ה. אין בידי לקבל את טענות המבקשת לעניין הנכות שנקבעה למשיב בתחום הפסיכיאטרי וזאת מהטעמים שהועלו בתגובת המשיב (התובע) שפורטו לעיל. מקובלת עלי טענת המשיב על כך שמדובר במסמכים שלפיהם הוא סבל ממצוקה נפשית ורגשית על רקע בעיות המאפיינות את גיל ההתבגרות, משבר זהות ומות חברתו בתאונת דרכים. המדובר באירועים שהתרחשו למעלה מ- 15 שנים קודם לתאונה נשוא הליך זה עת היה נער כבן 18. מאז הספיק המשיב להקים עסק עצמאי, להינשא ולהקים משפחה. הועדה הרפואית של המל"ל קבעה באופן מפורש כי המצוקה הנפשית ממנה סובל התובע כיום הינה על רקע השלכות התאונה. על שום כך איני רואה מקום להבאת ראיות לסתור בהקשר זה. ז. לעניין הנכות בתחום האורטופדי הרי שעיון בפרוטוקול הועדה מיום 29.6.10 ובהחלטת הועדה מיום 3.10.10 מעלה את המסקנות הבאות: מצד אחד, לא ברור אילו מסמכים רפואיים הונחו בפני הועדה. כל שמצוין בעמ' 1 בסעיף 18 לדו"ח הועדה מיום 29.6.10 הוא כי בפני הועדה עמדו מסמכים שונים - "מסמכים בתיק", ללא פירוט המסמכים עצמם. על כן, אניח לטובת המבקשת כי יתכן שהמסמכים הרפואיים מבדיקות המעקב של התובע לאחר שחרורו מבית החולים (נספחים ב' - ז' לבקשה) לא עמדו בפני הועדה. עיון במסמכים אלה מעלה כי מצילומי ביקורת שבוצעו לתובע נראה כי "עמדת השבר והקיבוע משביעה רצון" ובמקום אחר נכתב "משביעה רצון עם חיבור חלקי". אולם, למרות האמור לעיל עיון בפרוטוקול הועדה, בו פירטה הועדה את מכלול הממצאים הרפואיים בעניינו של התובע, מעלה כי הגם שהנכות בתחום האורטופדי נקבעה על סמך סעיף 47 (1) א לתקנות, שענייננו אי התאחות של עצם ה- FERMUR והיות הגוף נתמך בעזרת מכשיר אורטופדי, הרי שעל פי הממצאים התובע סובל מפגיעה מורכבת בברך ומהגבלות רבות בתנועה והשבר בעצם אינו המגבלה היחידה. וכך נאמר בסעיף 26 לפרוטוקול (נספח י"ב לבקשה): "הגיע לבדיקה נעזר בקביים קנדיות. משתמש בהגבהה בנעל ברגל שמאל. בלי קביים הולך עם צליעה בולטת על רגל שמאל ודריכה על אצבעות (...) בכיפוף הברך בזוית עד 15 מעלות. קיימת קונטקטורה כיפופית בפרק ירך שמאל עד 15 מעלות. דילדול שרירי ירך שמאל. היקף ירך שמאל בגובה 10 ס"מ מעל פיקה 46 ס"מ בצד ימין גובה 46 ס"מ. מדידת אורך מ- SJAS עד קוטב עליון של פיקה - מימין 48 ס"מ, בצד שמאל 46 ס"מ. נפיחות בברך שמאל עם שינוי בצורת הברך ונוזל בתוך הברך. הגבלה בתנועות בברך שמאל - ישור 15 מעלות, כיפוף 90 מעלות (...)". תיקו הרפואי של התובע והמסמכים הרפואיים בעניינו היו מונחים בפני הועדה שבדקה את התובע ואבחנה את פגיעותיו השונות וקבעה את דרגת נכותו הצמיתה ואין להתערב בקביעתה. לא שוכנעתי שהמסמכים הרפואיים עליהם הצביעה המבקשת בבקשה, שכאמור לעיל לא ברור אם היו בפני הועדה אם לאו, היו משנים לבטח את קביעת הועדה. 7. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להבאת ראיות לסתור. עניין ההוצאות יידון בסוף הדרך. בקשה להבאת ראיות לסתורנכותהתחום הנפשיפסיכיאטריהראיות