קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות רב חובל: .1מהות ההליך זהו ערעור על פסק דינו של ביה"ד המשמעתי בתיק מס' 1044/8מתאריך 25.8.88, בו זוכה רב חובל מכל האישומים בתובענה שהוגשה נגדו. .2האישום האישומים שהוגשו נגד המשיב, ואשר בפרטיהם נדון להלן, נסובו על תרגיל סירות הצלה, שביצע הנאשם ביום 7.6.84באוקינוס השקט במרחק 150מיל מחוץ יפן בהיותו קברניט של האוניה "דגן". (להלן "האוניה"). יוחסו למשיב שלוש עבירות משמעתיות לפי חוק הספנות (ימאים) תשל"ג - .1973(להלן החוק) [8]. א. עבירה לפי סעיף 118(3) דהיינו התרשלות במילוי תפקיד או התנהגות המסכנת או עלולה לסכן את בריאותם או את חייהם של בני אדם הנמצאים בכלי השיט. ב. עבירה לפי סעיף 118(12) דהיינו שימוש לרעה בסמכות כלפי איש צוות הכפוף לנ'. ג. עבירה לפי סעיף 118(16) דהיינו התנהגות הפוגעת בסדר הטוב או במשמעת בכלי השיט. התביעה טענה שאופן ביצוע התרגיל על-ידי הנאשם, היה בו כדי לסכן שלא לצורך את אנשי הצוות שהשתתפו בתרגיל. ביתר פירוט נטען בסעיפים העיקריים של כתב האישום כדלקמן: ".2 במשך התרגיל הורדו לים שתי סירות ההצלה של האניה בו זמנית והתרחקו מהאניה. למעט המשיב שני ימאים ונוסעת, הורדו כל אנשי הצוות לסירות ולא נמצאו על האניה במשך כל התרגיל. .3 בעת הורדת הסירות לים ולאחר מכן היה הים בגיבוע חזק. .4 הסירות הורדו למים שבכל אחת מהן שני ימאים. שאר אנשי הצוות ירד לסירות בסולם חבלים, על-פי הוראת הנאשם, אשר חשש לחוזק הכבלים, בהעדר נתונים על החלפת הכבלים. .5 רוב אנשי הצוות לא עברו תרגיל השקת סירות או תרגיל נטישה או תרגיל חתירה או תרגיל עליה לאניה מצילה. .6 סירת ההצלה הממונעת לא היתה מאוישת במלוא הצוות, לא היתה בה זיבורית כתחליף למשקל והים לא היה שקט. .7 אנקולי סירת המשוטים לא נקשרו עם הנתקות הסירה וסיכנו את הסירה ואנשיה כאשר היה צורך בהעלאתה לאניה. .8 האלחוטאי לא נשאר על האניה אלא נצטווה לרדת לסירות עם שאר אנשי הצוות. .9 הסירות שהו במים במשך כשעתיים כאשר הרוח היא 4- 3 (בופור) והגיבוע כמטר אחד. תנאי ים אלה גרמו לכך שהסירות אף לא היו בקשר עין מתמיד ויכולת החתירה הגרועה של אנשי הצוות הורעה עוד יותר. .10כקברניט האניה, חובה היתה על הנאשם למנוע את המחדלים הנ"ל והוא לא עשה כן, בהתחשב בכל הנתונים הנ"ל סיכן הנאשם את חיי אנשי הצוות ואף את שלומה של האניה שהושארה ללא צוות בטיחות, הועמדה בסכנה והושארה ללא יכולת לתפקד בעת מצוקה ללא יכולת קריאה לעזרה וללא יכולת להגיש עזרה במידת הצורך". .3עובדות שאינן במחלוקת במהלך הדיון התברר שאין חולקין על העובדות הבאות: א. שהורדו שתי סירות הצלה בו זמנית האחת סירת מנוע והשניה סירת משוטים בים פתוח. בכל סירה היו בעת הורדתה 4אנשים (ע' 42). ב. בזמן התרגיל לא היה צוות בטיחות באניה על-פי דרישת התקנות (ע' 11לפרוטוקול המודפס). מי שנשאר באניה היו הנאשם, המכונאי הראשי, מכונאי משמרת, שני סיפונאים ונוסעת אחת. ג. שבסירות ההצלה היו רוב אנשי הצוות. ד. לא כל אנשי הצוות עברו תרגילים קודמים של השקת סירות, נטישה, חתירה או עליה לאניה מצילה. ה. גיבוע המים בעת הורדת הסירות היה כמטר אחד. והרוח 4-3 בסולם בופור. ו. אנקולי סירת ההצלה לא נקשרו. לנאשם יש הסמכה להפעלת תחנת אלחוט ורדיו טלפון נ/.1 .4הראיות ר/ח המל בחוות דעתו (ת/4) מסתמך בעיקר על האמנה הבינלאומית לבטיחות החיים בים (solas) 1974/83(להלן האמנה) [14] שלדעתו קובעת את אמות המידה ל"ימאות טובה" והן מוסכמות על הכל (ע' 18לפרוטוקול המודפס). לדעתו עולה מתק' 18לפרק השלישי לאמנה כי רק לאחר שצוות תודרך אומן ותפקד לשביעות רצון הקברניט יבוצע תרגיל הורדת סירת הצלה ובסיום כל האימון תבוצע השקת סירת הצלה. וכן כי תרגול בסירת הצלה מושקת מבצעים עם הצוות התפעולי המיועד לאותה סירה. תק' .3.9- 18דנה בנושא תרגיל נטישת אניה בעוד האניה עושה דרכה "דרך המים"- making) ( headway-תקנה זו דורשת שתי תנאים. א. התרגיל יבוצע במים מוגנים בלבד. ב. הרגיל יבוצע בפיקוחו של קצין מנוסה בסוג זה של תרגול. יחד עם זאת הסכים ר/ח המל בחקירתו הנגדית כי "במידה והדבר מעשי יערכו תרגילי סירות הצלה כאילו באמת היתה שעת חירום" (ע' 15המודפס), אך הכוונה לתנאי חירום באניה ולא בים (ע' 16) והכוונה היא שהתרגיל יבוצע בתנאים ריאליים של יום יום באניה (ע' 17). לדבריו קובעת הוראת בריטית notice to marinesכי אין להוריד יותר מסירה אחת בתרגיל ועל השניה להיות במצב הכן למקרה שהראשונה נכנסת למצוקה. בשאלה אם הימאים עברו קודם לתרגיל שבוצע ע"י הנאשם תרגילי סירות הצלה אומר המל (ע' 19לפרוטוקול המודפס) שאינו בטוח בכך אבל נראה לו כי הסיפונאים עוברים אימונים אלה. מטעם ההגנה הוגשה תעודת עובד ציבור של ר/ח שפינט, בוחן ראשי של מחלקת הסיפון (נ/3). בתעודה זו נאמר, שמאז 1981, חויבו כל המועמדים לצי הסוחר, בין היתר באימונים עיוניים ומעשיים בבסירות הצלה ומאז 1983עוברים כל הימאים הוותיקים ובעיקר אנשי משק שטרם עברו אימוני סירות הצלה - אימוני סירות הצלה, במתקנים שבאנית האימונים ועוברים מבחנים בנושא זה כתנאי לחידוש פנקסי הימאים. אך מחוו"ד של עד הגנה אחר, ר/ח דן נקדימון (נ/4) עולה כי כנראה שהוראה זו אינה מיושמת הלכה למעשה (ע' 6). ממכתב (ת/4) ששיגר ר/ח רזניק מנהל יח' הפעלה לקווי אמריקה בצים לר/ח דן נקדימון ביום 13.3.87עולה כי גם ימאים שלא עברו קורס סירות הצלה צריכים להשתתף בתרגיל נטישת אניה, כל חודש בהתאם לדרישות solas[14]. אחד הימאים, חיים לוי המפליג באניות מזה 23שנה, העיד, כי עשה תרגילים דומים במעגן ובנמלים, אך שזו היתה הפעם הראשונה שעשה תרגיל כזה בלב ים (ע' 24). נראה שלפחות בתחילת התרגיל הצוות לא היה מיומן בעיקר בכל הנוגע לחתירה אם כי בהמשך המצב השתפר (עדות נוח ציון ע' 22לפרוטוקול המודפס ועדות חיים לוי ע' 26(שם)). לדברי הנאשם כבר לפני ה- 7.6.84נערכו באניה מספר תרגילי הצלה שבהם הוצאו הסירות מעבר לדופן האניות אבל ללא השקת הסירות במים (ע' 35שם). עם זאת אם לשפוט לפי התמונות שצולמו בעת התרגיל, הרי אנשי הצוות נראים רגועים ולא נפחדים (ראה למשל ת/11; ת/12; ת/13). לדברי הנאשם הרי בעת התרגיל לא עשתה האניה דרכה במים אלא עמדה במקום (ע' 37) הוא שיתף בתרגיל גם את האלחוטאי כי רצה שאף הוא יעבור את האימון ומן הצד השני ראה את עצמו כמי שנושא תעודת הסמכה להפעלת תחנת אלחוט כבעל מיומנות מספקת למנוע תקלות בתקשורת עם העולם החיצוני (ע' 40). מטעם המשיב הוגשה חות דעת של פרופ' פנואלי (נ/2). פרופ' פנואלי הוא מופקד הקתדרה ע"ש רוזנבלאט להנדסת מכונות בוגר קורס חובלים של חיל הים, שירת שנה בצבא קבע והפליג בפריגטות של חיל הים. בין היתר שימש כיו"ר הועדה מטעם משרד התחבורה לבדיקת אסונות בים. ובשנת 1984עמד בראש צוות בנושא הקשור בהנצלה מצוללות. בחוות דעתו הוא מצטט מדוח הועדה שבראשה עמד, והקובעת שהגורם המשותף לכל האסונות הימיים הוא חסר משמעת, וכן תפקוד כושל, בורות וחוסר מיומנות בהפעלת סרות הצלה. לדעתו יש חשיבות רבה לתרגיל סירות הצלה בים דוקא משום שאין התרגיל והתפקוד בים דומים לאלה שבנמל. חוות דעת נוספת מטעם ההגנה שאוזכרה כבר לעיל היתה זו של ר/ח דן נקדימון (נ/4). בחוות דעתו הוא קובע בין היתר כי מזג האוויר בתקופה זו במימי האוקינוס השקט הוא נוח ונעים. והסיכוי להרעתו הפתאומית שואף לאפס. הוא מדגיש שהתרגילים הסטנדרטיים המתבצעים בצ"ים אינם מספיקים להכשרת הימאים וכי תרגיל נטישה מלא נותן לצוות יותר מאשר כל תרגיל אחד בכל מיתקן חופי או בנמל סגור ומים בטוחים. לבסוף הוגשה גם חוות דעת של גרגורי לודביש ששימש כרב חובל באניות משא סוביטיות ועלה ארצה בשנת .1972לדבריו, בהתאם לחוק הסוביטי הרי כאשר נערך תרגיל סירות הצלה אין צרוך בהשארת צוות בטיחות על האניה, אלא משאירים רק מספר אנשים על-פי שיקולי רב החובל. עם זאת יצוין, כי לדבריו בריה"מ אשרה את האמנה לבטיחות החיים בים [14] עוד ב-.25.5.80 מעבר לעדיות ולחוות הדעת השונות התעוררה השאלה מה הן ההוראות הקיימות לענין דרך ביצוע תרגילי הצלה. וראוי לסקור הוראות אלה בצורה תמציתית. רב החובל זולברג שהעיד כעד תביעה הגיש שני מוצגים ת/ 1ו-ת/ 2שהן לדבריו ההוראות היחידות הנוגעות לנושא תירגול סירות הצלה בים. במכתב ת/ 2מיום 11.11.81מטעם מנהל האגף הימי בצ"ים והמופנה לקברניטים נאמר: "יש להקפיד על מילוי ההוראות לרבות ביצוע תרגילים כגון הורדת סירות הצלה למים בהזדמנות מתאימה לפחות אחת ל- 4חודשים ואימון אנשי הצוות בתימרון והשטת הסירה, והדגמת השימוש בפריטי הציוד הנלווה". ההוראות עצמן ת/ 1קובעות בסעיף D: When the vessel is under way and weather permitting, life" boats shall be swung out with plugs in place, ladder secured No person shall be in the life boat; while it is swung out. The motors of the motor life boat and painters tended ."shall be tested בסעיף eנאמר: In port life boats shall be swung out if practicable and" , the unobstructed life boats shall be lowered to the water . And the crew exercised, in the use of the oars, and other"means of propulsion, if provided for the life boat עם זאת אין הוראות אלה קובעות איסור עריכת תרגול חתירה שלא בנמל. הוגשו הנחיות (guidlines) של מינהל הספנות הבריטי בקשר לתרגול הצלה. (ת/ 23- ת/25). בהנחיות אלה נאמר שאין חובה לקיים תירגול הצלה על-ידי השקת סירות בעת שהאניה עושה דרכה במים.(Making headway through the water) יחד עם זאת ניתנו הנחיות למקרה שהקברניט מחליט לעשות תרגול מעין זה. בין היתר נאמר בהנחיה /1218mכי: Provisions should be made for rendering assistance to the boat" Circumstances e.g. where practicable a second boat should be to be used in the drill in the event of uforeseen ."made ready for launching מהוראה זו ניתן לכאורה להבין שאין להוריד את כל הסירות יחד. בספר ההוראות של צים (ת/ 28ע' 11סעיף 5נאמר): Advantage should be taken of opportunities to launch" lifeboats in port, and crews on these occasions should be ."exercised in rowing אך שוב אין כאן הוראה האוסרת השקת סירות מחוץ לנמל. הוגש גם מדריך בטיחות בצי הסחר שהוצא במשותף על-ידי הרשות לחינוך והכשרה ימיים וועדת הבטיחות של צי הסחר הישראלי (ת/7). בסעיף 4מדובר באימונים ונאמר שם בין היתר: "התרגיל צריך להעשות כאילו היתה האניה במצוקה ועומדת להינטש". ובהמשך: "החוק בארץ דורש: א. תרגולי סירות הצלה יבוצעו אחת לשבועיים בין אם האניה בים או בנמל ותוך 24שעות מרגע הפלגתה מנמל בו הוחלפו יותר מ-% 25מאנשי צוות האניה. ב. במידה ומזג האוויר יאפשר זאת יורדו הסירות אל סיפון נטישה כאשר הפקקים במקומם וחבלי הקשירה מאובטחים (בזמן ההורדה לא יהיה אדם בסירה). בכל מקרה תורד כל סירה לסיפון הנטישה לפחות אחת לחודש. ג. בנמל תורד הסירה עד למים והצוות יתרגל הפלגה בעזרת משוטים, מפרשים, מנוע וכו'. בכל מקרה תורד כל סירה למים וצוותה יתורגל לפחות אחת ל- 4חודשים." .5החלטת הערכאה קמא ביה"ד קבע שאינו מוכן להסתמך על עדויות המומחים שהובאו בפניו שכן לדעתו הן התיחסו לנושאים שבהם שיקול הדעת נתון לביה"ד. כמו כן סבר שהמומחים אינם אובייקטיביים. האחד: ר/ח המל באשר היה חוקר בתיק זה, והשני ר/ח נקדימון בלט בקיצוניות תמיכתו בנאשם. כמו כן, ציין ביה"ד שסטנדרטים של ציים זרים אינם מחייבים בישראל. לעיצומו של ענין סבר ביה"ד כי המקרה הוא גבולי באשר מצד אחד קובעת תקנה 3.5לתקנות של האמנה לבטיחות החיים בים (solas) [14] כי "סירות הצלה שונות עד כמה שניתן תורדנה בהתאם לסעיפים 5,4, 3בתרגילים עוקבים" ומצד שני קובעת תק' 3.6לאותה אמנה "התרגילים עד כמה שניתן יבוצעו כאילו היה מצב חירום אמיתי". לדעת ביה"ד המשיב לקח פחות מדי מקדמי בטחון בכך שהוריד בבת אחת שתי סירות הצלה ולא סירה אחת אחרי השניה. הורדת הסירות בזה אחר זה היתה מונעת הפעלת כל הצוות בבת אחת אלא מחציתו בלבד. עם זאת, אין לאמר כי ביצוע התרגיל ע"י הורדת שתי הסירות בבת אחת היא פעולה שאף קברניט סביר לא היה מבצע אותה. לקברניט יש שיקול דעת רחב כעולה בין היתר מסעיף 38(1) לחוק [8] הקובע: "הקברניט רשאי בלי נטילת רשות מבעל כלי-שיט ועל אף כל הוראה נוגדת שלו (1) לעשות כל פעולה הנראית לו דרושה כדי למנוע או להפחית סכנה הנשקפת לחייהם או לבריאותם של האנשים שבכלי השיט או למטען שבו או לבטיחותו של כלי השיט". אמנם הוראה זו מכוונת יותר למקרה חירום, אך ניתן לדעת ביה"ד לפרשה לטובת הנאשם באשר לא הוכחו כל הוראות מפורשות של צים בנידון האוסרות לחלוטין הורדת שתי סירות בבת אחת. לפיכך לא ניתן לאמר שהנאשם התרשל במובן סעיף 118(3) לחוק [8]. באשר לטענה המופיעה בכתב האישום כי נשארו באניה בעת התרגיל 2ימאים ונוסעת בנוסף לנאשם, קובע ביה"ד כי היו עדויות סותרות ואין ביה"ד מוכן לקבוע עמדה ולהעדיף עדות אחת על חברתה. ולהלן אומר ביה"ד כי "אנו גם בדעה שלא הוכחה הפקרה או סיכון האניה על-ידי זה שנשארו בה רק קומץ אנשים". לפיכך זוכה המשיב גם מאישום שבסעיף 2של כתב האישום. ביה"ד פוטר את האישומים בסעיפים 4- 3במשפט קצר "אנו לא רואים כל עבירה בעובדות שבאישומים 3ו-4". אשר לטענת התביעה בסעיף 5לאישום כי רוב אנשי הצוות לא עברו תרגילים קודמים של השקת סירות נטישה, חתירה, ועליה לאניה מצילה, הרי "דווקא בשל עובדה זאת היה הנאשם חייב לערוך את התרגיל על מנת שהצוות יעבור תרגילים הנ"ל ואי אפשר לבוא בשל כך בטרוניה נגדו. גם בהנחה שהעובדות של סעיף 6לכתב האישום (דהיינו סירת ההצלה לא היתה מאויישת במלוא הצוות לא היתה בה זיבורית כתחליף למשקל והים לא היה שקט) - היו מוכחות, לא נראה לביה"ד שנעברה עבירה. אך לדעת ביה"ד לא הוכחו העובדות די צרכן. אשר לסעיף 7(ענין קשירת האנקולים עם הנתקות הסירה) הרי לא היה זה מתפקידו של הקברניט והוא לא אחראי לכך. אשר לסעיף 8- העדר אלחוטאי על האניה - לא שוכנע ביה"ד שהקברניט לא יכול היה למלא במקרה הצורך בצורה מספקת את תפקידו של האלחוטאי. אשר לסעיף 9(המצאות הסירות במשך שעתיים בתנאי גיבוע ורוח כפי שתוארו ללא קשר עין מתמיד ויכולת חתירה גרועה של הצוות), הרי היה ביה"ד בדעה "שמותר היה לנאשם לבצע את התרגיל בנסיבות המקרה ולפי העדויות מסתבר, שאמנם בתחילת התרגיל היה מצב הצוות קשה, אולם במשך הזמן המצב השתפר, וזו מגמתו של התרגיל". בסיכום לא הוכח לדעת ביה"ד שהנאשם סיכן את חיי הצוות ואת שלומה של האניה, כאמור בסעיף 10לכתב האישום ולכן לא ניתן להרשיע הנאשם בעבירה לפי ס' 118(3) לחוק. לא הובאו ראיות אפילו לכאורה להוכחת העבירות לפי סעיפים 118(12) ו-118(16) לחוק [8]. עד כאן פסיקתה של הערכאה קמא. .6 נימוקי הערעור טענות ב"כ המערער בעיקרם אלה: א. לא היה מקום לפסילה גורפת של עדויות המומחים. ב. יש לתת לפרוש שנותנים ציים זרים לאמנת solas[14] משקל מנחה, והגם שאין פירוש זה מחייב, אין להתעלם הימנו. ג. משקבע ביה"ד קמא שהנאשם לקח פחות מדי מקדמי בטחון צריך היה למצוא המשיב אשם בסעיפי הרשלנות, והתנהגות לא נאותה. ד. לא היה מקום להסתמכות על סעיף 38(1) לחוק [8] המדבר על מצב חירום ולא על הדמיית מצב חירום. ה. בעידן של יכולת לתקשורת שוטפת של כלי השיט עם בעלי האניה אין מקום ליתן בידי הקברניט סמכויות כה רחבות ובלתי מעורערות כפי שביה"ד קמא התימר לעשות. ו. הורדת רוב אנשי הצוות לים לצורך תרגול שלא בשעת חירום היא חריגה מסמכות גם על-פי תקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ג 1982[9] המחייבות השארת צוות בטיחות בלב ים, ואין למשיב סמכות להרהר אחריהן. .7 ניתוח אודה כי התחבטתי קשות בבואי להכריע בתיק זה. אין לי כל ספק, שכוונותיו של המשיב בביצוע התרגיל היו כוונות חיוביות וראויות לכשעצמן לשבח. כמי שחזה באסון "מצדה", היה המשיב ער לחשיבות הגדולה של תירגול אנשי ציוותו בנטישת האניה, בתנאים הדומים ככל האפשר לתנאי חירום. גם אם נניח שקברניטים אחרים, לא ערכו תרגילים דומים בלב ים, הרי אין בכך להטיל דופי במשיב. ההיפך הוא הנכון, יש לעודד ולברך על כל יוזמה (או בלשון המקובלת כיום: סינדרום של "ראש גדול") מצד קברניט היוצא מן השיגרה ועושה מעשה הכרוך מטבע הדברים בטירחה, במתח ובסיכונים, בראש ובראשונה לו עצמו, והכל כדי להבטיח שאנשי ספינתו יהיו מתורגלים היטב בכל הנוגע לדרך תיפקודם במצבי חירום. בתרגול כזה יש כדי להבטיח מניעת מצב של אנדרלמוסיה ופאניקה בעת סכנה ממשית. לכן, הנני כה מהסס ואף חרד, שמא הדברים שיאמרו להלן יתפרשו שלא כהלכה, כבאים לפגוע במשיב או אחרים דוגמתו, ולגרום לעידוד פסיביות, אי אכפתיות ושקיעה בשיגרה, שסכנתם גדולה אולי פי כמה, מהפגמים שדבקו בדרך ביצוע התרגיל במקרה הנוכחי. הערה נוספת שברצוני להעיר, בפתח הדברים היא כי ביהמ"ש המחוזי בשבתו בבית-משפט לימאות הרי על אף שמו המרשים, אינו יכול לראות עצמו כמומחה לעניני ימאות (להבדיל אולי ממשפט ימי). לא בנקל ישים את שיקול דעתו במקום זה של ביה"ד למשמעת שבו ישבו במקרה הנוכחי שני בעלי מקצוע קרי רבי חובלים הבקיאים, מטבע הדברים היטב בנושאי הימאות. לפיכך, בנוסף לזהירות בה נוקטת ערכאת ערעור בד"כ בבואה לבדוק את פסק-הדין של הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדים והתרשמה מהם, הרי כאן מתחייבת זהירות כפולה, כאשר לערכאה הדיונית מתווסף גם היתרון של המקצועיות בנושא הספיציפי של הימאות. מאידך כאשר מדובר בקביעת נורמות, כאן כבר נכנסים אנו לתחום מומחיותו של המשפטן ובכך עדיפות לביהמ"ש הרגיל על פני ביה"ד המקצועי, שרק אחד מחבריו הוא משפטן. לאור האמור גישתי תהיה לקבל בד"כ את קביעות ביה"ד באשר לממצאים (אם כי אלה לוקים לעתים בלקוניות יתר בהעדר הנמקה שהיתה ראויה לתיק מסוג זה) אך להעביר תחת שבט הביקורת השיפוטית את המסקנות הנורמטיביות הנובעות מהן. בטרם אתיחס לנימוקי הערעור אציין כי תיק זה מעורר בעיה קשה של מציאת האיזון בין הצורך לקיים אימונים לאנשי הצוות בתנאים ריאליים ככל האפשר ע"מ שהם יוכלו להתמודד עם מצבי חירום, מול החובה לשמור על חייהם ושלומם של אנשי הצוות ולמנוע העמדתם בפני סיכונים בלתי הכרחיים. בעיות דומות מתעוררות גם בגופים אחרים שאנשיהם עלולים להמצא במצבי חירום, אם בשל משימות מיוחדות המוטלות עליהם (כגון אנשי צבא) שייעודם הקרבי, הוא עצמו, כרוך בסיכונים ואם של תנאי השירות שלהם החושפים אותם לסיכונים מיוחדים, אף אם אין הסיכון חלק מהיעוד שלהם. לפיכך סברתי שיהיה זה מאלף לעשות בדיקה קצרה של הפסיקה הצבאית העוסקת בנושא מציאת האיזון כאמור, שכן יש בה ליתן לפחות כיווני מחשבה כיצד להתמודד עם הבעיה שלפנינו ובענין זה אביא את שני פסקי-הדין המרכזיים (אליהם הופניתי באדיבותו של אל"מ מודריג מביהמ"ש הצבאי לערעורים). בערעור 107/76תוצ"ר נ' רס"ן ראובן וסרן שמעון [6] הועמדו הנאשמים לדין באשמה של גרימת מות הקשורה בתכנון ואישור תרגיל ניווט לילי שבו נטלו חלק שני מסוקים. בערכאה קמא זוכו הנאשמים ובערעור הם הורשעו. בע' 318לפסה"ד אומרים השופטים (פריש, דורנר ושופט נוסף ששמו אינו נזכר בתדפיס): "נושא הבטיחות הוא ענין מרכזי בכל הכרוך באמונים צבאיים. בצד החובה לבצע את האמונים עומדת החובה להבטיח ככל שיכלתו של אדם מגעת כי לא יווצרו סיכונים מיותרים ולא תהיה פגיעה בנפש". ובהמשך: "ההיבט הבטיחותי הוא חלק אינטגרלי מתכנון של אמון. כלל זה מחייב כל בעל תפקיד שמתפקידו לעסוק בתכנון אמונים". בערעור 332/81תוצ"ר נ' סגן שמואל וסגן אלכס [7] שנידון בפני ביה"ד הצבאי לערעורים בהרכב הנשיא תא"ל שמגר מאיר, תא"ל שבתאי ואל"מ רביד אביגדור, הואשמו שני קצינים בגרימת מוות בהתרשלות. מדובר בהשלכת רימון ע"י ראש חוליה במסגרת תרגיל. רימון זה התפוצץ וגרם למותו של חייל. ביה"ד אומר: "עצם זריקתו של רימון בנסיבות נתונות נובעת מן החובה לאמן את החייל בכל כלי נשק שישמש אותו בקרב אולם יש להקטין את הסיכון ולצמצמו אך לאלו שלא ניתן למנעם מראש לחלוטין. על כן אין מתירים הפעלתו של רימון חי אלא לאחר שקוימו כל התנאים והסייגים שנקבעו בהוראות ואשר מגמתן לצמצם את היתר הזריקה לנסיבות בהן קיימים תנאים מוגדרים הקשורים לכשירותו וכושרו של זורק הרימון". רואים אנו שהקריטריונים שנקבעו בערכאה השיפוטית העליונה בצה"ל הם קריטריונים מחמירים המטים את המטוטלת בכיוון של העדפת השיקול הבטיחותי ואם זהו הדין לגבי חיילים שכל יעודם הוא להשליך חייהם מנגד להגנת העם והארץ, הרי לכאורה שקל וחומר שזו צריכה להיות המדיניות כשמדובר בצוות של אניה אזרחית שיעודם הוא הובלת מטענים על בסיס מסחרי והסיכון הוא רק תוצאה נלווית לעובדת העסקתם בים. עם זאת יש לציין כי כעולה משני פסקי-דין צבאיים אלה - יש בצה"ל מערכת מפורטת של הוראות בטיחות אשר יש בהם כדי להדריך את הממונים על עריכת תרגילים כיצד לנהוג. ואילו בעניננו עצם הסתמכות הצדדים על אמנה בינלאומית ועל ההוראות של ציים זרים מעידה כאלף עדים, שההוראות הקיימות בצי המסחרי שלנו, אינן ברורות ואינן נוקטות באותה מידת פירוש שבהם מתאפיינות הוראות הבטיחות בצה"ל, לפחות בשנים האחרונות. עם זאת, סבורני, כי בהעדר הוראות בטיחות מפורטות בארץ, חייב קברניט כחלק מהכשרתו והשכלתו להיות בקי בנעשה בתחום הסטנדרטים הבטיחותיים בעולם, כשם שהוא צריך לעדכן עצמו מפעם לפעם בחידושים הטכנולוגיים. בעיקר אמור הדבר לגבי הוראות אמנת solas[14] שישראל היא צד לה. ואמנם הוראות מנה שלא אומצה כחלק מן המשפט הפנימי של ישראל אינן מחייבות מהבחינה הפורמלית אך הן יכולות לשמש בבחינת מורה דרך. ולכן שגה ביה"ד בפוטרו עצמו במחי יד מהסטנדרטים של ציים זרים של מדינות שהן צד לאמנת solasואשר חזקה עליהם שהם התאימו את הוראותיהן לאמנה זו. נראה גם שהוראות האמנה מבטאות את הנוהג המקובל לגבי ימאות טובה ומהוה בסיס להדרכת ימאים (ראה למשל ספרו של d.j. house, seamanship . 239Vol. I p . 239P(1987) (london) [13] techniqesהחוזר למעשה על הוראות האמנה בהסבירו את דרך עריכת אימוני הצלה. לא מצאתי גם ביסוס משפטי, לכך שביה"ד העמיד זו מול זו את תקנת משנה 3.5לתקנה 18בפרק השלישי לחלק השני לאמנת solasהמדבר על כך שסירות תורדנה בתרגילים עוקבים ולא בבת אחת ואת תקנת משנה 3.6לאותה תקנה המדבר על כך "שתרגילים עד כמה שניתן יבוצעו כאילו היה מצב חירום אמיתי". לדעתי, כאשר מדובר בהוראה ספציפית ומפורטת הרי חייבת ההוראה הכללית לסגת בפניה (lex specialis derogat lex generalls) וברור שהדמיית התרגול למצב של חירום אינה פוטרת הקברניט ממילוי חובות ספציפיות לפי האמנה. יתר על כן, קביעתו המפורשת של ביה"ד שהמשיב לקח פחות מדי מקדמי בטחון בכך שהוריד את שתי הסירות ובהן כמעט כל אנשי הצוות בבת אחת למים במקום לתרגל כל סירה בנפרד, אשר אני מקבל אותה כפסיקה במישור המקצועי באשר למקובל מבחינת מקדמי בטחון, ואימוץ העקרונות העולים מהפסיקה הצבאית, לפיהם עדיפה הבטיחות האישית המידית של מי שמתרגלים אותו לקראת מצבים של חירום על המגמה לעשות את תנאי התרגיל ריאליים ככל האפשר - מוליכה אותי למסקנה המשפטית כי בהורדת שתי הסירות בבת אחת היתה משום סטיה מסטנדרט הזהירות של ימאי סביר. מסקנה זו מתחזקת עקב כך, שלפחות לגבי חלק מאנשי הצוות היה זה התרגיל הראשון וההגיון הפשוט מכתיב כי הכנתם של ימאים למצב של חירום חייבת להעשות בצורה הדרגתית, תחילה בנמל או במקומות דומים ורק בשלב השני בצורה הקרובה למצב החירום הצפוי. והרי גם חיילים אינם נחשפים מיד עם גיוסם לשימוש באש חיה אלא עוברים קודם תירגול על "יבש". סבורני, שגישת ביה"ד שאין עליו לישם את השיקול שלו במקום זה של הקברניט - אינה נכונה. תפקיד ביה"ד בדונו בעבירות משמעת, ובעיקר "בעבירות מסגרת" דוגמת זו שבסעיף 118(3) [8] הוא לקבוע נורמות התנהגות של ממלאי תפקיד מבין הימאים, ממש כשם שתפקיד ביהמ"ש בבואו לדון בעוולת הרשלנות לפי סעיף 35לפקודת הנזיקין [10] (או בעבירה לפי סעיף 304לחוק העונשין [11]) הוא לקבוע נורמות דומות בתחומים הנזכרים. אינני סבור שניתן ללמוד משהו מסמכויות הקברניט בשעת חירום לפי סעיף 38(1) לחוק [8]. ברור שבמצב חירום, בו נדרשות החלטות מידיות ואין זמן לא למחשבה יתירה ומעמיקה ולא ליצירת קשר עם הגורמים הממונים, יש להמנע משימת כבלים על ידיו של הקברניט ויש לתת לו יד חופשית ככל האפשר לעשות לפי מיטב שיקולו לבטחון הצוות, הנוסעים והאניה. אין לבוא אחר כך ולבחון באווירה נינוחה של בי"ד, בחינה מדוקדקת ומחמירה את ההחלטות שניתנו תחת לחץ של אירועים פתאומיים קשים. (השוה גם פסה"ד בענין united[12] . 745A.m.c[1956] geophysical co. V. Velaהמצוטט בע' 15לסיכומן הסניגור). אך זה לא המצב בענייננו. מדובר בתרגיל "אלקטיבי", שנעשה במועד, במקום ובדרך שנראה למשיב, ויש על כן טעם שביה"ד ימלא את תפקידו בהדרכתו ובהדרכת אחרים במעמדו בקביעת נורמות זהירות. אינני סבור גם שפסה"ד בבג"צ 683/85 [1] בע' 310מול ג', בג"צ 477/85 [2] שם בעמ' 317מול א' ובג"צ 716/85 [3] שם בע' 346מול ב', שצוטטו ע"י ביה"ד - נוגעים לנושא שבדיון. בכל שלושת פסקי הדין הנ"ל, נקבע שבג"צ לא יתערב ולא יתן צו עשה או אל תעשה נגד רשות ציבורית בעילה של חוסר סבירות בהפעלת שיקול הדעת אלא אם מדובר בחוסר סבירות קיצוני או מהותי. גישה זו נובעת מעקרון יסוד שלפיו בג"צ אינו "מנהל המדינה" ואפילו לא ערכאת ערעור על החלטות של רשות מנהלית. ומכאן מתבקש מבחן צר יחסית הבא להגביל את מידת ההתערבות של בג"צ בהחלטות כאלה. הענין שלפנינו שונה תכלית השינוי, מדובר במתן פרשנות לעבירה משמעתית הנוקטת לשון "התרשלות" או "התנהגות המסכנת או עלולה לסכן את בריאותם או את חייהם של בני אדם". כאן אין ביה"ד כבול לא בשיקול דעתו של הקברניט הנאשם וגם לא בעדויות של קברניטים או מומחים אחרים, אם כי בודאי ישקול אותם ברצינות, אבל הקביעה הסופית הנורמטיבית היא של ביה"ד. (השוה ד"נ 15/64 [4]; ע"פ 196/64 [5] שם בע' 572מול ג'). המשיב טוען כי דיווח בעבר על עריכת תרגילים דומים לממונים עליו והם לא כיהו בידו. נראה לי שאין ממש בטענה. לא בעצם ביצוע התרגיל יש למצוא פגם אלא בדרך ביצוע. ואין ראיה על כך שהתרגילים הקודמים בוצעו באותה דרך ושהדיווח לממונים התיחס לפרטי הביצוע. נראה לי על כן, שהיה מקום להרשיע את הנאשם בעבירה של התרשלות במילוי תפקיד לפי סעיף 118(3) [8], בכך שהוריד שתי סירות הצלה ובהן רוב אנשי הצוות בעת ובעונה אחת, כאשר חלק גדול מאנשי הצוות לא עברו תרגול דומה בתנאים "מוגנים" כגון בנמל. וכאן יש להדגיש שהמשיב לא היה רשאי להניח כדבר מובן מאליו שכל הימאים לרבות הותיקים ולרבות אלה הממלאים תפקידים במינהלה וכו' עברו קורס קודם בהצלה, אלא היה עליו לעשות בירור הלכה למעשה אם אכן זהו המצב. באשר לזיכוי מיתר העבירות, לא הייתי מתערב בשיקול הדעת של ביה"ד והייתי משאירו בעינו. באשר לעונש סבורני כי לאור נסיבות המקרה יש להסתפק במקרה זה בעונש הקל ביותר דהיינו בהתראה. לסיום ברצוני להביע את דעתי בצורה חד משמעית בפני הרשויות והגופים הנוגעים בדבר כי מאחר והמקרה שלפנינו הוא כנראה הראשון מסוגו והערעור הוגש בעיקר כדי להדריך ולחנך בעתיד ומאחר ורצונו של המשיב לאמן אנשיו בתנאים ריאליים ככל האפשר - ראוי לשבח ורק דרך הביצוע היה בה סטיה מסוימת מסטנדרט הזהירות המתבקש - מן הראוי הוא שמעמדו של המשיב בצי הסוחר, לא יפגע מכל בחינה שהיא כתוצאה מההרשעה הנוכחית. כמו כן, המסקנה מפס"ד זה לא צריכה להיות הפסקת עריכת תרגילי הצלה. אלא להיפך, יש להרבות בעריכתם תוך אימון הצוות בשלבים - מן הקל אל הכבד - ותוך שקילה ראויה של אינטרס הבטיחות על כל מרכיביו. נראה לי כי על הרשויות הנוגעות בדבר לגשת בהקדם לעריכת קובץ מפורט ככל האפשר שיקבע את נוהלי עריכת תרגילים של הצלה בים.רב חובלרשלנותמשפט ימי - דיני ימאות