קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור ממעצר בגין פריצה לרכב: 1. בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיב מואשם בכך כי בתאריך 25/10/99, בשעות הערב המאוחרות, התפרץ ביחד עם אחר - בגיר - אשר בקשה דומה לגביו מתבררת בפני (ב"ש 3777/99) לרכב מסוג "רנו" אשר חנה בהר הצופים. אותו אחר נפץ את חלון המכונית בעזרת אבן, פתח את המכונית ונכנס לתוכה עם המשיב. אותו אחר אף ניסה להניע את המכונית, תוך שהוא שובר את המתנע וקורע את חוטי החשמל, ואילו המשיב הביט לצדדים על-מנת לשמור שאיש אינו מגיע. כאשר הבחינו המשיב ואותו אחר בשוטרים שהגיעו למקום, ניסו להימלט. באותו מועד שהה המשיב בישראל בלא היתר שהייה כדין. העבירות בהן מואשם המשיב הן פריצה לרכב במטרה לגנבו, עבירה לפי סעיף 413 ו סיפא לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן: חוק העונשין), חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה לחוק העונשין, נסיון לגניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413 ב (א) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, שהייה בישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב1952- והכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין. 2. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר התקיימותן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים הנ"ל. 3. הוא הדין בעילות המעצר במקרה זה, שהן שתיים המצטברות זו לזו: האחת, קיומו של יסוד סביר לחשש הימלטות מאימת הדין, לפי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1969- (להלן חוק המעצרים), העולה מניה וביה ממקום מגוריו של המשיב בכפר דורא שליד חברון הנמצא בשטח A, הנתון בשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית; השניה, קיומו של יסוד סביר לחשש לבטחון הציבור לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים העולה ממהות העבירות שביצע המשיב לכאורה, אשר הפכו מכת מדינה במקומותינו. 4. עיקרו של הדיון התקיים בשאלה, אם ניתן להשיג את תכלית המעצר, שהיא, בענייננו, הרחקתו מן החברה של מי שמסוכנותו הוכחה לכאורה, מחד גיסא, והבטחת ניהול ההליך המשפטי בצורה תקינה, מאידך גיסא, בדרך שאיננה מעצר. 5. לא למותר לשוב ולהזכיר, כי החובה לתת את הדעת בכובד ראש לאפשרות קיומה של חלופת מעצר קיימת גם כאשר המדובר בנאשם המתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית (ראה, למשל, החלטתו של כב' בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי השופט ד. חשין) בב"ש 2235/98 מתאריך 4/5/98). 6. ב"כ הצדדים הרעיפו על בית המשפט אסמכתאות של ערכאות השיפוט השונות לסוגיהן - כאשר כל אחד מן הצדדים מבליט את אלה התומכות בעמדתו. מתוך שלל ההחלטות שהובאו בפני סברתי כי יש מקום שאתלה באילן גבוה, החלטת בית המשפט העליון (מפי כב' השופט אילן) בבש"פ 5017/99 חסן סעאדה נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 26/8/99). קדמה להחלטת כב' השופט אילן החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי כב' השופטת י. צור) בב"ש 2445/99 (החלטה מיום 18/7/99). אציין כי ב"כ המבקשת הציגה בפני בית המשפט אך את החלטתה של כב' השופטת צור, ואולם היא לא ראתה לציין כי הוגש ערר על אותה החלטה לבית המשפט העליון, אשר התקבל. בבית המשפט המחוזי התברר עררה של המדינה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (מפי כב' השופט לחוביצקי) אשר דחה את בקשת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב שם עד תום ההליכים. חברי, כב' השופט לחוביצקי, דן בעניינו של נאשם אשר יוחסו לו שתי עבירות של נסיון לגנוב רכב, שתי עבירות של נסיון פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה, חבלה במזיד, החזקת מכשירי פריצה ושהייה בישראל ללא היתר כדין. בית משפט השלום הורה על שחרורו של הנאשם בתנאים הבאים: הפקדת סכום של 20,000 ש"ח במזומן, ערבות צד ג' בסכום של 30,000 ש"ח של שני אזרחים תושבי ישראל, הזמנת המשיב באמצעות הערבים תחשב כהזמנת המשיב עצמו, אי כניסה לישראל אלא עם היתר כדין והתייצבות למשפט. כב' השופטת צור, בקבלה את ערר המדינה, קבעה כדלקמן: ..." אכן המשיב בעל עבר נקי אך העבירות המיוחסות לו חמורות והעונש לו הוא צפוי, אם יורשע, יהיה קרוב לודאי של מאסר לריצוי בפועל. מדובר בעבירות שהפכו למכת מדינה ובתי המשפט חזרו והדגישו את הצורך בענישה מחמירה שתהווה גורם מוחשי ומרתיע ונאשמים, גם אם הם בעלי עבר נקי, דוגמת המשיב שבפני, חזרו ונדונו לעונשי מאסר בפועל לתקופות לא קצרות. אין ספק שקיים יחס ישיר בין חומרת הענישה לה צפוי המשיב ובין החשש מהימלטות מן הדין. במקרה הנדון מדובר בעבירות שהפכו מכת מדינת שהקלות הבלתי נסבלת של ביצוען מקשה על תפיסת החשודים ועל אלה יש להוסיף את הכניסה שלא כדין לישראל לצורך ביצוע עבירות בנסיבות המאפשרות חזרה בקלות למקום אליו זרועות החוק מתקשות להגיע. בנסיבות אלה שחרור בתנאי הפקדה בסכומי כסף נכבדים הופכים את ההליך הפלילי לענין של כדאיות כלכלית ולכך אין להסכים". בבית המשפט העליון הוחזרה על כנה החלטת בית משפט השלום, וכך נאמר בהחלטתו הנ"ל של כב' השופט אילן בבש"פ 5017/99: "נראה לי שערר זה בדין יסודו. הנושא של אי שיתוף פעולה מצד הרשות הפלסטינית הוא נושא שצריך להידון בדרג פוליטי ואינני יכול לטפל בזה. אולם אי אפשר להשלים עם הרעיון, שצעיר, ולו גם בעל עבר נקי לגמרי, יוחזק במעצר בעבירה ובנסיבות שאין מחזיקים צעיר ישראלי במעצר, רק מפני שהוא תושב שטח B. צריך למצוא דרך להבטיח את בואו למשפט למרות שהוא גר בשטח B. אין לקבל את הטענה, שיש נסיון עם העורר הזה שהוא לא יופיע למשפט, אי אפשר להעניש אותו מראש בגלל התנהגותם של אחרים". 7. מכאן לענייננו. אני סבורה, כי דברים אלה של כב' השופט אילן יפים למקרה שבפני על דרך של קל וחומר, שכן ראשית לכל כאן מדובר בקטין. אין להקל ראש בעובדת קטינותו של המשיב, שזו הסתבכותו הראשונה עם החוק ואשר טרם חווה טעמה של שהייה בבית מעצר מימיו (ראה בענין זה החלטתו של כב' השופט יעקובי בב"ש 574/99 מיום 16/8/99 והאסמכתאות המוזכרות שם). היותו של המשיב קטין מחייב לעשות מאמץ גדול שבעתיים בנסיון לאתר חלופת מעצר, ובאיזון הנעשה בין האינטרס הציבורי לבין הפגיעה במשיב הנובעת מן המעצר, יש לתת לעובדה כי המדובר בקטין משקל גדול. המשיב לא הוכיח במעשיו מועדות בביצוע עבירות או בהפרת צווים שיפוטיים, שכן, כאמור לעיל, זהו מגעו הראשון עם החוק ועם הרשיויות הממונות על אכיפתו. לכך יש להוסיף את העובדה, כי על-פי האמור בכתב האישום חלקו של המשיב בביצוע העבירות היה קטן ביחס לחברו, ולמעשה הוא לא נטל חלק בניפוץ שימשת המכונית ובנסיונות להניעה, אלא תפקידו היה לשמור שאיש לא יתקרב. הוא הדין בנסיון להתחמק מן השוטרים, אשר לא לווה מבחינתו במעשה של תקיפת השוטרים או התנגדות למעצר בדרך אחרת. יש בכך כדי להקהות במידת מה ממסוכנותו של משיב זה. סיכומה של נקודה זו, לא בלי היסוס הגעתי לכלל מסקנה, כי נכון יהא בנסיבותיו של תיק זה להורות על חלופת מעצר. בחלופה המוצעת על ידי להלן יש להערכתי כדי לקדם את החשש כי המשיב ימלט מאימת הדין או ישוב ויבצע עבירות המסכנות את בטחון הציבור. 8. אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ואולם המשיב יוכל להשתחרר מן המעצר בערובה ובתנאים כמפורט להלן: א. המשיב יפקיד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ש"ח. ב. המשיב יעמיד ערב צד ג', תושב ישראל בעל הכנסה קבועה, אשר יחתום על ערבות בסכום של 15,000 ש"ח לקיום תנאי השחרור, לרבות התייצבותו של המשיב למשפט ולריצוי העונש, אם יהיה צורך בכך. ג. המשיב יקבל במועד שחרורו הזמנה לדיון הראשון במשפטו, כך שלא תוכל להישמע מפיו הטענה כי לא הוזמן כדין לתחילת משפטו. ד. המשיב לא יכנס לגבולות ישראל ללא היתר כדין, אלא לצורך התייצבות למשפט. לא מצאתי לנכון להורות על חלופת המעצר שהוצעה בעת הדיון בביתו של מר מוחמד עואודה תושב באר שבע, שכן אני סבורה כי אין מקום לתת היתר שהייה בישראל לזמן ארוך, עד לסיום ההליך המשפטי, למי שהרשויות המוסמכות אסרו על שהייתו בישראל (ראה: בש"פ 7767/95 תייאסיר בכרי נ' מדינת ישראל (תק על 95 (4) 47, מפי כב' השופטת שטרסברג - כהן, בשולי ההחלטה; ב"ש 2235/98 אשר הוזכר לעיל). השחרור בתנאים אלה יעשה על-ידי קצין משטרה. שחרור ממעצרפריצהגניבת רכברכבמעצר