קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור ממעצר בעבירות התפרצות וגניבה: המשיב הועמד לדין בבית המשפט השלום בעבירות התפרצות וגניבה. המבקשת ביקשה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. המשיב היה מיוצג אותה עת, ובספטמבר 1998 הסכים למעצר עד תום ההליכים, וביקש להודות בעבירות שיוחסו לו ולצרף תיקים נוספים. הענין המשיך להיות נדון לפני שופט שדן במעצרו במסגרת תיק פלילי. מיד עם הרשעתו התבקש תסקיר שירות המבחן בעניינו, בין היתר לצורך בדיקת אפשרות גמילה. בהמשך הודה המשיב והורשע ב- 15 עבירות נוספות בתחום הסמים והרכוש והדיון נדחה לצורך איסוף תיקים נוספים של המשיב ובדיקות נוספות של התאמתו לגמילה. בינתיים הגיש שירות המבחן מספר תסקירים בעניינו של המשיב. בעקבות בקשת שירות המבחן לשחרר את המשיב לצורך גמילה שכן נמצא עבורו מקום במוסד מלכישוע, נעתר בית המשפט (כב' השופט א. פרקש) לבקשה. מכאן ערר העוררת. לעוררת מספר טענות. ראשית, שחרור הנאשם לגמילה הוא הליך יוצא דופן, יש צורך בטעם מיוחד ועל הנאשם להיות נחוש בדעתו לגמילה. כל אלה, לגירסת העוררת אינם קיימים כאן. העוררת טוענת בדבר מסוכנתו של המבקש, שיש לו הרשעות קודמות רבות והוא ריצה תקופות מאסר מצטברות של כ- 16 שנים מתוך כ- 21 שנים בהן היה בפעילות עבריינית. אין ליתן בו אמון עקב הרשעות בגין בריחה ממשמורת והתחזות, והוכח כי הוא אדם המנסה לחמוק מהחוק בכל אמצעי. לאחר שטען הסניגור הנכבד את טענותיו ברוב כשרון ורגש, נפרשה תמונה עגומה ביותר של פרשת חייו של המשיב. גם עיון בתסקירי שירות המבחן שלא צורפו לצערי לערר, מגלים תמונה שונה מזו שביקשה העוררת להציג. המדובר באדם בן 43, רווק מכור לסמים קשים. הוא בן למשפחה המנהלת אורח חיים תקין ונורמטיבי ואחדים מבני משפחתו שירתו ומשרתים במשטרה. עד תום שירותו הצבאי לא הסתבך עם החוק. בעקבות אירועים קשים בשירותו הצבאי החל לשתות אלכוהול ולצרוך חשיש, ולאחר שהשתחרר החל בפעילות עבריינית. החל מ- 1979 ועד היום, במסגרת זמן של 20 שנים, בילה 16 מהן בכלא. הערכת שירות המבחן היא כי העבירות שעבר הן על רקע התמכרות לסמים קשים. לאחרונה, מששוחרר מהמאסר הקודם, הבין שעליו להתנתק ממעגל הסמים והחל בכוחותיו שלו, ביחד עם אביו, בטיפול, ופנה לקהילת הטיפול מלכישוע, עבר בדיקות מספר ולמעשה התקבל אך לא המשיך לבצע את כל הבדיקות ולא נכנס לטיפול. שירות המבחן בדק שוב את ענין קבלתו למלכישוע ומצא נכונות לקבלו לשם בתנאי שישלים את הבדיקות. המשיב אכן השלים את הבדיקות. התברר גם שבמהלך התקופה האחרונה בה שהה במעצר, והמדובר בתקופה של מספר חודשים, הוא נגמל פיזית משימוש בסמים. בעקבות העובדה שהתפנה מקום במלכישוע, פנה שירות המבחן לבית המשפט וביקש הקדמת הדיון בעניינו על מנת שהמשיב ישוחרר ממעצר ויופנה לטיפול במלכישוע, כאמור, בית המשפט קמא נעתר לבקשה. הגעתי למסקנה, לאחר עיון בכל המסמכים שהוגשו לי, כי במקרה דנן מתקיימות אותן נסיבות חריגות המאפשרות לבית המשפט להורות כי המשיב ישוחרר ממעצר ישירות לקהילה הטיפולית במלכישוע. אנמק. כפי שאמרתי לעיל, המדובר באדם שישב בית הסוהר את מירב שנותיו הבוגרות. ברור לו היום, שאם לא ייעשה מעשה, ימשיך באותו טלטול של בית סוהר - יציאה - פשיעה וחזרה לבית הסוהר. עובדה היא, כי הבין את מצבו והחל בפעולות לקראת קבלתו למלכישוע לפני מעצרו האחרון. גם אין המדובר באדם שנעצר ומיד מודיע שברצונו להיגמל. הוא הרי יושב כ- 7 חודשים במעצר בבית הסוהר. יש לציין, שבאותה תקופה בה המשיב יושב בכלא, הוא זוכה לאמון השלטונות, מועסק כ"עצור עבודה" ומבצע שיפורים בתאי המעצר. על פי מזכר של קמ"ן בית המעצר רס"ב רמי חכמוב מיום 8.3.99, נותנים בו השוטרים העובדים במעצר אמון מלא, והוא אף הוכיח כי אפשר לסמוך עליו שלא ינצל מעמדו כעצור עבודה וינסה לברוח, שכן ניתן לו לצאת מהמעצר ולשפוך זבל בחוץ. עוד מציין אותו מזכר, כי המשיב אינו משתמש בסמים ומגלה רצון רב להיגמל מהסמים ומהפשע. אכן, ההלכה היא, כפי שקבע כב' השופט י. זמיר בבש"פ 3701/95 נינה (מלי) ביטון נ. מדינת ישראל (דינים עליון מא 853): "... שבדרך כלל אין בית המשפט משחרר נאשם מן המעצר, לפני שנגזר דינו, כדי לאפשר לו להתחיל תהליך של גמילה מסם ...". ובהמשך אמר כב' השופט זמיר כי רק במקרים יוצאי דופן ובנסיבות מיוחדות ייעתר בית המשפט לשחרור נאשם מן המעצר לשם גמילה. דוגמא לנסיבות כאלה היא לדבריו, כאשר האדם בו מדובר נמצא בעיצומו של תהליך גמילה מסם. השופט זמיר אף חזר על דוגמא זו בבש"פ 225/99 רוני חושינסקי נ. מדינת ישראל (טרם פורסם) בבש"פ 3572/98 ג'ורנו נ. מדינת ישראל, תקדין עליון 98(2). חזר השופט זמיר על הדברים וציין, כי יש צורך באשור קצין מבחן, וזאת לפי סעיף 48(7) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996-. במקרהו של המשיב, נראה כי חברו מספר ענינים הפועלים לזכותו. שירות המבחן אישר את העברתו לגמילה במוסד מוכר, מלכישוע, והמשיב עצמו אף נמצא בשלב שאינו צורך סמים. נראה, כי המשיב בשל לעבור הליך גמילה והוא ירכז את כל כוחותיו הנפשיים לעמוד בהליך כזה, שכן שכן, סוף סוף הבין כי עליו לעבור למסגרת חיים נורמטיבית. נראה לי כי לא בכדי, לאחרונה, הבין המחוקק כי יש לאפשר לעברייני סמים, להיגמל לצאת ממעגל הסמים, ובעקבות כך גם לצאת ממעגל הפשע. נחקק סעיף 48(7) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996- בדבר טיפול למשתמשים בסמים, וניתנה בחוק העונשין אפשרות הניתנת רק לעוברים טיפול למשתמשים בסמים להאריך תקופת מאסר על תנאי יותר מפעם אחת לאור סיכויי השיקום המסתברים. (סעיף 85 לחוק העונשין). המחוקק אף מאפשר לבית המשפט להטיל על משתמש בסמים צו מבחן שבמסגרתו יעבור טיפול בקהילה. כמובן הכל בכפוף לתנאים שנקבעו בחוק (סעיף 82 לחוק העונשין). מצבם של המשתמשים בסמים קשה והם מצויים במעגל שוטה. עקב השימוש בסם הם זקוקים לכסף לממן את הסם. כדי להשיג את הכסף לסם הם מבצעים עבירות. כאשר מגיע אדם המכור לסמים, למסקנה כי ברצונו להיגמל, וגם נמצא במוסד המוכן לקבלו וקצין המבחן מאשר זאת, נראה לי כי יש להעדיף במקרה זה את טובת המשיב ולתת לו אפשרות לחתוך את המעגל השוטה ולצאת מחיי הפשע. נראה, כי במקרה דנן הוכיח המשיב, הפעם, כי ניתן לתת בו אמון, והחברה לא תצא נפגעת. נהפוך הוא, אינטרס החברה הוא להשיב את האדם למעגל החיים הנורמטיבי. בהביאי בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים, ולאחר שהמשיב עצמו כתב מכתב נרגש הנראה כנה, אני סבורה שיש להשאיר על כנה את החלטת בית המשפט קמא ולדחות את הערר. יחד עם זאת, נראה כי יש מקום לתנאים נוספים כדלהלן: 1. המשיב ישוחרר אך ורק ישירות לקהילת מלכישוע ובענין זה יסדיר שירות המבחן את ההעברה לשם; 2. אביו של המשיב יחתום על ערבות שהמשיב ישהה באותה קהילה טיפולית כנדרש, והערבות היא על סך 100,000 ש"ח. 3. העתק ההחלטה יועבר לקהילה הטיפולית מלכישוע, המתבקשת להודיע למשטרה מיידית, אם, חלילה, יצא המשיב מהמקום ללא רשות. 4. בית המשפט קמא יקבע מועדים בתקופות הביניים עד לסיום הטיפול כדי לקבל דיווחים אודות מצבו של המשיב. שחרור ממעצרפריצהמעצרגניבה