שחרור ממעצר לפני סיום חקירה משטרתית

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור ממעצר לפני סיום חקירה משטרתית: .1שני העוררים נעצרו במסגרתה של חקירה מקיפה, אותה מקימים שלטונות המכס והמשטרה, ושעניינה, בעיקרו, הברחות טובין באמצעות מכולות, סחיטה באיומים ומתן שוחד. במסגרת החקירה נתפסו במחסנו של העורר חדד מוצרים אלקטרונים מוברחים, שערכם כשני מיליון שקלים. כפי שנמסר על-ידי בא-כוח המדינה, החקירה עדיין בעיצומה, ועל-כן התנגד לשחרורם של שני העוררים. .2בשלבי החקירה ההתחלתיים לא ניתן תמיד לערוך סיכום כולל וסופי של חומר העדויות כדי להסיק, אם נתגבשו ראיות לכאורה, שיש בהן כדי לבסס אישום. בכך יש, לעתים, כדי לשלול מבית-המשפט את האפשרות לישם אמות מידה ברורות ומותחמות, המעוגנות בראיות לכאורה ובזיקתן ליסודותיו של אישום מוגדר: אולם, אך מובן הוא, כי העדר האפשרות להגיש אישום בטרם הושלמה החקירה עדיין אין משמעו, כי מן הנמנע לעצור את פלוני, אם כי טובת החקירה מחייבת זאת, בתנאי שיש ראיות, המצביעות לכיוון חלקו בעבירה, ואם יש בעבירה וביתר הנסיבות, לפי מהותן, כדי להצדיק נקיטת צעד זה. לו היו בתי המשפט נדרשים להגביל עצמם למעצר לאותם המקרים; בהם אפשרית כבר הכרעה על יסוד חומר ראיות מגובש, מן הנמנע היה לעצור חשוד גם באותם מקרים, בהם לא ניתן יהיה להגיע לתוצאות כלשהן בחקירה, אם החשוד ימשיך להיות בעל חופש פעולה וחופש תנועה בלתי מוגבלים. כפי שהוזכר כבר לעיל, טובתה של החקירה כשלעצמה אינה בגדר נימוק והצדקה מספיקים למעצר, אלא אם אופי העבירה ונסיבותיה מחייבים זאת לפי מהותם וטיבם. פועל יוצא מן האמור לעיל הוא, בין היתר, כי לא ניתן גם לחייב בשלבי החקירה המוקדמים גישה אחידה אוטומאטית בעניין המעצר של כל חשוד. בית-המשפט אינו מנהל את החקירה ואינו יכול להתעמק בשלב זה בדקויותיה ובגווניה ובשיקולים השונים של הרשויות, המופקדות על אכיפת החוק, לקידום החקירה (ובלבד שהחקירה נעשית בדרך חוקית). מכאן גם שלא ניתן לקבל טענה כגון זו, שהושמעה על-ידי שני סניגורים המלומדים בערר זה, עו"ד פ' מרינסקי ועו"ד א' רון, כי יש הצדקה לשחרורם ממעצר של שני העוררים, מאחר שהחשודים אחרים, החשודים גם כן במעורבות בענין, שוחררו בינתיים, יהיה זה על-פי המלצת המשטרה או יהיה זה על-ידי בית המשפט בניגוד לדעת המשטרה. .3עו"ד פ' מרינסקי, סניגורו המלומד של העורר פיקרז', הלין על חוקיות המעצר בהסתמכו על הטעם, כי בשלב הראשון של המעצר הורה שופט השלום, כי מרשו יוחזק במעצר בבית חולים לחולי נפש. בית החולים בבאר-יעקב סירב לקבל את העורר אל בין כתליו, והמשטרה כלאה אותו בתחנת משטרה מבלי לפנות לשופט, כדי שיחליט מחדש בענין. מצוותו של השופט לא קוימה. אין חולק, כי העורר הנ"ל כלוא עתה כדין על-פי פקודת מעצר תקפה ובהתאם להוראותיה של פקודת המעצר, וזהו הקובע לעניין חוקיות פקודת המעצר, עליה נסב ערר זה. יחד עם זאת הנני סבור, כי יש לחקור, מדוע הוחזק העורר בשעתו שלא בהתאם להוראותיו של שופט-השלום, מבלי שאיש טרח לשוב ולהעלות העניין לפני השופט כדי שיורה איך לנהוג. נכון יהיה, אם נושא זה ייבדק לפי הוראותיו של היועץ המשפטי לממשלה, וכך אני מורה. .4(א) בעת הדיון עובר להוצאת פקודת המעצר הובא לפני בית המשפט מידע חסוי, שלגביו ביקשה המדינה כי לא יגלוהו בפני הסניגוריה. בהקשר זה טענו עו"ד פ' מרינסקי ועו"ד רון שתי טענות: ראשית, הראיות החסויות לא נשמרו בכתובים בידי השופט. כך שאין כל אפשרות לבדוק בערר את טיבה ותוכנה של הראיה כדי להעביר את שיקוליו של בית-המשפט בענין המעצר בשבט הביקורת. ייתכן שהראיה בת-משקל, וייתכן שאינה כזאת, אך מאחר שהיא בגדר נעלם, לא רק מפני הסניגור אלא גם מפני בית המשפט, השומע את הערר, עלול להיות בכך כדי להקנות לה משקל שאין ליחס לה. שנית. מסתבר, כי דברים שהוצגו לפני בית-משפט קמא כראיות, החייבות להישמר חסויות ונעלמות מפני הסניגוריה, הוצגו לאחר מכן לציבור הרחב במסיבת עיתונאים, שאותה כינסה המשטרה, ואשר בה סיפרה פרטים ופרטי פרטים על החקירה והמעצרים. (ב) כפי שצוין כבר על-ידי בית משפט זה בב"ש 42/73 [1] ובב"ש 43/73 [2] התפתחה בבתי המשפט שלנו פראקטיקה, לפיה יש ששופט, המתבקש להוציא פקודת מעצר, שומע ראיה או מעיין בחומר, אשר נשאר חסוי מפני הסניגור ומרשו, מאחר שלדעת המדינה יש בגילוי של החומר לצד שכנגד, בשלב החקירה. כדי לפגוע בסיכויה של החקירה. פראקטיקה זו היא מחויבת המציאות, מאחר שיש, ללא ספק, מידע, אשר גילויו בשלב מוקדם מדי עלול לשבש את הליכי החקירה ולסכל את גילוי העבירה על פרטיה. למותר להוסיף, כי מאחר שהראיה היא חלק מנתוני החקירה, המנוהלת על-ידי המדינה, שמורה למדינה גם הזכות לעמוד על דעתה, כי הראיה לא תיחשף בפני העצור או פרקליטיו, אך הערכת משקלה היחסי של הראיה מסורה, כמובן, לבית המשפט. עיון בחומר חסוי, כאמור, אף אינו עומד בניגוד לגישה הכללית, הננקטת על-ידי שופט, הדן בבקשה להוצאת פקודת מעצר, ככל שהדבר נוגע לעיון בראיות: בשלב האמור גם אין מקפידים, למשל, על קיום האיסורים בדבר עדות שמיעה, וקורה לא אחת, שהשופט מעיין בחומר החקירה הכתוב כדי לקבל תמונה על מהות הראיות. ההצדק העניני לקיומה של פראקטיקה כאמור לעיל אינו משחרר את בית המשפט מן החובה לנקוט צעדים, כדי למעט ככל האפשר בקבלת ראיות, שאינן מובאות בו-זמנית לידיעת החשוד, שהרי יש בכך כדי למנוע מידיו תגובה ענינית על המידע וכדי לסכל את יכולתו להפריך את הראיות הללו על אתר. מכאן, כי על השופט לדרוש הסברים מפיו של בא כוח המדינה, מדוע קיים הצורך בחיסוי. אם השתכנע, כי אכן יש היגיון והצדקה לכאוריים לבקשה האמורה, יוכל גם להיענות לה. מובן שהשופט רשאי לשמוע את הטיעון לענין זה שלא בנוכחות הסניגור, אם יש הכרח בכך, כי ההנמקה כשלעצמה עלול להיות בה כדי לסכל את המטרה, אותה מבקשים להשיג על-ידי הבאת ראיות חסויות לידיעת בית המשפט. לאור נסיבות הענין ואופי הראיות יכול גם שהשאלות בדבר הצדקת קיומו של החיסוי יועלו על-ידי בית-המשפט, אחרי שהוגשה הראיה החסויה, ובית המשפט יכול היה לעמוד על טיבה. מן הנכון, כמו כן, כי בית-המשפט ינקוט דרך, אשר תאפשר לערכאת הערעור בדיקה של הראיה או המידע החסויים: המידע יכול שיירשם ויישמר בדרך, המבטיחה סודיותו (כגון מעטפה חתומה ומוחתמת, שתישמר בכספת בית המשפט או בדרך נאותה אחרת, והדברים ידועים). במקרה שלפנינו לא נהג בית המשפט, אשר על החלטתו נסב הערר, בדרך המותווית לעיל, אך לאור יתר החומר, שהובא לפני בית-המשפט, ואשר בו כשלעצמו עילה מספקת למעצר, לא ניתן לראות בכך הצדקה לביטולה של ההחלטה. זאת ועוד, בעת הערר שב והביא בא-כוחה המלומד של המדינה לידיעת בית-משפט זה את המידע החסוי, ודי בכל אלה כדי להצדיק המשך המעצר. .4ענין פרסומו של חומר ראיות במסיבות עיתונאים הוא תופעה בלתי רצויה ואין ספק שעצם קיומן של מסיבות עיתונאים כאמור אינו קשור לטובתה או לקידומה של החקירה. בית-משפט זה הביע לא אחת דעתו השלילית על מסעי פרסום כאמור בשלבי המעצר והחקירה, ומן הראוי שהרשויות, המופקדות על הענין, ישובו וייתנו דעתן לענין כדי למנוע תופעות כמתואר. עם זאת לא שוכנעתי, כי המידע החסוי פורסם לאחר מכן ברבים במסיבת עיתונאים; מכל מקום, המידע, שהובא לפני בית-משפט זה, אינו חופף את האמור בפרסומים. .5סיכומו של דבר, לאור חומר הראיות אשר בידי המשטרה בשלב חקירה זה, אין הצדקה להתערבותה של ערכאה זו בהחלטה לעצור את העוררים.מעצרמשטרהחקירה משטרתיתשחרור ממעצר